משנה חולין ד
חולין פרק ד', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק רביעי ("בהמה שהיא") · >>
פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. הוציא את ראשו, אף על פי שהחזירו, הרי זה כילוד.
חותך מעובר שבמעיה -- מותר באכילה. מן הטחול ומן הכליות -- אסור באכילה.
זה הכלל, כל דבר שהוא גופה, אסור. שאינו גופה, מותר.
משנה ב
המבכרת המקשה לילד -- מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים.
יצא רובו -- הרי זה יקבר, ונפטרה מן הבכורה.
משנה ג
בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה, טהור.
רבי יוסי הגלילי אומר, בטמאה - טמא, ובטהורה - טהור.
האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו -- החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד.
משנה ד
בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה, ואחר כך שחט את אמו -- הבשר טהור.
שחט את אמו ואחר כך חתכה -- הבשר מגע נבלה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, מגע טריפה שחוטה. מה מצינו בטריפה ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את האבר.
- אמר להם רבי מאיר, לא אם טהרה שחיטת טריפה אותה דבר שגופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה.
- מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה? בהמה טמאה אסורה באכילה, אף טריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה!
- לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בטריפה -- שהיתה לה שעת הכושר!
- טול לך מה שהבאת! הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
- לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שכן אין במינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה?! בן שמונה חי, אין שחיטתו מטהרתו, לפי שאין במינו שחיטה.
משנה ה
השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת, או בן תשעה מת -- קורעו ומוציא את דמו.
מצא בן תשעה חי --
- טעון שחיטה, וחייב באותו ואת בנו, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים, שחיטת אמו מטהרתו.
- רבי שמעון שזורי אומר, אפילו בן שמונה שנים וחורש בשדה -- שחיטת אמו מטהרתו.
קרעה ומצא בה בן תשעה חי -- טעון שחיטה, לפי שלא נשחטה אמו.
משנה ו
בהמה שנחתכו רגליה, מן הארכובה ולמטה -- כשרה; מן הארכובה ולמעלה -- פסולה. וכן שניטל צומת הגידין.
נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים, שחיטתו מטהרתו. ואם לאו, אין שחיטתו מטהרתו.
משנה ז
השוחט את הבהמה ומצא בה שליא -- נפש היפה תאכלנה, ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות.
חישב עליה -- מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות.
שליא שיצתה מקצתה -- אסורה באכילה. סימן ולד באשה, וסימן ולד בבהמה.
המבכרת שהפילה שליא -- ישליכנה לכלבים. ובמוקדשין -- תקבר. ואין קוברין אותה בפרשת דרכים, ואין תולין אותה באילן, מפני דרכי האמורי.
- וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ, וְהֶחֱזִירָהּ,
- מֻתָּר בַּאֲכִילָה.
- וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ, וְהֶחֱזִירָהּ,
- הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ,
- אַף עַל פִּי שֶׁהֱחֱזִירוֹ,
- הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד.
- אַף עַל פִּי שֶׁהֱחֱזִירוֹ,
- חוֹתֵךְ מֵעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ,
- מֻתָּר בַּאֲכִילָה;
- מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת,
- אָסוּר בַּאֲכִילָה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל דָּבָר שֶׁהוּא גּוּפָהּ, אָסוּר;
- שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ, מֻתָּר:
- מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר,
- וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים.
- מְחַתֵּךְ אֵבֶר אֵבֶר,
- יָצָא רֻבּוֹ,
- הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר,
- וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:
- הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר,
- וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ,
- בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה,
- בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה,
- טָהוֹר.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- בִּטְמֵאָה, טָמֵא;
- וּבִטְהוֹרָה, טָהוֹר.
- הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ,
- וּפָשְׁטָה חַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בּוֹ,
- הַחַיָּה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,
- וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה,
- עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד:
- וְהוֹצִיא עֻבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ,
- וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ,
- הַבָּשָׂר טָהוֹר.
- שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ,
- הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה;
- מַה מָּצִינוּ בִּטְרֵפָה, שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּה,
- אַף שְׁחִיטַת בְּהֵמָה תְּטַהֵר אֶת הָאֵבֶר.
- אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר:
- לֹא;
- אִם טִהֲרָה שְׁחִיטַת טְרֵפָה אוֹתָהּ, דָּבָר שֶׁגּוּפָהּ,
- תְּטַהֵר אֶת הָאֵבֶר, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ גוּפָהּ?
- מִנַּיִן לִטְרֵפָה שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּה?
- בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה,
- אַף טְרֵפָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה;
- מַה בְּהֵמָה טְמֵאָה, אֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּה,
- אַף טְרֵפָה, לֹא תְּטַהֲרֶנָּה שְׁחִיטָתָהּ!
- לֹא;
- אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה,
- שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר,
- תֹּאמַר בִּטְרֵפָה,
- שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר?
- טֹל לְךָ מַה שֶּׁהֵבֵאתָ;
- הֲרֵי שֶׁנּוֹלְדָה טְרֵפָה מִן הַבֶּטֶן, מִנַּיִן?
- לֹא;
- אִם אָמַרְתָּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה,
- שֶׁכֵּן אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה,
- תֹּאמַר בִּטְרֵפָה,
- שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה?
- בֶּן שְׁמוֹנָה חַי,
- אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ,
- לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שְׁחִיטָה:
- וּמָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמוֹנָה חַי אוֹ מֵת,
- אוֹ בֶּן תִּשְׁעָה מֵת,
- קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ.
- מָצָא בֶּן תִּשְׁעָה חַי,
- טָעוּן שְׁחִיטָה,
- וְחַיָּב בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה,
- שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ.
- אֲפִלּוּ בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה,
- קְרָעָהּ וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי,
- טָעוּן שְׁחִיטָה,
- לְפִי שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ:
- טָעוּן שְׁחִיטָה,
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה,
- כְּשֵׁרָה;
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה,
- פְּסוּלָה.
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה,
- וְכֵן שֶׁנִּטַּל צֹמֶת הַגִּידִין.
- נִשְׁבַּר הָעֶצֶם,
- אִם רֹב הַבָּשָׂר קַיָּם,
- שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ;
- וְאִם לָאו,
- אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ:
- אִם רֹב הַבָּשָׂר קַיָּם,
- וּמָצָא בָּהּ שִׁלְיָא,
- נֶפֶשׁ הַיָּפָה תֹּאכְלֶנָּה;
- וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה,
- לֹא טֻמְאַת אֳכָלִין,
- וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.
- חִשֵּׁב עָלֶיהָ,
- מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין,
- אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.
- שִׁלְיָא שֶׁיָּצְתָה מִקְצָתָהּ,
- אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה.
- סִימַן וָלָד בָּאִשָּׁה,
- וְסִימַן וָלָד בַּבְּהֵמָה.
- הַמְּבַכֶּרֶת שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא,
- יַשְׁלִיכֶנָּה לִכְלָבִים;
- וּבְמֻקְדָשִׁין,
- תִּקָּבֵר.
- וְאֵין קוֹבְרִין אוֹתָהּ בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים,
- וְאֵין תּוֹלִין אוֹתָהּ בָּאִילָן,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי:
נוסח הרמב"ם
(א) בהמה שהיא מקשה לילד,
- והוציא העובר את ידו, והחזירה - מותר.
- הוציא את ראשו, אף על פי שהחזירו - הרי זה כילוד.
- חותך מן העובר במעיה - מותר באכילה.
- מן הטחול, ומן הכליות - אסור באכילה.
- זה הכלל -
- דבר שהוא גופה - אסור,
- ודבר שאינו גופה - מותר.
(ב) מבכרת שהיא מקשה לילד -
- מחתך אבר, אבר - ומשליך לכלבים.
- יצא רובו - הרי זה יקבר, ונפטרה מן הבכורה.
(ג) בהמה שמת עוברה בתוך מעיה -
- והושיט הרועה את ידו, ונגע בו -
- בין בבהמה טמאה, ובין בבהמה טהורה - טהור.
- רבי יוסי הגלילי אומר: בטמאה טמא, ובטהורה טהור.
- והושיט הרועה את ידו, ונגע בו -
- וכן האשה שמת ולדה בתוך מעיה -
- והושיטה החיה את ידה, ונגעה בו -
- החיה - טמאה טומאת שבעה,
- והאשה - טהורה, עד שיצא הוולד.
- והושיטה החיה את ידה, ונגעה בו -
(ד) בהמה המקשה לילד -
- והוציא העובר את ידו, וחתכה -
- ואחר כך שחט את אימו - הבשר טהור.
- שחט את אימו, ואחר כך חתכה -
- הבשר מגע נבילה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: מגע טריפה שחוטה -
- מה מצינו בטריפה - ששחיטתה מטהרתה,
- אף שחיטת בהמה - תטהר את העובר.
- אמר להם רבי מאיר: לא,
- אם טיהרה שחיטת טריפה אותה - בדבר שהוא גופה,
- תטהר את העובר - בדבר שאינו גופה?
- ומנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה?
- בהמה טמאה אסורה באכילה, וטריפה אסורה באכילה,
- מה בהמה טמאה - אין שחיטתה מטהרתה,
- אף טריפה - לא תטהרנה שחיטתה.
- אמרו לו: לא,
- אם אמרת בבהמה טמאה - שלא היתה לה שעת הכושר,
- תאמר בטריפה - שהיתה לה שעת הכושר?
- טול לך מה שהבאת,
- הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
- לא, אם אמרת בבהמה טמאה - שאין למינה שחיטה,
- תאמר בטריפה - שיש למינה שחיטה?
- והוציא העובר את ידו, וחתכה -
- בן שמונה חי - אין שחיטתה מטהרתו,
- לפי שאין למינו שחיטה.
(ה) השוחט את הבהמה -
- ומצא בה בן שמונה חי, או מת,
- או בן תשעה מת - קורעו, ומוציא את דמו.
- מצא בה בן תשעה חי -
- טעון שחיטה, וחייב משום "אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח) - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: שחיטת אימו מטהרתו.
- ורבי שמעון שזורי אומר:
- אפילו הוא בן חמש שנים, והוא חורש בשדה - שחיטת אימו מטהרתו.
- קרעה, ומצא בה בן תשעה חי -
- טעון שחיטה - לפי שלא נשחטה אימו.
(ו) בהמה שנחתכו רגליה -
- מן הארכובה ולמטן - כשרה,
- מן הארכובה ולמעלן - פסולה.
- וכן, שניטל צומת הגידים.
- נשבר העצם -
- אם רוב הבשר קיים - שחיטתה מטהרתו,
- ואם אין רוב הבשר קיים - אין שחיטתה מטהרתו.
(ז) השוחט את הבהמה -
- ומצא בה שליה - הנפש היפה תאכל,
- ואינה מיטמאה טומאת אוכלין, אף לא טומאת נבילות.
- חשב עליה - מיטמאה טומאת אוכלים, אבל לא טומאת נבילות.
- ומצא בה שליה - הנפש היפה תאכל,
- שליה שיצאת מקצתה - אסורה באכילה,
- כסימן הוולד באשה - כך סימן הוולד בבהמה.
- מבכרת שהפילה שליה - ישליכנה לכלבים.
- ובמוקדשין - תיקבר,
- אין קוברין אותה בפרשת דרכים,
- ואין תולין אותה באילן - מפני דרכי האמורי.
- ובמוקדשין - תיקבר,
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה חולין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב