משנה זבים ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק ב · משנה ד | >>

הזב יב מטמא את המשכב בחמשה דרכים לטמא אדם לטמא בגדים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.

והמשכב מטמא את האדם בשבעה דרכים לטמא בגדים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.

משנה מנוקדת

הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְרָכִים, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה וְנִשְׁעָן. וְהַמִּשְׁכָּב מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְרָכִים לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, וְנִשְׁעָן, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.

נוסח הרמב"ם

הזב מטמא את המשכב בחמישה דרכים,

לטמא אדם, ולטמא בגדים -
עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.
ומשכב את האדם בשבעה דרכים, לטמא בגדים -
עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.

פירוש הרמב"ם

אמר הקדוש ברוך הוא "כל המשכב אשר ישכב עליו הזב, יטמא"(ויקרא טו, ד), ואמר "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב, יטמא"(ויקרא טו, ד). ואמרו "אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב, שכב על המושב וישב על המשכב, עמד נתלה ונשען מנין, תלמוד לומר יטמא יטמא, ריבה". הלכך כשישב הזב וחבריו, רוצה לומר זבה ונדה יולדת ומצורע, על דבר שמטמא משום משכב כמו שנתבאר בכלים (פ"א מ"ג), או ישן עליו, או עמד עליו, או נסמך בעצם ברוב גופו עליו, או נתלה עליו, אז יהיה אותו דבר משכב. ודינו כדין משכב זב אשר דבר בו הכתוב, רוצה לומר במשכב שהוא מטמא אדם וכלים. והשם הכולל לאלו חמשה פנים הוא "מדרס" כמו שביארנו בפרק תשעה עשר דכלים.

אחר כך אמר כי המשכב כשנטמא והיה משכב זב שהוא מטמא אדם בשבעה פנים, טומאה שיהיה האדם ההוא מטמא בה בגדים כשנגע בהן והוא מחובר במשכב באחת משבעה פנים, וזהו פירוש אמרו מטמא אדם בשבעה דרכים לטמא בגדים, רוצה לומר כי הוא בעת חיבורו במשכב הטמא באחת מן השבעה דרכים יטמא בגדים.

והשבעה דרכים זהו פירושן:

  • כי האדם הטהור כשעמד או שכב או נתלה או נשען ברובו על משכב הזב הרי נטמא והוא ראשון לטומאה, ואפילו היה בינו ובין המשכב אלף אמצעים, ואפילו תחת אבן מסמא כמו שביארנו בתחילת מסכת כלים.
  • והוא יטמא בגדים כשנגע בהן בעוד שהוא נסמך למשכב באחד מן החמישה פנים, ואפילו אם היה ביניהן אמצעי כמו שביארנו.
  • וכן אם נגע האדם הטהור במשכב הטמא שנגע באיזה אבר מאברי גופו, הרי הוא טמא ומטמא בגדים כשנגע בהן בעוד שהוא נוגע במשכב.
  • ומתנאי המגע ההוא, שלא יהיה בין שטח גופו ובין המשכב אמצעי.
  • וכן כשנשא האדם הזה הטהור משכב הזב מטמא בגדים בעוד שהוא נושאו, ואפילו היה בינו ובין המשכב אמצעי.
  • ואין חילוק בין אם נשא משכב על גופו עד שיהיה כובד המשכב עליו, או אם יתלה אותו בידו, כיון שנשאו מן הקרקע ואפילו לא נגע בו יטמא.
  • וכן הוא הדין כל מה שמטמא במשא, כמו שביארנו בתחילת כלים.

ושמור אלו העיקרים כולם והבינם, ואל תצריכני לחזור אותן, כי כבר החזרתים פעמים בסדר הזה במקומות מפוזרים, לפי שהן עיקרי טומאה וטהרה:

פירוש רבינו שמשון

מטמא את המשכב. והוא הדין למושב:

נתלה. כי ההיא דשבת בריש ר"ע (דף פג.) הזב בכף מאזנים ומשכבות ומושבות בכף שניה כרעו הן טמאין דהשתא הזב נתלה וכאילו יושב עליהן ונתלה דמשכב האדם דסיפא שהטהור בכף מאזנים ומשכב הטמא בכף שניה וכרע המשכב לטמא בגדים ה"ה כל כלים שנוגע בהן עד שלא פירש חוץ מאדם וכלי חרס כדפרישית בריש מסכת כלים:

במגע ובמשא. אם נגע במשכב הטמא או שנשאו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מטמא את המשכב - והוא הדין למושב:

עומד יושב שוכב - דכתיב (ויקרא טו) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא, וכתיב (שם) והיושב על הכלי אשר היא יושבת עליו, אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב ויש על המושב. שכב על המושב וישב על המשכב, עמד נתלה, נשען, מנין. תלמוד לומר יטמא יטמא, ריבה. וכולן נקראין מדרס:

והמשכב מטמא את האדם וכו' עומד יושב שוכב נתלה - שהטהור בכף מאזנים והמשכב הטמא בכף שניה, וכרע המשכב הטמא, ונתלה הטהור. ונתלה דרישא, כגון שהזב בכף מאזנים, ומושבות בכף שניה וכרעו הן, טמאין, דהשתא הזב נתלה וכאילו הוא יושב עליהן:

לטמא בגדים - הוא הדין כל כלים שנוגע בהן עד שלא פירש, חוץ מאדם וכלי חרס:

במגע ובמשא - אם נגע במשכב הטמא, או שנשאו:

פירוש תוספות יום טוב

הזב וחבריו. ר"ל זבה ונדה יולדת ומצורע. הרמב"ם:

מטמא את המשכב עיין במשנה ד' פ"ד:

והמשכב כתב הר"ב וה"ה למושב כמ"ש במשנה ג' פ"ק דכלים וע"ש שאפילו תחת אבן מסמא מטמא:

נתלה. פי' הר"ב כגון שהזב בכף מאזנים וכו'. עיין במשנה ד' פ"ד ועוד בר"פ דלקמן:

והמשכב מטמא את האדם וכו'. בת"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא. אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו והזב שם. מנין לעשות ריקם כמלא ת"ל כלי. לעשות ריקם כמלא פי' ריקם כשאינו שם. מלא כשהוא שם. הכ"מ רפ"ז מה' משכב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) הזב. ותנ:ריו. ר"ל זבה ונדה ויולדת ומצורע. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תפארת ישראל

יכין

הזב:    ה"ה זבה נדה יולדת מצורע:

מטמא את המשכב:    ה"ה מושב:

לטמא בגדים:    אדם שנטמא במשכב כזה. מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. חוץ מאדם וכ"ח:

נתלה:    זב בכף מאזנים ומושבות בכף שנייה. כרע מושב ונתלה הזב. נעשה המושב מדרס. והו"ל אה"ט. אבל בכרע זב הו"ל רק משא זב שאינו רק ראשון:

והמשכב:    שנטמא ע"י ה' דרכי' הנ"ל:

נתלה:    ר"ל שכרע הכף שבו הטהור. ונתלה משכב שבכף ב'. נטמא. אבל הסיט משכב לאדם טהור. כך היה נ"ל [משבת דפ"ג ב' ותוספ' פ"ה דזבים]. דכל טומאות המסיטות לטהרה טהור. ובתוספתא קאמר אין לך דבר שאין בו רוח חיים שמטמא בהיסט. ש"מ כדברינו. וכ"כ רב"א. ומה אעשה שהרמב"ם פ"ז ממשכב ה"ב והר"ש והר"ב כאן לא כתבו כן. ע"כ ס"ל לפמ"ש הש"ס שבת הנ"ל. זב כלל נמי משכב ומושב. כך נ"ל:

במגע:    ר"ל או נגע או נשא למשכב המושב הנ"ל:

בועז

פירושים נוספים