משנה מנחות ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ד · משנה ג | >>
הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם, ולא הלחם מעכבן.
הלחם מעכב את הכבשים, והכבשים ט אינן מעכבין את הלחם, דברי רבי עקיבא.
אמר שמעון בן ננס, לא כיי, אלא הכבשים מעכבין את הלחם, והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו, כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה, קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם.
אמר רבי שמעון, הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים, קרב במדבר.
וכל האמור בתורת כהנים, לא קרב יא במדבר.
משבאו לארץ, קרבו אלו ואלו.
ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם, שהכבשים מתירין את עצמן [ בלא לחם ].
לחם בלא כבשים, אין לי מי יתירנו.
משנה מנוקדת
הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר
- אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
- וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן.
- הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים,
- וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: לֹא כִי,
- אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,
- וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים;
- שֶׁכֵּן מָצִינוּ,
- כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה,
- קָרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם;
- אַף כָּאן,
- יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס,
- אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו;
- שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים,
- קָרַב בַּמִּדְבָּר,
- וְכָל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים,
- לֹא קָרַב בַּמִּדְבָּר;
- מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ,
- קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ.
- וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר:
- יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם?
- שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן בְּלֹא לֶחֶם;
- לֶחֶם בְּלֹא כְּבָשִׂים,
- אֵין לִי מִי יַתִּירֶנּוּ:
- יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם?
נוסח הרמב"ם
הפר, והאילים, הכבשים, והשעיר - אינן מעכבין את הלחם,
- ולא הלחם - מעכבן.
- הלחם - מעכב את הכבשים,
- והכבשים - אינן מעכבין את הלחם,
- דברי רבי עקיבה.
- אמר רבי שמעון בן ננס: לא כי, אלא -
- הכבשים - מעכבין את הלחם,
- והלחם - אינו מעכב את הכבשים,
- שכן מצינו, שכשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה - קרבו כבשים בלא לחם,
- אף כאן - יקרבו כבשים בלא לחם.
- אמר רבי שמעון: הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו -
- שכל האמור בחומש הפקודים - קרב במדבר,
- וכל האמור בתורת כהנים - לא קרב במדבר,
- משבאו לארץ - קרבו אלו ואלו,
- ומפני מה אני אומר, יקרבו כבשים בלא לחם -
- שהכבשים - מתירין את עצמן בלא לחם,
- ולחם בלא כבשים - אין לו מי יתירנו.
- והכבשים - אינן מעכבין את הלחם,
פירוש הרמב"ם
הפר הזה והשני האילים והשבעה כבשים הם החלק השני שמקריבין בגלל הלחם ביום עצרת, וכולן הן עולות, ושעיר חטאת.
ומה שאמר אחר כך הלחם והכבשים - רוצה לומר שני כבשים שלמים שמביאין עמהן שתי הלחם בשעת התנופה, כמו שיתבאר במסכת הזאת.
ומה שאמר והכבשים אינן מעכבים את הלחם - רוצה לומר שאם לא יהיו שם שני כבשים, שמביאין שתי הלחם, ודינם שיאכלו אותן כאילו הביאום עם הכבשים.
ומה שאמר בן ננס יקריבו כבשים בלא לחם - לפי שלא היה במדבר לחם זולתי המן.
וחולק רבי שמעון על זה ואומר, שלא הקריבו במדבר לא לחם ולא כבשים ולא שאר קרבנות הבאים בגלל הלחם, ועל זה נאמר בתורת כוהנים רוצה לומר ספר ויקרא, וכל מה שזכר בויקרא לא הקריבו אותו במדבר, וזה קבלה בידינו שלא הקריבו במדבר אלא הקרבנות הנזכרים בחומש הפקודים ובכל המוספים.
והלכה כרבי [עקיבא] (יהושע):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הפר והאילים והכבשים והשעיר - הבאים בגלל הלחם. וכולן עולות, חוץ מן השעיר שהוא חטאת:
אין מעכבין את הלחם - שאם הביאו שתי הלחם של עצרת בלא הקרבנות הללו, מקודשין:
הלחם מעכב את הכבשים - הנך כבשים הן שני כבשים דשלמים שהוזקקו לתנופה עם הלחם:
והכבשים אין מעכבים את הלחם - שאם לא נמצאו כבשים מביאים שתי הלחם והן קדושים כאילו הביאום עם הכבשים:
קרבו כבשים בלא לחם - שהרי לא היה להם לחם במדבר אלא המן:
הלכה כדברי בן ננס - דכבשים מעכבים את הלחם:
אבל אין הטעם כדבריו - דהוא אומר במדבר קרבו כבשים דשלמים ולא היא:
שכל האמור בחומש הפקודים - בספר במדבר. כגון קרבנות מוספים האמורים בפרשת פנחס, קרבו במדבר:
וכל האמור בת"כ - דהיינו בספר ויקרא. לא קרבו במדבר. והנך כבשים האמורים באמור אל הכהנים כגון הנך שבעה כבשים ופר ואילים דעולה דעל הלחם ושני כבשים דשלמים לא קרבו במדבר:
לחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו - שאין הלחם מותר באכילה לכהנים עד שיקרבו כבשים. והלכה כר' שמעון:
פירוש תוספות יום טוב
הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי ר"ע אר"ש בן ננס לא כי כו'. מפרשים בגמרא דכתיב בלחם וב' כבשים והניף הכהן וגו' קודש יהיו לה' לכהן ולא ידעינן אהייא קאי הויה דמשמע עיכובא או אלחם או אכבשים ר"ע סבר לכהן איזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם ובן ננס מי כתיב קדש יהיו לכהן קדש יהיו לה' לכהן כתיב איזהו דבר שמקצתו לה' ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים ור"ע מי כתיב קודש יהיו לה' ולכהן לה' לכהן כתיב כדרב הונא דא"ר הונא קנאו השם ונתנו לכהן:
הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין כו'. ואפ"ה כי אתיין כהדדי הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבאים ביחד ולא פליג ר"ע אסתמא דמתניתין ג' פ"ב והכריחני לזה שראיתי להרמב"ם דפסק בפ"ח מהלכות תמידין כר"ע דהכא ובפי"ז מהלכות פסולי המוקדשין פסק הא דלעיל נמי. ואע"ג דהר"ב לא פסק כר"ע אפ"ה הואיל ולרמב"ם מוכרחים לומר דל"פ אף אנו נאמר דלהר"ב נמי ל"פ דלמעט במחלוקת עדיפא ועיין לקמן בסמוך:
והכבשים אין מעכבין את הלחם. כתב הר"ב שאם הביאו שתי הלחם כו' קדושים עיין במשנה ב' פ"ו מאי עבדינן בהו:
אמר ר' שמעון הלכה כדברי בן ננס וכו'. וכ' הר"ב שהלכה כר"ש וכ"כ הכ"מ בפ"ח מה"ת בשם הראב"ד דלא כהרמב"ם שפוסק כר"ע כמ"ש לעיל בסמוך וכ"כ הכ"מ משום דר"ש ור"ש בן ננס רבים נינהו ועוד דיהבי טעמא למלתייהו ע"כ ונדחק למצוא טעם לפסק הרמב"ם. ולי ראיה גדולה להרמב"ם מסתמא דמתניתין ב' פ"ו. בזה יפה כח הכהנים כו' דלאתויי לחם הבאים בפני עצמן כמ"ש שם הר"ב והיינו כר"ע. והוי מחלוקת ואח"כ סתם ותיובתא להראב"ד והר"ב שפסקו כר"ש:
וכל האמור בת"כ לא קרב במדבר. וזה קבלה בידו. הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) והכבשים כו'. ואפ"ה כי אתיין בהדדי, הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבא ביחד, ולא פליג ר"ע אסתמא דמשנה ג' פ"ב. ועתוי"ט:
(י) (על המשנה) ארשב"נ כו'. בגמרא מפרש דפליגי בטעמא דקרא:
(יא) (על המשנה) לא קרב. וזה קבלה בידו. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הפר והאילים והכבשים והשעיר וכו': כצ"ל דתרתי אילים הוו:
הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינם מעכבין את הלחם דברי ר' עקיבא: גמרא מ"ט דר' עקיבא ומעיקרא משני דכל חד ג"ש דידיה יהיו מיהיו או מתהיינה וכו' ומסיק איבעית אימא בקרא גופיה קמיפלגי דכתיב גבי לחם ושני כבשים וגו' קדש יהיו לה' לכהן. והויה עכובא הוא ולא ידעינן אהייא קיימא הויה אי הלחם אי אכבשים ר"ע סבר כו' ובן ננס כו' [כמו שהעתיק התוי"ט] והקשו תוס' חיצוניות וא"ת והלא בן ננס פי' טעמיה במתני' וי"ל דבמתני' לאו עיקרי הטעם אלא ה"ק לדבריך היה לך להודות לג"ש ולדרשא דידי משום דאשכחנא דבמדבר קרבו כבשים בלא לחם ע"כ:
קרבו כבשים בלא לחם: דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה למעוטי ח"ל ומשמע נמי משיכנסו לארץ ולא קודם. הרגמ"ה ז"ל. וכתב החכם הר"ר סולימאן ז"ל על מה שפירש הרמב"ם ז"ל ור"ע ז"ל קרבו בכבשים בלא לחם שהרי לא היה במדבר לחם זולתי המן. כתב צ"ע שהרי היו מקריבין לחם הפנים במדבר דכתיב ויערוך עליו ערך לחם ובקרבן הנשיאים היה סלת למנחה וכן בקרבן אהרן ובניו. והטעם שקרבו כבשים בלא לחם לפי שצריך להקריב שתי הלחם מן החדש של ארץ ישראל והם עדין לא נכנסו לארץ ע"כ:
שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בת"כ לא קרב במדבר: דכתיב והקרבתם על הלחם מלמד שלא נתחייבו בכבשים קודם שנתחייבו בלחם דהיינו כל זמן שהיו במדבר דהא אינם באים אלא בגלל לחם אבל האמור בחומש הפקודים דבאין בגלל עצמן דהא מוספים הם ואינם טעונים לחם קרבו במדבר. וכתב החכם הר"ס ז"ל שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר פי' משל לוים שלא עבדו את העגל והיו מוסרין לצבור אבל משל צבור עצמן לא קרבו כלום חגיגה פ"ק דף ו' ע"כ:
שהכבשים מתירין את עצמן: בשחיטתן:
והלחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו: אית דגרסי אין לו מי יתירנו. ופי' הרמב"ם ז"ל וחלק ר"ש ואמר שלא הקריבו במדבר לא לחם ולא כבשים ולא שאר קרבנות הבאים בגלל הלחם. בתורת כהנים ר"ל ספר ויקרא וכל מה שזכר בויקרא לא הקריבו אותו במדבר וזה קבלה בידנו שלא הקריבו אלא הקרבנות הנזכרים בחומש הפקודים ובכל המוספין והלכה כר' עקיבא ע"כ. גמרא א"ר יוחנן הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה בשעת שחיטה שהיו לפנינו הכבשים והלחם ואחר שחיטה נאבד אחד מהם מעכבים זה את זה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו. וביד פ"ח דהלכות תמידין ומוספין סי' ט"ו י"ו. ועיין בספר קרבן אהרן פרק י"ג דפ' אמור:
תפארת ישראל
יכין
הפר והאילים והכבשים והשעיר: הבאין עם הלחם בעצרת. וכולן עולות חוץ מהשעיר שהוא חטאת:
ולא הלחם מעכבן: שיוכלו להביא זה בלא זה:
הלחם מעכב את הכבשים: הן שני כבשים שהן שלמי צבור שמניפן עם ב' הלחם:
והכבשים אינן מעכבין את הלחם: שכשלא נמצאו כבשים יביאו לחם לבד משא"כ איפכא:
והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבי כבשים בלא לחם: דאין ב' לחם באים רק מהארץ [כלקמן רפ"ח]:
אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס: דכבשים מעכבין לחם:
אבל אין הטעם כדבריו: דטעמו משום דבמדבר קרבו ב' כבשי שלמים של עצרת בלי לחם. אף שכתובים הכבשים בספר ויקרא. אבל אני אומר. שכל וכו':
שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים: ספר ויקרא:
לא קרב במדבר: דהרי הנך ב' כבשי עצרת כתובים בויקרא בפרשת אמור [פכ"ג פ"כ]. ובתחלת אותה פרשה [פ"י] כתיב ביאת הארץ. [והרמב"ם כתב. דכך היתה קבלה בידם דלא קרבו במדבר. וכך העתיק רתוי"ט דבריו. וכפי הנראה במח"כ נשמט מרבותינו הפסוק שזכרנו. ודוחק לומר דהאי כי תבואו ומושבות דכתיב שם [בפי"ד] לא קאי על הב' כבשים]:
ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם לחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו: שאין ב' הלחם מותרים לכהנים. עד שיקרבו הכבשים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת