משנה מגילה ד
מגילה פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק רביעי ("הקורא את המגלה עומד") · >>
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הקורא את המגילה עומד ויושב, קראה אחד, קראוה שנים, יצאו.
מקום שנהגו לברך, יברך.
ושלא לברך, לא יברך.
בשני ובחמישי ובשבת במנחה, קורין שלשה.
אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא.
הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה.
משנה ב
בראשי חודשים ובחולו של מועד, קורין ארבעה.
אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא.
הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה.
זה הכלל, כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב, קורין ארבעה.
ביום טוב, חמישה.
ביום הכיפורים, ששה.
בשבת, שבעה.
אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא.
הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה.
משנה ג
אין פורסין את שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם, פחות מעשרה.
ובקרקעות, תשעה וכהן.
ואדם, כיוצא בהן.
משנה ד
הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקים.
לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא שלושה.
היו שלשתן שלש פרשיות, קורין אחד אחד.
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה.
ועד כמה הוא מדלג, עד כדי שלא יפסוק התורגמן.
משנה ה
המפטיר בנביא הוא פורס על שמע, והוא עובר לפני התיבה, (והוא נושא את כפיו).
ואם היה קטן, אביו או רבו עוברין על ידו.
משנה ו
קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו.
פוחח פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו.
סומא פורס את שמע ומתרגם.
רבי יהודה אומר, כל שלא ראה מאורות מימיו, אינו פורס על שמע.
משנה ז
כהן שיש בידיו מומין, לא ישא את כפיו.
רבי יהודה אומר, אף מי שהיו ידיו צבועות איסטיס ופואה, לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו.
משנה ח
האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין, אף בלבנים לא יעבור.
בסנדל איני עובר, אף יחף לא יעבור.
העושה תפילתו עגולה, סכנה ואין בה מצוה.
נתנה על מצחו או על פס ידו, הרי זו דרך המינות.
ציפן זהב, ונתנה על בית אונקלי שלו, הרי זו דרך החיצונים.
משנה ט
האומר יברכוך טובים, הרי זו דרך המינות.
על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו.
המכנה בעריות, משתקין אותו.
האומר, ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא, משתקין אותו בנזיפה.
משנה י
מעשה ראובן, נקרא ולא מיתרגם.
מעשה תמר, נקרא ומיתרגם.
מעשה עגל הראשון, נקרא ומיתרגם.
והשני, נקרא ולא מיתרגם.
ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון, לא נקראין ולא מיתרגמין.
אין מפטירין במרכבה.
ורבי יהודה מתיר.
רבי אליעזר אומר, אין מפטירין בהודע את ירושלים.
הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה – עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב.
- קְרָאָהּ אֶחָד, קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, יָצְאוּ.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ; וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, לֹא יְבָרֵךְ.
בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בְּמִנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה.
- אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן,
- וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא.
- הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין אַרְבָּעָה.
- אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא.
- הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה.
- בְּיוֹם טוֹב, חֲמִשָּׁה.
- בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שִׁשָּׁה.
- בְּשַׁבָּת, שִׁבְעָה.
- אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, וּמַפְטִירִין בְּנָבִיא.
- הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
- כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב, קוֹרִין אַרְבָּעָה.
אֵין פּוֹרְסִין אֶת שְׁמַע,
- וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה,
- וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם,
- וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה,
- וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא,
- וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב,
- וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים וּבִרְכַּת חֲתָנִים,
- וְאֵין מְזַמְּנִין בַּשֵּׁם,
- פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.
וּבַקַּרְקָעוֹת, תִּשְׁעָה וְכֹהֵן; וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:
(ד)הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים.
- לֹא יִקְרָא לַמְּתֻרְגְּמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד,
- וּבַנָּבִיא שְׁלֹשָׁה.
- הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת,
- קוֹרִין אֶחָד אֶחָד.
- מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא,
- וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה.
- וְעַד כַּמָּה הוּא מְדַלֵּג?
- עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסֹק הַתֻּרְגְּמָן:
הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע,
- וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה,
- וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
- וְאִם הָיָה קָטָן,
- אָבִיו אוֹ רַבּוֹ עוֹבְרִין עַל יָדוֹ:
קָטָן קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּמְתַרְגֵּם,
- אֲבָל אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע,
- וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה,
- וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
- פּוֹחֵחַ פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם,
- אֲבָל אֵינוֹ קוֹרֵא בַּתּוֹרָה,
- וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה,
- וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
- סוּמָא פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כֹּל שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע:
כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין, לֹא יִשָּא אֶת כַּפָּיו.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסַטִּיס וּפוּאָה,
- לֹא יִשָּא אֶת כַּפָּיו,
- מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ:
הָאוֹמֵר: אֵינִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְבוּעִין,
- אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר.
- בְּסַנְדָּל אֵינִי עוֹבֵר,
- אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר.
- הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ עֲגֻלָּה,
- סַכָּנָה,
- וְאֵין בָּהּ מִצְוָה.
- נְתָנָהּ עַל מִצְחוֹ אוֹ עַל פַּס יָדוֹ,
- הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת.
- צִפָּן זָהָב, וּנְתָנָהּ עַל בֵּית אֻנְקְלִי שֶׁלּוֹ,
- הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים:
הָאוֹמֵר: יְבָרְכוּךָ טוֹבִים,
- הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת.
- עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ,
- וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ,
- מוֹדִים מוֹדִים,
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
- הַמְּכַנֶּה בָּעֲרָיוֹת,
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
- הָאוֹמֵר, "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" (ויקרא יח, כא): "וּמִזַּרְעָךְ לָא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בַּאֲרַמִּיּוּתָא",
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה:
מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.
- מַעֲשֵׂה תָּמָר, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם.
- מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם;
- וְהַשֵּׁנִי, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.
- בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,
- מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן,
- לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין.
- מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן,
- אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה;
- וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֵין מַפְטִירִין בְּ"הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם" (יחזקאל טז):
נוסח הרמב"ם
(א) הקורא את המגילה - עומד, יושב.
- קראה אחד, קראוה שנים - יצאו.
- מקום שנהגו לברך - יברך.
- שלא לברך - לא יברך.
- בשני, ובחמישי, ובשבת במנחה -
- קורין שלשה,
- אין פוחתין מהן - ואין מוסיפין עליהן.
- ואין מפטירין בנביא.
- הפותח, והחותם בתורה -
- מברך לפניה, ולאחריה.
(ב) בראשי חודשים, ובחולו של מועד -
- קורין ארבעה,
- אין פוחתין מהן - ואין מוסיפין עליהן.
- ואין מפטירין בנביא.
- הפותח, והחותם בתורה -
- מברך לפניה, ולאחריה.
- זה הכלל -
- כל שיש בו מוסף,
- ואינו יום טוב - קורין ארבעה.
- ביום טוב - חמישה.
- ביום הכיפורים - שישה.
- בשבת - שבעה.
- אין פוחתין מהן - אבל מוסיפין עליהן,
- ומפטירין בנביא.
- והפותח, והחותם בתורה -
- מברך לפניה, ולאחריה.
- כל שיש בו מוסף,
(ג) אין פורסין על שמע,
- ואין עוברין לפני התיבה,
- ואין נושאין את כפיהם,
- ואין קורין בתורה,
- ואין מפטירין בנביא,
- ואין עושין מעמד ומושב,
- ואין אומרין ברכת אבלים וחתנים,
- ואין מזמנין על המזון בשם,
- פחות מעשרה.
- ובקרקעות - תשעה וכוהן.
- ואדם - כיוצא בהן.
(ד) הקורא בתורה -
- לא יפחות - משלשה פסוקים.
- ולא יקרא לתורגמן - יתר מפסוק אחד.
- ובנביא - שלשה.
- ואם היו שלשתן - שלש פרשיות,
- קוראם - אחת אחת.
- מדלגין - בנביא,
- ואין מדלגין - בתורה.
- עד כמה הוא מדלג?
- עד כדי שלא יפסיק לתורגמן.
(ה) המפטיר בנביא -
- הוא פורס על שמע,
- והוא עובר לפני התיבה,
- והוא נושא את כפיו.
- אם היה קטן -
- אביו או רבו - עוברים על ידו.
(ו) קטן -
- קורא בתורה, ומתרגם.
- אבל -
- אינו פורס על שמע,
- ואינו עובר לפני התיבה,
- ואינו נושא את כפיו.
- פוחח -
- פורס על שמע, ומתרגם.
- אבל
- אינו קורא בתורה,
- ואינו עובר לפני התיבה,
- ואינו נושא את כפיו.
- סומא -
- פורס על שמע, ומתרגם.
- רבי יהודה אומר:
- כל מי שלא ראה מאורות - מימיו,
- לא יפרוס על שמע.
- כל מי שלא ראה מאורות - מימיו,
(ז) כוהן - שיש בידיו מומין,
- לא ישא את כפיו.
- רבי יהודה אומר:
- אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס,
- לא ישא את כפיו,
- מפני - שהעם מסתכלין בו.
- אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס,
(ח) האומר:
- "איני עובר לפני התיבה בצבועים" -
- אף בלבנים - לא יעבור.
- "בסנדל איני עובר" -
- אף יחף - לא יעבור.
- "איני עובר לפני התיבה בצבועים" -
- העושה תפילתו עגולה -
- סכנה - ואין בה מצוה.
- נתנה על מצחו, או על פס ידו -
- הרי זו - דרך המינות.
- ציפה זהב, ונתנה על בית אונקלי שלו -
- הרי זו - דרך החיצונים.
(ט) האומר:
- "יברכוך טובים" - הרי זו דרך המינות.
- "על קן ציפור יגיעו רחמיך,
- ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים" - משתקים אותו.
- המכנה בעריות - משתקין אותו.
- האומר: "ומזרעך לא תיתן להעביר למולך" (ויקרא יח כא),
- "מן זרעך לא תיתן לאעברא בארמיתא" -
- משתקין אותו - בנזיפה.
- "מן זרעך לא תיתן לאעברא בארמיתא" -
(י) מעשה ראובן - נקרא, ולא מיתרגם.
- מעשה תמר - נקרא, ומיתרגם.
- מעשה העגל -
- הראשון - נקרא, ומיתרגם.
- והשני - נקרא, ולא מיתרגם.
- ברכת כהנים - נקראין, ולא מיתרגמין.
- מעשה דויד ואמנון - לא נקראין, ולא מיתרגמין.
- אין מפטירין - במרכבה.
- רבי יהודה - מתיר.
- רבי אליעזר אומר:
- אין מפטירין ב"הודע את ירושלים" (יחזקאל טז ב).
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה מגילה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב