משנה חולין א

חולין פרק א', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< · משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ראשון ("הכל שוחטין") · >>

פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

הכל שוחטין ושחיטתן כשרה, חוץ מחרש שוטה וקטן, שמא יקלקלו בשחיטתן. וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן, שחיטתן כשרה.

שחיטת נכרי -- נבלה ומטמאה במשא.

השוחט בלילה, וכן הסומא ששחט -- שחיטתו כשרה.

השוחט בשבת, וביום הכפורים, אף על פי שמתחייב בנפשו, שחיטתו כשרה.

משנה ב

השוחט במגל יד, בצור, ובקנה -- שחיטתו כשרה.

הכל שוחטין ולעולם שוחטין, ובכל שוחטין, חוץ ממגל קציר, והמגירה, והשינים, והציפורן, מפני שהן חונקין.

השוחט במגל קציר בדרך הליכתה -- בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין.

ואם החליקו שיניה, הרי היא כסכין.

משנה ג

השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה, שחיטתו כשרה.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר, מלא החוט על פני רובה.

משנה ד

השוחט מן הצדדין -- שחיטתו כשרה.
המולק מן הצדדין -- מליקתו פסולה.
השוחט מן העורף -- שחיטתו פסולה.
המולק מן העורף -- מליקתו כשרה.
השוחט מן הצואר -- שחיטתו כשרה.
המולק מן הצואר -- מליקתו פסולה,

שכל העורף כשר למליקה, וכל הצואר כשר לשחיטה.

נמצא, כשר בשחיטה, פסול במליקה. כשר במליקה, פסול בשחיטה.

משנה ה

כשר בתורין -- פסול בבני יונה. כשר בבני יונה -- פסול בתורין.

תחלת הציהוב בזה ובזה -- פסול.

משנה ו

כשר בפרה, פסול בעגלה. כשר בעגלה, פסול בפרה.

כשר בכהנים, פסול בלוים. כשר בלוים, פסול בכהנים.

טהור בכלי חרש, טמא בכל הכלים. טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש.

טהור בכלי עץ, טמא בכלי מתכות. טהור בכלי מתכות, טמא בכלי עץ.

החייב בשקדים המרים, פטור במתוקים. החייב במתוקים, פטור במרים.

משנה ז

התמד, עד שלא החמיץ, אינו ניקח בכסף מעשר, ופוסל את המקוה. משהחמיץ, ניקח בכסף מעשר, ואינו פוסל את המקוה.

האחין השותפין -- כשחייבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה. כשחייבין במעשר בהמה -- פטורים מן הקלבון.

כל מקום שיש מכר, אין קנס. וכל מקום שיש קנס, אין מכר.

כל מקום שיש מיאון, אין חליצה. וכל מקום שיש חליצה, אין מיאון.

כל מקום שיש תקיעה, אין הבדלה. וכל מקום שיש הבדלה, אין תקיעה.

יום טוב שחל להיות בערב שבת, תוקעין ולא מבדילין. במוצאי שבת, מבדילין ולא תוקעין.

כיצד מבדילין? המבדיל בין קדש לקדש. רבי דוסא אומר, בין קדש חמור לקדש הקל.

משנה מנוקדת

(א) הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּשְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה,

חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן,

שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ בִּשְׁחִיטָתָן.

וְכֻלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן,

שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה.

שְׁחִיטַת נָכְרִי,

נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.

הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה,

וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁשָּׁחַט,

שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים,

אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,

שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה:

(ב) הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד, בְּצוֹר, וּבְקָנֶה,

שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

הַכֹּל שׁוֹחֲטִין,

וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין,

וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין,

חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְּגֵרָה,

וְהַשִּׁנַּיִם, וְהַצִּפֹּרֶן,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין.

הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל קָצִיר בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ,

בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין,

וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין;

וְאִם הֶחֱלִיקוּ שִׁנֶּיהָ,

הֲרֵי הִיא כְּסַכִּין:

(ג) הַשּׁוֹחֵט מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת,

וְשִׁיֵּר בָּהּ מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ,

שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי רֻבָּהּ:

(ד) הַשּׁוֹחֵט מִן הַצְּדָדִין, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה;

הַמּוֹלֵק מִן הַצְּדָדִין, מְלִיקָתוֹ פְּסוּלָה.

הַשּׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף, שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה;

הַמּוֹלֵק מִן הָעֹרֶף, מְלִיקָתוֹ כְּשֵׁרָה.

הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה;

הַמּוֹלֵק מִן הַצַּוָּאר, מְלִיקָתוֹ פְּסוּלָה,

שֶׁכָּל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה,

וְכָל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה.

נִמְצָא,

כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה, פָּסוּל בִּמְלִיקָה;

כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה, פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה:

(ה) כָּשֵׁר בַּתּוֹרִין, פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה;

כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה, פָּסוּל בַּתּוֹרִין.

תְּחִלַּת הַצִּהוּב בָּזֶה וּבָזֶה,

פָּסוּל:

(ו) כָּשֵׁר בְּפָרָה, פָּסוּל בְּעֶגְלָה;

כָּשֵׁר בְּעֶגְלָה, פָּסוּל בְּפָרָה.

כָּשֵׁר בְּכֹהֲנִים, פָּסוּל בִּלְוִיִּם;

כָּשֵׁר בִּלְוִיִּם, פָּסוּל בְּכֹהֲנִים.

טָהוֹר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ, טָמֵא בְּכָל הַכֵּלִים;

טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים, טָמֵא בִּכְלֵי חֶרֶשׂ.

טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ, טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת;

טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, טָמֵא בִּכְלֵי עֵץ.

הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים;

הַחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים:

(ז) הַתֶּמֶד,

עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ,

אֵינוֹ נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר,

וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה;

מִשֶּׁהֶחֱמִיץ,

נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר,

וְאֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה.

הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין,

כְּשֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן,

פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה;

כְּשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה,

פְּטוּרִים מִן הַקָּלְבּוֹן.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנָס;

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס, אֵין מֶכֶר.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֵאוּן, אֵין חֲלִיצָה;

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֲלִיצָה, אֵין מֵאוּן.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תְּקִיעָה, אֵין הַבְדָּלָה;

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה, אֵין תְּקִיעָה.

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת,

תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין;

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת,

מַבְדִּילִין וְלֹא תּוֹקְעִין.

כֵּיצַד מַבְדִּילִין?

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ;

רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר:

בֵּין קֹדֶשׁ חָמוּר לַקֹּדֶשׁ הַקַּל:

נוסח הרמב"ם

(א) הכל - שוחטין, ושחיטתן כשרה -

חוץ מחירש שוטה וקטן - שמא יקלקלו בשחיטתן.

וכולם ששחטו, ואחרים רואים אותם - שחיטתם כשרה.

שחיטת הנוכרי - נבילה, ומטמא במשא.

השוחט בלילה, וכן הסומא ששחט - שחיטתו כשרה.

השוחט בשבת, וביום הכיפורים -

אף על פי שהוא מתחייב בנפשו - שחיטתו כשרה.

(ב) השוחט במגל יד, בצור, ובקנה - שחיטתו כשרה.

הכל שוחטין,

ולעולם שוחטין,

ובכל שוחטין -

חוץ ממגל קציר, והמגרה, והשיניים, והציפורן - מפני שהן חונקין.

השוחט במגל קציר כדרך הולכתה -

בית שמאי - פוסלין,

ובית הלל - מכשירין.

אם החליקו שיניה - הרי זו כסכין.

(ג) השוחט מתוך הטבעת -

ושייר בה מלוא החוט על פני כולה - שחיטתו כשרה.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מלוא החוט על פני רובה.

(ד) השוחט מן הצדדין - שחיטתו כשרה.

המולק מן הצדדין - מליקתו פסולה.

השוחט מן העורף - שחיטתו פסולה.

המולק מן העורף - מליקתו כשרה.

שכל העורף - כשר למליקה,

וכל הצוואר - כשר לשחיטה.

נמצא, הכשר בשחיטה - פסול במליקה,

והכשר במליקה - פסול בשחיטה.

(ה) הכשר בתורין - פסול בבני יונה,

והכשר בבני יונה - פסול בתורין.

תחילת הציהוב - בזה ובזה, פסול.

(ו) הכשר בפרה - פסול בעגלה,

והכשר בעגלה - פסול בפרה.

הכשר בכהנים - פסול בלויים,

והכשר בלויים - פסול בכהנים.

הטהור בכלי חרס - טמא בכל הכלים,

והטהור בכל הכלים - טמא בכלי חרס.

הטהור בכלי עץ - טמא בכלי מתכות,

והטהור בכלי מתכות - טמא בכלי עץ.

החייב בשקדים המרים - פטור במתוקים,

והחייב במתוקים - פטור במרים.

(ז) התמד -

עד שלא החמיץ - אינו נלקח בכסף מעשר, ופוסל את המקוה,

משהחמיץ - נלקח בכסף מעשר, ואינו פוסל את המקוה.

האחים, והשותפים -

שחייבין בקולבון - פטורין ממעשר בהמה,

ושחייבין במעשר בהמה - פטורין מן הקולבון.

כל מקום שיש מכר - אין קנס,

וכל מקום שיש קנס - אין מכר.

כל מקום שיש מיאון - אין חליצה,

כל מקום שיש חליצה - אין מיאון.

כל מקום שיש תקיעה - אין הבדלה,

וכל מקום שיש הבדלה - אין תקיעה.

כיצד? יום טוב שחל להיות -

ערב שבת - תוקעין, ולא מבדילין,

לאחר שבת - מבדילין, ולא תוקעין.

כיצד מבדילין? - בין קודש לקודש.

רבי יוסי אומר: בין קודש החמור, לקודש הקל.

פירושים

משנה חולין, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב