שולחן ערוך אורח חיים שכא
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן שכא | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אורח חיים ·
לבוש ·
ערוך השולחן
· שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:
משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט
סעיף א[עריכה]
חבילי פיאה אזוב וקורנית (פירוש מין עשב):
- הכניסן לעצים -- אין מסתפקין מהם
- הכניסן למאכל בהמה -- קוטם ואוכל ביד אבל לא בכלי ומולל בראשי אצבעותיו.
סעיף ב[עריכה]
אין עושין מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך הכבשים משום דדמי לעיבוד אבל יכול לעשות ממנו מעט לתת לתוך התבשיל. ואם נתן לתוכו שני שלישי מלח אסור לעשות ממנו אפילו מעט.
סעיף ג[עריכה]
אסור למלוח חתיכות צנון ד' או ה' ביחד מפני שנראה ככובש כבשים והכובש אסור מפני שהוא כמבשל. אלא מטבל כל אחת לבדה ואוכלה. אבל ביצים מותר למלחן.
סעיף ד[עריכה]
יש מי שכתב שמותר לטבול כמה חתיכות צנון אחת אחת לבדה ולהניחם יחד לפניו כדי לאכלם מיד זו אחר זו.
סעיף ה[עריכה]
אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת להניחה.
סעיף ו[עריכה]
אין למלוח ביחד הרבה פולים ועדשים שנתבשלו בקליפתן.
סעיף ז[עריכה]
מותר לדוך פלפלין אפילו הרבה יחד, והוא שידוכם בקתא של סכין ובקערה.
סעיף ח[עריכה]
אין כותתין מלח במדוך של עץ, אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש.
- הגה: ודוקא מלח הגס אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין -- מותר לחתכו בסכין כמו שחותך הפת (כל בו)
סעיף ט[עריכה]
מותר לחתוך בשר מבושל או צלי דק דק בסכין.
- הגה: אבל אסור לחתוך דק דק בשר חי לפני העופות דהואיל ואינן יכולין לאכלו בלא חתוך קמשוי ליה אוכל (תרומת הדשן סימן כ"ז ועיין לקמן סימן שכ"ד)
סעיף י[עריכה]
אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות שקורין ראליי"ו.
סעיף יא[עריכה]
מותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש.
סעיף יב[עריכה]
המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן.
- הגה: והוא הדין דאסור לחתוך גרוגרות וחרובים לפני זקנים (בית יוסף בשם תוספתא).
- ודוקא פירות וכדומה לזה אסור אבל מותר לפרר לחם לפני התרנגולים דהואיל וכבר נטחן אין לחוש, דאין טוחן אחר טוחן (הגהות מיימוני פרק כ"א ומרדכי ור"ן פרק כלל גדול וסמ"ג).
- וכל זה לא מיירי אלא בחותך ומניח אבל אם לאכלו מיד -- הכל שרי, מידי דהוי אבורר לאכול מיד דשרי (תשובת הרשב"א והר"ן פרק כלל גדול) כדלעיל סימן שי"ט
סעיף יג[עריכה]
אסור לרדות חלות דבש מהכוורת (פירוש הקן שהדבורים עושים בו הדבש) מפני שדומה לתולש.
- הגה: ודוקא אם דבוקין בכוורת (המגיד פרק כ"א). אבל אם נתלשו מבעוד יום או שנתרסקו מבעוד יום והדבש צף בכוורת -- מותר לרדותו בשבת (בית יוסף)
סעיף יד[עריכה]
אין מגבלין (פירוש נתינת מים בקמח נקרא גיבול) קמח קלי הרבה שמא יבא ללוש קמח שאינו קלי. ומותר לגבל את הקלי מעט מעט.
אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה טחינה גסה שהרי היא כחול והיא הנקראת שתיתא -- מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו הרבה בבת אחת. והוא שיהיה רך אבל קשה אסור מפני שנראה כלש (ואפילו ברך) צריך לשנות כיצד נותן את השתיתא ואחר כך נותן את החומץ.
סעיף טו[עריכה]
חרדל שלשו מערב שבת למחר -- יכול לערבו הן ביד הן בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף לערבו (בכך) בכח, אלא מערבו מעט מעט:
סעיף טז[עריכה]
שחלים (פירוש שחלים בערבי תכ"א לשא"ר, ובלע"ז קרישי"ן) שדכן מערב שבת למחר --- נותן יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב. וכן שום שדכו מערב שבת למחר -- נותן פול וגריסין ולא יטרוף אלא מערב:
- הגה: ויש אומרים דלא יערב בכף אלא ביד (אור זרוע ומרדכי סוף פרק תולין)
ויש אומרים דהא דשרי לערב משקה בחרדל דוקא שנתנו מבעוד יום, אבל בשבת אסור לתת משקה בחרדל או בשום הכתושים משום לש.
- הגה: ואם נותן האוכל תחלה ואחר כך החומץ או היין ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי כמו בשתיתא דלעיל. וכן נוהגין להתיר על ידי שינוי. ומקום שדרכו לעשות כך בחול יתן בשבת החומץ תחלה ואחר כך האוכל
סעיף יז[עריכה]
מותר לעשות יינומלין שהוא יין ישן דבש ופלפלין מפני שהוא לשתיה. ואין עושין אלונתית שהוא יין ישן ומים צלולים ושמן אפרסמון שהוא לרפואה.
סעיף יח[עריכה]
אין שורין את החלתית לא בפושרין ולא בצוננין שדרך לשרותו לרפואה. אבל נותנו לתוך החומץ ומטבל בו פתו.
היה שרוי מאתמול -- מותר לשתותו בשבת. ואם שתה ממנו יום חמישי ויום ששי וצריך לשתות גם בשבת -- מותר, שכך הוא דרך רפואתו לשתותו שבעה ימים זה אחר זה. הילכך מותר לשרותו בצונן וליתנו בחמה מפני שהוא סכנה אם לא ישתה ממנו.
סעיף יט[עריכה]
שום בוסר ומלילות שריסקן מערב שבת, אם מחוסרים דיכה -- אסור לגמור דיכתן בשבת; ואם אין מחוסרים אלא שחיקה מותר לגמור בשבת. לפיכך מותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקדירה בשבת אחר שמורידין אותה מעל האש:
- הגה: ומותר להחליק האוכל בשבת ולא הוי בזה משום ממחק הואיל ואפשר לאכלו בלא זה ומכל מקום המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך תבוא עליו ברכה (מרדכי ריש פרק כלל גדול).
- אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח אבל לאכול לאלתר שרי (ועיין לעיל סימן שי"ט) (סמ"ג והגהות מיימוני פרק כ"ב ובית יוסף בשם סמ"ק ותרומת הדשן ורבינו ירוחם)