משנה דמאי ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ג · משנה א | >>
מאכילין את העניים דמאי, ואת האכסניא דמאי.
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי.
גבאי צדקה, בית שמאי אומרים, נותנין את המעושר לשאינו מעשר, ואת שאינו מעושר למעשר; נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן.
וחכמים אומרים, גובין סתם ומחלקין סתם, והרוצה לתקן יתקן.
משנה מנוקדת
מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי,
- וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי.
גַּבָּאֵי צְדָקָה,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
- נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר,
- וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לַמְּעַשֵּׂר;
- נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם,
- וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:
נוסח הרמב"ם
מאכילין את העניים דמאי,
- ומאכילין את האכסניה דמאי.
- רבן גמליאל - היה מאכיל את פועליו דמאי.
- גבאי צדקה -
- בית שמאי אומרין:
- נותנין את המעושר - לשאינו מעשר,
- ואת שאינו מעושר - למעשר,
- נמצאו כל אדם - אוכלין מתוקן.
- בית שמאי אומרין:
- וחכמים אומרים:
- גובין סתם,
- ומחלקין סתם,
- והרוצה לתקן - יתקן.
פירוש הרמב"ם
מותר לעניים אכילת דמאי, כדי להקל עלינו הצדקה.
ואכסניא - הם האורחים. ונעשה זה לחיזוק מצוות האכסניא בדתינו, כדי להקל על בעלי האכסניא.
ומה שאמר והרוצה לתקן, יתקן - רוצה לומר, מי שירצה לתקן הדבר שנגעו לו, ולהוציא מתנות הדמאי ממנו, יעשה. ואולי יקשה עליך ותאמר, אחר שהתרנו לעניים אכילת דמאי, מפני מה נאמר בלוקחי הצדקה: "הרוצה לתקן, יתקן", והוא עני? וזה לא יקשה עליך, כי מה בך שהתרנו לעניים דמאי, והוא כשינתן להם אכילה אחת, בשביל הטעם שזכרנו, אבל כשיחלקו עליהם הקופה, ונפל לכל אחד מהם חלק טוב, ובא ברשותו, נתחייב להוציא ממנה חיובי דמאי. הלא תראה שאמרו: "מאכילין את העניים", ולא אמר: "אוכלין עניים".
והלכה כחכמים, ואין הלכה כרבן גמליאל:
פירוש רבינו שמשון
את העניים דמאי. איכא דמוקי לה בירושל' (הלכה א') עניים ואכסניא חברים אלא שצריך להודיען שהוא דמאי ומי שירצה לעשר יעשר ודוקא באכסניא עוברת אבל אם לנו שם בלילה חייבין לעשר ואיכא דמוקי לה בעניים עמי הארץ ובאכסניא נכרי:
ירושלמי (הלכה א') א"ר יונה מתני' בעניים חברים ובאכסניא כר' יהושע תני מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו בני אותן עיירות מביאים להם פירות אמר להם ר' יהושע אם לנו כאן חייבין אנו לעשר ואם לאו אין אנו חייבין לעשר ר' יוסי אומר בעניי עם הארץ היא מתני' אם אתה אומר בעניי חברין נמצאת נועל דלת בפני עניי עם הארץ מה מקיים ר' יוסי באכסניא כהדא דתני הגרים עמכם (ויקרא כה) לרבות אכסניא ר' אליעזר אומר זה אכסניא נכרי תני צריך להודיעו על דעתיה דר' יונה דאמר בעניי חברין היא מתני' ניחא על דעתיה דר' יוסי דאמר בעניי ע"ה היא מתני' אפי' מודיעו מה מועיל פי' בעניי חברין ולא בעניי עם הארץ מדקאמר ר' יוסי נמצאת נועל דלת בפני עניי עם הארץ ור' יוסי סבר אף בעניי עם הארץ ודבר תימה לר' יונה מאי שנא עניי עם הארץ הא חברים נמי אי לא בעו לא מעשרין כדמוכח בעובדא דר' יהושע ותני נמי מתני' אם רוצה לתקן יתקן [וא"ל] אאם לנו קאי גבי אכסניא מחלק בין לנו ללא לנו אבל בעניים אין חילוק כדמוכח בפ' כל שעה (דף לה :) גבי מצה דיוצאים בדמאי דהיינו לילההראשון של פסח ובפ' בכל מערבין (דף לא.) דמערבין בדמאי ותימה דבעירובין משמע דאכסניא פטורה אף היכא דלנו דקתני בפ' קמא דעירובין (דף יז.) תנן ד' דברים פטרו במחנה וקתני מן הדמאי ואפי' לנו שם משמע התם דפטורה בשבת איירי ופטורין מלערב:
פועליו דמאי. עניים היו:
ואת שאינו מעושר למעשר. ואין לתמוה וכי בשביל שמעשר יפסיד דנותן לו יותר מכדי מעשרותיו:
נמצאו כל האדם אוכלין מתוקנים. ב"ש לטעמייהו דסוף פ"ק דעירובין (שם) אמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מאכילין את העניים דמאי - אפילו הן חברים וצריך להודיען והרוצה לעשרן יעשרן:
ואת האכסניא - חיל של מלך ישראל העובר ממקום למקום ומוטל על בני המקום לפרנסם, מאכילין אותם דמאי. בזמן שהיא עוברת אבל לנו שם בלילה חייבין לתקן א:
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי - עניים היו. ואין הלכד כר"ג דכיון דחייב במזונותיהן נמצא פורע את חובו בדמאי:
ואת שאינו מעושר למעשר - ונותנין לו ביותר מכדי מעשרותיו ונמצאו כל האדם אוכלים מתוקן. וב"ש לטעמייהו דאמרי אין מאכילין את העניים דמאי: ב
והרוצה לתקן יתקן - שלא הותר הדמאי לעניים אלא כשאוכלין אכילה אחת אצל בעל הבית אבל הפירות שיבואו לידם חייבים הם לעשרן דמאי. דיקא נמי דקתני מאכילין את העניים דמאי ולא תני העניים אוכלין דמאי. כ"כ הרמב"ם ג:
פירוש תוספות יום טוב
מאכילין את העניים. וטעמא כתב הר"ב בפ"ק משנה ד וריש פ"ז דברכות ומ"ש הר"ב והרוצה לעשר יעשרן עיין פרק ה משנה ה. ועי' עוד מה שאכתוב בסוף מתניתין בס"ד:
האכסניא. פי' הר"ב חיל של מלך ישראל וכו' אבל אם לנו וכו'. איכא דמוקי הכי בירושלמי. ועיין מ"ש בספ"ק דעירובין בס"ד:
נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן. כתב הר"ב וב"ש לטעמייהו דאמרי וכו' בפ"ג דברכות דף מז (ובשבח קכז:) ובסוף פ"ק דעירובין [דף יז:] ובפ"ג דעירובין דף לא אמר רב הונא תנא בש"א אין מאכילין את העניים דמאי:
והרוצה לתקן יתקן. כתב הר"ב בשם הרמב"ם שלא הותר הדמאי לעניים אלא כשאוכלין אכילה אחת אצל בעל הבית אבל הפירות שיבואו לידם וכו'. ולשון הרמב"ם בפירושו אבל כשיחלקו עליהם הקופה ונפל לכל אחד מהם חלק טוב ובא ברשותו וכו' עכ"ד. והלכך לא קשיא אדתנן בפ"ק משנה ד דמערבין בדמאי במגו דחזי ליה וכו'. דאין צריך לערב בחלק טוב רק כפי שיעור. ואע"ג דערובי תחומין צריך שיעור שתי סעודות כדתנן בפ"ח דעירובין [מ"ב] אכתי לא הוי אלא כעני האיכל אצל בעל הבית דהא תנן בסוף פאה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות דהא כולה טעמא דמאכילין העניים דמאי אצל בעל הבית להרמב"ם כמ"ש כדי להקל עלינו הצדקה. אבל קשה טובא על הר"ב שפירש לעיל במאכילין את העניים וכו' והרוצה לעשרן יעשרן ואם כן היינו הך דסיפא והרוצה לתקן יתקן ואין אנו צריכין למה שמחלק הרמב"ם בין אכילה אצל בעל הבית וכו' אלא דלעולם הרוצה לתקן יתקן וז"ש הר"ב לעיל מן הירושלמי הוא וקשיא על הרמב"ם. ובאמת שבחיבורו חזר בו שכן כתב שם בפרק עשירי מהלכות מעשר מותר להאכיל את העניים ואת האורחים דמאי וצריך להודיען והעני עצמו והאורח אם רצו לתקן מתקן. גבאי צדקה גובין סתם מכל אדם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן ע"כ. ולענין דקדוקו מדקתני מאכילין ולא תני אוכלין וכו' נראה לי דלהכי תנן מאכילין דרשאי לתת לתוך ידם מה שאין כן רופא חבר אינו רשאי לתת לתוך ידו של חולה מדמאי של החבר אע"ג דבשל חולה רשאי כדפסק שם הרמב"ם מהירושלמי. ואפשר נמי דהכא אפילו מאכילין לתוך פיהם אע"ג דבשל חולה אינו רשאי בעניים הקילו יותר. אבל נ"ל יותר פי' קמא דלתוך ידו אשמעינן מלומר דהקילו בעניים יותר מבחולה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) איכא מ"ד בירושלמי. ועיין בסוף פ"ק דעירובין:
(ב) (על הברטנורא) מימרא א"ר הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין:
(ג) (על הברטנורא) ובחיבור הרמב"ם נראה שחזר בו ואין לחלק בין אכילה אצל בעה"ב לאכילה בביתו וכן בת"ח מוכיח מהגמ' דכ"ש דאמרינן מיגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והרי בביתו אוכל אלא ע"כ דאין לחלק:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מאכילין את העניים דמאי: איכא דמוקי לה בירושלמי בעניים ואכסניא חברים אלא שצריך להודיעם שהוא דמאי והרוצה לתקן יתקן. ודוקא באכסניא עוברת אבל אם לנו שם חייבין לעשר. ואיכא דמוקי לה בעניים ע"ה ובאכסניא עובד כוכבים. אבל בעניים חברים ואכסניא ישראל לא אמרי' והרוצה לתקן יתקן אלא חייבים לתקן. הרא"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל פי' מאכילין וכו' כדי להקל עלינו הצדקה ואכסניא הם האורחים ונעשה זה לחזוק מצות אכסניא בדתינו כדי להקל על בעלי האכסניא ע"כ. וכ"כ ג"כ בפ"ה דה' שמטה דמאכילין את האכסניא פירות שביעית ואין כאן משום משלם חובו מפירות שביעית. וכתב בתוי"ט דהא דקתני מאכילין ולא קתני אוכלין כו' ואני נלע"ד לומר עוד ע"פ דרכו בדקדוק אחר שיש לדקדק במתני' דאמאי לא ערבינהו ותנא מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי. אלא מאכילין היינו לתת ממש לתוך פיו של עני אם הוא חולה דאיכא תרתי לטיבותא. דאין העני דומיא דאכסניא דסתמו הוא בריא. ומלת עני תסבול פי' חולה כמו אשרי משכיל אל דל. מדוע אתה ככה דל בן המלך. ולרמוז לנו דין זה תני מאכילין ופלגינהו לתרי בבי. דו"ק. וגם הוא נראה כתב זה בקיצור ע"ש. וכתבו התוס' ז"ל בספ"ק דעירובין די"ז ואת האכסניא דמאי פי' הקונטרס וישראלים הן ומיהו בירושלמי איכא פלוגתא דאיכא דמוקי לה בעובדי כוכבים ואפ"ה אצטריך לאשמעי' דמאכילין אותן דטבל אסור בהנאה ובדמאי הקלו ע"כ:
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי: בתוספתא דדמאי פ"ב קתני ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי ומודיע. ובירושלמי רמי דלק' בפ"ז תנן פועל שאינו מאמין לבעה"ב נוטל גרוגרת אחת וכו' וחושך גרוגרת א' כדי שלא יהיה גזל שאין מוטל על בעה"ב ליתן לו הדמאי מתוקן. וכאן מדקתני ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי משמע דרבנן פליגי עליה וסברי דחייב בעה"ב לתקן הדמאי קודם שיתננו לפועל. וקשיא מרבנן דהכא ארבנן דהתם. ותי' ר' יונה דהתם דקתני שעל הפועל מוטל לתקן הדמאי בשהשכירו במעות ואין מאכילו אלא מפני התנאי שהתנה עמו שיהיו מזונותיו עליו הלכך על הפועל מוטל לתקן. אבל מתני' דהכא מיירי שלא השכירו במעות אלא השכר יהיה אכילתו בלבד הלכך צריך שיתן לו הדמאי מתוקן שאסור לפרוע חובו בדמאי ע"כ:
ואת שאינו מעושר למעשר: בירושל' מ"ט דב"ש אפי' תגדרנו עכשיו יכול אתה לגודרו לאח"ז אין אתה יכול לגודרו. פי' ומש"ה עכשיו שהוא תחת ידך גדרהו. מ"ט דרבנן אם מדקדק אתה אחריו אף הוא ממעט בצדקה ע"כ:
וחכ"א גובין סתם: קשיא לי חכמים היינו ת"ק. ונלע"ד דאפשר דחכמים באו להוסיף דלא מיבעיא בעה"ב הנותן דא"צ לעשר כדי שלא ימנע מלתת אלא אפי' הגבאין עצמן אינם צריכין לעשר דמאי מה שגבו אלא גובין סתם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן. ותמהני שלא ראיתי מי שדבר בזה. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם מותר להאכיל את העניים ואת האורחים דמאי וצריך להודיען והעניים עצמן והאורח אם רצו לתקן יתקן גבאי צדקה גובין סתם מכל אדם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן ע"כ ואין שם רמז כלל למ"ש בשמו ר"ע ז"ל אלא בפירושו יש רמז קצת. ומשמע דברישא דמיירי בבעלי הבית עצמן צריך להודיען אבל בגבאין מחלקין סתם ובזה מתורץ ג"כ רבותא דאיכא בסיפא במילתא דחכמים מברישא. ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ אלא תרווייהו ת"ק וחכמים פליגי אב"ש:
תפארת ישראל
יכין
מאכילין את העניים דמאי: אפי' לחברים ואפילו בקביעות. לחכמים דסיפא:
ואת האכסני' דמאי: אפילו לחיל מלך ישראל שחייב לזונם ומכל שכן שאר אורחים. מיהו בלנו האורחים לכ"ע חייבים. ולהכי פלגינהו לעניים ואורחים בתרי בבי. וטעם דפטור. הוא כדי להקל מצות צדקה והכנסת אורחים. ומשום הכי יודיעם. דברצו יעשרו. ולהכי תני מאכילין ולא העניים אוכלין:
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי: ולא הוה מעשה לסתור. דמרישא משמע דוקא בתורת צדקה מותר להאכיל דמאי. דיש לומר דהכא נמי מיירי באין מחוייב להן מזונות. ועניים היו. וקמשמע לן דלא גזרינן אטו בחייב להן מזונות דאז אסור להאכילן:
גבאי צדקה: שמפרנס בקביעות:
בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר: דרק סעודה אחת שרינן ברישא:
ואת שאינו מעושר למעשר: ונותנין לו טפי כדי לעשר:
וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם: ר"ל רשאין לעשות כן. וא"ת ולמה לא יעשר כדברי ב"ש. דבהיות טוב אל תקרי רע. י"ל דבשיעשו כן תפסד הצדקה מדצריך ליתן להמעשר טפי כמש"ל. וגם אפשר שיפסיד העני כשלא יהיה כ"כ בקופה ותמחוי ממעושר. מיהו לר' יהודה [פ"ה מ"ה] לא יתנו לעני א' ממעשר ומשאינו מעשר. דשמא יפריש מזה על זה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת