משנה חלה א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק א · משנה א | >>

חמשה דברים חייבין בחלה: החיטים והשעורים והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון.

הרי אלו חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה.

ואסורין בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העומרא.

ואם השרישו קודם לעומר, העומר מתירן.

ואם לאו, אסורין עד שיבוא העומר הבא.

משנה מנוקדת

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים חַיָּבִין בַּחַלָּה: הַחִטִּים, וְהַשְּׂעוֹרִים, וְהַכֻּסְמִין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן.

הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה,
וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
וַאֲסוּרִין בֶּחָדָש מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח,
וּמִלִּקְצוֹר מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר.
וְאִם הִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם לָעֹמֶר, הָעֹמֶר מַתִּירָן;
וְאִם לָאו, אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבוֹא הָעֹמֶר הַבָּא:

נוסח הרמב"ם

חמישה דברים חייבין בחלה -

החיטים,
והשעורים,
והכוסמין,
ושיבולת שועל,
והשיפון - הרי אלו חייבין בחלה.
ומצטרפין, זה עם זה.
ואסורין בחדש, מלפני הפסח.
ומלקצור מלפני העומר.
ואם השרישו קודם לעומר -
העומר - מתירן.
ואם לאו -
אסורין - עד שיבוא העומר הבא.

פירוש הרמב"ם

כבר בארנו בתחילת כלאים, כי הכוסמים הם חיטים מדבריות, ושבולת שועל ושיפון מינין מן השעורים.

והכתוב אמר בעניין חלה "והיה באכלכם מלחם הארץ"(במדבר טו, יד), ואמר במצה "לחם עוני"(דברים טז, ג), כמו שהלחם הנאמר בפסח אינו בא אלא מחמשת מינין כמו שנבאר, כמו כן הלחם הנאמר בחלה לא יהיה אלא מחמשת המינין.

ומצטרפין זה עם זה - עניינו שיעור חלה, כשיהיו מאלו החמשה מינין, נתחייבת אותה עיסה בחלה.

ואסורין בחדש מלפני הפסח - הוא מאמר השם יתברך "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו"(ויקרא כג, יד), וכבר בארנו שאלו החמשה מינין נקראין "לחם".

ומלקצור מלפני העומר - למה שאמר השם יתברך בעומר התנופה "וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן"(ויקרא כג, י), ואמרו בספרא "ראשית קצירכם, שתהא תחילה לכל הנקצרים, כן אסור לקצור דבר מחמשת המינין קודם קצירת עומרי התנופה".

ומה שהיה מהן זרוע, ונמשכו שרשיו בקרקע קודם קצירת העומר, מותר לקצרו אחר קצירת העומר. ומה שנזרע מהם ולא השריש אלא אחר קצירת העומר, אסור לקצרו עד שיקצור העומר של שנה הבאה. אמרו בתלמוד, רבי שמואל בר נחמן שמע כלהון מן הדין קרא, "ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכסמת גבולתו"(ישעיה כח, כה), חיטה אלו החטים, שורה זו שבולת שועל, ולמה נקרא שמה שורה? שהיא עשויה כשורה, ושעורה אלו השעורים, נסמן זה שיפון, וכוסמת אלו הכוסמין, גבולתו עד כאן גבולו של לחם. וזו היא אסמכתא כאשר תראה:

פירוש רבינו שמשון

חמשה דברים חייבין בחלה. אמרי' בירושלמי (הל' א) אי כתיב (במדבר טו) והיה באכלכם לחם הארץ הייתי אומר כל הדברים יהיו חייבין בחלה ת"ל מלחם ולא כל לחם אי מלחם ולא כל לחם אין לי אלא חטים ושעורים בלבד ת"ל ראשית עריסותיכם ריבה הכל ובשם רבי שמעון נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם האמור בפסח דבר שהוא בא לידי חמץ ומצה אף לחם שנאמר בחלה דבר שהוא בא לידי חמץ ומצה ובדקו ומצאו שאין לך בא לידי חמץ ומצה אלא חמשת המינים בלבד ושאר כל המינים אינן באין לידי חמץ ומצה אלא לידי סרחון רבי שמעון בר נחמן שמע כולהון מן הדא (ישעיה כח) ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכסמת גבולתו ושם חטה אלו חטים שורה זו שבולת שועל ולמה נקראת שורה שהיא עשויה כשורה שעורה אלו שעורים נסמן זה שיפון הכוסמת אלו הכוסמין גבולתו עד כאן גבולתו של לחם:

ומצטרפין זה עם זה. בבלול איירי כדאמרי' בריש כלאים:

אסורין בחדש. לפני העומר במנחות בפ' א"ר ישמעאל אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם ממצה:

ומלקצור מלפני הפסח א"ר יוחנן אתיא ראשית ראשית מחלה:

ואם השרישו קודם העומר. במנחות בפ' רבי ישמעאל (דף ע:) פליגי מאי קודם העומר ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בר' חנינא [אומר] קודם הבאת העומר והאי דמתיר בהשרשה מסיק התם (שם) מדכתיב (שמות כג) אשר תזרע בשדה משעת זריעה דמשמע מדכתיב בשדה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חמשה דברים חייבים בחלה - דגמרינן חלה מפסח נאמר בפסח מצות לחם עוני (דברים טז) ונאמר לחם בחלה והיה באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו) מה לחם האמור בפסח דבר הבא לידי חמוץ אף לחם האמור בחלה דבר הבא לידי חמוץ. ואין לך בא לידי חמוץ אלא אלו חמשת המינים בלבד:

ומצטרפין זה עם זה - להשלים שיעור העיסה החייבת בחלה. ולא שיצטרפו כולן יחד, דמין בשאינו מינו אינו מצטרף, כדתנן לקמן ריש פ"ד, אלא החטים מצטרפים עם הכוסמין בלבד מפני שהם מינן, והשעורים מצטרפים עם הכל חוץ מן החטין, ואע"ג דכוסמין מין חטין הם, לאו מין חטין דוקא אלא מין שעורים ואף מין חטים, ומצטרפין עם החטים והשעורים. ובירושלמי משמע דאם נלושו יחד מצטרפין אפילו מין בשאינו מינו, אבל אם לא נלושו יחד אלא שאחר כך היו נוגעין העיסות זו בזו, מין במינו מצטרפין, שלא במינו אין מצטרפין:

ואסורים בחדש - כדכתיב (ויקרא כג) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, וגמרינן לחם לחם מפסח:

ומלקצור מלפני הפסח - שאסור לקצור מאחד מחמשת המינים קודם קצירת העומר, דכתיב בעומר (שם) ראשית קצירכם שתהא תחלה לכל הנקצרים, ואתיא ראשית ראשית מחלה, כתיב התם (במדבר טו) ראשית עריסותיכם, וכתיב הכא ראשית קצירכם, מה להלן מחמשת המינים אף כאן מחמשת המינים:

ואם השרישו - אחד מחמשת המינין הללו, קודם קצירת העומר:

העומר מתירן - ומותר לקצרו אחר קצירת העומר, דכתיב (שמות כג) אשר תזרע בשדה, משעה שנזרע ונשרש בשדה נ:

ואם לאו - שלא השרישו אלא אחר קצירת העומר:

אסורים עד שיבא עומר הבא - של שנה הבאה:

פירוש תוספות יום טוב

כתב הרמב"ם סידר אחר מסכת מעשר שני. מסכת חלה. בשביל שאחר שמוציאין מן הזרע כל אלו המתנות שהם תרומה ומעשר ראשון ושני. ואז יטחנוהו. ועושין אותו קמח ולשין אותו. ואז יתחייב בחלה:

חייבין בחלה. פי' הר"ב דאין בא לידי חמוץ אלא אלו בלבד. עיין בפי' הר"ב מ"ה פ"ב דפסחים:

והכוסמין וכו'. עיין בריש כלאים:

[ומצטרפין זה עם זה עיין בפ"ד מ"ב]: . [ומצטרפין זה עם זה עיין בפ"ד מ"ב]:

ואסורים בחדש מלפני הפסח ומלקצור מלפני העומר. הכי גרסינן בספרים ובפירוש הרמב"ם אבל הר"ש גורס אסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח. וכן נראה שהיא גירסת הר"ב שהרי כתב ומלקצור לפני הפסח. וכן לשונו במנחות פ' רבי ישמעאל מ"ז. ואין לומר דגורס ואסורין בחדש ומלקצור לפני הפסח. דהא בגמרא התם דף ע ע"ב אמרינן בשלמא למ"ד קודם הבאת העומר היינו דלא עריב וכו'. וכן גירסת רש"י ותוס' שם. ולכאורה גירסא זו דבמשנה בחדש לפני העומר ומלקצור לפני הפסח נראית עקרית דלגירסת הספרים איכא למטעי דאסורים בחדש לפני הפסח והיינו קודם הפסח. אבל כשיגיע תחלת הפסח שרי. דהכי משמע לישנא דלפני הפסח כדתנן בסוף פ"ז דנדרים. והא מלתא פשיטא דליתא. דמקרא מלא הוא (ויקרא כג) עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם. וזה בראשון לחול המועד. ואפי' למ"ד משעת קצירה. מ"מ למוצאי י"ט הראשון הוא. הלכך בחדש מלפני העומר גרסינן. ופליגי התם בגמ' אי קצירת העומר אי הבאת העומר ומסיק כמאן דאמר הבאת העומר. דאי קצירת העומר לערבינהו וליתננהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרוייהו אקודם קצירה קיימי וזו היא שיטת רש"י וגרסתו בגמ'. ואני תמיה על הכ"מ שבפ"ז מהלכות תמידין על מ"ש שם הרמב"ם אסור לקצור בא"י וכו' קודם קצירת העומר כתב שיש לתמוה דבגמ' משמע קודם הבאת העומר עכ"ל. ותימה דלא פליגי אלא בחדש. אבל בקצירה ודאי כולי עלמא סברי קודם קצירה. והכי דייק מתני' לפני הפסח כמו שאפרש בסייעתא דשמיא. ועוד דאי אמרת קודם הבאה תקשה דלערבינהו וליתננהו. ואין ספק אצלי דדברי התוס' שכתבו דפלוגתייהו אמלקצור הטעהו לומר דמסקנת הגמרא קודם הבאה. דהא אמרי' בשלמא למ"ד דקודם הבאה וכו'. אבל א"א לומר כן דאדרבה למ"ד קודם הבאה אם בקצירה אמרו קודם הבאה כ"ש אכילת החדש דיאסור קודם הבאה קשיא דלערבינהו וליתננהו. לכך פשוט בעיני דלתוס' גרסינן איפכא בשלמא למ"ד קודם קצירה וכו'. וכן נכון להגיה בדבריהם שצריך להיות ופריך תנן אסורים בחדש מלפני העומר ולקצור מלפני הפסח בשלמא למ"ד קודם קצירת העומר היינו דלא קא עריב ותני להו. אלא למ"ד קודם הבאת העומר לערבינהו וליתננהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר ע"כ. נמצאת למד דלא מיבעיא לפרש"י וגירסתו דל"פ בקצירה דליכא משמעותא כלל בגמ' דקודם הבאה. אלא אפי' לדעת התוס' דפליגי בקצירה. אכתי משמעות הגמרא דקודם הקצירה לפי דלדבריהם על כרחינו הגירסא בהפך וכמו שכתבתי. ולפיכך צדקו דברי הרמב"ם שכתב אסור לקצור בא"י וכו' קודם קצירת העומר. וגרסי' מתני' ומלקצור לפני הפסח. ומשום דבלאו הכי אסור לקצור בי"ט. ואי תני ומלקצור לפני העומר הוה משמע דמשום ראשית קצירכם הוא דאסור. והא בלאו הכי אסור משום י"ט וכן כתבו שם רש"י ותוספות. אבל בירושלמי ואסורין בחדש מלפני הפסח. אית תניי תני מלפני הפסח. ואית תניי תני מלפני העומר מאן דאמר מלפני הפסח מסייע לר' יוחנן. מאן דאמר מלפני העומר מסייע לחזקיה. דאמר ר' יונה בשם חזקיה בשעת הקרבן הקרבן מתיר. שלא בשעת הקרבן היום מתיר. ר' יוחנן אמר בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן היום מתיר. ופי' מלפני הפסח מלפני היום שבפסח שבו מביאין חדש למקדש. ולאפוקי מלפני העומר כחזקיה. ועיין מ"ח פ"ד דפסחים:

ואם השרישו. פירש הר"ב דכתיב אשר תזרע בשדה משעה שנזרע ונשרש בשדה. בגמ' פרק רבי ישמעאל דף עא. מדכתיב בשדה עד שיהא נקלט ונשרש בשדה. [והך קרא דאשר תזרע בשתי הלחם כתיב ואזריעת העומר קאי דשתי הלחם לא שרו למקדש [אלא תבואה דשרי עומר להדיוט שרו שתי הלחם למקדש] כך פירש"י שם]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ואסורין כו'. ה"ג בספרים ובפירוש הר"מ. אבל הר"ש גורס אסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח וכ"נ גירסת הרב. וגירסא זו נראה עיקר, דלגירסת הספרים איכא למטעי דאסורים לפני הפסח היינו קודם הפסח אבל כשיגיע תחלת הפסח שרי כו' והא מלתא ליתא דמקרא מלא הוא עד עצם היום הזה עד הביאכם כו' וזה בראשון לחול המועד. הלכך בחדש מלפני העומר גרסינן. תוי"ט וע"ע: [ב] בגמרא מנחות דף ע"א מדכתיב בשדה עד שיהא נקלט ונשרש בשדה. והך קרא בשתי הלחם כתיב ואזריעת העומר קאי דשתי הלחם לא שרי למקדש אלא תבואה דשרי עומר להדיוט שרי שתי הלחם למקדש. רש"י:] הנודר מן הפת. כן הנוסחא בספרים. ופליגי רבנן אדיוקא דר"מ דאיהו לא קאמר אלא הנודר מן הפת ומן התבואה שאינו אסור אלא בהן. וקאמרי רבנן דבנודר מן הדגן נמי אינו אסור אלא בהן. ומלשון הר"ב משמע דגרס בדברי ר"מ הנודר מן הדגן אסור בכל המינים. וה"ק ר"מ במ"ב פ"ז דנדרים הנודר מן הדגן אסור בכל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חמשה דברים:    בספר הפרפראות בפ' שלח לך חלה תגין על ה"א לומר חמשה דברים חייבין בחלה ע"כ. ובירוש' מפ' אמאי לא תני חמשת המינים כי אורחי' דכולי' תלמודא. דחמשה דברים הן ולא חמשה מינין דהא שעורים ושבלת שועל מין אחד וכוסמין ושיפון מין אחד כדתנן ברפ"ק דכלאים. והקשה החכם ה"ר משה פיזנטי ז"ל דהא תנינן לה חדא זימנא במנחות החטים והשעורים והכוסמין ושבלת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה וכו' וא"כ למה תנינן לה תרי זימני. ותו איכא למידק דהכא תני מניינא והתם לא תני. ותו אפי' הכא למאי איצטריך למתני מניינא. ואיכא למימר דהתם אגב גררא נקטי' משום עומר וחדש דמשתעי בי' ומש"ה תני הכא מניינא והתם לא תנא מניינא. א"נ נקט מניינא לאשמעי' דאלו החמשה מצטרפין אידך לא כדמפ' ואזיל ומצטרפין וכו' ע"כ:

ומצטרפין זה עם זה:    בירוש' מפ' בבלול דאם עירב קמח חטין וקמח שעורים וקמח כוסמין וכו' ועשה מהן עיסה אחת שיש בה שיעור דחמשת רבעים חייבת בחלה. ודוקא חמשת מינין אלו חייבין בחלה משום דבאין לידי חמוץ אבל שאר כל המינין אינם באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון פי' הרגמ"ה ז"ל שם במנחות פ' ר' ישמעאל סרחון פי' שמתגדלין אבל אין מחמיצין ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל ומצטרפין זה עם זה להשלים שיעור העיסה החייבת בחלה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה נ"ל טעות גמור כי במשנה תנן שה' דברים אלו חייבין בחלה ומצטרפין כולם יחד ואם תקשה למה הוא צריך לומר במתני' שמצטרפין כיון שאפי' עיסת חטים ועיסת אורז שנתערבו חייבין בחלה כנז' לקמן פ"ג העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה כ"ש שני מיני דגן גם מ"ש שמין בשאינו מינו אינם מצטרפין אינו אמת לכן נ"ל לפרש ששני מיני צרוף יש חד מצטרפי' זה עם זה אפי' כשלא נלושו יחד אלא שנשכו זה בזה כדתנן לקמן החטים אינם מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין ובכאן שאמר כולם מצטרפין יחד ר"ל משנבללו הקמחים ולא יש בזה כשיעור ולא בזה ובין שניהם יש אז מצטרפין וחייבין בחלה אבל מין אחר אינו מצטרף ופטורין מן החלה והא דתנן העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו' ר"ל דוקא כשיש בעיסת החטים לבד בלא האורז כשיעור חלה ועל כן גם האורז מצטרף עכ"ל ז"ל:

ואסורין בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח:    לפני הפסח דקתני מתני' היינו לפני קצירת העומר אבל כיון דפסח י"ט הוא ולא קצרי מש"ה אמר לפני הפסח הרגמ"ה ז"ל שם במנחות וכן נראה דגריס ג"כ ה"ר שמשון ז"ל ואסורין בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס ואסורין בחדש מלפני הפסח ומלקצור מלפני העומר. וע"ש בגמ' מנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף ע') בתלמוד המוגה דגרסינן התם מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בר זבידא אומר קודם הבאת העומר ופרכי' עלי' דר' יונה הכי לפי גרסת רש"י ז"ל תנן אסורים בחדש לפני העומר ולקצור לפני הפסח בשלמא למ"ד קודם הבאת העומר דעד הבאת העומר אכילה אסורה היינו דלא עריב תנא אכילה וקצירה כי הדדי משום דקצירה שריא ממוצאי יום טוב ואכילה לא שריא עד הקרבת העומר אלא לר' יונה דאמר דאין אכילת חדש אסורה אלא עד קצירת העומר ליערבינהו וליתנינהו אסורין בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי אלא אי אתמר דלא תיקשי לחד מינייהו אסיפא אתמר אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן מאי קודם לעומר ר' יוסי בר זבידא אומר קודם הבאת העומר ר' יונה אומר קודם קצירת העומר. אח"כ נזדמן לידי פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וז"ל ואסורין בחדש מלפני הפסח הא דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד ששה עשר בניסן אסור לאכול ממנו למר עד שיאור היום ולמר עד הקרבת העומר ואשמעי' דלחם האסור היינו לחם דחמשת המינין דגמרי' לחם לחם ממצה ובירוש' מפ' אמאי לא תני מלפני העומר כמו גבי קצירה ור' יוחנן ס"ל דה"ק ואסורין בחדש מלפני הפסח פי' מלפני ביעור ושריפת הנותר מן הפסח דהיינו ביום ששה עשר דאפי' בליל ששה עשר קיימא לן דאין שורפין אותו דאין שורפין נותר אלא ביום כדאיתא בפ"ק דפסחים ופסק כן הרמב"ם ז"ל פט"ו דהלכות פסולי המוקדשין ואיכא התם מאן דתני ואסורין בחדש מלפני העומר ור"ל מלפני הקרבת העומר דאפי' ביום ששה עשר צריך להמתין עד שיקרב העומר אבל אה"נ דבזמן הזה משהאיר היום של ששה עשר הותר החדש מיד ומלקצור מלפני העומר הכא כולהו מודו דפירושו מלפני קצירת העומר דהיינו עד אחר שעה אחת שעברה מליל ששה עשר ע"כ:

ואם השרישו קודם לעומר:    בירוש' וגם בבבלי פ' ר' ישמעאל דמנחות פליגי אמוראי אי קודם הבאת העומר קאמר דהיינו האיר יום ששה עשר אי קודם לקצירת העומר והיינו ליל ט"ז ויליף לה בפ' ר' ישמעאל מדכתיב וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה משמע משעה שקרוי נזרע בשדה ונשרש יש היתר למעשיך דהיינו קצירה ומפ' התם מתי זמן השרשה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

והכוסמין:    דינקעל:

ושבולת שועל:    האפער:

ושיפון:    ראגגען:

ומצטרפין זה עם זה:    ר"ל אפי' עשה מכל מין עיסה בפ"ע וחזר ולש העיסות יחד עד ששבו גוף א' וכ"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל אם רק נשכו העיסות יחד אמ"צ רק חיטין עם כוסמין וכוסמין עם כולן ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחיטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמין. ולא עם חיטים ושיפון (שו"ע יו"ד שכד, ב) והכי קיי"ל:

ומלקצור מלפני העומר:    גי' הרא"ש אסור בחדש מלפני עומר ומלקצור לפני פסח דביו"ט בל"ז א"א לקצור. ור"ל דכל תבואה שהשרישה אחר ט"ז בניסן אסורה מלאכול ומלקצרה עד עומר הבא. ובזמן הזה אסורה עד תחלת ליל י"ז בניסן בא"י ועד תחלת ליל י"ח בניסן בחוצה לארץ:

העומר מתירן:    לקצור ולאכלו אחר העומר:

עד שיכא העומר הבא:    מיהו בארצות הללו שחיי נפש תלויין בהן באכילה ושתיה התירוהו רבותינו מדהוה ס"ס. ס' שהתבואה מאשתקד וס' שהושרש קודם העומר (שו"ע יו"ד רצג, ג). ואף דאינו ס"ס גמור דמיעוט לגבי רוב כלית' דמי [ש"ך שם סק"ו] על כל פנים סמכו רבותינו גם כן אדעת תנא קמא דר"א [קדושין דל"ח] דאין חדש נוהג בחו"ל מדלא איתמר בש"ס בהדיא הילכתא כמאן רק דאשכחנא סתם מתני' [סוף ערלה] כוותיה דר"א ואפשר דערלה נשנית קודם קדושין והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת [ט"ז שם סק"ד]. מיהו לקצור אע"ג שוודאי השריש אחר פסח. כיון שאין עומר בא מחו"ל [כמנחות רפ"'ח] מותר לקצרו קודם פסח הבא [עיין רמב"ם פ"ז ממוספין הל' י"ג]:

בועז

פירושים נוספים