משנה אבות א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ד | >>

יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהםיא.

יוסי בן יועזר איש צרדה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם.

משנה מנוקדת

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם.

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר:
יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים,
וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם,
וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם

נוסח הרמב"ם

יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסף בן יוחנן איש ירושלים - קיבלו ממנו.

יוסי בן יועזר איש צרידה אומר:
יהי ביתך - בית ועד לחכמים.
והוי מתאבק בעפר רגליהם.
ושותה בצמא את דבריהם.

פירוש הרמב"ם

בית ועד - בית מועד. רוצה לומר שתשים ביתך מוכן להתקבץ החכמים תמיד, כבתי כנסיות וכבתי מדרשות, עד שכשיאמר אדם לחבירו אנה אתחבר עמך אנה אועד עמך, יאמר לו בבית פלוני:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים - כל התנאים הנזכרים בפרק זה זוג זוג פלוני ופלוני קבלו מפלוני ופלוני, הראשון מהם נשיא והשני אב בית דין:

יהי ביתך בית ועד לחכמים - כשירצו החכמים להתקבץ ולהוועד, יהיה ביתך מוכן לדבר זה, שיהיו רגילים לומר נתקבץ בבית של פלוני. שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר חכמה. משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בשם, אע"פ שלא לקח כלום, מ"מ ריח טוב קלט והוציא עמו:

והוי מתאבק בעפר רגליהם - כלומר שתלך אחריהם. שהמהלך מעלה אבק ברגליו, וההולך אחריו מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו. פירוש אחר, שתשב לרגליהם על הארץ. שכך היו נוהגים שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי קרקע:

והוי שותה בצמא את דבריהם - כאדם צמא ששותה לתאבון, ולא כאדם שבע שקץ במזונו שמואס אפילו בדברים הערבים וטובים:

פירוש תוספות יום טוב

יוסי בן יועזר וכו'. כתב הר"ב כל התנאים וכו' כדתנן משנה ב' פ"ב דחגיגה ושם [דף ט"ז ד"ה יוסי] פירשו התוספות בשם הירושלמי שבימיהם היתה מחלוקת ראשונה בישראל ולכך אומר אני שלפניהם לא הוזכרו זוגות כי היה הא' לראש בדורו ואין שני לו. מה שא"כ מימות אלו ואילך שנתפרדה החבילה והיו לשנים ראשים. ואעפ"כ כל תורתם אמת שהרי קבלוה. ואין המחלוקת אלא בדברים התלוים בסברא להדרש באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן כמו שהרחיב הרמב"ם הדבור בזה בהקדמתו לפי' המשניות:

קבלו מהם. פירש הרמ"ה משמעון ואנטיגנוס. וכתב רבי יוסף ן' נחמיאש שלמדו תחלה לפני שמעון הצדיק ונפטר. והם עדיין לא למדו כל צרכם וחזרו ללמוד לפני אנטיגנוס הממלא מקום שמעון הצדיק עד שנפטר ג"כ. והם מלאו את מקומו. ע"כ במדרש שמואל. ואין נראה מה שכתב בשם הר"ר יהודה לירמא שבני דורן קבלו מהן. ושכן אפשר לפרש כל לשון קבלה שבפרק זה. ע"כ. אע"פ שיש קצת פנים לזה מדלא תנן בפירוש קבלו משמעון ואנטיגנוס כי היכי דתנן לעיל קבל משמעון. אבל מ"מ אין נראה לפי שאין מן הראוי שלא יזכיר שהם קבלו ויזכיר שאחרים קבלו מהם. ועוד שעיקר כונת הודעת הקבלה שהודיע התנא. הוא להורות שלשלת הקבלה שהיא מסיני איש מפי איש עד המחבר הזה. ומהם הוא שחבר החבור. ויש ספרים הגירסא ממנו. וכתב המדרש שמואל בשם הרשב"ץ שהיא הגרסא המדוקדקת אם הוחזקה:

והוי מתאבק בעפר רגליהם. מפרש הר"ב בפירוש אחר שתשב לרגליהם וכו'. שכך היו נוהגים וכו' ולא קשיא על הא דפירש בסוף סוטה שעד שמת ר"ג היו לומדים תורה מעומד דהכא ה"ק שאם היו יושבים היה מנהגם שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על הארץ. והתם נמי לא קאמר שהיה אסור להם לישב. ולא היו לומדים אלא בעמידה. דלא קאמר אלא שהיה בריאות בעולם והיו לומדים מעומד לכבוד התורה. ואם לפעמים יקרה מקרה שישבו כגון שארכו להם בבית המדרש קאמר הכא שהיו נוהגים וכו' [אי נמי כרבא [במגילה דף כ"א] דמשני לקראי וישב בהר ואנכי עמדתי בהר. רכות מעומד קשות מיושב. לא עדיפא ממרע"ה מפי הגבורה]:

בצמא. פי' הר"ב כאדם צמא וכו'. וכן לשון רש"י. ונ"ל שגרסתם כצמא בכף ובמדרש שמואל בשם ר"י ן' נחמיאש בשיתא סדרי משניות ירושלמיות היא הגרסא כצמא בכ"ף והכל עולה אל טעם אחד. שתשתה דבריהם. כתאותו של צמא לשתות מים. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) קבלו מהם. פירוש משמעון ואנטיגנוס. הרמ"ה. ויש ספרים גרסי ממנו. וכתב המדרש שמואל שהיא הגירסא המדוקדקת אם הוחזקה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יוסף בן יועזר איש צרידה:    ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קבלו ממנו יוסף בן יועזר איש צרידה אומר וכו' כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:

והוי מתאבק:    ביד בהלכות דעות פ"ה סי' ב'. הגה"ה מהר"ר יהוסף ז"ל בעפר רגליהם ושותה בְצִמְאָה וכו':

תפארת ישראל

יכין

ויוסי בן יוחנן איש ירושלים:    הראשון היה נשיא וחסיד שבכהונה [כחגיגה ד"כ ע"א]. והב' היה אב ב"ד [כחגיגה דט"ז ב'] מיהו התם [ובתמורה דט"ז א'] גרסינן יוסף בן יוחנן. אמנם בשבת [דט"ו א'] גרסינן כי הכא. ובסוטה [דמ"ז א'] גרסינן יוסי בן יהודה איש ירושלים. ואין לתמוה על זה, כי רגילין היו לקרוא שמות הרבה לאדם א' [כפסחים קי"ג ב' ויומא דנ"ב ב' ונדה דל"ו ב' ושבת קמ"ז ועירובין י"ג]:

קבלו מהם:    אי גרסינן מהם לא קאי אכנה"ג, דא"כ הו"ל למכלל לאנטיגנוס שבמשנה ג' בהדייהו. רק מלת מהם קאי אשמעון ואנטיגנוס, שמתחלה למדו משמעון וכשנפטר ועדיין לא שמשו כל צרכן, שוב למדו מאנטיגנוס. ואפשר עוד דמשום דאנטיגנוס היה גדול מהם, ?הרי המנוהו נשיא לפניהן להכי לא כלל ליה בהדייהו:

יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד:    בית קבוץ:

לחכמים:    אף שנזהרנו מנע רבים מתוך ביתך [כסנהדרין ד"ק ע"ב]. היינו דוקא מתוך ביתך, ור"ל מקום מסתורין שלך. אבל על כל פנים תשתדל שידורו ת"ח אצלך בביתך, דממעשיהם תלמוד יותר מלימודיהם, דמה"ט גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה [כברכות ד"ז ב']:

והוי מתאבק בעפר רגליהם:    ר"ל אף שעי"ז יוגרם לך טרחתך עמם [ולקח למשל אבק רגליהם, שתהיה צריך לפנות אחריהם], אל תקוץ בזה:

והוי שותה בצמא את דבריהם:    ר"ל מדכל דבר המורגל אדם קץ בו [כנדה ל"א ב'], לכן תהיה נזהר לחבב דבריהם, שלא תשיג עבירה תחת מצוה [ונקט דבריהם. ולא אמריהם. דקמ"ל דאפילו יחלקו עמך בדין ויקנטרוך, אפ"ה תדע כי אוהביך הם, וכך דרכה של תורה [כקידושין ד"ל ע"ב], אפילו אב ובנו וכו']:

בועז

פירושים נוספים


מגן אבות (רשב"ץ)

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)