קטגוריה:דברים יב א

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אלה החקים והמשפטי' אשר תשמרון וגו' עד לא תעשון ככל וגו'. אחרי שעשה ההקדמה הזאת לביאור המצות מהברכ' והקללה שיש בהם. התחיל לספר אותם וכלל אותם בשם חקי' ומשפטים. לפי שהמצות כמו שזכרתי או יהיה טעמם נעלם ונסתר. והם א"כ חקים או יהיה טעמם נודע ונגלה ויהיו משפטים. ולפי שאין אמצעי בין החיוב והשלילה. והם כוללים כל החמרי' היו שני השמות האלה כוללי' המצות כלם. ולא זכר עדות לפי שענינם הספורי' שכבר השלי' בג' הפרשיות אשר עברו ואמר כל הימי' אשר אתם חיים על האדמה. להודיעם שכמו שהכרם המשובח יצטרך לג' דרכי' עצמיים בשלמותו:

האחד טבע הגפן עצמו הנטוע שמה. שיהיה מן הגפן הטוב כאלו תאמר השורק. כי יש לגפני' שרש בטבעם וחלוף גדול בהולדת היין:

והשני טבע הארץ כי יש ארצות מיוחדות להולדת היין מזולתה:

והשלישי מיני העבודות שראוי שיעבוד האדם את הכרם יותר מכל שאר עצי היער. כך בענין האומות לשלמותם ראוי שתהיה האומה מזרע אברהם יצחק ויעקב. וכמו שאמר (ירמיהו ב׳:כ״א) ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת. ושתהיה מיושבת בארץ הנבחרת כי שמה תתן פריה לא בזולתה מהארצות. ושתעשה מעשה המצות כתקון כי זה משפט אלהי הארץ. כי בזולת זה לא תתן את פריה. ולזה אמר כאן אלה המצו' והחקי' והמשפטי' אשר תשמרון לעשות בארץ כל הימי' אשר אתם חיים על האדמ' ר"ל כי חייכם וישיבתכם על האדמה ההיא תלויי' בעבודת האלוה. ואמנם באמרו אבד תאבדון את כל המקומות חשבו המפרשי' שהיא מצוה בפני עצמה שהזהיר כבר על אבוד העכו"ם ומשמשיה. והתחיל בזה להיות העובד עכו"ם ככופר בכל התורה כלה. ומאשר ראיתי שהזהיר על זה בפרשיות אשר עבדו הרבה מאד וכדברי' האלה עצמם לא שערתי שהיה הצורך כאן בהכפל הדברי' ההם. ולכן חשבתי שלא בא זה להזהיר על העכו"ם מפאת עצמה. אבל היתה כונתו להתחיל במצות בית הבחירה שהיא המצוה הקודמת בעמלה ובסבה לשאר המצות. והמצוה הזאת כבר נזכרה בפרשת וישמע יתרו בסופה אמר שם מזבח אבני' תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ולפי שנאמרה שם בקצור ביאר עתה בענינה הדברי' שיזכור ולפי שלא יחשבו ישראל שאחרי שיכבשו את הארץ יעשו בתי קדושתם באותם המקומות שהיו העמי' עובדי' לאלהיהם להיותם מקומות משובחי' ויפים ושהם יסירו משם תועבות הכנעניי' ופסיליהם. ויעתיקו אותם המקומות לעבודת הגבוה. לכן הודיעם שלא יהיה כן. כי אותם המקומות הם רעים וטמאי' ולא יבחר ה' באלה. וזהו אמרו אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוי' את אלהיה' שהם על ההרי' הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן ואבוד המקומות איננו שההרי' ימושו והגבעות תמוטינה. אבל שאותו ישוב ר"ל אותו בית ואותו מקום שהיה להם מיוחד לעבודת' על אותם ההרי' והגבעות יאבדו אותם וגם אותם מזבחות שהיו שם הבנויות מאבני' רבות והמצבות שהם עשויות מאבן אחת יותצו וישברו. ואשריהם שהם העצי' ישרפום והפסילי' יגדעון. וגם השמות שהיו קוראי' לאותם המקומות עין כל בית גליא. יאבדו ולא יזכרו עוד בשמם. והנה שם בזה שלשה דברי' שהיו אצל הגוי' בענין בתי עבודותיהם מחולפי' ממה שצוה הש"י שיעשו בבתי עבודתו. האחד שהיה להם בתים רבי' לעבודתם ולכן אמר את כל המקומות. השני שהגוי' ההם היו בוחרי' בהם לרצונם וזהו אשר עבדו שם הגוי'. השלישי שהגוי' ההם עצמם היו הכומרי'. כי המה היו עושי' את עבודת' ומקריבי' את זבחיהם. וזהו אשר עבדו שם הגוי' את אלהיהם. ועל הכל אמר לא תעשון כן. ור' ישמעאל דרש בספרי דף ק"נ אזהרה לנותץ אבן מן המקדש ולמוחק את השם. אבל כפי הפשט ענינו לא תעשון כן עבודה לאלהי ית' באותם המקומות המתועבי' ולא תקטירו ולא תעבדו לשמו בהם כ"א אל המקו' אשר יבחר ה' מכל שבטיכם וגו'. שמה תביאו ר"ל שהמקו' המקודש צריך שיהי' אחד כאחדו' האלהי ית' השוכן בו ולא יהי' רבי' כמקומות הגוי'. וזהו אמרו כ"א אל המקו'. עוד צריך שתהי' בחירתו מאת ה' וע"פ נביא לא כרצון העובדי' האשר יעלה על רוחם וזהו אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם. עוד צריך שגם באותו מקו' לא תהיו אתם העובדי' והזובחי' כמו הגוים. אבל יהיה המוטל עליכם שלשכנו תדרשו ובאת שמה. ר"ל שאתם תדרשו אל הנביא על מקו' משכנו לא שאתם תבחרו אותו. וכמו שעשה דוד ע"ה שאמר לנתן הנביא (שמואל ב ז׳:ב׳) הנה אנכי יושב בבית ארזי' וארון ברית ה' יושב תוך היריעה. לפי שהבחירה היתה מהש"י ע"י הנביא לא מהמלך או העם. ולכן אתם תדרשו לנביא לדעת איזה נבחר מקום לה' משכנות לאביר יעקב. ואז ובאת שמה ר"ל שיעלו לרגל ג' פעמי' בכל שנה ויביאו שמה עולותיהם וזבחיהם וגו'. לא שהם יעשו העבודה כ"א שיביאו הדברי' שמה והכהני' יעשו אותה. והנה זכר בזה הדברי' הנאכלים במחיצה שעליהם יצטרך לבא לירושלי' שהם העולות והזבחי' שהוא חייב לאכלם שמה ומעשרותיכם שהם מעשר בהמה ומעשר שני לא מעשר ראשון שהוא ללוי. והיה אוכל אותו בכ"מ ותרומת ידיכם שהם הבכורי' לדעת רש"י. או הנדבה והנדר שיעשה האדם מכספו וזהבו כדברי הרמב"ן ולכן קראה תרומת ידכם. כי היא איש כמסת ידו. ולא אמר תרומותיכם שהיא התרומה שיתנו מהתבואות. וכן נדריכם ונדבותיכ' שהנדרי' הם כאלו אמר הרי עלי שור או שה לקרבן. ונדבותיכם היא בשור או כשב או עז ידוע שנדב אותו לגבוה שהם כלם שלשה מיני נדרי'. והבכורות ג"כ שכלם נאכלי' שמה. ושאותה ביאה לא תהי' לסגף גופם ונפשם ולשרוף בניהם ולבנותיה' כמו שהיו עושי' הגוים ההם כ"א לאכול ולשמוח הם ובתיה' על כל הברכ' אשר ברכם השם יתעלה:

וראוי שתתעורר באמרו ושמחתם בכל משלח ידכם וכן אמר אחרי זה ושמחת לפני ה' אלהיך בכל משלח ידיך. ומהו משלח היד אשר יזכור תמיד אצל השמחה אבל ענינו שלפי שישראל היו עושים נדבות גדולות בתבואו' שלהם בתתם תרומה. ומעשר ראשון ומעשר שני. ובכורות הצאן והבקר. ראשית הגז ושאר הדברי' כלם הזהיר אותם שכאשר יביאו כל זה למקדש ויתנו אותו שמה ללוים ולכהני ה'. שלא ירע עיניהם על הוצאתם ונדבותיה' כי הפעל המשובח ראוי שיעשה אותו האדם בשמחה ובטוב לבב. ואם לא יהיה כן יראה כאילו הוא אנוס בדבר ההוא ולא יקרא לזה נדיב כ"א עשוק וגזול כל הימי'. ולכן אמר על אותו נדיבות ושמחתם בכל משלח ידכם שמשלח היד הוא המתנה והנדיבות. ולהיות הדבור הזה לכל ישראל והלוי' והכהני' בכללם. אמר ואכלתם שם. ר"ל הישראלי' יאכלו המוטל עליהם והלויי' יאכלו המוטל עליהם. והכהני' יאכלו המוטל עליה'. כי לא היתה הכונה בזה כ"א להגיד שלא יעבדו את הש"י באותן המקומות והדרכי' שהיו עובדי' שם הגוים כ"א במקו' אשר יבחר. ושאר הדברי' כבר נתפרשו במקומותיהם ולא זכר כאן הלוי. לפי שלא בא הכתוב כ"א לפרש מקו' העבוד'. ואמנם ענינה ואופן עשייתה יזכור אותו אחרי זה. זהו המאמר הראשון שאמר במצות בית הבחירה. והותר בזה הספק השלישי והרביעי: