שולחן ערוך אבן העזר יז לב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · לב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
ראוהו שנפל לים, אפילו טבע בים הגדול, אין מעידין עליו שמת, שמא יצא ממקום אחר. ואם נפל למים מכונסים כגון בור או מערה שעומד ורואה כל סביביו, ושהה כדי שתצא נפשו ולא עלה, מעיד עליו שמת ומשיאין את אשתו. וכן אם קשרוהו ברגליו ושלשלוהו אל הים ולא עלה בידם אלא רגלו מארכובה ולמעלה, משיאין את אשתו לאחר י"ב חודש, שטריפה אינה חיה י"ב חודש. אבל אם נפל לים, והשליכו מצודה והעלו רגל א' מארכובה ולמעלה וכיוצא בזה, אין משיאין את אשתו, שאני אומר רגל של אחר הוא. ומיהו אם היה בו סימן מובהק ביותר ברגלו, סומכין עליו לומר שהוא של האיש שנפל (ויש אומרים דאפילו בסימן מובהק בבגדיו מהני כאן הואיל וראוהו נטבע בבגדים אלו) (מהר"ם פדוואה סי' ל"ז):
מפרשים
חלקת מחוקק
(ס) הואיל וראוהו נטבע בבגדים אלו: בנדון דידן שנפל לים בבגדי' והוציאו רגל א' מלובש בבגדים שנפל ודאי לא שייך לומר חיישינן לשאלה דאיך פשט בגדיו בתוך המים והשאילן לאיש אחר תחת המים ודאי לחשש רחוק כזה אין חוששין אך מי שנטבע בבגדים ואחר כמה ימים הכירו מת א' נפלט על שפת הים מלובש בבגדי' אלו בזה יש להסתפק באולי הנטבע יצא מן המים במקום רחוק ושם פשט בגדיו ומכרן או השאילן לאחר וזה הוא הנמצא כאן מת על שפת הים או נימא בשלמ' בעלמ' חיישינן לשאלה אבל כאן רחוק הוא ששני בני אדם נטבעו בבגדי' אלו וכי אתרמי שהשאילן לאיש א' וגם הוא נטבע בבגדי' אלו ופלטתו הים:
בית שמואל
(צה) שמא יצא במקום אחר: כי אם הוא במים אז א"א שיחיה אלא במים שאל"ס חיישינן שמא יצא במקום אחר אבל במים שיל"ס ויכולים לראות הכל סביביו שלא יצא א"כ בודאי מת הוא, כתב בט"ז מעשה היה באחד שהלך ע"פ המים על הגלידה והיה שם מקום אחד פתוח ונפל שם לאותו מקום שהוא פתוח ונטבע והמים היו שאל"ס והתירו חכמי הדור את אשתו ואחד מהם היה הרב מהרש"א וטעמם היה כיון דהמים נקרשים היו דינו כמים שיל"ס:
(צו) מארכובה ולמעלה: וכן אם נחתך ממנו רגלו בסכין תנשא משום המים מרזו המכה ול"ד לסעיף הקודם כמ"ש בש"ס:
(צז) שטריפה אינה חיה: הקשה בכ"מ והא ק"ל דלא דמי טריפות אדם לטריפות בהמה כמ"ש בתו' בכמה מקומות ומי יאמר אדם טריפה שלא חי י"ב חודש, ואפשר כיון דמצינו במתני' דתנא מארכובה ולמעלה תנשא ש"מ קים להו לחז"ל דטריפות זו א"א שיחיה האדם י"ב חודש:
(צח) הואיל וראוהו נטבע בבגדים אלו: דין זה איתא בתוס' ביבמות דף ק"כ ובגיטין דף כ"ו אם ידוע שנאבד הגט בכלי זה לא חיישינן לשאלה ומ"ש בסי' קל"ב אם נמצא הגט בכלי שהיה בו הגט וכו' וידע שלא השאיל לא איירי בידוע שאבד בכלי זה כי בכה"ג לא חיישינן לשאלה אלא שם איירי דרגיל היה להניח הגט בכלי זה ולא ידע שנאבד בכלי זה אז צריך שידע שלא השאיל, מיהו כאן אם ראו א' נטבע והיה לבוש בגדים אלו ואח"כ נמצא אדם במים אשר מלובש בגדים אלו יש לחוש שמא הראשון יצא והשאיל בגדיו לאחר ואותו אחר נטבע אלא כאן איירי שנטבע אחד והיה לבוש בגדים אלו ונמצא מיד אחר מלובש בגדים אלו אז מעידים עליו, ובלבוש מחלק בין בגד עליון לבגד תחתון ודבריו אין מוכרחים גם בט"ז השיג עליו:
ט"ז - טורי זהב
אפילו טבע בים הגדול מעשה היה בימות הקרח שנגלדו המים והיה א' הולך ע"פ המים ומלמעלה על הגלידה והיה שם מקום פתוח כמו שרגילים להשקות הבהמות ונפל שם תוך אותו המקום ונטבע והיה המים שאין להם סוף והתירו אשתו וא' מהם היה הרב מהרש"א וראיתי תשובה שחיבר ז"ל ע"ז והבי' ראיה מלשון רש"י פ' בתר' דיבמות דף קכ"א אגמי דסומק' פי שאין שם מים חיים ועומד במקומו כמים שיש להם סוף דמי שאינו יכול לשוט ע"פ מים ברחוק הלכך אם אית' דסליק הוי קחזי בה נמי אינו יכול לשוט למרחוק וע"ז האריך (וע' בש"ת בב"ח סי' קצ"ד):
בסי' מובהק בבגדיו פי' שמצאוהו מלובש עדיין באותן בגדים שיה עליו בשעת הטביעה אין כאן חשש שאלה דהיינו שמא עלה משם והשאיל בגדיו לאחר ונטבע אותו אחר דכולי האי לא חיישי' ובלבוש ז"ל כ' וי"א דבסי' מובהק אפילו העלו את בגדיו וראה בהם סי' מובהק מהני ומתירין אשתו כו' כ"כ מורי מהרמ"א ואומר אני שלא אמר כן מורי אלא (בכבו') צ"ל (בבגד) שלא היה לו פנאי במים לפשטם כדי להקל מעליו כגון חלוקו או בתי רגליו ובתי זרועיו שקורין זופיצ' וכה"ג וכ"ש אם היה בו קרסים שאז ודאי טבע ואח"כ ע"י בלבול המים נתפשטו ממנו אבל בגד שקורין ראק וכה"ג שיוכל לקרעם ממנו אין סומכין עליו אפילו בסי' מובהק כו' עכ"ל במחילה מכבודו שגג הרבה בזה דהוא הבין דברי רמ"א כשלא נמצא שום גוף רק הבגד לחוד ומ"ה נחית לחלק בין ראק לזופיצ' וזה אינו נכון כלל דודאי מה ששנינו בסוף יבמות דמצאו מת ביבשה דאין מעידין על סימני גופו וכליו דהיינו מלבושיו משום דחיישי' לשאלה היינו שמצאוהו מתלבש באותן מלבושי' דאי לא מצאו אלא המלבוש לבד למה הוצרכו לומר השאילם לאחר ואותו אחר מת תיפוק ליה משום שמא הבעל בגדים חי עדיין ואבד בגד שלו וכי בשביל שמוציאין בגד של אדם באיזה מקום נאמר שמת וכן כאן שמא פשט בגדיו באיזה ענין ונאבדו ממנו אלא פשוט אפילו לתינוקות של בית רבן דמצאו מת מלובש בבגדים אלו שיש בהם סי' מובהק דלא נימ' שמא אדם אחר ששאל המלבוש הה ממנו ומה היא וכן מוכח להדי' ממ"ש בסעיף זה דאם יש סי' מובהק ביותר ברגלו סומכין עליו והיינו מארכובה ולמעלה אבל מארכובה ולמטה אין סומכין ביותר להתיר בשביל זה אפי' בסי' מובהק ביותר דחיישי' שמא אחר שנחתם ממנו רגל למטה והוא חי עדיין כ"ש וכ"ש אם אינן רואים (רק) המלבוש שלו אפי' הזופיצ' דלא מהני להתיר אשתו בשביל זה חלילה וחלילה לנו לומר כן וכאן מיירי שהמלבושים על המת הנטבע קמ"ל דלא חיישי' לשאלה אלא הו הנטבע באותן המלבוים מסתמ' הוא הנמצ' בתוכה הן ראק או זופצי שנמצ' עליו מועילים להתיר אשתו ויש כאן מכשול גדול בדברי בעל הלבוש ז"ל ובדרישה בהג"ה מבי' הך כמו שזכר הלבוש והיא שלא כמשפט:
באר היטב
(ק) ממקום אחר: כתב ט"ז מעשה היה בא' שהלך ע"פ המים על הגלידה והיה שם מקום אחד פתוח ונפל שם לאותו מקום שהיה פתוח ונטבע והמים היה שאל"ס והתירו חכמי הדור את אשתו וטעמם היה כיון דהמים היה נקרשים דינו כמים שיל"ס. נקשר בשלשלאות של ברזל בתוך הספינה. וה"ה מי שהיו רגליו קשורות בלוח הספינה ונטבעה הספינה יש להקל בנימין זאב סימן כ"ו וכ"ח מהר"ם אלשקאר סי' ק"ץ הר"ם מטראני ח"א סי' קפ"ח וכנה"ג דף למ"ד ע"א.
(קא) נפשו: שיעור שתצא נפשו הוא ג' שעות הריב"ש סי' שע"ה הר"א ששון סי' א'. ומהרח"ש נסתפק אם עד תחלת שעה ג' קאמר או עד סופה והעלה דעד תחלת שעה ג' קאמר אבל מהרי"ט ח"ב סי' כ"ו כתב דשיעור כדי שתצא נפשו היינו שעה קלה ע"ש. מעידין עליו ששהה עד שתצא נפשו ולא יצא אפילו לאור הלבנה הר"א ששון סי' י"א הראד"ב סימן ל"ד. אם העד אינו בפנינו או שהוא העד מפי עד ואין הראשון בפנינו תלינן ששהא שם בכדי שתצא נפשו כנה"ג בשם הרבה פוסקים דף מ"ח ע"א ע"ש. ועיין מ"ש שם ט"ז ס"ק ק"ח. ספק אשתהי בנטבע ושהה עליו שיעור כדי שתצא נפשו כ' הריב"ש סי' שע"ה שיש להקל וכ"כ הר"ם אלשקאר סי' כ"ה. ומהור"ר בצלאל סי' כ"א כנה"ג דף מ"ח ע"א.
(קב) ולמעלה: וכן אם נחתך ממנו רגליו בסכין תנשא משום דהמים מרזי המכה ב"ש.
(קג) אינה חיה: עיין ב"ש וכנה"ג דף מ"ח ע"ב.