טור אורח חיים ב
<< | טור · אורח חיים · סימן ב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
סדר לבישת בגדים
טור[עריכה]
וימהר לקום בזריזות. ולא ילבש מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי: "מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי". ואל יאמר: "הנני בחדרי חדרים; מי יודעני ומי רואני?" כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו, אשר לפניו חשיכה כאורה.
וידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו, שלא יהפוך הפנימי לחוץ, כדאיתא בשבת בפרק אלו קשרים: "אמר רבי יוחנן: איזהו תלמיד חכם? המדקדק בחלוקו להפכו כדרכו".
וכשינעול מנעליו, ינעול של ימין תחילה, ולא יקשרנו; ואחר כך ינעול של שמאל, ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין. דאמר רבי יוחנן: "כתפילין, כך מנעלין; מה תפילין בשמאל, אף מנעל, נועל של שמאל תחילה". ותניא בברייתא: "נועל של ימין תחילה". הלכך, לצאת ידי שניהם, נועל של ימין תחילה, וקושר של שמאל תחלה.
ויקום וילך בכפיפת קומה, כדאיתא פרק קמא דקידושין: "אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לילך בקומה זקופה, שנאמר: מלא כל הארץ כבודו". ויכסה ראשו, כדאיתא נמי התם: "רב הונא לא אזיל ארבע אמות בגילוי הראש. אמר: שכינה למעלה מראשי".
ויבדוק נקביו, דאמר רבי יוחנן: "הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה, ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל".
בית יוסף[עריכה]
- וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב וכו' כמו שהיה מתפאר רבי יוסי וכו' – הכי איתא בפרק כל כתבי, אמר רבי יוסי: "מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי". ופרש רש"י: כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו, דרך ראשו, מכסה עצמו תחילה משום צניעות בסדינו מתחת, ויושב במיטתו, עד כאן.
- ואיני יודע היאך יתפרש זה על "לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי".
- ואפשר דהכי קאמר: לא ראו קורות ביתי מקום אמרי חלוקי, כלומר: הבשר שכנגד אמרי חלוקי; שכשאימרא התחתונה עולה לצד הראש כשבא לפשוט חלוקו, הולך ומתגלה בשרו, אם לא יהיה מכוסה מתחת.
- אי נמי הכי קאמר: שכשהיה בא לפשוט חלוקו, לא היה מהפכו מצד פנים לצד חוץ, כמו שהוא דרך כשאדם אוחז בשולי חלוקו, ומהפכו כלפי ראשו. והיינו דקאמר "אמרי חלוקי", דאימרא היינו שפת החלוק שמצד פנים הסמוך לבשר, שבו נראית התפירה יותר, כדמשמע מדברי רש"י בפרק "אלו קשרים" גבי "איזהו תלמיד חכם? זהו המקפיד על חלוקו להפכו". והטעם שלא היה עושה כך, משום דאם כן, בהכרח היה מגלה קצת מגופו. אלא היה פושטו כדרך שלובשו, שצד התפירה לצד פנים, שאז היה יכול לפושטו בעניין שלא ייראה גופו כלל.
- ולפי זה, מה שכתב: "כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו, דרך ראשו, מכסה את עצמו תחילה" וכו', היינו לומר, ששני דברים היה עושה: האחד, שהיה פושט חלוקו כדרך שלבשו, שצד התפירות לצד פנים; והשני, שהיה מכסה את עצמו תחילה.
- ומדברי רבינו בסימן רלט נראה שמפרש כן, שכתב וזה לשונו: "וכשיגיע לחלוק, לא יהפכנו ממטה למעלה, שאם כן – נמצא גופו ערום; אלא יפשיטנו דרך ראשו, ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במיטתו, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי". ואף על גב דרבי יוסי לא איירי אלא בעת שפושט חלוקו, יליף מיניה רבינו לעת שלובשו, דכיוון דמשום צניעות הוא, מאי שנא.
- וידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו וכולי כדאיתא בפרק אלו קשרים (שבת קיד א) – הכי איתא בגמרא, "אמר רבי יוחנן: איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות עין? זה המקפיד על חלוקו להופכו". ופירש רש"י: "להופכו. לבשה כשהיא הפוכה, מקפיד עליו והופכו, שמקפיד עליו שלא יראו התפירות המגונות ואימרי החלוק". וכיוון דהשתא לאו בדיני החזרת אבידה בטביעות עין עסקינן, השמיטו רבינו מדברי רבי יוחנן.
- וכשינעול מנעליו ינעול של ימין תחילה וכו', דאמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלים וכו' – הכי איתא בפרק "במה אשה יוצאה" (שבת סא א). ואותבינן עלה מדתניא: "כשהוא נועל, נועל של ימין תחילה". אמר רב יוסף: השתא דתנן הכי, ואמר רבי יוחנן הכי, דעבד הכי עבד, ודעבד הכי עבד.
- ופירשו התוספות, דלא פליגי רבי יוחנן וברייתא. דרבי יוחנן הכי קאמר: אף על גב דימין חשובה לעניין בוהן יד ובוהן רגל, וכן לעניין חליצה, יכול לנעול של שמאל תחילה, כיוון דשמאל חשובה לגבי תפילין. וברייתא נמי קא משמע לן, דאף על גב דשמאל חשובה לתפילין, יכול לנעול של ימין תחילה.
- אמר ליה אביי: דילמא רבי יוחנן, הא מתניתין לא שמיע ליה, ואי הוה שמיע ליה – הוה הדר ביה? ואי נמי שמיע ליה, וקסבר: אין הלכה כאותה משנה?
- אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמיים יוצא ידי שתיהן; ומנו? מר בריה דרבינא. היכי עביד? סיים דימינא ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר, והדר קטר דימיניה.
- אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דלא קפיד.
- ורבינו כתב כרב נחמן בר יצחק, דאמר: ירא שמיים יוצא ידי שתיהן. אבל הפוסקים השמיטו דין זה. ונראה לי שהטעם, משום דסבירא להו דהלכה כרב יוסף, דאמר: דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד. מדאמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דלא קפיד, ומשמע דרב אשי נמי כרב כהנא סבירא ליה. וכיוון דבתראה הוא, כוותיה נקטינן.
- ואפשר שמטעם זה השמיטו גם כן הא דתניא התם פרק "במה אשה יוצאה": "כשהוא חולץ, חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין", וליכא מאן דפליג עלה. אלא מפני שהם סוברים, דכי היכי דהא דתני "כשהוא נועל, נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל" היינו לומר שאם רצה, נועל תחילה, הכי נמי מאי דתני "חולץ של שמאל", לאו למימרא דשמאל דווקא חולץ תחילה, אלא לומר שאם רצה, חולץ של שמאל תחילה.
- אבל רבינו, דמשמע ליה דכי קתני "נועל של ימין תחילה", דווקא של ימין קאמר, לדידיה "כשהוא חולץ, חולץ של שמאל" נמי, דווקא של שמאל קאמר. ויש לתמוה למה השמיטו.
- ואפשר, שאף על פי שהוא מפרש דמאי דקתני "נועל של ימין תחילה" – דווקא ימין, מכל מקום, מאי דקתני "חולץ של שמאל תחילה" – לאו דווקא היא. דהא קתני התם נמי דרחיצה וסיכה – של ימין תחילה; ומאי שנא חליצה, דשמאל תחילה בדווקא? אלא ודאי הכי קאמר: אם רצה, חולץ של שמאל תחילה; ולא תימא, כי היכי ד"נועל של ימין" – דווקא של ימין תחילה, הכי נמי כשהוא חולץ, חולץ של ימין תחילה.
- וטעמא, משום דנעילה וחליצה – חדא מילתא נינהו, שזה תחילת הדבר וזה סופו, שכל הנועל – סופו לחלוץ; וכיוון שכבר הקדמנו הימין בתחילת הדבר, דהיינו נעילה, שוב אין קפידא אם בסוף הדבר, דהיינו חליצה, יקדים השמאל.
- ומיהו רבינו יונה בספר היראה כתב שחולץ של שמאל בתחילה, נראה שתופס הברייתא כפשטה, ד"של שמאל תחילה" דווקא קאמר.
- ואיכא למידק, לרב נחמן בר יצחק, דפסק רבינו כוותיה, היאך יוצא ידי שניהם? הא כיוון שנועל של ימין תחילה – הוי דלא כרבי יוחנן; וכי הדר וקטר דשמאלא ברישא, מאי הוי?
- ויש לומר, דרבי יוחנן נמי לא אמר להקדים של שמאל תחילה אלא בקשירה דווקא, דחשיבות שמאל בתפילין הוא בקשירה.
- ואפילו אם תמצי לומר דרבי יוחנן סבר דגם בנעילה יש להקדים של שמאל, מכל מקום, כיוון שאנו מקדימין קשירת שמאל – שפיר נפקינן מדרבי יוחנן. וכך הם דברי התוספות.
- וכתבו, דלהאי טעמא, במנעלים שאין בהם קשירה, יש לנעול של ימין תחילה.
- ויקום וילך בכפיפת קומה כדאיתא בפרק קמא דקידושין – (לא.), אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לילך בקומה זקופה, שנאמר: "מלא כל הארץ כבודו". ופרש רש"י: "מלא כל הארץ כבודו. משמע משתרבב ויורד למטה, והזוקף קומתו נראה כדוחֵק".
- ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם – בפרק קמא דקידושין (שם).
- ויבדוק נקביו דאמר רבי יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה וכו' – בפרק "היה קורא" (טו.) איתיה.
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
וימהר לקום בזריזות — אף על פי שכבר כתב "יתגבר כארי", כאן בא להזהיר עוד, דאף על פי שהוא משכים ויקום בזריזות קודם אור הבוקר, לא יהיה עצל קודם שיקום, אלא ימהר לקום בזריזות תכף לאחר שיעור משנתו ולא יהיה עצל שוכב על מטתו לאחר שינער. והוא מדברי רבינו יונה בספר היראה ועיין שם. ובשולחן ערוך השמיט זה, אפשר שהיה נראה לו שהוא למותר שכבר אמר "יתגבר כארי" וכו', וליתא.
ולא ילבש מיושב כו' לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי — פרק כל כתבי, כלומר: בשעה שפושטו לא הפך החלוק ממטה למעלה, וכמו שכתב רבינו לקמן בסימן רלט, וכן נמצא בפירוש רש"י כתיבת יד בפרק כל כתבי וכן הוא בהגהת מהרש"ל לשם, וזה עולה כפירוש הב' שפירש הבית יוסף. ואף על פי שרבי יוסי לא קאמר אלא בשעה שפושטו, יליף מיניה רבינו לשעה שלובשו דמאי שנא, וכן כתב רבינו יונה בספר היראה.
ומה שכתב כדאיתא בפרק ואלו קשרים: איזהו תלמיד חכם וכו' — ופירש רש"י לשם: מקפיד שלא יראו התפירות המגונות ואימרי החלוק. ורוצה לומר, שאז ממאיסין עצמן בעיני הבריות, כדאיתא התם מדכתיב: "כל משנאי אהבו מות", אל תקרי משנאי אלא משניאי.
ולא יאמר הנני בחדרי חדרים כו' — כל מילי דחסידות שכתב רבינו בסימן זה הוא מספר היראה, גם מספר המורה פרק כ"ב מחלק ג' ועיין שם.
מי יודעני ומי רואני — כלומר, מי יודעני? שהרי אין איש עמי. ואפילו אם תמצי לומר היה איש עמדי, מי רואני באישון לילה? והוא לשון הפסוק בישעיה: "ויאמרו מי רואנו ומי יודענו", ולא כמו שכתוב בספר היראה: "מי יועדני", מלשון עדות.
וכשינעול מנעליו כו' עד קושר של שמאל תחילה — בפרק במה אשה (שבת סא א). והפוסקים השמיטו כל זה. ונראה שסמכו ארב אשי דקאמר התם: חזינא לרב כהנא דלא קפיד. ורבינו נמשך אחר דברי הרבינו יונה בספר היראה, שכתב: ירא שמים יצא את כולם כו'. ואיכא למידק, אמאי לא כתב רבינו הא דתנו רבנן: כשהוא חולץ חולץ של שמאל תחילה ואחר כך חולץ של ימין כו'? וכך הקשה בית יוסף. גם על שאר פוסקים הקשה למה השמיטוהו, דהא ליכא מאן דפליג עלה, והאריך בזה. ולפי עניות דעתי נראה דרבינו סבירא ליה כפירוש רש"י, דהא דחולץ של שמאל תחילה אינו משום כבודה, דדוקא לגבי קשירה הוא החשיבות של שמאל טפי משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה, וכמו שכתבו התוספות דמהאי טעמא לא עבדינן איפכא, לנעול בשל שמאל תחילה ולקשור בימין תחילה, אבל לשאר מילי ימין חשובה לכל דבר. ולכן בחליצה פריך דשל שמאל הוא דתקדום, דזהו כבודה של ימין שלא תהיה הימין חלוצת מנעל בעוד שהשמאל נעולת מנעל. גם הר"י בספר היראה שפסק כדברי רבינו לצאת ידי כולם, פסק בפירוש שחולץ של שמאל תחילה. וזו היא נמי דעת רבינו, אלא שקיצר וכתב דבנעילה ימין היא דתקדום, ומינה דבחליצה שמאל היא דתקדום משום כבודה של ימין. והכי נקטינן, וכן פסק בשולחן ערוך ודלא כדעת שאר פוסקים שהשמיטוה. ונראה דטעמא, דכיון דסבירא לן כרב אשי, דאף לעניין נעילה אין להקפיד, אם כן לא קיימא לן כברייתא דתני נועל של ימין תחילה, גם לא כרבי יוחנן לחבב של שמאל תחילה, דלא קיימא לן כברייתא לחבב של ימין יותר משל שמאל או איפכא אלא איזה שירצה יחבב, בין בנעילה בין בקשירה בין בחליצה. וליתא, גם לא כבית יוסף שפירש דדעת שאר פוסקים היא דהלכה כרב יוסף דאמר: דעבד הכי עבד כו', שהרי לפי מה שהוכיחו התוס' הא דאמר דעבד הכי עבד כו' היינו מי שירצה לחבב כל שעה של שמאל כו', לפי זה הוה להו לפוסקים לבאר שאם ירצה לחבב של שמאל הרשות בידו, רק שיחבב תמיד של שמאל, וכן איפכא, וכמו שפירשו על דעבד כר' יהודה עבד לעניין פלג המנחה. אבל הנכון דהפוסקים סבירא להו כרב אשי דפליג עלה דרב יוסף ועלה דרב נחמן בר יצחק, וסבירא ליה דאין להקפיד כלל איזו תקדום, דלא קיימא לן לא כברייתא ולא כר' יוחנן וכדפרישית. מיהו לית הלכתא הכי אלא כהרבינו יונה וכרבינו וכדאמרן.
ויכסה ראשו כו' — איכא למידק, דמעיקרא הוה ליה למימר דיכסה ראשו כו' ואחר כך יאמר דיקום וילך בכפיפת קומה כו'. ואפשר דבא רבינו להורות דאין להזהר כלל בגילוי הראש כשיושב, ולכן לאחר שכתב: ויקום וילך כו' – כתב: ויכסה ראשו כו', לומר דבשעה שרוצה לילך יכסה ראשו תחילה, כדי שלא יהא נכשל בהליכת ארבע אמות בגילוי הראש. ותו איכא למידק, דבההיא דר' יהושע בן לוי דאסור להלך בקומה זקופה גרסינן נמי ארבע אמות, וכן כתבו הרי"ף והרא"ש; ורבינו ז"ל השמיטו וכתב בסתם דאסור, והשתא בההיא דרב הונא נמי הוה ליה להשמיט ד' אמות.
ונראה דרבינו ז"ל סבירא ליה דבקומה זקופה דהוא איסור גמור נכון להחמיר ולאסור אף בפחות מארבע אמות, דלפי הטעם דמלוא כל הארץ כבודו אין לחלק; ואף על פי דמדינא אין איסור כי אם בארבע אמות, מכל מקום יש להחמיר אף בפחות מארבע אמות, דשמא ילך ארבע אמות ולאו אדעתיה. אבל לילך בגילוי הראש אין איסור כל עיקר, וכדמשמע מדקאמר: רב הונא לא אזיל ארבע אמות בגילוי הראש, אלמא דאחריני לא קא מזדהרי בהכי; דאם היה איסור בדבר, הוה ליה לומר: אסור להלך בגילוי הראש. והכי נמי משמע בפרק כל כתבי, דקאמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא מסגינא ארבע אמות בגילוי הראש, וכל "תיתי לי" דהתם כולהו מידת חסידות נינהו. הלכך לא החמיר בה רבינו אף למידת חסידות טפי ממה שהחמירו בה האמוראים, ולכן לא השמיט ארבע אמות אצל גילוי הראש. גם בתשב"ץ בסימן תקמ"ט כתב וזה לשונו: ואינו אסור לילך בגילוי הראש, ומה שכתוב: תיתי לי דלא מסגינא ארבע אמות בגילוי הראש, זהו מדת חסידות, עד כאן לשונו. וכן כתב הכלבו בסימן י"א בשם מהר"ם ומביאו בית יוסף לקמן בסימן צא עיין שם. וכן נראה ממה שלא כתב בשולחן ערוך שיכסה ראשו.
מיהו הרבינו יונה בספר היראה כתב וזה לשונו: יכפוף קומתו וישוח ראשו, כי השכינה למעלה מראשו, ולכן נכון לכסות ראשו ואל יהיה בגילוי הראש, עד כאן לשונו. משמע דדין גילוי הראש כדין קומה זקופה דאסור לגמרי אף בפחות מארבע אמות. ולפחות נכון להזהר בגילוי הראש ממידת חסידות אף בפחות מארבע אמות, ולכן לא הזכיר ארבע אמות. וכן משמע בדברי הרמב"ם בפרק ה מהלכות דעות, וכן כתב בספר המורה בפרק נב מחלק ג וזה לשונו: וגדולי חכמינו היו נמנעים מלגלות ראשם, להיות השכינה מחופפת על האדם ומסוככת אותו, וכן היו ממעטים בדבריהם לזאת הכוונה כו'. מבואר מדבריחם שלא חילקו בין ארבע אמות לפחות. ונראה לי דסבירא להו דמה שהזכירו ד' אמות, לאו למידק מיניה דבפחות שרי, דמאי שנא ד' מפחות מד'? דלפי הטעם דמלוא כל הארץ כבודו ושכינה למעלה מראשו – אין חילוק. ולא הזכירו ארבע אמות אלא לרבותא, לומר דלא מבעיא דאין להלך בשוק ותחת אויר השמים בקומה זקופה או בגילוי הראש, אלא אפילו הליכה ארבע אמות גרידא בתוך ביתו נמי אסורה, אף על פי שלכאורה לא היה לנו להקפיד אהליכה מועטת כזו שהיא בתוך ביתו. ואין הכי נמי ד' אמות לאו דווקא, דהוא הדין בפחות, וכן נראה לי עיקר. ולפי זה בגילוי הראש אין איסור בדבר אפילו בד' אמות, אלא מידת חסידות גרידא. וצריך להזהר ממידת חסידות אפילו בפחות מד' אמות. אבל בקומה זקופה יש איסור אפילו בפחות מארבע אמות, ודו"ק. ועיין במה שכתב מהרש"ל בתשובה בסימן ע"ב, כי האריך בדינים אלו.
ויבדוק נקביו דאמר רבי יוחנן כו' — פרק היה קורא. ומה שכתב ויניח תפילין כו', יש מדקדקים, אמאי לא קאמר נמי "וילבש ציצית"? ויש לומר דלא קתני ליה, משום דאף קודם שנפנה ונטל ידיו יכול ללבוש ציצית בלא ברכה, כדלקמן בסימן ח. ועוד יש לומר, דכיון דקיימא לן ציצית חובת גברא היא, ואין אדם חייב לקנות ציצית בת ארבע כנפות, כדלקמן בסימן יט וכד, לא קתני לה. ועוד יש לומר דבתפלין שבראש, שאדם משעבד לבורא יתברך הנשמה שהוא במוח וכו' כדפירש הר"י, ובית יוסף מביאו לקמן בסימן כה, הני יש להם עניין לקבלת עול מלכות שמים, מה שאין כן ציצית שאינה אלא לזכור את כל מצוות ה'.
דרכי משה[עריכה]
(א) בב"י ד"ה "וכשינעול", יש לנעול של ימין תחילה – עוד גרסינן פרק "במה אשה": כשהוא רוחץ – רוחץ של ימין תחילה, וכשהוא סך – סך של ימין תחילה. והרוצה לסוך כל גופו, יסוך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך לאברים.
- וכתב מהר"א מפראג, דנראה דרחיצה כסיכה. אך לא ראיתי מדקדקים בזו. ועיין בהלכות דיעות להרמב"ם.
(ב) בטור, ויכסה ראשו – וכתב הכלבו בשם הר"מ, דאינו אסור לילך תחת אוויר השמים בגילוי ראש; כי מה שאמר: רב הונא כו' – זה היה מידת חסידות.
- והרי"ף [בד"מ הארוך: והר"פ] כתב שאסור לילך בגילוי ראש לב"ה (כנראה "לבית הכנסת").
- ובפסקי מהרא"י סימן ר"ג כתב: על מה ששאלתם, שהשלטונים גזרו על היהודים המחוייבים שבועה להישבע בגילוי ראש, לא מצאנו בזו איסור בהדיא.
- אמנם בבית יוסף לקמן סימן ח' משמע דאסור לילך תחת אוויר השמים בגילוי ראש. אך פשט דברי רבינו הטור שם משמע כדברי הר"מ, כמו שאכתוב לקמן. וכן משמע לקמן סימן צ"א דשרי בלא זמן תפילה.
(ג) כתב באור זרוע: איתא במדרש פרשת מצורע בסופו. "'בעצלתיים ימך המקרה': על ידי שאדם מתעצל לכסות ראשו כראוי, 'ימך המקרה', הרי הוא נעשה דומי". פירוש, נזיקין. "'ובשפלות ידים ידלף הבית': על ידי שאדם משתפל לכסות גופו כראוי, 'ידלף הבית', יעלה גופו חטטין". מכאן למדנו שיש לאדם לכסות כל גופו.
- ואל ילך יחף. ועוד אמרו פרק ערבי פסחים: המונע מנעלים מרגליו הוא מנודה למקום. עד כאן לשונו.
(ד) שם, ויבדוק נקביו – כתב בהגהות מיימוני פרק ה' מהלכות דעות, דאף בבתי כסאות שלנו, שהן בבית, ינהיג וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב, דהוא זהירות וזריזות ומביא לידי קדושה.
פרישה[עריכה]
דרישה[עריכה]
חידושי הגהות[עריכה]
- אמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם וכו' – אף על גב דלא איירי רבי יוחנן אלא בתלמיד חכם, היינו לעניין אם לבשו כבר שיפשיטנו ויהפכו, כמו שכתב רש"י בהדיא. ולמד רבינו דאף מי שאינו תלמיד חכם, על כל פנים לכתחילה יזהר שלא יהפכנו בלבישתו (מהרל"ח) וכ"כ הט"ז.
- בב"י ד"ה וכשינעול, ורבינו כתב... ירא שמים יוצא ידי שתיהן, אבל הפוסקים השמיטו דין זה – ולי נראה, שלא כתב רבינו כן, רק לצאת ידי שמים, אבל להלכה סבירא ליה ככל הפוסקים שפסקו כרב יוסף.
- או אפשר לומר, דסבירא ליה דרב יוסף לא אמר כן אלא בעושה מעצמו כמר או כמר, אין למחות בידו; אבל אם בא לשאול, מורין לו לצאת ידי חובת שתיהן. והא דנקט רב נחמן בר יצחק "ירא שמים", היינו במקום שנוהגין תמיד כחד, בזה הירא שמים מחמיר על עצמו; אבל במקום שאין מנהג ידוע, מורין לו לצאת ידי שתיהן (מהרל"ח).
- בטור, נועל של ימין תחילה וקושר של שמאל תחילה – והא דלא עבדינן איפכא, לנעול של שמאל תחילה ולקשור תחילה בימין, משום דעיקר קדימת שמאל לא מצינו רק בתפילין, שהוא בקשירה, וכמו שכתב הב"י (מהרל"ח).
- בב"י שם, מאי דקתני חולץ של שמאל תחילה לאו דווקא היא – ולפי מה שכתבנו לעיל, נראה דסבירא ליה דכמו דפליגי רבי יוחנן וברייתא בנעילה, כך פליגי בחליצה, ולהיפך, דחליצה ודאי גריעותא היא, וכמו שכתב רש"י שם. ולפי זה, לצאת ידי שמים, מתיר של ימין תחילה, ואחר כך יתיר של שמאל, ויחליצנו, וחוזר וחולץ של ימין. מהרל"ח.