משנה זבחים ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ד · משנה א | >>

בית שמאי אומרים, כל הניתנין על מזבח החיצון, שאם נתנן מתנה אחת, כיפר. ובחטאת, שתי מתנות.

ובית הלל אומרים, אף חטאת שנתנה מתנה אחת, כיפר.     לפיכך, אם נתן את הראשונה כתקנה ואת השניה חוץ לזמנה, כיפר. נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה, פיגול, וחייבין עליו כרת.

משנה מנוקדת

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

כָּל הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
שֶׁאִם נְתָנָן מַתָּנָה אַחַת, כִּפֵּר;
וּבַחַטָּאת,
שְׁתֵּי מַתָּנוֹת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
אַף חַטָּאת שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אַחַת,
כִּפֵּר.
לְפִיכָךְ,
אִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּתִקְנָהּ,
וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִזְמַנָּהּ,
כִּפֵּר;
נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה חוּץ לִזְמַנָּהּ,
וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִמְקוֹמָהּ,
פּגּוּל,
וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:

נוסח הרמב"ם

בית שמאי אומרין:

כל הניתנין על מזבח החיצון, שנתנן מתנה אחת - כיפר,
ובחטאת - שתי מתנות.
ובית הלל אומרין: אף החטאת שנתנה מתנה אחת - כיפר.
לפיכך -
אם נתן את הראשונה כתקנה, ואת השניה חוץ לזמנה - כיפר,
ואם נתן את הראשונה חוץ לזמנה, ואת השניה חוץ למקומה - פגול, וחייבין עליו כרת.

פירוש הרמב"ם

עוד יתבאר לך בפרק שאחר זה, שהקרבנות שזורקים דמן על מזבח החיצון יש מהן טעון מתנה אחת, ויש מהן טעון שתי מתנות, ויש מהן טעון ארבע מתנות [על ארבע קרנות המזבח. והחטאת טעונה ארבע מתנות] כמו שיתבאר. וכל זה למצווה, אבל אם נתן מתנה אחת בכל קרבן וקרבן מהן כפר, לפי שנאמר "ודם זבחיך ישפך על מזבח"(דברים יב, כז), באיזה צד שיהיה.

וחלקו בית שמאי ובית הלל בחטאות, שנכפל בהן שלוש פעמים על קרנות מזבח העולה, ומיעוט רבים שנים, ויהיו כולן שש מתנות. אמרו בית שמאי, ארבע למצוה ושנים לעכב, לפי שכל זמן שמזה מדם החטאת פחות משתי מתנות לא כפר. ובית הלל אומרים, שבפסוק האחד בלבד מן השלשה שנאמר בחטאת הוא שכתוב בהן "קרנות מזבח העולה" אנו אומרים מיעוט קרנות שנים, (*הערה 1: ) ושני הפסוקים האחרים כתוב בהן "קרנת מזבח העולה", ולפיכך יהיה המובן משלשה פסוקים ארבע מתנות, שלוש למצוה ואחת לעכב.

ויעלה בידינו מהמחלוקת זו, שבית הלל שאומרים מתנה אחת הוא העיקר ועליו ראוי לסמוך והשאר למצווה. לפיכך אם זרק ראשונה כתקנה לא הפסיד הקרבן, ואפילו הפסיד המחשבה בהזאה שניה ומה שאחריה. ואם נתן הראשונה חוץ לזמנה יהיה הקרבן פיגול, ואפילו נתן השניה ומה שאחריה חוץ למקומה, לפי שהשניה ומה שאחריה אינן אלא תשלום המצווה ואינן מתנאי הכפרה הכרח עד שנלך אחר המחשבה בהן.

ולדעת בית שמאי שאומרים שתי מתנות הן עיקר בחטאת, אם נתן את הראשונה חוץ לזמנה והשניה חוץ למקומה אינו פיגול, לפי שכבר ערב מחשבת הזמן עם מחשבת המקום בשתי ההזאות ושניהן יחד עיקר, ולפיכך יהיה כשוחט חוץ לזמנו וקיבל חוץ למקומו שאינו פיגול, כפי העיקרים שביארנו בפרק השני.

ואין אנו צריכים לשנות ששוחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו שעניינו מחשבת הזמן ומחשבת המקום, כמו שנתבאר בפרק השני. וזכור זה תמיד בכל המקומות שלא זכרנו אלא על המחשבה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בית שמאי אומרים כל הנתנין על מזבח החיצון. יש מהן שטעונין ארבע מתנות. ויש מהן שטעונין שתים שהם ארבע. ויש שטעונים מתנה אחת, כדתנן באידך פרקין. והשתא קאמר דכולן שלא נתן אלא מתנה אחת בדיעבד כפר, דכתיב (דברים יב) ודם זבחיך ישפך, שפיכה אחת משמע, מדלא כתיב סביב דמשמע שתי מתנות שהן ארבע:

ובחטאת שתי מתנות. שלש פרשיות נאמרו בחטאות החיצונות בויקרא, אחת בשעיר נשיא, ושתים בחטאות יחיד, אחת בכבשה ואחת בשעירה. בשתים כתיב על קרנת חסר, והאחת מלא. ובית שמאי יש להן יש אם למקרא, הרי כאן ששה, ואין במזבח אלא ארבע, והשתים יתירות לא נאמרו אלא ששנאן הכתוב לעכב. ובית הלל סברי אהני מקרא דמשמע שש, ואהני מסורת דמשמע, ארבע הילכך טפי חדא אמסורת ובצר חדא ממקרא והוו להו חמש, ארבע למצוה וחד לעכב, ואם נתן מתנה אחת כפר:

לפיכך. חטאת וכל הזבחים לבית הלל, ולבית שמאי שאר הזבחים חוץ מחטאת, נתן את הראשונה כתקנה ואת השניה במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנה, כיפר, וכשר הקרבן ליקרב ע"י מתנה ראשונה, דאין השניה מתרת הבשר, שהרי הותר ע"י מתנה ראשונה, הלכך אינה מפגלת:

נתן את הראשונה חוץ לזמנה כו' פיגול וחייבין עליו כרת. שאין מחשבת חוץ למקומו דשניה מוציאתו מידי פגול, שהרי הוקבע בראשונה שקרבו כל מתיריו:

פירוש תוספות יום טוב

[*שאם. עיין במשנה דלקמן מ"ש שם בס"ד]:

נתן את הראשונה חוץ לזמנה כו' פגול כו'. והא דלא תני בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה. דכי איתשל להתירא איתשל. פי' לענין היתר הבשר והאימורין נשאלה אם נתן מתנה אחת בחטאת ונשפך הדם ועמדו ב"ש ופסלו וב"ה הכשירו דהוה ליה ב"ש לחומרא. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בש"א כל הניתנין וכו':    תוס' פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ז) ובגמ' דפסחים פ' האשה דף פ"ט ובפ"ק דסנהדרין דף ד' ובת"כ פרשה ז' שהיא ח' דפרשת אחרי מות מפיק לה מקרא דכתיב ואני נתתיו שאם נתנם מתנה אחת כפר. וכולה מתניתין עד סוף סימן ב' ר"פ שני דהלכות פסולי המוקדשין. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא פי"א דדבורא דחטאות:

שאם נתנם:    נ"א אם נתנם. נ"א שנתנם. בפירש ר"ע ז"ל שנתנם מתנה אחת בדיעבד דכתיב ודם זבחיך ישפך ע"כ אמר המלקט ודלא כההוא תנא דמפיק ליה לקרא ללמד על כל הדמים שטעונים מתן דם ליסוד וכן נמי דלא כאידך תנא דמפיק ליה לקרא לאשמועינן דניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וכן נמי דלא כאידך תנא דר' ישמעאל דמפיק ליה להאי קרא ללמד על המעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואמורים לגבי מזבח כבכור וההיא דרשא דמתן דם ליסוד נפקא ליה לתנא דידן מקרא דוהנשאר בדם ימצא כרבי ובניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה סבר לה כר' עקיבא דאמר בשלהי פסחים לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה ומקרא דאך בכור שור או בכור כשב או בכור עז וכולי' יליף תנא דידן דבכור ומעשר ופסח טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח מדכתיב דמם חלבם ולא כתיב דמו חלבו והכי יליף לה בברייתא ר' יוסי הגלילי והנהו תלתא תנאי דמפקי לקרא דודם זבחיך ישפך להנהו דרשות ס"ל כב"ה דחטאת שנתנה מתנה אחת כפר כדילפי לה מאהבי מקרא ואהני מסורת והדר ילפי כולהו מחטאת. עוד גרסינן בגמרא תניא ראב"י אומר בש"א שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתירות את האימורים להקטרה ואת הבשר לאכילה ומפגלות שאם חשב בשתי המתנות מחשבת פיגול הוי פיגול אבל באחת לא סגי דאין מפגלין בחצי מתיר ובה"א אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתרת ומפגלת ומתקיף עלה רב אושעיא א"כ ליתנייה להא פלוגתא בעדויות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והא נמי קולי ב"ש היא דלב"ש לא פיגל אא"כ חשב בשתיהן ולב"ה פיגל באחת מהן ומשני ליה רבא כי אתשיל מתנה אחת בבית המדרש תחלה ונחלקו עליה ב"ש וב"ה לענין היתר הבשר והאימורים נשאלה שעמד השואל ושאל נתן מתנה א' בחטאת ונשפך הדם הותרו הבשר והאימורים או לא הותרו עמדו ב"ש ופסלו עמדו ב"ה והכשירו דהוו להו ב"ש לחומרא ומיהו מינה גמרינן דכיון דאינה מתרת לבדה אינה מפגלת. וכתבו תוס' ז"ל הר' יצחק מצא בתוספתא בהדיא א"ר אליעזר בן יעקב דבר זה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה שתי מתנות שבחטאת מכשירות ומפגלות כיצד אחת שלא בזמנה ונשפך הדם פסול ואין בו כרת דברי ב"ש ובה"א פגול ויש בו כרת ע"כ ועיין עוד שם:

תפארת ישראל

יכין

כל הנתנין על מזבח החיצון:    דיש קרבנות שדמן טעון ד' מתנות על המזבח, ויש ב', ויש דסגי להו בא', כפרק ד לקמן:

כפר:    דבדיעבד כולהו סגי להו במתנה א' [ומלת שאם אלפיכך דסיפא קאי]:

ובחטאת שתי מתנות:    דבחסר מב' מתנות פסול:

לפיכך:    לבית הלל בכל הקרבנות, ולבית שמאי חוץ מחטאת:

כפר:    וכשר הקרבן, ולא דמי להך דלעיל (ספ"א) דאע"ג דאפשר שלא בהילוך פסלה מחשבה, וכ"ש הכא דעכ"פ מצוה איכא. י"ל דהכא שאני מדכבר הותר ע"י מתנה ראשונה, הו"ל שנייה כלא עשה כלום דמי:

נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השנייה חוץ למקומה:    ר"ל אפילו חוץ למקומו, דגם פסול אינו מוציא מפיגול, ומכ"ש בהיה המתנה הב' כתיקונה, הרי אי אפשר שיוכשר עוד במתנה ב':

פיגול וחייבין עליו כרת:    ואין מחשבת חוץ מוציא ממחשבת הזמן, מדכבר התפגל מקמייתא. וה"ה בהיה מתן קמא חוץ למקומן או שלא לשמן, והב' היה כתיקונה פסול, ובאיפכא, כשר:

בועז

פירושים נוספים