משנה זבחים ג
זבחים פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק שלישי ("כל הפסולין") · >>
פרקי מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
כל הפסולין ששחטו -- שחיטתן כשרה. שהשחיטה כשרה בזרים, בנשים, ובעבדים, ובטמאים -- אפילו בקדשי קדשים; ובלבד שלא יהו טמאים נוגעים בבשר. לפיכך הם פוסלים במחשבה.
וכולן שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו -- אם יש דם הנפש -- יחזור הכשר ויקבל.
משנה ב
קיבל הכשר ונתן לפסול -- יחזיר לכשר.
קיבל בימינו ונתן לשמאלו -- יחזיר לימינו.
קיבל בכלי קדש ונתן בכלי חול -- יחזיר לכלי קדש.
נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו -- כשר.
נתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנים למעלה למטה, את הניתנים בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים -- אם יש דם הנפש -- יחזור הכשר ויקבל.
משנה ג
השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר -- כשר.
רבי אליעזר פוסל.
לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, פחות מכזית, כשר.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית -- כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
משנה ד
השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור, מן הרוטב, מן הקיפה, מן האלל, מן העצמות, מן הגידים, מן הטלפים, מן הקרנים -- חוץ לזמנו או חוץ למקומו -- כשר. ואין חייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא.
משנה ה
השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ -- לא פיגל.
המולק תורין בפנים לאכול ביציהם בחוץ -- לא פיגל.
חֲלב המוקדשין וביצי תורין -- אין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא.
משנה ו
שחטו על מנת להניח דמו או את אימוריו למחר, או להוציאן לחוץ -- רבי יהודה פוסל, וחכמים מכשירין.
[שחטו] על מנת ליתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד, ליתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, שיאכלוהו טמאים, שיקריבוהו טמאים, שיאכלוהו ערלים, שיקריבוהו ערלים, לשבר עצמות הפסח ולאכול הימנו נא, לערב דמו בדם פסולין -- כשר, שאין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, והפסח והחטאת שלא לשמן.
- שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים,
- בְּנָשִׁים וּבַעֲבָדִים,
- וּבִטְמֵאִים,
- אֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים;
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ טְמֵאִים נוֹגְעִים בַּבָּשָׂר.
- לְפִיכָךְ הֵם פּוֹסְלִים בְּמַחֲשָׁבָה.
- וְכֻלָּן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:
- יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר.
- קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ,
- יַחֲזִיר לִימִינוֹ.
- קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן בִּכְלִי חֹל,
- יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ.
- נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, כָּשֵׁר.
- נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ,
- שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד,
- נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה,
- וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה – לְמַטָּה,
- אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים;
- אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל,
- וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
- כָּשֵׁר;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
- לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל
- וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר
- פָּחוֹת מִכַּזַּיִת,
- כָּשֵׁר.
- פָּחוֹת מִכַּזַּיִת,
- לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
- מִן הָעוֹר, מִן הָרֹטֶב, מִן הַקִּיפָה, מִן הָאָלָל,
- מִן הָעֲצָמוֹת, מִן הַגִּידִים,
- מִן הַטְּלָפַיִם, מִן הַקַּרְנַיִם,
- חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- כָּשֵׁר,
- וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:
- חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- לֶאֱכֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַּחוּץ,
- לֹא פִּגֵּל.
- לֶאֱכֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַּחוּץ,
- הַמּוֹלֵק תּוֹרִין בִּפְנִים
- לֶאֱכֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ,
- לֹא פִּגֵּל.
- לֶאֱכֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ,
- חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תּוֹרִין,
- אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:
- אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ,
- רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל,
- וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
- שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ,
- שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד,
- לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה – לְמַטָּה,
- אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים – בַּחוּץ,
- וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים,
- שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים,
- שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים,
- שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים,
- שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים,
- לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח,
- וְלֶאֱכֹל הֵימֶנּוּ נָא,
- לְעָרֵב דָּמוֹ בְּדַם פְּסוּלִין,
- כָּשֵׁר;
- שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת
- אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ,
- וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ,
- וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:
נוסח הרמב"ם
(א) כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה,
- שהשחיטה כשרה - בזרים, ובנשים, ובעבדים, ובטמאים,
- ואפילו בקודשי קדשים,
- ובלבד - שלא יהיו הטמאים נוגעים בבשר.
- לפיכך - הן פוסלין במחשבה.
- וכולן - שקיבלו את הדם חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,
- אם יש דם הנפש - יחזור הכשר, ויקבל.
(ב) קיבל הכשר, ונתן לפסול - יחזיר לכשר.
- קיבל בימינו, ונתן לשמאלו - יחזיר לימינו.
- קיבל בכלי קודש, ונתן לכלי חול - יחזיר לכלי קודש.
- נשפך מן הכלי על הרצפה, ואספו - כשר.
- נתנו על גבי הכבש, שלא כנגד היסוד,
- נתן את הניתנין למטן למעלן, ואת הניתנין למעלן למטן,
- את הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים,
- אם יש דם הנפש - יחזור הכשר, ויקבל.
(ג) השוחט את הזבח,
- לאכל דבר שאין דרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר - כשר.
- רבי אליעזר - פוסל.
- לאכל דבר שדרכו לאכל,
- ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר,
- פחות מכזית - כשר.
- לאכל כחצי זית, ולהקטיר כחצי זית - כשר,
- שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
(ד) השוחט את הזבח לאכל כזית -
- מן העור, מן הרוטב,
- מן הקופה, מן האלל,
- מן העצמות, ומן הגידים,
- ומן הקרניים, ומן הטלפיים - כשר,
- ואין חייבין עליהם משום פגול, ונותר, וטמא.
(ה) השוחט את המוקדשין,
- לאכל שליל, או שליה בחוץ - לא פיגל.
- המולק תורין בפנים, לאכל ביציהן בחוץ - לא פיגל.
- חלב מוקדשין, וביצי תורין - אין חייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.
(ו) שחטו על מנת להניח את דמו או את אימוריו למחר,
- או להוציאן לחוץ -
- רבי יהודה - פוסל,
- וחכמים - מכשירין.
- או להוציאן לחוץ -
- שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד,
- ליתן את הניתנין למטן למעלן, ואת הניתנין למעלן למטן,
- ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים,
- שיאכלוהו טמאים, ושיקריבוהו טמאים,
- שיאכלוהו ערלים, ושיקריבוהו ערלים,
- לשבר עצמות הפסח, ולאכל ממנו נא,
- ולערב דמו בדם פסולין - כשר,
- שאין המחשבה פוסלת, אלא - חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,
- והפסח והחטאת - שלא לשמן.
- שאין המחשבה פוסלת, אלא - חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה זבחים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב