משנה נגעים יד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יד · משנה ג | >>
ביום השביעי מגלח תגלחת שניה כתגלחת הראשונה, כבס בגדיו וטבל, טהור מלטמא כשרץ, והרי הוא טבול יום, אוכל במעשר.
העריב שמשו, אוכל בתרומה.
הביא כפרתו, אוכל בקדשיםח.
נמצאו שלש טהרות במצורע ושלש טהרות ביולדת.
משנה מנוקדת
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה, כִּבֶּס בְּגָדָיו וְטָבַל, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ, וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם, אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ, אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. הֵבִיא כַפָּרָתוֹ, אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים. נִמְצְאוּ שָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּמְּצֹרָע וְשָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּיּוֹלֶדֶת.
נוסח הרמב"ם
ביום השביעי -
- מגלחו תגלחת שניה כתגלחת הראשונה,
- וכיבס בגדיו - וטבל,
- וטהר - מלטמא כשרץ,
- והרי הוא טבול יום - אוכל במעשר.
- העריב שמשו - אוכל בתרומה,
- הביא כפרתו - אוכל בקדשים.
- נמצאו -
- שלש טהרות - למצורע,
- ושלש טהרות - ליולדת.
פירוש הרמב"ם
זה גם כן מבואר בפסוק, אמר השם יתברך "והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, את ראשו, ואת זקנו, ואת גבות עיניו, ואת כל שערו יגלח, וכבס את בגדיו, ורחץ את בשרו במים וטהר"(ויקרא יד, ט).
שלש טהרות במצורע - כבר התבארו.
ושלושה של יולדת -
- אחד מהן אחר שבעה לזכר, וארבעה עשר לנקבה, אשר היא בנדתה.
- וכאשר תשלים זה הזמן טובלת, וטהורה מלטמא משכב ומושב. עוד ישאר שלשים ושלשה ימים לזכר ושישים ושש לנקבה "בדמי טהרה, בכל קדש לא תגע"(ויקרא יב, ד), והיא בזה הזמן מגעה טמא לקדשים כמו שהתבאר בסוף נדה, ותהיה ראשון לטומאה בזה הזמן.
- וכאשר נשלמו, כבר תטהר טהרה שנייה, ותטבול ותהיה טבולת יום. עוד תביא קרבן ותשלם טהרתה לאכול בקדשים, והיא טהרה שלישית כמו שבא הפסוק "וכפר עליה הכהן וטהרה"(ויקרא יב, ח).
וכבר ביארנו במסכת ברכות שטבול יום אסור בתרומה, ומותר במעשר. [ובחגיגה] נתבאר שמחוסר כפורים אסור בקדש, ומותר בתרומה. ובכריתות יתבאר שמצורע ויולדת מכלל מחוסרי כפרה. וזה כולו מבואר לפי שהן פסוקי התורה:
פירוש רבינו שמשון
כתגלחת הראשונה. קתני הכי לאשמועינן דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשניה דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בגזירה שוה כדפרישית:
טהור מלטמא כשרץ. ופוסל תרומה ותו לא:
ושלש טהרות ביולדת. והוא הדין בזב בעל ג' ראיות ובזבה דבכולהו טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומ' הביא כפרתו אוכל בקדשים והא דתנא הכא יולדת טפי מזב וזבה משום דביולדת כתיב בהדיא כדדרשינן בפרק הערל (דף עד:) וכפר עליה הכהן וטהרה לקדשים. (הגה"ה. והא דמייתי בכמה דוכתי בגמרא טבל ועלה אוכל במעשר וכו' לא מיתניא ההיא לישנא בשום מקום והיא הך דהכא ע"כ):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
טהור מלטמא כשרץ - ופוסל תרומה [ותו לא] ז:
ושלש טהרות ביולדת - והוא הדין בזב בעל שלש ראיות, ובזבה. דבכולהו טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים, הרי שלש טהרות. והאי דנקט יולדת טפי מזב וזבה, משום דביולדת כתיב בהדיא (שם יכ) וכפר עליה הכהן וטהרה, לאכילת קדשים:
פירוש תוספות יום טוב
טהור מלטמא כשרץ. כתב הר"ב ופוסל תרומה. כדתנן בסוף זבים. ומה שהגהתי בפי' הר"ב ותו לא. מתוך פי' הר"ש הגהתי. שהיה כתוב לפני ותולה. ואינו ענין לכאן. ומ"מ ליכא למשמע שאין עוד מה שפוסל. שהרי קדשים פוסל ג"כ. ולר"מ אף מטמא. כדתנן במשנה ד' פי"א דפרה. אלא כלומר שאינו פוסל. מה שהוא במדרגה למטה מתרומה:
[והרי הוא טבול יום אוכל במעשר. וברפ"ב דבכורים [ד"ה משא"כ] כתבתי דבתלת דוכתי מייתי לה בזה הלשון טבל ועלה אוכל במעשר]:
אוכל במעשר. פי' מעשר שני:
אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו'. מנלן. אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב (ויקרא כ"ב) לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים. הא רחץ טהור. וכתיב (שם) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים. וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה. הא כיצד. כאן למעשר. כאן לתרומה. כאן לקדשים. ואיפוך אנא מסתברא וכו' בגמרא פ"ח דיבמות דף ע"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) לאו דוקא, דהא פוסל בקדשים ג"כ. אלא רוצה לומר כל מה שהוא במדרגה למטה מתרומה:
(ח) (על המשנה) במעשר כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה. קתני הכא לאשמועינן דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשני' דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בג"ש. ה"ר שמשון ז"ל:
טהור מלטמא כשרץ. ס"א טהר ונכון הוא:
שלש טהרות. ט"י והערב שמש והבאת כפרתן אבל טהרה קמייתא דטבל וטהור מלטמא בביאה לא קחשיב דאכתי אב הטומאה הוא כשרץ. הרא"ש ז"ל:
שלש טהרות במצורע ושלש וכו'. כצ"ל שלש בלא הא דטהרות לשון נקבה:
תפארת ישראל
יכין
כבס בגדיו וטבל טהור מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום: לפסול תרומה וקדשים במגעו:
אוכל במעשר: מעשר שני:
הביא כפרתו אוכל בקדשים: הם הקרבנות שמביא ביום הח' [כמשנה ז']:
נמצאו ג' טהרות במצורע: דכשטבל ועלה אוכל במעשר. הרי טהרה א. העריב שמשו. אוכל בתרומה. הרי טהרה ב. הביא כפרתו אוכל בקדשים הרי טהרה ג. והא דלא חשיב דאחר טבילה ראשונה אמ"ט בביאה. ואינו עושה משכב ומושב. ונהוי ד' טהרות במצורע. היינו משום דגם אחר טבילה ראשונה עדיין טמא כשרץ. ולא שייך למקרי לטבילה ההיא בשם טהרה:
וג' טהרות ביולדת: וה"ה בזב וזבה. דבכולן יש ג' חלוקי כפרה הנ"ל. רק נקט יולדת משום דבה מפורש כמו במצורע. וכפר עליו הכהן וטהרה. דהיינו לאכילת קדשים. ומינה ילפינן זב וזבה. ורב"א פי' דג' טהרות של מצורע. היינו
- (א) דאחר טבילה ראשונה טהור מלטמא בביאה [ומלעשות משכב ומושב].
- (ב) דאחר טבילה שנייה והערב שמש מותר בתרומה.
- (ג) שאחר שהביא כפרתו מותר בקדשים.
וג' טהרות של יולדת היינו
- (א) אחר טבילת ז' לזכר וי"ד לנקבה טהורה לבעלה.
- (ב) ואחר טבילה ב' של מ' לזכר ופ' לנקבה. אחר הערב שמש של זו או זו טהורה לתרומה.
- (ג) ואחר הבאת קרבנותיו ביום מ"א לזכר ופ"א לנקבה מותרת בקדשים
[ולדברי רבינו ז"ל שנזיר לא נקט זב וזבה מדלא שייך גבייהו רק ב' טהרות. דבזב הרי לא שייך גבי' רק טהרה לתרומה וקדשים. ובזבה נמי או טבלה ביום ז' מז' נקיים שלה כי כך דינה [כפסחים ד"צ ע"ב]. הרי עכ"פ אסורה לבעלה עד הערב [כספ"י דנדה]. וא"כ טהרתה לבעלה ולתרומה בהדדי קאתו. ואע"ג שאם טבלה בליל ח' או ביום ח' מז"נ. מותרת לבעלה מיד אחר טבילה. ואפ"ה אסורה בתרומה עד אחר הע"ש. ובקדשים אסורה עד אחר הבאת קרבנותי' ביום ט' [עיין בפרקין מ"ז ורתוי"ט נזיר פ"ו מ"ו ד"ה ואינו]. נמצא שיש לה ג' טהרות. אפ"ה כיון דדינה לטבול בז' לא ניח"ל לתנא למנקט לה. דהרי כשטבלה כדינה יש לה רק ב' טהרות. וא"ת א"כ למה לא חשב נמי דזה וזה אחר טבילה ב' מיד הותר במעשר. ונהוי כל א' ד' טהרות. י"ל דס"ל לרבינו דג' טהרות דנקט תנא היינו ג' פעולות שיעשה אדם לטהרתו. משא"כ הע"ש שמשא ממילא ערבא. ותו דטבילה והע"ש בהדי הדדי שייכא. ולהכי לא שייכי למקרי לחצי טהרה בשם טהרה שלמה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת