משנה שבועות ה
שבועות פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק חמישי ("שבועת הפיקדון") · >>
פרקי מסכת שבועות: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו, ומפי אחרים.
אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפר בו, חייב.
וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון, ואינו חייב על שגגתה.
ומה חייב על זדונה, אשם בכסף שקלים.
משנה ב
שבועת הפקדון כיצד.
אמר לו, תן לי פקדוני שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, או שאמר לו אין לך בידי, משביעך אני ואמר אמן, הרי זה חייב.
השביע עליו חמשה פעמים בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין וכפר, חייב על כל אחת ואחת.
אמר רבי שמעון, מה טעם, מפני שיכול לחזור ולהודות.
משנה ג
היו חמשה תובעין אותו, אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך, שבועה שאין לכם בידי, אינו חייב אלא אחת.
שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך, חייב על כל אחת ואחת.
רבי אליעזר אומר, עד שיאמר שבועה באחרונה.
רבי שמעון אומר, עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.
תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת.
שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, חייב על כל אחת ואחת.
תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת.
שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין, חייב על כל אחת ואחת.
רבי מאיר אומר, אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת, חייב על כל אחת ואחת.
משנה ד
אנסת ופיתית את בתי, והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי.
משביעך אני ואמר אמן, חייב.
רבי שמעון פוטר, שאינו משלם קנס על פי עצמו.
אמרו לו, אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו, משלם בושת ופגם על פי עצמו.
משנה ה
גנבת את שורי, והוא אומר לא גנבתי, משביעך אני ואמר אמן, חייב.
גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי, משביעך אני ואמר אמן, פטור.
המית שורך את שורי, והוא אומר לא המית, משביעך אני ואמר אמן, חיב.
המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית, משביעך אני ואמר אמן, פטור.
אמר לו, חבלת בי ועשית בי חבורה, והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה, משביעך אני ואמר אמן, חייב.
אמר לו עבדו, הפלת את שני וסימית את עיני, והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי, משביעך אני ואמר אמן, פטור.
זה הכלל, כל המשלם על פי עצמו, חייב.
ושאינו משלם על פי עצמו, פטור.
שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן,
- נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים,
- בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים,
- בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים,
- בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין,
- מִפִּי עַצְמוֹ;
- וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵינוֹ חַיָּב,
- עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ, בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים,
- כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ, חַיָּב.
- בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ, בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים,
- וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה,
- וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן;
- וְאֵינוֹ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ.
- וּמֶה חַיָּב עַל זְדוֹנָהּ?
- אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים:
שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד?
- אָמַר לוֹ: תֵּן לִי פִּקְּדוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי,
- אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: אֵין לְךָ בְּיָדִי,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- הֲרֵי זֶה חַיָּב.
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְּעָמִים,
- בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין,
- וְכָפַר,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- מַה טַּעַם?
- מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:
הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִין אוֹתוֹ,
- אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ,
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי,
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
- עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָּאַחֲרוֹנָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
- עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי,
- תֵּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד, גָּזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי,
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי,
- תֵּן לִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי,
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
- אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת,
אָנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי,
- וְהוּא אוֹמֵר:
- לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִּתִּיתִי.
- מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- חַיָּב.
- וְהוּא אוֹמֵר:
- רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר,
- שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ,
- מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ:
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ,
גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי,
- וְהוּא אוֹמֵר: לֹא גָּנַבְתִּי,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- חַיָּב.
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- גָּנַבְתִּי, אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- פָּטוּר.
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי,
- וְהוּא אוֹמֵר: לֹא הֵמִית,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- חַיָּב.
- הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי,
- וְהוּא אוֹמֵר: לֹא הֵמִית,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- פָּטוּר.
- אָמַר לוֹ:
- חָבַלְתָּ בִּי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה,
- וְהוּא אוֹמֵר:
- לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְּךָ חַבּוּרָה,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- חַיָּב.
- אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ:
- הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִמִּיתָ אֶת עֵינִי,
- וְהוּא אוֹמֵר:
- לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִמִּיתִי,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- פָּטוּר.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַמְּשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, חַיָּב;
- וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, פָּטוּר:
נוסח הרמב"ם
(א) שבועת הפיקדון נוהגת -
- באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים,
- בכשרים ובפסולים, בפני בית דין,
- ושלא בפני בית דין - מפי עצמו,
- ומפי אחרים - אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפר בו - חייב.
- וחייב - על זדון שבועה, ועל שגגתה עם זדון הפיקדון,
- ואינו חייב - על שגגתו.
- ומה הוא חייב על זדונו? - אשם, בכסף שקלים.
(ב) שבועת הפיקדון כיצד?
- אמר לו: תן לי פקדון שיש לי בידך - שבועה שאין לך בידי.
- או שאמר לו: אין לך בידי,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- או שאמר לו: אין לך בידי,
- השביע עליו חמישה פעמים,
- בין בפני בית דין, ובין שלא בפני בית דין -
- וכפר - חייב על כל אחת ואחת.
- אמר רבי שמעון: מה טעם? - מפני שהוא יכול לחזור ולהודות.
(ג) היו חמישה תובעין אותו,
- ואומרין לו: תן לנו פיקדון שיש לנו בידך,
- שבועה שאין לכם בידי - אינו חייב אלא אחת.
- שבועה שאין לך בידי, לא לך, לא לך, ולא לך - חייב על כל אחת ואחת.
- רבי אליעזר אומר: עד שיאמר שבועה באחרונה.
- רבי שמעון אומר: עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.
- תן לי פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה שיש לי בידך,
- שבועה שאין לך בידי - אינו חייב אלא אחת.
- שבועה שאין לך בידי פיקדון, תשומת יד, גזל, ואבידה - חייב על כל אחת ואחת.
- תן לי חיטים, שעורים, וכוסמין שיש לי בידך,
- שבועה שאין לך בידי - אינו חייב אלא אחת.
- שבועה שאין לך בידי חיטים, שעורים, וכוסמין - חייב על כל אחת ואחת.
- רבי מאיר אומר: אפילו אמר חיטה, שעורה, וכוסמת - חייב על כל אחת ואחת.
(ד) אנסת ופיתית את בתי,
- והוא אומר: לא אנסתי, ולא פיתיתי,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- רבי שמעון - פוטר,
- שאינו משלם קנס על פי עצמו.
- אמרו לו:
- אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו,
- משלם בושת ופגם על פי עצמו.
(ה) גנבת את שורי, והוא אומר לא גנבתי,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי,
- משביעך אני, ואמר אמן - פטור.
- המית שורך את שורי, והוא אומר לא המית,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית,
- משביעך אני, ואמר אמן - פטור.
- אמר לו: חבלת בי, ועשית בי חבורה,
- והוא אומר: לא חבלתי, ולא עשיתי,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- אמר לו עבדו: הפלת את שיני, וסימית את עיני,
- והוא אומר: לא הפלתי, ולא סימיתי,
- משביעך אני, ואמר אמן - פטור.
- זה הכלל -
- כל המשלם על פי עצמו - חייב,
- ושאינו משלם על פי עצמו - פטור.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה שבועות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב