קטגוריה:בראשית כו ב
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך
המהדורה המנוקדת: וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִתְגְּלִי לֵיהּ יְיָ וַאֲמַר לָא תֵיחוֹת לְמִצְרָיִם שְׁרִי בְּאַרְעָא דְּאֵימַר לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בִּלְבָבֵיהּ דְיִצְחָק לְמֵיחוֹת לְמִצְרַיִם וְאִתְגְלֵי לֵיהּ יְיָ וַאֲמַר לָא תֵיחוּת לְמִצְרַיִם שְׁרֵי בְּאַרְעָא דְאֵימַר לָךְ: |
רש"י
מפרשי רש"י
[ב] כמו שירד אברהם. ואם תאמר למה תלה באברהם, שמא מעצמו היה רוצה לצאת חוץ לארץ, ונראה שהכתוב מוכח כן, שהרי אמר "מלבד הרעב הראשון", ולמה הוצרך לומר כן, אלא להגיד לך שיצחק היה רוצה לצאת חוץ לארץ כמו שיצא אברהם ברעב הראשון (כ"ה ברמב"ן). וכדי שלא יקשה מנא ליה ללמוד מאברהם, שמא הרעב בימי אברהם היה יותר גדול, לכך אמר "מלבד הרעב הראשון", אם כן הוא דומה לרעב הראשון, מדאמר "מלבד הרעב הראשון", ושפיר יליף יצחק מאברהם. ואם תאמר אברהם מי התיר לו לצאת אחר שצווה אותו השם יתברך להיות בארץ (לעיל יב, א), ונראה מפני שכן המדה 'רעב בעיר פזר רגליך', כך אמרו בפרק הכונס (בבא קמא דף ס:), ואם כן מן הדין הוא עושה שהיה יוצא. ואם רצון הקב"ה שלא יצא - יזהיר אותו הקב"ה שלא יצא, כיון שהדין שמותר לצאת. ואם תאמר יצחק למה ליה למילף מאברהם, בלאו הכי כיון שמן הדין לצאת למה לא יצא, ונראה לתרץ כי אפילו הכי היה צריך ללמוד מאברהם, דאי משום 'רעב פזר רגליך' שמא שאני יצחק שברכו הקב"ה (לעיל כה, יא), ובשביל הרעב לא יחסר לו לחמו, ואין לו לצאת חוץ לארץ, כמו שהיה האמת שהקדוש ברוך הוא אמר לו "ואהיה עמך ואברכך" (פסוק ג), אבל מאברהם ילפינן שפיר, שהרי הקדוש ברוך הוא הבטיחו (ר' לעיל יב, א-ב) "לך לך וגו' ואגדלה שמך ואברכך" - בממון (רש"י שם), ואפילו הכי יצא חוץ לארץ, ובשביל זה היה צריך למילף מאברהם:
ואם תאמר מנא ליה לאברהם לצאת אחר שנתברך ואגדלה שמך ואברכך בממון, ואין זה קשיא, כי אברהם לא היה יוצא חוץ לארץ עד שהיה צריך לצאת מחמת הרעב, ולפיכך בודאי שפיר יצא, כמו שכתוב למעלה 'רעב בעיר פזר רגליך', והדין לצאת. אבל יצחק לפי שהיה יוצא חוץ לארץ קודם שהיה צריך לצאת מחמת הרעב, היה צריך למילף מאברהם, שהרי הקדוש ברוך הוא הבטיחו גם כן - והיה יוצא. ואין להקשות דשאני אברהם שהיה יוצא כשהיה צריך לצאת, דאין זה קשיא בודאי, דכיון דהברכה הכתובה באברהם (לעיל יב, א-ב) לא איירי ברעב, ולא נאמרה שיהיה בארץ בשעת הרעב - והקדוש ברוך הוא יברך אותו, מהשתא כיון שאין הברכה כך במשמעותה - הותר ליצחק גם כן לצאת, דלמה לא יצא, אי משום הברכה ויהיה לו הרעב כשובע, אין זה במשמעות הברכה כמו שלא היתה גבי אברהם, ולפיכך הוצרך הקב"ה לחזור ולברכו אפילו בשעת הרעב:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
אל תרד מצרימה שכן בארץ, עשה שכונה בארץ, הוי זורע, הוי נוטע. דבר אחר: שַכֵּן השכינה בארץ.
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו ב.
אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה
מהפקודה "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" ניתן להבין שיצחק החליט לרדת מצרימה, כמו אביו. יצחק גם תכנן לקרוא לאשתו "אֲחֹתִי", וזאת כדי שלא יהרגו אותו (ביאור:בראשית כו ז), בדיוק כמו שעשה אביו.
למה אלוהים לא רצה שהוא ירד למצרים?
לא נראה שאלוהים הביא את הרעב הזה כדי לקדם את הסיפור. אפשרי שיצחק רצה לצאת מהמדבר בהזדמנות שיש רעב ולא לחזור לשם.
ייתכן שמטרת הסיפור של יצחק בגרר היתה:
- אלוהים רצה הזדמנות לאסור על יצחק לרדת למצרים או לצאת מכנען, שכן אברהם נתן אותו לאדוני 'כעולה', ולכן חובה על יצחק להישאר בכנען, בארץ המוטחת.
- שהייה בארץ גרר נתנה הזדמנות ליצחק להפוך מרועה צאן לעובד אדמה מצליח, דבר שבהמשך יצור את המתח בין עשו ויעקב.
- למצרים יהיה תפקיד חשוב מאוד בבניית עם ישראל, אבל זה היה מתוכנן לקרות מאוחר יותר ובצורה אחרת.
- יציאה מכנען למדינות מפוארות כמו חרן ומצרים עלולה לגרום לכך שהיוצאים ירצו להישאר ויסרבו לחזור לכנען. לכן אלוהים היה צריך: 1) לשחד את אברהם בהבטחה שיהיה לו יורש והיורש יהיה לגוי גדול כדי להוציאו מחרן (ביאור:בראשית יב א); 2) לגרום שיקנאו ביצחק ובהצלחתו (ביאור:בראשית כו יד); 3) להביא סכנה על יעקב כדי שיעזוב את לבן (ביאור:בראשית לא ב); 4) לשעבד את בני ישראל במצרים (שמות ב כג). ייתכן ששאר הצרות בגלות גם הן היו רמזים ליהודים שהגיע הזמן לחזור לכנען ולקיים את חוקי אדוני שם.
שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ
במשפט הזה רואים היסוס וחוסר החלטה - אלוהים לא אמר ליצחק לאן ללכת. לאחר שאלוהים חשב זמן מה הוא החליט ואמר: "גּורּ בָּאָרֶץ הַזֹאּת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ ואֲַבָרְכֶךָּ" (ביאור:בראשית כו ג). כנראה אלוהים החליט שהמקום שבו יצחק נמצא הינו מספיק טוב, ואחר כך, עם מעט לחץ, יצחק יחזור לבאר שבע.
ייתכן שהרעב הזה נועד לחנך את משפחת אברהם וזרעו שרעב הוא חלק מהחיים בכנען ושחייבים להתכונן לרעב ולאגור אוכל למספר שנות רעב. לא נראה שיצחק ויעקב למדו את הלקח. הם לא הקימו מחסני אוכל בשנות השפע. אולם השיעור הזה הוטבע ביוסף, וכשהגיע הזמן, הרעיון קפץ למוחו.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כו ב"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.