משנה שבת יז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יז · משנה ד | >>

רבי יוסי אומר, כל הכלים נטלין, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרשה.

כל הכלים נטלין לצרך ושלא לצרך.

רבי נחמיה אומר, אין נטלין אלא לצרך.

משנה מנוקדת

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין,
חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה.
כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵין נִטָּלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ:

נוסח הרמב"ם

רבי יוסי אומר:

כל הכלים - ניטלין בשבת,
חוץ - מן המסר הגדול,
ויתד של מחרשה.
כל הכלים - ניטלין,
לצורך,
ושלא לצורך.
רבי נחמיה אומר:
אינן ניטלין - אלא לצורך.

פירוש הרמב"ם

מסר הגדול - הוא המגרה הגדולה שבה מגררין העץ העבה.

ויתד של מחרישה - ידועה.

ואמרו לצורך ושלא לצורך - רוצה בו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אפילו מחמה לצל, וצריך שיהיו אותן הכלים ראוין להשתמש בהם בשבת כמו הסכינין והכסאות והקערות, והם נקראים "דבר שמלאכתן להיתר". אבל הכלים שהן "דבר שמלאכתן לאיסור" כמו המדוכות והריחים, מותר לטלטלן לצורך גופן ולצורך מקומן אבל לא מחמה לצל. וזה הוא העיקר בטלטול שבת, וזכור ואל תשכח.

ואין הלכה כרבי נחמיה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מסר הגדול - מגרה גדולה שנוסרים בה קורות:

ויתד של מחרישה - כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה והנך קפיד עלייהו ומייחד להו מקום דלא חזו למלאכה אחריתי:

כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך - ה"ק כל הכלים שמלאכתן להיתר כגון קערות וכוסות ניטלים לצורך גופו ולצורך מקומו של כלי, ושלא לצורך, אפילו שאינו צריך לגופו ולמקומו של כלי אלא לטלטלו מחמה לצל או שלא יגנבוהו הגנבים שרי בכלי שמלאכתו להיתר. וכלי שמלאכתו לאיסור כגון מדוכות ורחיים וכיוצא בהן, לצורך גופו ולצורך מקומו מותר, מחמה לצל או מפני הגנבים אסור:

רבי נחמיה אומר אין ניטלים אלא לצורך - מפרש בגמרא לצורך תשמיש המיוחד לו בלבד, ולא לצורך דבר אחר ואפילו לצורך גופו, כגון סכין לחתוך בו בלבד שרי ולא לסמוך בו את הקערה. ואין הלכה כר' נחמיה:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' יוסי אומר כל הכלים וכו':    בירושלמי ל"ג ר' יוסי אומר. וכן בקצת סכ"י:

כל הכלים ניטלין:    בגמ' ת"ר בראשונה היו אומרים ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזוהמא ליסטרון של קדרה וסכין קטנה שע"ג שלחן התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה ובגמ' אמר ר' חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים להם ערימות ופי' רש"י ז"ל משנה זו דלעיל בראשונה היו אומרים שלשה כלים ותו לא משום דהוו מזלזלו בשבתות דכתיב בימים ההם ראיתי ביהודה וגו' ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל ומפר' בגמ' וחזרו והתירו כלי שמלאכתו להיתר אפי' מחמה לצל ומדלא קאמר חזרו והתירו לגמרי משמע דשלא לצורך כלל אסור ומיהו ספרי הקדש ואוכלין אפי' שלא לצורך כלל מותר דדוקא כלים שנאסרו מתחלה אין לנו להתיר אלא מה שפירשו חכמים אבל כתבי הקדש ואוכלין שלא נאסרו כל המחמיר עליו להביא ראיה עכ"ל ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל בר"פ הגוזל קמא (בבא קמא דף צ"ד ע"ב) דבכל מקום שאומר בימי פלוני נשנית משנה זו דהיינו הא דהכא ובס"פ אלו מציאות בימי רבי נשנית משנה זו גבי הוי רץ לתלמוד יותר מן המשנה ובס"פ בתרא דהוריות בימי רשב"ג נשנית משנה זו כשהנשיא נכנס כל העם עומדין וכו' הכל מפר' ר"ת דלא נשנית אלא דוקא לההוא דרא אבל לא לפניו ולא לאחריו. וכן כתוב ג"כ בספר כריתות בלשון למודים שער ב':

ויתד של מחרישה:    דהני קפיד עלייהו והוי מוקצה מחמת חסרון כיס דכ"ע מודו ביה:

כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך:    ור"א ס"ל כותיה דר' נחמיה בעירובין פ"ג גבי נתנו במגדל ונעל בפניו. ובנוסח כ"י כל הכלים הניטלין לצורך ניטלין שלא לצורך. ועיין בבית יוסף סי' ש"ח שהביא כמה חילוקי דיני מוקצה בדרך קצרה והעתיקם שם בספר לבוש החור:

תפארת ישראל

יכין

חוץ מן המסר הגדול:    (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות:

ויתד של מחרישה:    (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'):

כל הכלים:    שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'):

ניטלין לצורך ושלא לצורך:    ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב):

רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך:    ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק:

בועז

פירושים נוספים