משנה סוטה ט
סוטה פרק ט', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק תשיעי ("עגלה ערופה") · >>
פרקי מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·משנה טו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
עגלה ערופה, בלשון הקודש, שנאמר (דברים כא) כי ימצא חלל באדמה.
ויצאו זקניך ושפטיך, שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין.
רבי יהודה אומר: חמישה, שנאמר: זקניך, שנים, ושופטיך, שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד.
משנה ב
נמצא טמון בגל, או תלוי באילן, או צף על פני המים, לא היו עורפין, שנאמר (שם) באדמה, ולא טמון בגל.
נופל, ולא תלוי באילן.
בשדה, ולא צף על פני המים.
נמצא סמוך לספר, או לעיר שרובה נכרים, או לעיר שאין בה בית דין, לא היו עורפין.
אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין.
נמצא מכוון בין שתי עיירות, שתיהן מביאות שתי עגלות, דברי רבי אליעזר.
ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.
משנה ג
נמצא ראשו במקום אחד [וגופו במקום אחר], מוליכין הראש אצל הגוף, דברי רבי אליעזר.
רבי עקיבא אומר, הגוף אצל הראש.
משנה ד
מאין היו מודדין, רבי אליעזר אומר, מטבורו.
רבי עקיבא אומר, מחוטמו.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, ממקום שנעשה חלל, מצווארו.
משנה ה
נפטרו זקני ירושלים והלכו להן.
זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול (שם), ואין המום פוסל בה, ומורידין אותה לנחל איתן.
ואיתן כמשמעו, קשה.
אף על פי שאינו איתן, כשר.
ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה.
ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד, ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים.
משנה ו
זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה, ואומרים, (שם) ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו.
וכי על דעתנו עלתה, שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו (בלא מזון), ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לויה).
והכהנים אומרים (שם): כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל.
לא היו צריכים לומר (שם) ונכפר להם הדם, אלא רוח הקדש מבשרתן, אימתי שתעשו ככה, הדם מתכפר להם.
משנה ז
נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה, תצא ותרעה בעדר.
משנערפה העגלה, תקבר במקומה, שעל ספק באת מתחילתה, כיפרה ספיקה והלכה לה.
נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג, הרי זה יהרג.
משנה ח
עד אחד אומר: ראיתי את ההורג, ועד אחד אומר לא ראית, אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית, היו עורפין.
עד אחד אומר ראיתי, ושנים אומרים לא ראית, היו עורפין.
שנים אומרים ראינו ואחד אומר להם לא ראיתם, לא היו עורפין.
משנה ט
משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה, משבא אלעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה, (בן פרישה) היה נקרא, חזרו לקרותו בֵּן הרצחן.
משרבו המנאפים, פסקו המים המרים, ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר (הושע ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'.
משמת יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, בטלו האשכולות, שנאמר (מיכה ז) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.
משנה י
יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר.
אף הוא ביטל את המעוררין, ואת הנוקפין.
עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים.
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי.
משנה יא
משבטלה סנהדרין, בטלה השיר מבית המשתאות, שנאמר (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין וגו'.
משנה יב
משמתו נביאים הראשונים, בטלו אורים ותומים.
משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונופת צופים, ופסקו אנשי אמנה, שנאמר (תהלים יב) הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע, מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות.
רבי יוסי אומר, אף ניטל שומן הפירות.
משנה יג
רבי שמעון בן אלעזר אומר, הטהרה נטלה את (הטעם ואת) הריח.
המעשרות נטלו את שומן הדגן.
(וחכמים אומרים), הזנות והכשפים כילו את הכל.
משנה יד
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס.
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יוונית.
בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר, ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.
משנה טו
משמת רבי מאיר, בטלו מושלי משלים.
משמת בן עזאי, בטלו השקדנים.
משמת בן זומא, בטלו הדרשנים.
משמת רבי יהושע, פסקה טובה מן העולם.
משמת רבן שמעון בן גמליאל, בא גובי ורבו צרות.
משמת רבי אלעזר בן עזריה, פסק העושר מן החכמים.
משמת רבי עקיבא, בטל כבוד התורה.
משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה.
משמת רבי יוסי קטנותא, פסקו חסידים.
ולמה נקרא שמו קטנותא, שהיה קטנותן של חסידים.
משמת רבן יוחנן בן זכאי, בטל זיו החכמה.
משמת רבן גמליאל הזקן, בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות.
משמת רבי ישמעאל בן פאבי, בטל זיו הכהונה.
משמת רבי, בטלה ענוה ויראת חטא.
רבי פנחס בן יאיר אומר, משחרב בית המקדש, בושו חברים ובני חורין, וחפו ראשם, ונדלדלו אנשי מעשה, וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון, ואין דורש ואין מבקש, ואין שואל, על מי לנו להשען, על אבינו שבשמים.
רבי אליעזר הגדול אומר, מיום שחרב בית המקדש, שרו חכימיא למהוי כספריא, וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ונדלדלא, ואין מבקש.
על מי יש להשען? על אבינו שבשמים.
בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר.
הגפן תיתן פריה והיין ביוקר, והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחה.
בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת.
נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים.
(מיכה ז) בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו.
פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו.
ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.
רבי פנחס בן יאיר אומר, זריזות מביאה לידי נקיות, ונקיות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי פרישות, ופרישות מביאה לידי קדושה, וקדושה מביאה לידי ענוה, וענוה מביאה לידי יראת חטא, ויראת חטא מביאה לידי חסידות, וחסידות מביאה לידי רוח הקודש.
ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אמן.
עֶגְלָה עֲרוּפָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה" (דברים כא, א).
- "וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ" שם, ב),
- שְׁלֹשָׁה,
- מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין.
- שְׁלֹשָׁה,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "זְקֵנֶיךָ", שְׁנַיִם, "וְשֹׁפְטֶיךָ", שְׁנַיִם,
- וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל,
- מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד:
- שֶׁנֶּאֱמַר: "זְקֵנֶיךָ", שְׁנַיִם, "וְשֹׁפְטֶיךָ", שְׁנַיִם,
נִמְצָא טָמוּן בְּגַל,
- אוֹ תָּלוּי בְּאִילָן,
- אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
- לֹא הָיוּ עוֹרְפִין,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם):
- "בָּאֲדָמָה",
- וְלֹא טָמוּן בְּגַל.
- "נוֹפֵל",
- וְלֹא תָּלוּי בְּאִילָן.
- "בַּשָּׂדֶה",
- וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
- "בָּאֲדָמָה",
- נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר,
- אוֹ לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים,
- אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין,
- לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.
- אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין.
- נִמְצָא מְכֻוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת,
- שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֶגְלוֹת,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֶגְלוֹת,
- וְאֵין יְרוּשָׁלַיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה:
נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר,
- מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,
- הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ:
מֵאֵיִן הָיוּ מוֹדְדִין?
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- מִטִּבּוּרוֹ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מֵחָטְמוֹ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה חָלָל,
- מִצַּוָּארוֹ:
נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן.
- זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל (דברים כא, ג).
- וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ.
- וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן.
- וְאֵיתָן כְּמִשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה.
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן, כָּשֵׁר.
- וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ.
- וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרֹעַ וּמִלַּעֲבֹד,
- וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן, וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים:
זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים:
- "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא, ז).
- וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵּית דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵן?
- אֶלָּא שֶׁלֹּא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מָזוֹן,
- וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה.
- וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" (דברים כא, ח).
- לֹא הָיו צְרִיכִים לוֹמַר "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם" (שם),
- אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן:
- אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה, הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם:
נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה,
- תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.
- מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה,
- תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ;
- שֶׁעַל סָפֵק בָּאת מִתְּחִלָּתָהּ,
- כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ.
- נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג,
- הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג:
עֵד אֶחָד אוֹמֵר: רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר: לֹא רָאִיתָ,
- אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: רָאִיתִי, וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: לֹא רָאִית,
- הָיוּ עוֹרְפִין.
- עֵד אֶחָד אוֹמֵר: רָאִיתִי, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: לֹא רָאִיתָ,
- הָיוּ עוֹרְפִין.
- שְׁנַיִם אוֹמְרִים: רָאִינוּ, וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶם: לֹא רְאִיתֶם,
- לֹא הָיוּ עוֹרְפִין:
מִשֶּׁרַבּוּ הָרָצְחָנִין, בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה.
- מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינַאי, וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא,
- חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ: בֵּן הָרַצְחָן.
- מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים,
- פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים,
- וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם" וְגוֹ' (הושע ד, יד).
- מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם,
- בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי" (מיכה ז, א):
יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַת הַמַּעֲשֵׂר.
- אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִין, וְאֶת הַנּוֹקְפִין.
- עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם.
- וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמַאי:
מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין,
- בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן" וְגוֹ' (ישעיה כד, ט):
מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים,
- בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים.
- מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
- בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים,
- וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד" וְגוֹ' (תהלים יב, ב).
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
- אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה,
- וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה,
- וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת.
- מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף נִטַּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ.
- הַמַּעַשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שֻׁמַּן הַדָּגָן.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּלּוּ אֶת הַכֹּל:
בַּפֻּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאֵרוּס.
- בַּפֻּלְמוּס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת,
- וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית.
- בַּפֻּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ,
- שֶׁלֹּא תֵּצֵא הַכַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר;
- וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר:
מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים.
- מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים.
- מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים.
- מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם.
- מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גּוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת.
- מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעֹשֶׁר מִן הַחֲכָמִים.
- מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה.
- מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה.
- מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים.
- וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא?
- שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים.
- מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה.
- מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן,
- בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה,
- וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת.
- מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּאֲבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה.
- מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא.
רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר:
- מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
- בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין וְחָפוּ רֹאשָׁם,
- וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה,
- וְגָבְרוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן,
- וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ,
- וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן?
- עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר:
- מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
- שְׁרוֹ חַכִּימַיָּא לְמִהְוֵי כְּסָפְרַיָּא,
- וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנַיָּא,
- וְחַזָּנַיָּא כְּעַמָּא דְּאַרְעָא,
- וְעַמָּא דְּאַרְעָא אָזְלָא וְנִדַּלְדְּלָא, וְאֵין מְבַקֵּשׁ.
- עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן?
- עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
- בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא,
- וְיֹקֶר יַאֲמִיר.
- הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר.
- וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה.
- בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת,
- וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם,
- וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ,
- וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח,
- וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ,
- וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת.
- נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ,
- זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים.
- בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ (מיכה ז, ו).
- פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב,
- הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו;
- וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן?
- עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר:
- זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת,
- וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה,
- וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת,
- וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה,
- וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה,
- וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא,
- וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת,
- וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
- וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים,
- וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן:
נוסח הרמב"ם
(א) עגלה ערופה בלשון הקודש -
- שנאמר: "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוהיך נתן לך, ויצאו זקניך ושופטיך" (דברים כא א-ב).
- שלשה מבית דין הגדול שבירושלים - היו יוצאין.
- רבי יהודה אומר: חמישה,
- שנאמר: "זקניך" שנים, ו"שופטיך" שנים,
- אין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד.
- רבי יהודה אומר: חמישה,
(ב) נמצא - טמון בגל, תלוי באילן, צף על פני המים,
- לא היו עורפין -
- שנאמר: "באדמה" (דברים כא א) - לא טמון בגל,
- "נופל" (שם) - לא תלוי באילן,
- "בשדה" (שם) - לא צף על פני המים.
- לא היו עורפין -
- נמצא - סמוך לספר,
- לעיר - שיש בה גוים,
- או לעיר - שאין בה בית דין,
- לא היו מודדין.
- אין מודדין - אלא לעיר שיש בה בית דין.
- נמצא מכוון בין שתי עיירות -
- מביאות שתי עגלות - דברי רבי אלעזר.
- ואין ירושלים - מביאה עגלה ערופה.
(ג) נמצא ראשו במקום אחד - וגופו במקום אחד,
- מוליכין את הראש - אצל הגוף,
- דברי רבי אליעזר.
- רבי עקיבה אומר: הגוף - אצל הראש.
- מוליכין את הראש - אצל הגוף,
(ד) מנין היו מודדין?
- רבי אליעזר אומר: מטבורו.
- רבי עקיבה אומר: מחוטמו.
- רבי אליעזר בן יעקוב אומר: ממקום שנעשה חלל - מצווארו.
(ה) נפטרו זקני ירושלים - והלכו להם,
- וזקני אותה העיר - מביאין "עגלת בקר, אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול" (דברים כא ג),
- ואין המום - פוסל בה.
- ומורידין אותה "אל נחל איתן" (דברים כא ד).
- איתן כמשמעו - קשה,
- אף על פי שאינו איתן - כשר.
- ועורפין אותה בקופיס - מאחריה.
- ומקומה - אסור מלזרוע, ומלעבוד,
- ומותר - לסרוק שם פשתן, ולנקות שם אבנים.
(ו) זקני אותה העיר - רוחצין את ידיהם במים, במקום עריפתה של עגלה,
- ואומרין: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו" (דברים כא ז),
- וכי עלת על ליבנו - שזקני בית דין שופכי דמים הם?
- אלא - שלא בא על ידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו.
- ואומרין: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו" (דברים כא ז),
- והכהנים אומרין: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל" (דברים כא ח).
- ולא היו צריכין לומר: "וניכפר להם הדם" (שם),
- אלא רוח הקודש מבשרתן,
- אימתי שתעשון ככה - הדם מתכפר לכם.
- אלא רוח הקודש מבשרתן,
(ז) נמצא ההורג -
- עד שלא תיערף העגלה - תצא ותרעה בעדר,
- משנערפה - תיקבר במקומה,
- שעל ספק באת - מתחילתה,
- כיפרה ספקה - והלכה לה.
- נערפה העגלה,
- ואחר כך נמצא ההורג - הרי זה יהרג.
(ח) עד אומר ראיתי את ההורג - ועד אומר לא ראית,
- אישה אומרת ראיתי - ואישה אומרת לא ראית,
- היו עורפין.
- עד אומר ראיתי - ושנים אומרים לא ראית,
- היו עורפין.
- שנים אומרין ראינו - ועד אחד אומר להם לא ראיתם,
- לא היו עורפין.
(ט) משרבו הרצחנים - בטלה עגלה ערופה.
- משבא אלעזר בן כניי, ותחינה בן פרישה,
- ובן פרישה היה נקרא - חזרו לקרותו בן הרצחן.
- משבא אלעזר בן כניי, ותחינה בן פרישה,
- משרבו המנאפין - פסקו המים המאררים.
- רבן יוחנן הפסיקן,
- שנאמר: "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה" (הושע ד יד).
- רבן יוחנן הפסיקן,
- משמת יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים - בטלו האשכולות,
- שנאמר: "אין אשכל לאכל, ביכורה איוותה נפשי" (מיכה ז א).
(י) יוחנן כוהן גדול - העביר הודית המעשר.
- אף הוא - ביטל את המעוררים, ואת הנוקפין.
- עד ימיו - היה פטיש מכה בירושלים.
- ובימיו - אין אדם צריך לשאול על הדמאי.
(יא) משבטלה סנהדרין - בטל שיר מבית המשתיות,
- שנאמר: "בשיר לא ישתו יין, יימר שיכר לשותיו" (ישעיהו כד ט).
(יב) משמתו נביאים הראשונים - בטלו אורים ותומים.
- משחרב בית המקדש -
- בטל - השמיר, ונופת צופים,
- ופסקו אנשי אמונה,
- שנאמר: הושיעה ה' כי גמר חסיד, כי פסו אמונים מבני אדם" (תהלים יב ב).
[יג] *הערה 1: רבן שמעון בן גמליאל אומר, משום רבי יהושע:
- מיום שחרב בית המקדש -
- אין לך יום שאין בו קללה,
- ולא ירד הטל לברכה,
- וניטל טעם הפירות.
- רבי יוסי אומר:
- אף ניטל שומן הפירות.
- מיום שחרב בית המקדש -
(יג) [יד] רבי שמעון בן אלעזר אומר:
- הטהרה - נטלה את הטעם ואת הריח.
- המעשרות - נטלו את שומן הדגן.
- הזנות, והכשפים - כילו את הכל.
(יד) [טו] בפולמוס של אספסינוס -
- גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס.
- בפולמוס של טיטוס -
- גזרו על עטרות הכלה,
- ושלא ילמד אדם את בנו - יוונית.
- בפולמוס האחרון -
- גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר.
- רבותינו התירו - שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.
(טו) [טז] משמת רבי מאיר - בטלו מושלי משלים.
- משמת בן עזאי - בטלו השקדנין.
- משמת בן זומא - בטלו הדרשנין.
- משמת רבי עקיבה - בטל כבוד התורה.
- משמת רבי חנינה בן דוסא - בטלו אנשי מעשה.
- משמת רבי יוסי קטונתן - פסקו חסידים.
- ולמה נקרא שמו קטונתן? - שהיה קטונתן של חסידים.
- משמת רבן יוחנן בן זכאי - בטל זיו החכמה.
- משמת רבן גמליאל הזקן - בטל כבוד התורה, ומתה הטהרה והפרישות.
- משמת ישמעאל בן פיאבי - בטל זיו הכהונה.
- משמת רבי - בטלה ענוה, ויראת חטא.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה סוטה, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב