משנה כתובות ז ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ז · משנה ו | >>
ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודיתיד.
ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושריח, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימתיט.
ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרועכ, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם.
אבא שאול אומר, אף המקללת יולדיו בפניו.
רבי טרפון אומר, אף הקולנית.
ואיזו היא קולנית, לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין קולה.
משנה מנוקדת
וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה:
- הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית.
- וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה?
- מַאֲכִילַתּוּ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר,
- וּמְשַׁמְּשַׁתּוּ נִדָּה,
- וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה,
- וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת.
- וְאֵיזוֹהִי דַּת יְהוּדִית?
- יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ,
- וְטוֹוָה בַּשּׁוּק,
- וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- אַף הַמְּקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אַף הַקּוֹלָנִית.
- וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית?
- לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ:
נוסח הרמב"ם
אלו יוצאות שלא בכתובה -
- העוברת על דת משה, ויהודית.
- איזו היא דת משה?
- מאכילתו - שאינו מעושר,
- ומשמשתו - נידה,
- ולא קוצה לה - חלה,
- ונודרת - ואינה מקיימת.
- איזו היא דת יהודית?
- יוצאה - וראשה פרוע,
- וטווה - בשוק,
- ומדברת - עם כל אדם.
- אבא שאול אומר:
- אף המקללת יולדיו - בפניו.
- רבי טרפון אומר:
- אף הקולנית.
פירוש הרמב"ם
יתאמת שהיא עוברת על דת משה, שסומך עליה באלו הדברים הנימנין, וישאלנה ואומרת לו שהן מותרין, ואחר הדרישה והחקירה הרגיש שהן אסורים. וצריך בכל אלו הדברים עדים והתראה ואז תפסיד כתובתה.
ואמרו וראשה פרוע - ואפילו במטפחת על ראשה, ובתנאי שתצא בה לשוק או למבוי מפולש.
ואמרו טווה בשוק - שמראה זרועותיה לבני אדם, או שהיא טווה ונתנה וורד מן ההדס או רימון וכן הדומה לזה בגבות עיניה או על לחיה, וכל כיוצא בזה מן הפרוצות ומיעוט הצניעות.
ואמרו מדברת עם כל אדם - פירוש משחקת עם הבחורים.
ומקללת יולדיו בפניו - שמקללת אבי בעלה בפני בעלה, באי זה צד יהיה מן הקללה והחרוף.
וקולנית - תובעת תשמיש בקול רם עד ששמעו אותה שכינותיה.
ואלו הדברים כולם מבוארים, אבל אחר עדים והתראה כמו שבארנו.
ודע שעוברת על דת אין לה לא כתובה ולא תוספת ולא תוציא מבעלה ממה שנאבד מנדוניתה, אבל יש לה בלאותיה הקיימין בלבד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מאכילתו שאינו מעושר - ולא נודע לו אלא אחר שאכלו, טו כגון דאמרה ליה פלוני כהן טז תיקן לי את הכרי ואזל שייליה ואשתכח שיקרא יז:
ומשמשתו נדה - כגון שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני:
ולא קוצה לה חלה - דאמרה ליה פלוני תיקן לי את העיסה ואזל שייליה ואשתכח שיקרא:
וטווה בשוק - ומראה זרועותיה לבני אדם:
ומדברת עם בני אדם - משחקת עם הבחורים:
ומקללת יולדיו בפניו - מקללת ומחרפת אבי בעלה בפני בעלה:
הקולנית - תובעת תשמיש בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה. וכל הני צריכות עדים והתראה להפסידן כתובתן. ואין להן לא כתובה ולא תוספת ואינן נוטלות אלא בלאותיהן הקיימים בלבד:
פירוש תוספות יום טוב
ויהודית. שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא. רש"י:
מאכילתו שאינו מעושר. פירש הר"ב ולא נודע לו אלא אחר שאכלו. דאי רצתה להאכילו ולא אכל מצי אמרה משחקת הייתי בך וכשהיית בא לאכול הייתי מונעך. הרא"ש. וכן בתוספות. וה"ה באינך דמתניתין דוקא לאחר שעבר הוא. [*ומ"ש הר"ב כגון דאמר' ליה פלוני כהן כו' הכי איתא בסוגיא. ויש לגמגם למה נקט כהן והרא"ש לא נקט כהן וגם הביא ירושלמי ולא כתב שם כהן]. ומ"ש הר"ב ואזל שייליה ואשתכח שיקרא. וכגון דאתו סהדי ואמרו עמנו היה במקום פלוני באותה שעה שאמרת שתיקן לך או לא זזה ידו מתוך ידינו ולא תקנו אבל על פי הכחשת הכהן עצמו אינה מפסדת כתובתה דעד אחד הוא. כן הסכמת הפוסקים אע"פ שבשם הרמב"ן כתב הר"ן דכאן שהיא אמרה משמו הואיל והוא כופר היא אינה נאמנת שכן קבל הדין בעד מפי עד אם בא זה וכפר זה האומר משמו אינו נאמן. דאכתי תקשי לי אע"פ שמפני שזה שאומרת משמו הוא כופר ולפיכך לא תהא היא נאמנת. דמ"מ לא תפסיד בזה כתובתה. דהיאך נוכל להוציא ממונה ולהפסיד שטר כתובתה שבידה ע"פ ע"א:
שאינו מעושר. ואצ"ל שקצים ורמשים. רמב"ם פרק כ"ד מה' אישות. וכתב המגיד שהרי המעשר בזמן הזה אינו אלא מדבריהם כנזכר [בסוף] פרק ראשון מהל' תרומות. ומ"מ אפי' יהיה מה"ת ק"ו הוא לשאר דברים האסורים. שהרי המעשר אפשר לו לבעל להפריש ולא יסמוך עליה אעפ"כ יוצאת בלא כתובה מחמת כן. כ"ש אם מאכילתו דברים האסורים והוא לא ידע ואשם:
ונודרת ואינה מקיימת. גמרא. דאמר מר בעון נדרים בנים מתים שנאמר (קהלת ה') אל תתן את פיך וגומר וחבל מעשה ידיך ואיזו הן מעשה ידיו של אדם. הוי אומר אלו בניו ובנותיו. ומשום כך דקדק הרא"ש דאי לאו דעונש בניו אלא שהיא עוברת בעצמה כגון שהיא עצמה אכלה דבר איסור. לא הפסידה כתובתה. ודת יהודית משום חציפותא ומשום חשד זנות הוא דמפסדה:
וראשה פרוע. מקשין בגמרא דאורייתא הוא דכתיב (במדבר ה') ופרע את ראש האשה מכלל דההיא שעתה לאו פרועה הוית שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרוע ראש ומשנינין דאורייתא כשמכוסה במטפחת שפיר דמי ואפילו ברשות הרבים ובמבוי המפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו. ומדת יהודית שלא תצא לכל אלו אא"כ שיש על ראשה רדיד ככל הנשים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) ויהודית. שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא. רש"י:
(טו) (על הברטנורא) דאי רצתה להאכילו ולא אכל, מציא אמרה משחקת הייתי בך וכשהיית בא לאכול הייתי מונעך. תוס' והרא"ש. והוא הדין באינך דמתניתין דוקא לאחר שעבר הוא:
(טז) (על הברטנורא) וכן הוא בגמרא. ויש לגמגם למה [נקט] כהן. וברא"ש ליתא כהן. וכן בירושלמי:
(יז) (על הברטנורא) וכגון דאתו סהדי ואמרו עמנו היה במקום פלוני באותה שעה שאמרת שתיקן לך. או, לא זזה ידו מתוך ידינו ולא תקנו. אבל על פי הכחשת הכהן עצמו אינה מפסדת כתובתה, דעד אחד הוא. פוסקים. ועתוי"ט:
(יח) (על המשנה) שאינו מעושר. וכל שכן שקצים ורמשים. הר"מ. ועיין תוי"ט:
(יט) (על המשנה) ואינה כו'. דבעון נדרים בנים מתים. גמרא. ומזה דקדק הרא"ש דכשהיא בעצמה אוכ. לת דבר איסור "לא הפסידה כתובתה. ודת יהודית משום חציפותא וחשד זנות היא:
(כ) (על המשנה) פרוע. דמדאורייתא כשמכוסה במטפתת שפיר דמי ואפי. לו ברשות הרבים ובמבוי המפו "לש וכו', ומדת יהודית ש. לא תצא לכל אלו אלא אם כן שיש על ראשה רדיד [ככל הנשים]:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואלו יוצאות וכו': ביד בהלכות אישות פכ"ד סי' י"א י"ב ובטור א"ה סי' קט"ו:
העוברת: פי' שם בספר הלבוש העוברת פי' המעברת את בעלה על דת משה ויהודית ע"כ: ומובן ממה שאני מעתיק בסמוך. וכתוב בתשובות כרשב"א ז"ל סי' תתס"ה ועוד עוברת על דת צריכה התראה כי היכי דתהדיר בה כדאיתא בפ' ארוסה והיינו בשעה שעושה מעשה עבירה דומיא דמשמשתו נדה ע"כ:
מאכילתו שאינו מעושר: רוב הפוסקים ז"ל ס"ל דמאכילתו דוקא וז"ל הרא"ש ז"ל וי"ל דרצתה להאכילו ולא אכל [כו' עי' בתוי"ט] אבל הרא"ה ז"ל ס"ל שאפילו נתכוונה להאכילו מפסדת כתובתה ומאכילתו לאו דוקא עיין בהר"ן ז"ל ודוקא מאכילתו אבל אכלה היא עצמה לא איבדה כתובתה:
שאינו מעושר: וכ"ש דם או חלב שקצים ורמשים נבלות וטרפות שהרי המעשר בזמן הזה אינו אלא מדבריהם:
ומשמשתו נדה: מפרש בגמרא כגון דאמרה ליה פלוני חכם טיהר לי הכתם ואזל שייליה ואשתכח שקרא ופי' הר"ן ז"ל והא דאמרינן כגון דקאמרה איש פלוני כהן תקן לי את הכרי ופלוני חכם טיהר לי את הדם בדאמרה הכי דאותו פלוני תקן לי את הכרי בפני עדים ושיילוה לעדים ואשתכח שקרא הא לאו הכי אינה מפסדת כתובתה דכהן או חכם המכחישה עד אחד בלבד הוא וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן מפרש בירושלמי אבל הרמב"ן ז"ל נראה שחולק ע"כ בקיצור. והא דלא אוקמה למתני' בגמ' כשהיא מודה כתב הראב"ד ז"ל משום דאינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע והר"ן ז"ל תירץ דלהפסידה כתובתה ודאי נאמנת דהודאת בעל דין כמאה עדים דמו אלא משום דמילתא דלא שכיחא היא לא אוקמה בהכי ע"כ. והיה נראה לע"ד לומר דמדלא אסמכינהו תנא לחלה ולשאינו מעושר בהדי הדדי ובתר הכי ליתני משמשתו או בהפך דליתני ברישא משמשתו נדה ובתר הכי ליתני חלה כאשגרת לישניה בפ' במה מדליקין על שאינם זהירות בנדה בחלה ובתר הכי מאכילתו שאינו מעושר משום הכי הוה משמע דחלה אע"ג דלא האכילתו אלא היא בלבד אכלה כיון שרגילה בכך יוצאה בלא כתובה דאפשר שג"כ תאכילנו כיון שאינה זהירה במצות הפרשת חלה והיינו נמי דקתני ולא קוצה לה חלה דמשמע לה לעצמה ותו דאי חלה קאי נמי אמאכילתו הוה סגי דליתני מאכילתו שאינו מתוקן שהיא מלה כוללת הכל יחד. אמנם מפני שלא מצאתי עזר לדברי מדברי הפוסקים ז"ל ואדרבא מתוך הברייתות שאכתוב בסמוך ומן הגמ' משמע דחלה נמי קאי אמאכילתו צריך לדחוק ולומר דמשום דחלה תלויה מכל וכל באשה שהיא הוא הלשה העיסה קתני ולא קוצה לה חלה ומשום דבשעת חיוב החלה דהיינו שעת גלגול תלוי לגמרי באשה אי אפשר לו לחקור לדעת האמת אם לא הפרישה חלתה קתני לה באפי נפשה בתר הכי פי' אי אפשר לו לחקור לדעת האמת שלא הפרישה אם לא כפי אוקמתא דבגמ' שאמרה לו פלוני תקן לי את העיסה ואשתכח שקרא שאפילו שלא ראוה השכנים מפרשת בשעת גלגול תוכל להשמט ולומר שהפרישה בגמר לישה או אחר אפייה אבל המעשר ברוב תלוי באיש וכן משמשתו נדה תלוי ג"כ בשכנים שרואין אותה לובשת בגדי נדות אמטו הכי אסמכינהו תנא אהדדי. עוד נלע"ד דאפשר דסמך ולא קוצה לה חלה לנודרת ואינה מקיימת לומר לך דאע"ג דבהני תרתי היתה חשודה עליהן מקודם שנשאת לו והיינו דקתני ולא קוצה לה חלה פי' בהיותה לשה לעצמה באפי נפשה וסד"א דמקחו מקח טעות ותיפוק לי משום האי טעמא ותצא מיד בלא כתיבה קמ"ל דגם באלה כל זמן שלא פירש מסתמא לא תצא בלא כתובה אלא עד שתאכילנו או עד שתדור ברשותו ולא תקיים ואתי שפיר השתא כפי המסקנא של הגמרא אבל במשמשתו נדה ואפי' במאכילתו שאינו מעושר לא שייך לומר בהו חשודה מתחלה מטעם שכתבנו שהמעשר אינו תלוי באשה כמו החלה כנלע"ד:
ונודרת ואינה מקיימת: דבעון נדרים בנים מתים. אבל אם הביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים ושבועה וחרם לא אבדה כתובתה. ומשמע דדוקא נודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה אבל מקיימת לא והא דתניא בברייתא בגמרא בפירקין דף ע"א ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא כתובה תרצו תוספות דה"מ דמקיימת לא. בשאר נדרים אבל נדרים שיש בהן ענוי נפש או דברים שבנו לבינה אפי' מקיימת יוצאה בלא כתובה דיש חלוק בין אותן נדרים לשאר כדאמרינן לקמן גבי כנסה ע"מ שאין עליה נדרים עכ"ל ז"ל וכן נראה שכתב הר"ן ו"ל בפירקין דף תק"ד. ובגמ' תניא היה ר"מ אומר כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת יחזור ויקניטנה כדי שתדור בפניו ויפר לה ואין להוציאה אלא כך יתקננה אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה פירש בתוך סל אחד שכשלא ישמר ממנו ישכנו אף זה יבוא לידי שתקלקלנו אלא יוציאנה בלא כתובה. תניא היה ר' יהודה אומר כל היודע באשתו שאינה קוצה לה חלה יחזור ויפריש אחריה אבל לא יוציאנה אמר לו אין אדם דר עם עם נחש בכפיפה מאן דמתני האי תקנתא דר' יהודה אחלה כ"ש אנדרים דלא שכיחי אבל מאן דמתני אנדרים דוקא אנדרים דלא שכיחי אבל הא זימנין דמקרי ואכיל ופי ר"ת ז"ל דבשני הברייתות גרסינן ר' יהודה מדקאמר בגמרא עלייהו מאן דמתני וכו':
וראשה פרוע: אפי' קלתה דהיינו סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשה ובית קביל מלמעלה לתת בו פלך ופשתן אפי' שהוא ע"ג ראשה אסור דאי בלא קלתה דאורייתא נמי אסור מדכתיב גבי סוטה ופרע את ראש האשה ומדעבדי לה הכי לנוולה מדה במדה במה שעשתה להתנאות על בועלה הנואף מכלל דאסור א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לאו פרועה הוות ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות הראש וה"ל למחשביה בכלל דת משה אלא ודאי כדאמרינן:
וטווה בשוק: בגמרא מפרש לה אבימי בטווה ורד כנגד פניה פירש רש"י ז"ל בטוה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה אבל הרמב"ם ז"ל פי' בפ' כ"ד מהלכות אישות שרוצה לומר שמשימה ורד בפדחתה כדרך שעושות הנכרית הפרוצות. ור"ח ז"ל פי' שטווה צמר אדום שיפול על פניה מזהרוריתו וזהו עזות מצח ופריצות:
אף המקללת יולדיו בפניו: יש להסתפק אם יש טעות בירושלמי בפסקא שדפוס שם אף המקללת וולדיו בפני יולדיו. וי"א דהה"נ אם קללה אבי בעלה בפני עצמו שלא בפני הבעל. ונלע"ד דכ"ש מקללת הבעל עצמו אח"כ ראיתי בב"י אבן העזר סי' קט"ו בשם תשובות להרמב"ן ז"ל כדברי וכתב עליו בית יוסף דקל וחומר פריכא הוא דאיכא למימר שאני מקללת יולדיו בפניו דחמור כבוד האב ועוד דא"כ לא הוה משתמיט חד מהפוסקים ז"ל לומר כן ע"כ. וגם בספר הלבוש שם סימן קט"ו כתב ויש מפרשים דהוא הדין המקללת בעלה בפניו ע"כ. ובגמרא אמר שמואל במקללת יולדיו בפני מולידיו פי' בפניו דקתני במתני' לאו דוקא בפניו אלא אפילו מקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל ופסוק זה יהיה לך לסימן על משנתנו לזכור על ידו דבפני בנו הוי כאילו בפניו דכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דבני בניו כבניו. וכתבו תוספות ז"ל וי"מ יולדיו בפני מולידיו זקנו של בעל בפני הבעל כי היכי דנהוי דוקא בפניו דמתני' ולא היא דהא מפ' רבא דאמר ניכליה אריא לסבא באפי בריה משמע בריה דבעל ע"כ. ונלע"ד דמדקתני איזוהי דת יהודית ולא קתני אלו הן דת יהודית משמע כגון אלו קתני וה"ה כל מין פריצות וכן נמי הא דקתני רישא איזוהי דת משה כגון קתני ותו איכא טובא מדלא קתני אלו וכן מצאתי שדקדק הר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין גבי איזו היא מ"ע שהזמן גרמה וכמו שכתבתי שם סי' ז':
איזו היא קולנית וכו': נראה קצת שאין זה מנוסח המשנה אלא תוספתא הוא עיין בערוך בערך קל וכן משמע מן הגמ' אע"ג דלא משמע כן מפי' רש"י ז"ל גם מן הירושלמי יש להסתפק. קולנית פי' רש"י ז"ל כשמדבר עמה על עסקי תשמיש ועונה מריבה עמו ומשמעת לשכניו והוא בוש בדבר ע"כ ור"ע ז"ל תפס פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ועיין במה שאכתוב בסמוך בשם התוספתא בס"ד:
לכשהיא מדברת: ס"א כל שהיא וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
ואלו יוצאות שלא בכתובה: דמצוה לגרשה, וי"א דרק רשות בידו לגרשה. מ"מ בעשתה תשובה, צריך לכתוב לה כתובה אחרת על ק' [(שו"ע אה"ע, קטו) בח"מ סקי"ח]:
מאכילתו שאינו מעושר: אפילו מעשר דרבנן, ואף שיוכל להשמר לבלי לסמוך על הפרשתה, ומכ"ש בהאכילתו שאר איסור:
ומשמשתו נדה: אפילו מודית מעצמה שהכשילתו, דאף דאין אדם משים עצמו רשע, לענין ממון נאמן [ר"ן]. מיהו בנגעה בו בנדתה, לא קנסוה:
ולא קוצה לה חלה: אע"ג דכבר תנא מעשר, וכ"ש חלה דטבל שלה במיתה. ותו דהול"ל ולא קוצה חלה. ונ"ל ל"מ, דבחלה אפילו לא האכילתו עדיין, ולא דמי למעשר, דבחלה דעלה רמיא להפריש בשעת לישה, א"א שיזהר, דישכח להפריש אח"כ, משא"כ במעשר, אף שחשודה, והחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו [כ(שו"ע יו"ד, קיט)], עכ"פ יזהר להפריש הוא:
ונודרת ואינה מקיימת: שמפסיד עי"ז, שבניו מתים בעון זה:
יוצאה: לשוק:
וראשה פרוע: בפרוע לגמרי, הוא דת משה, דהיינו דאורייתא, והכא מיירי בפרוע קצת:
וטווה בשוק: בזרועות מגולות:
ומדברת עם כל אדם: מרבה שיחה עמהן:
אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו: אבי בעלה או זקנו, בפניהן או בפני בעלה, ומכ"ש המקללת בעלה בפניו. אבל המקללת אם בעלה, לא החמירו עליה, מדשונאות זו את זו:
ושכניה שומעין קולה: כשתובעת תשמיש בקול, או כשתבעה הוא לתשמיש, מריבה עמו בקול ומתבייש עי"ז. ובכולן צריכה התראה שתפסיד כתובתה, וי"א דבדת משה א"צ התראה [ב"ש קט"ו סקי"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת