משנה שבת ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ו · משנה ו | >>
יוצאין בסלע שעל הצינית.
הבנות (קטנות) יוצאות בחוטין ואפלו בקיסמין שבאזניהן.
ערביות יוצאות רעולות, ומדיות פרופות.
וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה.
משנה מנוקדת
יוֹצְאִין בְּסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִית.
- הַבָּנוֹת קְטַנּוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין,
- וַאֲפִלּוּ בְּקֵיסָמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶן.
- עַרְבִיּוֹת יוֹצְאוֹת רְעוּלוֹת,
- וּמָדִיּוֹת פְּרוּפוֹת.
- וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה:
נוסח הרמב"ם
יוצאין - בסלע שעל הצינית.
- הבנות יוצאות -
- בחוטין,
- אפילו בקיסמין,
- שבאוזניהם.
- בחוטין,
- ערבייות - רעולות.
- ומדיות - פרופות.
- וכל אדם -
- אלא - שדיברו חכמים בהווה.
פירוש הרמב"ם
צינית - חולי הנקרא בערבי "סלעא", וחכמים קוראין אותו "בת ארעא", לעובי הלטייה וקושי עצמה.
וסלע - כמו פשוט מפותח מכסף או נחושת וזולתו, כי סגולת התועלת היא בפיתוח.
וחוטין - הוא חוטין קשורין בצואר, ובלבד שלא יהיו צבועים, כי אם הם צבועים מחמת יפיין תסיר אותם מצוארה ותראה לחברותיה ברשות הרבים.
רעולות - כמו פעמונים או זגין, כי הנשים הערביות היו יוצאין בזגין כמו שמנהגן לצאת תמיד, והוא מין ממיני החלי "הנטיפות והשרות והרעלות"(ישעיה ג, יט), וכמוהו "והברושים הרעלו"(נחום ב, ד) כלומר הונדו והונעו כדי שיפול פריין.
וקסמים שבאזניהם - עצים קטנים עגולים, היו מכניסין אותם בנקבי אזניהם כדי שלא יסגר הנקב.
ופרופות - כמו כרוכות, רוצה לומר כי הנשים היו אוספות שולי הרדיד וכנפותיו יחד על דבר קשה כמו אבן או עץ וקושרות מלמעלה.
ואחר כך אמר כי כל הנשים מותר להן לצאת בזה העניין, ומה שיחד ערביות ומדיות לפי שהן הידועות בזה המעשה, וזה המנהג:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בסלע - מטבע שיש עליו צורה:
שעל הצינית - מכה שתחת פרסות הרגל, וקושרים בה מטבע שיש עליו צורה לרפואה:
הבנות יוצאות בחוטין - הקטנות מנקבות את אזניהן ואין עושין להן נזמין עד שיגדלו, ונותנין חוטין או קסמים באזניהן שלא יסתמו אזניהן:
ואפילו בקסמים - רבותא קאמר, אע"ג דלאו תכשיט של נוי הוא, אורחייהו בהכי ולאו משאוי הוא:
ערביות - בנות ישראל שבערביא:
יוצאות רעולות - מעוטפות בראשן ופניהן מכוסות חוץ מן העינים, כדרך הערביות:
מדיות - בנות ישראל שבמדי:
פרופות - שמתעטפות בטלית ותולות רצועה בשפתה אחת כנגד צוארה ובשפתה השנית כורכת אבן או אגוז וקושרת הרצועה בכרך ואין הטלית נופלת מעליה:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
יוצאין בסלע שעל הצינית: בירושלמי משמע דלאו דוקא סלע דה"ה אפי' טס אבל בגמ' דילן מפרש דדוקא נקט סלע שהוא קשה להגן על המכה מקוצים ויתדות הדרכים וגם יש בו לחלוחית היוצא מן הכסף וגם יש בו צורה דכולהו צריכא לרפאות המכה ולמעוטי טסא דאע"פ שהוא קשה מ"מ אין בו צורה ולא מסי למכה ואשכחן דכוותה בגמ' בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ג) איסתירא דציניתא גבי הותירו או פחתו ושם פי' הר"ן ז"ל וז"ל מי שיש מכה בפרסת רגלו מתחת קושר מהם שם דמעלייא ליה חלודה דידה וצורתא דידה עכ"ל ז"ל:
הבנות יוצאות בחוטין: גרסינן וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אי לאו דמסתפינא מרבותי אמינא דה"פ דמתני' הבנות יוצאות בחוטין כלומר בכל מיני חוטין אפי' של צמר ושל פשתן שבראשה דליכא למיחש בהו משום טבילה שאין שייך בם טבילה אלא שאחד עומד ע"ג וע"כ ליכא למיחש דילמא אתי לאתויינהו כדאמרי' לקמן אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית וכו' ומביאין אותו בידן ולא חיישינן לסחיטה דכיון דאיכא דעות מדכרי אהדדי עכ"ל ז"ל. ובירושלמי משמע דהני חוטין לא קאי אאזניהם ומשמע נמי דהוי חוטי שיער דרמי מינה עלה דהא דתני ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וכו' שהבאתי לעיל דהכא קתני יוצאות בחוטין סתם ולא פליג כלל וא"ר בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה לנוי ומשני דמתני מיירי שחוטי השער קצרים כ"כ שאינה יכולה לראותו שאינו מגיע מצוארה לחוטמה הלכך לא חיישי' אפי' ילדה בשל זקנה עיין עליו. ורש"י ז"ל כתב בלשון שני וי"מ חוטים שקולעת בהן שערה דאסרי' גדולה בר"פ התם משום דשכיח בהו טבילה [אבל] קטנות דלא שכיחא בהו טבילה שרי ולשון ראשון הגון מזה חדא דקטנות נמי צריכות טבילה לטומאת מגע משום טהרות ואף נדות נמי שכיחא בהו כדתניא מעשה היה והטבילוה קודם לאמה ועוד מדקתני אפי' בקסמין איכא למשמע דחוטין נמי אאזנים קיימי דאי חוטי הראש לא שייך למיתני אפי' בקסמין ע"כ:
ואפילו בקסמין: ירושלמי אבא בר בא מפקד לשמואל בריה לא תקבל עלך מתני' אלא אבל לא בקסמין שבאזניהם ע"כ וגם מזה משמע נמי דחוטין לא קאי אאזניהם. ונראה שזהו אבוה דשמואל דאיתא בגמ' דילן דלא שביק לבנתיה דנפקי בחוטין ופריך עליה ממתני' ומשני חוטים דבנתיה דאבוה דשמואל דצבעונים הוי דחיישי' למשלף ואחויי:
ערביות רעולות: גרסי' מלשון והשרות והרעלות:
תפארת ישראל
יכין
יוצאה בסלע שעל הצינית: שמניח סלע על המכה לרפואה. הא שלא ינגף. אסור (מג"א ש"א סקמ"א):
הבנות קטנות יוצאות בחוטין: שנותנין חוטין באזניהן שלא יסתמו הנקבים שבאוזן עד שיגדלו:
ואפילו בקיסמין שבאזניהם: אע"ג דלאו תכשיט הן כלל. וגם יש טפי לחוש שיפול לחוץ מהאוזן משנחוש שיפול החוט מתוך האוזן. אפ"ה אם יפול לא מייתי ליה בידה מדאינן חשובין כ"כ:
ערביות יוצאות רעולות: (פערשלייערט). שמעטפת כל ראשה חוץ מהעינים:
ומדיות פרופות: (צוגעהעקעלט). ומפרש לה במשנה ז' במה פורפת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת