משנה כלים א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק א · משנה ח | >>
לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים לט ומעשר שני.
הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם.
החיל מקודש ממנו, שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם.
עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת.
עזרת ישראל מקודשת ממנה, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת.
עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה.
משנה מנוקדת
לִפְנִים מִן הַחוֹמָה מְקֻדָּשׁ מֵהֶם,
- שֶׁאוֹכְלִים שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
- הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ,
- שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם.
- הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ,
- שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם.
- עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ,
- שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם,
- וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת.
- עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה,
- שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם,
- וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חַטָּאת.
- עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה,
- שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם,
- לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה:
- שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם,
נוסח הרמב"ם
לפנים מן החומה - מקודש מהן,
- שאוכלין שם קדשים קלים, ומעשר שני.
- הר הבית - מקודש ממנו,
- שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם.
- החיל - מקודש ממנו,
- שאין גוים וטמא מת נכנסין לשם.
- עזרת הנשים - מקודשת ממנו,
- שאין טבול יום נכנס לשם,
- ואין חייבין עליה חטאת.
- עזרת ישראל - מקודשת ממנה,
- שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם,
- וחייבין עליה חטאת.
- עזרת הכהנים - מקודשת ממנה,
- שאין ישראל נכנסין לשם, אלא בשעת צורכיהם - לסמיכה, ולשחיטה, ולתנופה.
פירוש הרמב"ם
לפנים מן החומה - ירמוז אל חומת ירושלים.
אמר השם בבכור והם קדשים קלים כמו שהתבאר בחמישי מזבחים "לפני ה' אלהיך תאכלנו, שנה בשנה, במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו"(דברים טו, כ). ובמעשר שני כתיב "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך, בבקר ובצאן וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך נפשך, ואכלת שם"(דברים יד, כה).
ודע שישראל היו במדבר על שלשה סדרים:
- מחנה ישראל - והם הארבע מחנות.
- מחנה לויה - והוא מאמר השם "וסביב למשכן יחנו"(במדבר א, נ).
- ומחנה שכינה - והוא חצר אוהל מועד ומה שבתוכו.
ובכמותם המדרגות לדורות:
- מפתח ירושלים ועד הר הבית - מחנה ישראל.
- ומפתח הר הבית עד פתח העזרה, רוצה לומר שער נקנור - מחנה לויה.
- ומפתח העזרה ולפנים - מחנה שכינה.
וכבר התבאר זה בתחילת ספרי. ולשון התוספתא "כשם שהיו במדבר שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל, כך היו בירושלים, מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל, מפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה, משער נקנור ולפנים מחנה שכינה, והן הן קלעין שהיו במדבר".
והנה נבאר הפסוק, אמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב, וכל טמא לנפש"(במדבר ה, ב), היה עולה בדעתנו ששלשתן צרוע וזב וטמא נפש ירוחקו למקום אחד, לולי שמצאנו אמרו במצורע "בדד ישב"(ויקרא יג, מו). וכאשר מצאנו המצורע אשר הוא יותר חזק הטומאה מהזב לפי שהוא מטמא בביאה כמו שקדם, כבר הפריד לו מקום והרחיקו יותר משאר הטמאים, ידענו שכל מי שהוא חזק בטומאתו יהיה מקומו יותר רחוק. והוא אמרם "שומע אני שלשתן במקום אחד, תלמוד לומר במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכל, מה מצורע שטומאתו חמורה חמור שילוחו משילוח חבירו, אף כל שטומאתו חמורה חמור שילוחו משילוח חבירו".
הנה לזה השורש ריחקנו המצורע חוץ לשלש מחנות ויצא מן ירושלים, וזב וזבה ונדה ויולדת חוץ לשני מחנות יצאו מהר הבית, ולא נרחיק טמא מת זולת ממחנה שכינה והוא לפנים מהר הבית, לפי שטומאת מת לא יטמא באבן מסמא וזב וזבה ונדה ויולדת מטמאים באבן מסמא כמו שקדם. ובתוספתא "ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו, [שנאמר] "ויקח משה את עצמות יוסף עמו"(שמות יג, יט) עמו במחנה לויה". ועל ידי ההיקש יהיה טמא מת מותר ליכנס לחיל ולעזרת נשים, שהכל בדמיון מחנה לויה כמו שהקדמנו להיותן שווין, כבר ביארו בתוספתא ואמרו "החיל ועזרת נשים מעלה יתירה בבית העולמים, והטמאים שנכנסו לשם פטורים". ולא נרחיק טבול יום מן החיל כמו מה שהרחקנו טמא מת, לפי שטבול יום כבר נטהר, ובשלישי מטבול יום אמרו "וחכמים אומרים אין טבול יום טמא". והרחקנו מעזרת נשים טבול יום ולא נרחיק מחוסר כפורים, לפי שטבול יום אסור בתרומה ומחוסר כפורים מותר בתרומה כמו שקדם. וזה כולו על השורש הנזכר כל שטומאתו חמורה מטומאת חבירו חמור שילוחו משלוח חבירו.
ועניין חייבין עליה חטאת - שהטמא כאשר נכנס לעזרת ישראל ובמה שאחריו בשגגה הוא חייב חטאת, לפי מה שהתבאר בשבועות וזולתו.
וכבר ביארנו בזבחים ששחיטה כשרה בזרים, ולזה כבר יכנס ישראל לעזרת כהנים וישחט שם הקרבן.
ובתוספתא "נכנסו מצורעים לפנים מן החומה לוקין את הארבעים, זבים וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין שמונים".
ואמרו הנה חומה - ירצה בו חומת ירושלים. אמנם חומת איזה מדינה תהיה בארץ ישראל, ואף על פי שנוציא ממנה המצורע, הנה אם נכנס בה לא יחייבהו מלקות.
ושיעור זאת הברייתא אצלי, שמצורע שנכנס להר הבית או זב שנכנס לחיל לוקין שמונים. וזהו אשר ביארנו על השורשים, לפי שכל מקום מהן שמור עליו בגדרו:
פירוש רבינו שמשון
לפנים מן החומה. היינו מחומת ירושלים. ועוד מקודש לכמה דברים דלא תנן הכא כגון לענין שוחט את התודה לפנים מן החומה ולחמה חוץ לחומה ולענין שוחט על חמץ לר' יוחנן דאמר בפרק התודה (דף עח:) ובפרק תמיד נשחט (דף סג.) חוץ לחומת בית פאגי ועוד נפקא מינה לענין המראה דזקן ממרא כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין דאם מצאן בבית פאגי והמרה עליהם אינה המראה:
קדשים קלים ומעשר שני. דכתיב (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה וכתיב (שם) לא תוכל לאכול בשעריך:
הר הבית. ה' מאות אמה על חמש מאות אמה היה כדתנן במס' מדות (פ"ב) ובו היה בהמ"ק בנוי ומשם מתחיל מחנה לויה ושיעורו עד שער נקנור הוא שער של עזרת ישראל כדתניא בתוספתא דכלים פ"ק מפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה משער נקנור ולפנים מחנה שכינה ובפרק אלו דברים (דף סח.) דרשי מקראי דזב משתלח חוץ לשתי מחנות אבל טמא מת מותר כדפרישית ועובדי כוכבים נמי אע"פ שגזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם כדאיתא בפרק בנות כותים (דף לד.) לענין שילוח מחנות לא גזרו עלייהו אלא כטמאי מתים:
החיל מקודש. לפנים מהר הבית היה סורג גבוה עשרה טפחים ולפנים ממנו החיל עשרה אמות ושתים עשרה מעלות היו שם כדתנן במס' מדות (פ"ב):
שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסים לשם. היינו מדרבנן דמדאורייתא אפילו בעזרת נשים שרי שכל זה מחנה לויה עד עזרת ישראל ששם שער ניקנור כדפרישית:
עזרת נשים. אחר החיל היתה עזרת נשים אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש:
שאין טבול יום נכנס לשם. מדרבנן כדאמר רבי יוחנן בפ' קמא דיבמות (דף ז:) דבר תורה אפילו עשה אין בו שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה מאי חדשה אמר רבי יוחנן שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה ולא בכל מחנה לויה גזרו אלא בעזרת נשים לבד כדתנן הכא ומשמע הכא אפילו טבול יום (צ"ל דזב) וזב וזבה ונדה ויולדת שרי במחנה לויה חוץ מעזרת נשים ואפילו בעזרת נשים נמי שרי הכא מחוסר כפורים מדלא חשיב ליה אלא בעזרת ישראל דחשיב ליה למעלה. וכך משמע בההיא דיבמות דבבעל קרי איירי דאתקש לזב וצריך לומר דקסבר האי תנא טבול יום דזב לאו כזב דמי. ופלוגתא היא בפרק שני דזבחים (דף יז:) דאיכא מאן דאמר דאפילו מחוסר כיפורים דזב כזב דמי וכל שכן טבול יום. עוד בנזיר פ' שלשה מינים (דף מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ובפרק קמא דיבמות הארכתי:
עזרת ישראל מקודשת. הוה מצי למימר שאפילו טהור טעון טבילה כדתנן בפ' אמר להם הממונה (דף ל.) אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול:
וחייבין עליה חטאת. שאר טמאין כגון זב ומצורע שנכנם לפנים מן מחיצתו באזהרה דליכא כרת אלא במחנה שכינה דמשכן ומקדש כתיב ובפ' הקומץ רבה (דף כז:) תנא מחוסר כפורים שנכנס לעזרה שוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואין צ"ל טבול יום ושאר כל הטמאים:
עזרת כהנים מקודשת. במס' מדות (פ"ב) עזרת ישראל היה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וכן עזרת כהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ר' אליעזר בן יעקב אומר מעלה היתה גבוה אמה והדוכן נתון עליה וכן שלש מעלות של חצי אמה נמצאת עזרת כהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה:
לסמיכה. סמיכה אי אפשר אלא בבעלים כדאמרינן בס"פ שתי מדות (דף צג:) ידו ולא יד שלוחו וכן תנופה אמרינן בס"פ כל המנחות באות מצה (דף סא:) כהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף ואע"ג דאפשר בעזרת ישראל לא אסרו ליכנס. וכן שחיטה ואע"ג דאפשר בעזרת ישראל ואפשר נמי בכהנים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לפנים מן החומה - מחומת ירושלים:
שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני - דכתיב (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה וגו' וכתיב (שם) לא תוכל לאכול בשעריך וגו':
הר הבית - חמש מאות אמה על חמש מאות אמה היה, ובו היה בית המקדש בנוי, ומשם מתחיל מחנה לויה ושיעורו עד שער ניקנור, משער ניקנור ולפנים מ מחנה שכינה, ומהר הבית ולחוץ עד חומת ירושלים מחנה ישראל:
שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם - דכתיב (במדבר ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, שומע אני ששלשתן יוצאים למקום אחד, תלמוד לומר במצורע בדד ישב, אלמא אינו משולח למקום שזב וטמא מת משולחים, ומה מצורע שטומאתו חמורה חמור שילוחו משילוח חבירו דכתיב (ויקרא יג) מחוץ למחנה מושבו, לפיכך משולח חוץ לירושלים מא, אף זבים וזבות נדות ויולדות שטומאתן חמורה מטומאת מת, שעושות משכב ומושב ומטמאות באבן מסמא מה שאין כן בטומאת מת, חמור שילוחן משילוח חבירן. נמצאת אומר, מצורע משולח חוץ לירושלים שהיא כנגד מחנה ישראל, וזבים וזבות נדות ויולדות משולחות מהר הבית, שהוא מחנה לויה, ומותרות בירושלים. טמא מת ואפילו מת עצמו מותר בהר הבית מב ומשולח משער ניקנור ולפנים, שהוא מחנה שכינה:
החיל - לפנים מחומת הר הבית היה כותל גבוה עשרה טפחים והוא נקרא סורג, ולפנים ממנו החיל עשר אמות:
שאין נכרים וטמאי מתים נכנסים לשם - אע"ג דרבנן גזור על הנכרים שיהיו כזבים לכל דבריהם, לענין שילוח מחנות לא גזור עלייהו אלא כטמאי מתים. והאי דטמאי מתים אין נכנסים מן החיל ולפנים, היינו מדרבנן. דמדאורייתא אפילו בעזרת נשים שרו, שכל זה מחנה לויה עד עזרת ישראל ששם שער ניקנור:
עזרת נשים - לפנים מן החיל היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש:
שאין טבול יום נכנס לשם - יהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס לעזרת נשים. דכתיב (דברי הימים ב כ) ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וגו' לפני החצר החדשה, ואמרו בגמרא מאי החצר החדשה, שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום מג אל יכנס במחנה לויה, ולא בכל מחנה לויה גזרו אלא בעזרת נשים בלבד. וגזרו על טבול יום ולא גזרו על מחוסר כפורים, לפי שטבול יום אסור בתרומה ומחוסר כפורים מותר בתרומה, וכל שטומאתו חמורה מחברו חמור שילוחו משילוח חברו:
עזרת ישראל - לפנים מעזרת נשים היתה, אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה. וכן עזרת כהנים היתה אורך קל"ה על רוחב אחת עשרה, וראשי פספסין היו מבדילים בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים:
שאין מחוסר כפורים נכנס לשם - הוא הדין דהוה מצי למתני שאין טהור נכנס לשם עד שיטבול, דהכי תנן בפרק אמר להן הממונה [ל.], אין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול:
וחייבין עליה חטאת - הטמאים שנכנסו שם בשגגה מד:
לסמיכה - לסמוך ידו על ראש קרבנו. ואי אפשר אלא בבעלים, דכתיב וסמך את ידו, ולא יד שלוחו:
לשחיטה - שהשחיטה כשרה בזר. ואע"פ שאפשר בכהנים, ואפשר נמי לזר לשחוט בעזרת ישראל, אפ"ה לא אסרו לישראל ליכנס בעזרת כהנים לשחוט הקרבן:
ולתנופה - דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף:
פירוש תוספות יום טוב
לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים. כתב הר"ש ועוד מקודש לכמה דברים. דלא תנן הכא כגון לענין שוחט את התודה לפנים מן התומה [ולחמה] חוץ לחומה לרבי יוחנן דאמר פרק התודה (דף עח) חוץ לחומת בית פאגי. וכדפי' שם הר"ב במשנה ג'. ועוד נפקא מינה לענין שוחט על חמץ וכו' ולענין המראת זקן כו':
שאוכלים שם קדשים קלים. פי' הר"ב דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה. וכן לשון הר"ש. ובחנם נקטי ובאת שמה שאינו תחלת המקרא. אבל הוא סופו דשל לפני והבאתם שמה. ושיטפא דלישנא דפ"ק דר"ה דף ד ודף ו נקטי. והתם אצטריך משום בל תאחר. וכן נמי בפ"ק דחגיגה דף ד. לענין טמא שפטור מן הראיה. שכל שישנו בביאה ישנו בהבאה כו'. אבל הכא אין צורך להביא ובאת שמה וכן לא כתבו הר"ב בספ"ה דזבחים ובעיקר הראיה ממקרא זה דוהבאתם שמה. יש עליה קושיות וכתבתי שם בס"ד:
הר הבית כו'. כתב הר"ב משם מתחיל מחנה לויה כו' לשון התוספתא כשם שהיו במדבר ג' מחנות. מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל. כך היו בירושלים. מפתח ירושלים כו'. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב משער נקנור ולפנים ואין השער עצמו בכלל. כמ"ש במשנה ה' פ"ק דסוטה [ד"ה ומטהרין] :
שאין זבים וזבות כו'. כתב הר"ב דכתיב וישלחו מן המחנה וכו'. ומה מצורע שטומאתו חמורה כו' ולפיכך משולח חוץ לירושלים. וכתב הרמב"ם. דהא דתנן לעיל שמשולח חוץ לכל עיר מוקף חומה שאינו בזה הלאו ללקות עליו. א בחבורו לא ראיתי שכתב כן. לא בפ"ז מהלכות ב"ה. ולא בפ"י מהלכות טומאת צרעת. ובפי"ט מהלכות סנהדרין שהוא מונה שם כל חייבי מלקות. כתב זב וכיוצא בו שנכנס להר הבית. וזה תימה שלא כתב ומצורע שנכנס לירושלים אי נמי לעיירות מוקפות חומה. ומ"ש הר"ב אף זבים וזבות כו' שטומאתן חמורה. וכך אמרו בתחלת ספרי והביאה הרמב"ם מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ולימד על הכלל מה מצורע שהוחמרה טומאתו וכו'. ומ"ש הר"ב טמא מת ואפילו מת עצמו מותר בהר הבית בתוספתא שנא' (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו [עמו] במחנה לויה. הרמב"ם. ומייתי לה בגמרא פ"ג דסוטה דף כ. ובפ"ו דפסחים דף סו: [וכן בנזיר מח.]:
החיל. לשון הר"ב לפנים מחומת הר הבית [היה] כותל כו'. והוא נקרא סורג. במשנה ג' פ"ב דמדות. ושם פירש הר"ב מחיצה העשויה נקבים נקבים כו'. עשויה מדפי עץ כו':
שאין עובדי כוכבים וטמאי מת נכנסים. כ' הר"ב אע"ג דרבנן גזור על העובדי כוכבים שיהיו כזבים לכל דבריהם. כמ"ש הר"ב במ"ג פ"ד דנדה:
שאין טבול יום נכנס לשם. כתב הר"ב יהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס לעזרת נשים. דכתיב וכו' ואמרו בגמרא מאי החצר החדשה כו'. בפ"ק דיבמות דף ז. וכתבו התוס' וא"ת מנא לן שחדשו מטבול יום. דלמא חדשו ממת עצמו. וי"ל דמשמע ליה שלא חדשו אלא על החצר וחצר היינו עזרת נשים. כדמוכח ביחזקאל. ואילו טמא מת אסור אף בחיל. ע"כ:
עזרת ישראל. כתב הר"ב לפנים מעזרת נשים וכו' וראשי פספסין היו מבדילין כו'. כת"ק ספ"ב דמדות וראב"י חולק שם. וכוותיה מפרש הר"ב שם משנה ד לענין גבהות קרקע פתח ההיכל. כמו שפירשתי שם בס"ד. והר"ש הביא גם דברי ראב"י:
וחייבים עליה חטאת. לשון הר"ב הטמאים שנכנסו שם בשגגה. וז"ל הר"ש. דליכא חיוב כרת אלא במחנה שכינה. דמשכן ומקדש כתיב. ובפרק הקומץ רבה (דף כז) תנא מחוסר [כפרה] שנכנס לעזרה שוגג. חייב חטאת. במזיד ענוש כרת. ואצ"ל טבול יום. ושאר כל הטמאים ע"כ. ובפ"ו דנזיר דף מה. טמא יהיה לרבות טבול יום. עוד טומאתו בו. לרבות מחוסר כפרה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לט) (על המשנה) קדשים קלים. ועוד מקודש לכמה דברים דלא תנן הכא, כגון לענין שוחט את התודה לפנים מן החומה ולחמה חוץ לחומה. ועוד נפקא מינה לענין שוחט על חמץ כו' ולענין המראת זקן כו':
(מ) (על הברטנורא) ואין השער עצמו בכלל:
(מא) (על הברטנורא) וכתב הר"מ דהא דתנן לעיל שמשולח חוץ לכל עיר מוקף חומה שאינו בזה הלאו ללקות עליו. ועתוי"ט. ובת"ח:
(מב) (על הברטנורא) בגמרא דפסחים דף ס"ו יליף ליה:
(מג) (על הברטנורא) וא"ת דלמא חדשו ממת עצמו. וי"ל דמשמע ליה שלא חדשו אלא על החצר והחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל. ואילו טמא מת אסור אף בחיל. תוספ':
(מד) (על הברטנורא) דליכא חיוב כרת אלא במחנה שכינה. דמשכן ומקדש כתיב ובמנחות דף כ"ז תנא מחוסר בפורים שנכנס לעזרה שוגג חייב חטאת. במזיד ענוש כרת. הר"ש. ובנזיר דף מ"ה טמא יהיה, לרבות טבול יום. עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלין וכו': ועוד מקודש לכמה דברים דלא תנן הכא כגון לענין שוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה ולענין שוחט על חמץ אליבא דר' יוחנן [הגהה בפי' הרא"ש ז"ל אליבא דריש לקיש] בפ' התודה. פי' דאיתא התם ובפ' תמיד נשחט אמתני' דהשוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה דאמר ריש לקיש לעולם אינו חייב עד שיהא לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה עמו בעזרה ור' יוחנן אמר אע"פ שאין עמו בעזרה אלא חוץ לחומת בית פאגי חייב. ועוד נ"מ לענין המראה דזקן ממרא דאם המרה עליהן בבית פאגי אינה המראה כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין. הר"ש ז"ל:
שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסין לשם: וגם בועלי נדות דהא תנן בפרק בתרא דזבין ובועל נדה כטמא מת שכן פסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכות בית הבחירה גם בפ"ג דהלכות ביאת מקדש:
שאין ט"י וכו': משמע מהכא דאפי' ט"י דזב וזבה ונדה ויולדת שרי במחנה לויה חוץ מעזרת נשים וצריך לומר דקסבר האי תנא טבול יום דזב לאו כזב דמי דאיכא מאן דסבר בפ' שני דזבחים דאפילו מחוסר [כפורים] דזב כזב דמי וכ"ש טבו"י. הר"ש ז"ל:
עזרת הכהנים מקודשת ממנה: תימה אמאי לא חשיב מעלה שהיתה בין עזרת כהנים למזבח דבמסכת מדות קחשיב מקום דריסת הכהנים אחת עשרה אמה המזבח ל"ב אמה בין האולם ולמזבח כ"ב אמה ומשמע הכא שאין ישראל נכנסים לצרכיהן אלא בעזרת כהנים אבל לא לדרוס המזבח ולצפונו ושמא הכל בכלל עזרת כהנים. הרא"ש ז"ל. וכתב הרי"א ז"ל מצאתי כתוב גליון מדלא קתני עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים שאין נשים נכנסות לשם אלא לצרכן ש"מ דליכא איסורא כלל ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לפנים מן החומה: תוך ירושלים:
הר הבית: הוא הר הקודש שהיה ת"ק על ת"ק אמה והבהמ"ק בנוי באמצעיתן:
שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם: ובכלל זבים יש נמי בעל קרי שאסור ג"כ שם [כפסחים ס"ז ב'. וערכ"מ פ"ז מבחירה הט"ו] [ורב"א כתב דהנך מעלות דהר הבית דאו' הם וזהו דלא כהראב"ד [דפ"ז מבחירה]:
ותמוה דהרי כל חוץ משער נקנור שהוא בין עזרת נשים לעזרת ישראל [כספ"ב דמדות. ודלא כטעות המדפיסים בציור ביהמ"ק שהדפיסו בסוף פי' הרמב"ם למדות]. כולו נקרא מחנה לויה [כרמב"ם פ"ג ממקדש ה"ב] ועד שם אפי' מת עצמו מותר להכניס מדאו' [כפסחים ס"ז א'] ורק משם ואילך מחנה שכינה הוא] אמנם מוסגר וכ"ש מוחלט משולח מדאו' מירושלים ומכל עיר המוקפת חומה בא"י שנקראו מחנה ישראל [כלעיל מ"ז]. ולהכי לא חשיב תנא להנך טמאים הכא:
החיל: דלפנים מחומת הר הבית היה בכל צד מהביהמ"ק שבאמצע רווח כפי צורך התשמיש באותו מקום [כרפ"ב דמדות] אח"כ היה חומה נמוכה שוה לקרקעית המקום שלמעלה מהחומה ולפנים ממנה. ועל חומה זו היה בנוי הסורג גבוה י"ט. ומהסורג הזה היה ריוח יו"ד אמות עד חומת העזרה. וכל ריוח ההוא נקרא חיל על שם החומה הנמוכה לחוצה לה. מדהיה הריוח ההוא נראה כעוביה של אותה חומה והיינו משום דראש החומה זו שוה לרצפת אותו מקום:
שאין עובדי כוכבים: דאף שהן כזבים מד"ס. אפ"ה היו מותרים לכנוס עד החיל. דלענין שלוח מחנות שוויינהו רק כטמא מת:
וטמא מת: וגם טמא מת אסור מדאורייתא רק משער נקנור ולפנים. וכמש"ל. וריוח השער עצמו כלחוץ ורק מדרבנן אסור משער עזרת נשים [אב"י לדעתי צ"ל מהחיל] ולפנים:
עזרת נשים: דלפנים מריוח החיל היה במזרח העזרה שער שושן. שבו נכנסין לעזרת נשים. והוא ריוח קל"ה על קל"ה אמה מוקף חומה סביב. [אבל בצד צפון ובצד דרום של הערה. היו נכנסין מיד מהחיל להעזרה שהוא מחנה שכינה דרך השערים שהיו בצפון ובדרום. וכ"כ בב' שערים שהיו במערב. נכנסין מיד מהחיל לעזרה]:
שאין טבול יום נכנס לשם: גם זהו מד"ס. דיהושפט וסנהדרין שבימיו גזרו כך. [כפסחים צ"ב א']:
שאין מחוסר כפורים נכנס לשם: ה"ה כל טהור עד שיטבול. רק מדבעי למתני שכשנכנס חייב חטאת. והרי טבילת טהור רק מדברי סופרים כדי שיזכור עי"ז אולי יש עליו טומאה ישנה [כיומא ד"ל ע"א]. מה שאין כן מחוסר כפורים אפילו טבל ונכנס כל שלא הקריבו קרבנותיו עדיין. אם נכנס חייב חטאת:
וחייבין עליה חטאת: אם נכנס לשם בשוגג:
לסמיכה: לסמוך ידיו על קרבן שהביא:
לשחיטה: דשחיטת קרבן כשרה גם בישראל:
לתנופה: ונראה לי דהוא הדין לשאר צורך וכמו שכתבתי בס"ד בפירושינו למדות [פ"ד סי' מ"ז] ולצורך גדול מאוד. כגון לתקן שם הכותלים וכדומה. אפי' לק"ק מותר לישראל לכנוס. וא"צ להשתלשל לשם בתוך תיבות [כמדות פ"ד מ"ה] רק בדסגי בהכי. אבל בדלא סגי בזה. אז רשאין לכנס להדיא. וגם בא"א בטהורין נכנסין אפילו בטומאה [כעירובין דק"ה א']. מיהו שלא לצורך אפילו כהן גדול שנכנס ביו"כ לחנם להיכל לוקה ובנכנס לק"ק בכה"ג חייב מיתה בידי שמים [כמנחות כ"ז ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת