משנה יבמות ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יבמות פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק שלישי ("ארבעה אחים") · >>

פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

ארבעה אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.

ואם קדמו וכנסו, יוציאו.

רבי אליעזר אומר, בית שמאי אומרים יקיימו, ובית הלל אומרים יוציאו.

משנה ב

היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה, אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן. איסור מצוה ואיסור קדושה, חולצת ולא מתיבמת.

משנה ג

היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה, האסורה לזה מותרת לזה, והאסורה לזה מותרת לזה.

וזו היא שאמרו, אחותה כשהיא יבמתה, או חולצת או מתיבמת.

משנה ד

שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.

ורבי שמעון פוטר.

היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה, אסור בה ומותר באחותה.

איסור מצוה או איסור קדושה, חולצות ולא מתיבמות.

משנה ה

שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות, ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני; בית שמאי אומרים, אשתו עמו, והלה תצא משום אחות אשה. ובית הלל אומרים, מוציא את אשתו בגט ובחליצה, ואשת אחיו בחליצה. זו היא שאמרו, אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו.

משנה ו

שלשה אחין, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו, ומת -- הראשונה יוציאה משום אחות אשה, ושניה משום צרתה.

עשה בה מאמר, ומת, נכרית חולצת ולא מתיבמת.

שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, מת הנשוי נכרית, וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת, הראשונה יוציאה משום אחות אשה, ושניה משום צרתה.

עשה בה מאמר, ומת, נכרית חולצת ולא מתיבמת.

משנה ז

שלשה אחים, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו, ומתה אשתו של שני, ואחר כך מת נשוי נכרית, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.

שלשה אחים, שנים מהן נשואין שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש, ומת, זו היא שאמרו, וכולן שמתו או נתגרשו, צרותיהן מותרות.

משנה ח

וכולן שהיו בהן קדושין או גרושין בספק, הרי אלו צרות חולצות ולא מתיבמות.

כיצד ספק קדושין? זרק לה קדושין, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, זהו ספק קדושין . ספק גרושין? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, זהו ספק גרושין.

משנה ט

שלשה אחין נשואין שלש נכריות, ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, שנאמר, (דברים כה) ומת אחד מהם, יבמה יבא עליה, שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין.

רבי שמעון אומר, מיבם לאיזו שירצה, וחולץ לשניה.

שני אחין נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.

משנה י

שנים שקדשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה, ואת של זה לזה, הרי אלו חייבים משום אשת איש.

היו אחין, משום אשת אח.

ואם היו אחיות, משום אשה אל אחותה.

ואם היו נדות, משום נדה.

ומפרישין אותן שלשה חדשים, שמא מעוברות הן.

ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד, מחזירין אותן מיד.

ואם היו כהנות, נפסלו מן התרומה.

משנה מנוקדת

(א)

אַרְבָּעָה אַחִין,

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת,
הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.
וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ, יוֹצִיאוּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְקַיְּמוּ,
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹצִיאוּ:
(ב)

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִסּוּר עֶרְוָה,

אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ,
וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן.
אִסּוּר מִצְוָה וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה,
חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
(ג)

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה,

וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה,
הָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה,
וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה.
וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:
אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
(ד)

שְׁלֹשָׁה אַחִין,

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ,
אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ,
אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ,
הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת;
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסּוּר עֶרְוָה,
אָסוּר בָּהּ, וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
אִסּוּר מִצְוָה אוֹ אִסּוּר קְדֻשָּׁה,
חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:
(ה)

שְׁלֹשָׁה אַחִין,

שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מֻפְנֶה.
מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,
וְעָשָׂה בָּהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר,
וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ,
וְהַלָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:
אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו:
(ו)

שְׁלֹשָׁה אַחִין,

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית,
מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נְשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת,
הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה,
וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.
עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וּמֵת,
נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

שְׁלֹשָׁה אַחִים,

שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית,
מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית,
וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת,
הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה,
וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ.
עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וּמֵת,
נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
(ז)

שְׁלֹשָׁה אַחִים,

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.
מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת,
וְכָנַס נְשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ,
וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי,
וְאַחַר כָּךְ מֵת נְשׂוּי נָכְרִית,
הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית,
הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת.

שְׁלֹשָׁה אַחִים,

שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.
גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ,
וּמֵת נְשׂוּי נָכְרִית,
וּכְנָסָהּ הַמְּגָרֵשׁ, וּמֵת,
זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:
וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת:
(ח)

וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ בָּהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵּרוּשִׁין בְּסָפֵק,

הֲרֵי אֵלּוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.
כֵּיצַד סְפֵק קִדּוּשִׁין?
זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין,
סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ,
זֶהוּ סְפֵק קִדּוּשִׁין.
סְפֵק גֵּרוּשִׁין:
כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים,
יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן,
יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד,
זֶהוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין:
(ט)

שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלֹשׁ נָכְרִיוֹת,

וּמֵת אֶחָד מֵהֶן,
וְעָשָׂה בָּהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וּמֵת,
הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת,
שֶׁנֶאֱמַר: "וּמֵת אַחַד מֵהֶם, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה, ה);
שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד,
וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.
שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
וּמֵת אֶחָד מֵהֶן,
וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי,
הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית,
הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת:
(י)

שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים,

וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה,
הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.
הָיוּ אַחִין,
מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח.
וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת,
מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ.
וְאִם הָיוּ נִדּוֹת,
מִשּׁוּם נִדָּה.
וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים,
שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן.
וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד,
מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד.
וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה:


נוסח הרמב"ם

(א) ארבעה אחים -

שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
מתו - הנשואים את האחיות,
הרי אלו - חולצות, ולא מתייבמות.
אם קדמו, וכנסו - יוציאו.
רבי אליעזר אומר, משום בית שמאי: יקיימו.
בית הלל אומרין: יוציאו.


(ב) היתה אחת מהן, אסורה לאחד -

איסור ערווה -
אסור בה - ומותר באחותה,
והשני - אסור בשתיהן.
איסור מצוה, ואיסור קדושה -
חולצות, ולא מתייבמות.


(ג) היתה אחת מהן, אסורה על זה - איסור ערווה,

והשניה, אסורה על זה - איסור ערווה,
האסור לזה - מותר לזה,
והאסור לזה - מותר לזה.
זו היא שאמרו -
אחותה - כשהיא יבמתה,
או חולצת, או מתייבמת.


(ד) שלשה אחים -

שנים מהן, נשואין -
שתי אחיות,
או אישה ובתה,
או אישה ובת בתה,
או אישה ובת בנה,
ומתו - הנשואין את האחיות,
הרי אלו - חולצות, ולא מתייבמות.
רבי שמעון - פוטר.
היתה אחת מהן, אסורה עליו -
איסור ערווה -
אסור בה - ומותר באחותה.
איסור מצוה, ואיסור קדושה -
חולצות, ולא מתייבמות.


(ה) שלשה אחים -

שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
ואחד - מופנה,
מת - אחד מבעלי אחיות,
ועשה בה המופנה - מאמר,
ואחר כך - מת אחיו השני,
בית שמאי אומרין:
אשתו עימו,
והלז תצא - משום אחות אישה.
בית הלל אומרין:
מוציא את אשתו - בגט וחליצה,
ואשת אחיו - בחליצה.
זו היא שאמרו -
אי לו - על אשתו,
ואי לו - על אשת אחיו.


(ו) שלשה אחים -

שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
ואחד - נשוי נוכרית,
מת - אחד מבעלי אחיות,
וכנס הנשוי נוכרית, את אשתו - ומת,
השניה יוצאה - משום אחות אישה,
והראשונה - משום צרתה.
עשה בה מאמר - ומת,
נוכרית - חולצת, ולא מתייבמת.


[ז] *הערה 1: שלשה אחים -

שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
ואחד - נשוי נוכרית,
מת - הנשוי נוכרית,
וכנס אחד מבעלי אחיות, את אשתו - ומת,
הראשונה - יוצא משום אחות אישה,
ושניה - משום צרתה.
עשה בה מאמר - ומת,
נוכרית - חולצת, ולא מתייבמת.


(ז) [ח] שלשה אחים -

שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
ואחד - נשוי לנוכרית,
מת - אחד מבעלי אחיות,
וכנס הנשוי נוכרית - את אשתו,
מתה - אשתו של שני,
ואחר כך - מת הנשוי נוכרית,
הרי זו - אסורה עליו עולמית,
הואיל, ונאסרה עליו שעה אחת.


[ט] שלשה אחים -

שנים מהן, נשואים - לשתי אחיות,
ואחד - נשוי נוכרית,
גירש אחד מבעלי אחיות - את אשתו,
ומת - הנשוי נוכרית,
וכנסה המגרש - ומת,
זו היא שאמרו -
וכולם -
אם מתו, או מיאנו, או נתגרשו - צרותיהן מותרות.


(ח) [י] וכולם -

שהיו להן קידושין, או גירושין - בספק,
הרי אלו - חולצות, ולא מתייבמות.
כיצד, ספק קידושין?
זרק לה קידושיה,
ספק - קרוב לה,
ספק - קרוב לו,
זה הוא - ספק קידושין.
כיצד, ספק גירושין?
כתב בכתב ידו - ואין עליו עדים,
יש עליו עדים - ואין בו זמן,
יש בו זמן - ואין בו אלא עד אחד,
הרי הוא - ספק גירושין.


(ט) [יא] שלשה אחים -

נשואים - לשלש נשים נוכריות,
ומת - אחד מהן,
ועשה בה השני מאמר - ומת,
הרי אלו - חולצות ולא מתייבמות,
שנאמר: "ומת אחד מהם, ובן אין לו,
יבמה יבוא עליה" (דברים כה ה),
שעליה - זיקת יבם אחד,
ולא שעליה - זיקת שני יבמין.
רבי שמעון אומר:
מייבם - לאיזו שירצה,
וחולץ - לשניה.


[יב] שני אחים - נשואים לשתי אחיות,

מת - אחד מהן,
ואחר כך - מתה אשתו של שני,
הרי זו - אסורה עליו עולמית,
הואיל, ונאסרה עליו שעה אחת.


(י) [יג] שנים - שקידשו שתי נשים,

ובשעת כניסתן לחופה - החליפו,
את של זה - לזה,
ואת של זה - לזה,
הרי אלו חייבין - משום אשת איש.
ואם היו אחין - משום אשת אח.
ואם היו אחיות - משום אישה אל אחותה.
ואם היו נידות - משום נידה.
ומפרישין אותן - שלשה חודשים,
שמא מעוברות הן.
ואם היו קטנות - ולא היו ראויות לילד,
מחזירין אותן מיד.
ואם היו כוהנות -
נפסלו - מן הכהונה, ומן התרומה.

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים

משנה יבמות, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב