איכה רבה ב
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ב[עריכה]
איכה רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
א. [ עריכה ]
(איוב ל, טו): "הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת" א"ר חנינא אמרה כנ"י לפני הקב"ה לשעבר הייתי אני מבהלת לאחרים כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (אסתר ו,): "ויבהילו להביא את המן" וכתוב אחד אומר (יחזקאל כו, כא): "בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ" ואומר (שמות טו,): "אז נבהלו אלופי אדום" ועכשיו הפוכה עלי.
א"ר אחא לחליו של עמוד שהיתה מתהפכת בתוך הפלטייא והטיסה בצרור ונסמכה כך (תהלים פח, ח): "עלי סמכה חמתך".
"תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי" בני אדם שהם נדיבים וראויין לבא לי גאולה על ידיהם את מרדפן כרוח.
"וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי" בני אדם שהם נדיבים וראויים לבא לי ישועה על ידיהם את מסיטן ומעבירן כעבים שנאמר "איכה יעיב באפו ה' את בת ציון" וכתיב (דברים ח, כ): "כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם" תאמר מה אלו בכהן ונביא אף אלו בכהן ונביא ומה אלו בשופר ובתרועה כך אלו בשופר ובתרועה ומה אלו בארבעה עשר שנאמר (עזרא ד , ט-י): "דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפָרְסָיֵא אַרְכְּוָיֵא בַבְלָיֵא שׁוּשַׁנְכָיֵא דֶּהָוֵא עֵלְמָיֵא וּשְׁאָר אֻמַּיָּא דִּי הַגְלִי אָסְנַפַּר רַבָּא וְיַקִּירָא" תאמר אף אלו בארבעה עשר דכתיב (ישעיה יז, ט): "ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החורש והאמיר" מהו האמיר ר' פנחס אמר כדאימרי ר' יהודה בר' סימון אמר כאמור בתורה דכתיב "כגוים אשר ה' מאביד מפניכם" תאמר מה אלו בנפילת החומה דכתיב (יהושע ו, כ): "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ" אף אלו בנפילת חומה מה אלו בעבים דכתיב (ירמיה ד, כט): "באו בעבים ובכפים" אף אלו בעבים "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ":
- אמר רבי חמא בר ר' חנינא איך חייב ה' ברוגזיה ית בת ציון אית אתרא דצווחין לחייבא עייבא ר' שמואל בר נחמני אמר איך כייב ה' ברוגזיה אית אתרא דצווחין לכיבא עייבא ורבנן אמרין איך שיים ה' ברוגזיה ית בת ציון.
- ר' הונא ור' אחא בשם ר' חנינא בריה דר' אבהו משל למלך שהיה לו בן בכה ונתנו על ארכובותיו בכה ונתנו על זרועותיו בכה והרכיבו על כתפו טינף עליו ומיד השליכו לארץ ולא הות מחותיתיה כמסוקיתיה מסוקיתיה ציבחר ציבחר ומחותיתיה כולא חדא כך (הושע יא, ג): "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" ואח"כ (שם י, יא) "אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה ישדד לו יעקב" ואחר כך "השליך משמים ארץ תפארת ישראל".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"השליך משמים ארץ תפארת ישראל" א"ר יהושע בר' נחמן משל לבני מדינה שעשו עטרה למלך הקניטוהו וסבלן הקניטוהו וסבלן אח"כ אמר להם המלך כלום אתם מקניטין אותי אלא בעבור עטרה שעטרתם לי הא לכון טרון באפיכון כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי הא לכון טרון באפיכון הוי "הִשְׁלִיךְ מַשְׁמִים אֶרֶץ וְגוֹ'":
- א"ר חנינא בר יצחק אין הקב"ה זוכר אותו "הַדָּם" של בין רגליו של זקן שנאמר (בראשית יז, כד): "וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בשר ערלתו".
א"ר יודן למלך שתפש את שונאיו והרגן והיו בני המדינה מפרכסין בדם שונאיו פעם אחת הקניטוהו ודחפן והוציאן חוץ לפלטין אמרו אין המלך נזכר לנו אותו הדם שהיינו מפרכסין בדם שונאיו כך אמרו ישראל לפני הקדוש אין את נזכר לנו אותו "הַדָּם" שבמצרים שנאמר (שמות יב, ז): "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"וְלֹא זָכָר הֲדֹם רַגְלָיו" אין הדום זה אלא בית המקדש הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים צט, ה): "רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא".
- א"ר אחא יום אחד היה חרון אפו של הקדוש ברוך הוא ואלו עשו ישראל תשובה פשרו (יחזקאל ט, א): "וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלֵי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ".
- עד היכן חטאו של עגל קיים ר' ברכיה ואמרי לה ר' נחמיה בן אלעזר עד עגליו של ירבעם בן נבט הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (הושע ז, א): "כְּרַפְּאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שׁוֹמְרוֹן" אמר הקב"ה באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל ונגלה רעות שומרון.
ר' ישמעאל בר נחמני בשם ר' יוחנן אמר עד חורבן בית המקדש דכתיב "קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלֵי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ" וכתיב (שמות לב, לד): "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם". - כתיב (ב): "וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלֵי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבוּשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת" כתיב הכא "והנה ששה" והלא חמש נזירות הן דכתיב (ה): "ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו אל תחוס עיניכם ואל תחמולו" וכתיב (ו): "זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית" א"ר יוחנן למלאך קשה שביניהם אמר זה גבריאל שנאמר "ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במתניו" ג' דברים היה אותו מלאך משמש קסנטור ספקלטור וכהן גדול, קסנטור דכתיב "וקסת הסופר במתניו" ספקלטור שנאמר (ישעיה, לד): "החרימם נתנם לטבח" וכהן גדול שנאמר "ואיש אחד בתוכם לבוש בדים" וכתיב בכהן (ויקרא טז,): "כתונת בד קודש ילבש".
- "ואיש כלי מפצו בידו" מאני זייניה מאני סותורייתה ומאני גלותיה מאני זייניה "ואיש כלי מפצו בידו" ומאני סיתורייתה (ישעיה, כז): "בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות" ומאני גלותיה דכתיב (ירמיה, נא): "מפץ אתה לי כלי מלחמה" וכתיב "ויבואו ויעמדו אצל מזבח הנחושת" ר' יהודה בר' סימון אמר עד מקום מחיצתו ורבנן אמרי עומד ומזכיר חטאין של אחז דכתיב ביה (מ"ב, טז): "ומזבח הנחושת יהיה לי לבקר" מהו לבקר א"ר פינחס פסלו ועשאו בעלי מומין כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ויקרא יג,): "לא יבקר הכהן".
- (ד): "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָו עֲבוֹר בְּתוֹךְ הָעִיר יְרוּשָׁלִָם" אלו כתיב ארשב"ל למלאך הקשה שבהן [אמר] זה גבריאל.
- "וְהִתְוִיתָ תָּו" רב נחמן אמר אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו ורבנן אמרי חתוכין ופספס ורב אמר על שנתנה בכל צד תי"ו תיהי תיהי ותחי תחי א"ר חנינא בר יצחק תמה זכות אבותיהן.
- ר' הושעיא שלח ואמר לרבי סימון בשביל שאת שרוי בביתו של קצין מפני מה אין אתה מוכיחן א"ל הלואי נהוי מאותן שכתוב בהן "הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים" אמר לו והלא מהן התחילה הפורענות דכתיב (ה): "ולאלה אמר באזני".
- א"ר אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב ולאלה אמר אלהים באזני אין כתיב כאן אלא "ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו אל תחוס עיניכם ואל תחמולו זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו" והיאך זה אלא באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני כסא הכבוד אמרה לפניו רבון העולם איזה מהן נהרג על שמך איזה מהן נפצע מוחו על שמך איזה מהן נתן נפשו על שמך אמר אין בהם כדי שטר ר' איבו אמר אמר הקב"ה יחרב בית המקדש ואל תגע יד בצדיקים ר' יהודה בר' סימון אמר הוא והם יש בהם כדי שטר ר' תנחומא ורבי אבא בשם ר' אבא מעולם לא אמר הקדוש ברוך הוא דבר טוב וחוזר בו וכאן חזר בו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ" אל תקרי וּמִמִּקְדָּשִׁי אלא וּמִמְקֻדָּשִׁי תחלו מיד מה כתיב "ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית" וכתיב (ז): "ויאמר אליהם טמאו את הבית ומלאו את החצרות חללים צאו ויצאו והכו בעיר" וכתיב (ח): "ויהי כהכותם ונשאר אני ואפלה על פני ואזעק (קול גדול) ואמר אהה אדני אלהים המשחית אתה את כל שארית ישראל" ואין שארית אלא צדיקים לכך בא ואמר "בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל וְגוֹ'":
ד. [ עריכה ]
"בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב" רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר ארבע מאות ושמנים בתי כנסיות היו בירושלים מנין מלאתי משפט מלתי כתיב וכל אחד ואחד היה לו בית ספר ובית תלמוד בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב" את כל נאותיו של יעקב כגון ר' ישמעאל ורבן גמליאל ור' ישבב ור' יהודה בן בבא ור' חוצפית המתורגמן ורבי יהודה הנחתום ור' חנניה בן תרדיון ור' עקיבא ובן עזאי ור' טרפון ואית דמפקין ר' טרפון ומעיילין ר' אלעזר חרסנה.
ר' יוחנן הוה דרש שיתין אפין ב"בלע ה' ולא חמל" ורבי הוה דריש עשרים וארבעה אפין ולא דר' יוחנן יתיר על רבי אלא רבי על ידי שהיה סמוך לחורבן הבית היה נזכר והיה דורש ובוכה ומתנחם אמר ר"י ר' היה דורש (במדבר כד, יז): "דרך כוכב מיעקב" אל תקרי כוכב אלא כוזב רבי עקיבא כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא הוה אמר היינו מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא אמר רבי יוחנן (בראשית כז, כב): "הַקֹּל קול יעקב" קול אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם ושמונים אלף תוקעי קרנות היו צרין על ביתר והיה שם בן כוזיבא והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע שלחו לו חכמים עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין אמר להם והיאך יבדקו אמרו לו כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים לא תסעוד ולא תסכיף הדא הוא דכתיב (תהלים ס, יב): "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו" ומה היה עושה בן כוזיבא היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות ועל זה אמר רבי עקיבא כך
שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו ובכל יום ויום מתפלל ואומר רבונו של עולם אל תשב בדין היום ולבסוף נתן דעתו לחזור אתא חד כותאי ומצאו ואמר לו אדוני כל יומין דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא לית את כביש לה אלא המתן לי דאנא עביד לך דתכבישנה יומא דין מיד עליל ביה בבוביה דמדינתא ואשכחיה לרבי אלעזר דהוה קאים ומצלי עבד גרמיה לחיש באודניה דרבי אלעזר המודעי אזלון ואמרון לבר כוזיבא חביבך רבי אלעזר בעי לאשלמא מדינתא עם אדריאנוס שלח ואתייה לההוא כותאי אמר ליה מאי אמרת ליה א"ל אין אנא אמר לך מלכא קטיל ליה לההוא גברא ואין לית אנא אמר לך את קטיל ליה לההוא גברא אבל מוטב ליקטליה ההוא גברא לגרמיה ולא תתפרסין מיסטירין דמלכותא בן כוזיבא סבר בדעתיה דבעי לאשלמא מדינתא כיון דחסל ר' אלעזר צלותיה שלח ואייתיה א"ל מה אמר לך הדין כותאי א"ל לית אנא ידע מה לחיש לי באודנאי ולא שמעת ליה כלום דאנא בצלותי קאימנא ולית אנא ידע מה הוה אמר נתמלא רוגזיה לבן כוזיבא יהב ליה חד בעיטא ברגליה וקטליה יצאתה בת קול ואמרה (זכריה יא, יז): "הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו" אמרה לו אתה סימית זרוען של ישראל וסימית עין ימינן לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא ואיתיאו רישיה לגבי אדריאנוס אמר מאן קטליה לדין אמר ליה חד גונתאי אנא קטלתיה לדין א"ל זיל ואייתיה לי אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה א"ל אילו לא אלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה וקרא עלוי (דברים לב, ל): "אם לא כי צורם מכרם" היו הורגים בהם עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה והולך בים ארבעה מילין ואם תאמר שקרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעה מילין וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום.
ר' הונא אמר יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה.
חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חורבן הבית ולמה נחרבה על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש ולמה הדליקו אמרו הבוליוטין שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה וכד הוה סליק חד מנהון לצלאה אמר ליה בעית לעיבדא בוליוטין א"ל לא בעית לאיעבדא ארכונטיס אמר להו לא אמרי ליה מן בגין דשמענא דאית לך חדא איסיא את בעי מזבנא יתיה לי א"ל לית בדעתי והוה כותב ומשלח אונותיה לבר ביתיה אין אתי גבר פלוני לא תשבקיניה מיעל לאיסיא דהוא מזבנא לי והוה אמר ההוא גברא הלואי איתברת רגליה דההוא גברא ולא סליק להדא זויתא הדא הוא דכתיב צדו צעדינו צדיאה אורחא מלהלכא באילין פלטייאתא קרב קיצנו קיצא דההוא ביתא מלאו ימינו יומא דההוא ביתא אף אינון לא פשת להון טב דכתיב (משלי יז, ה): "שמח לאיד לא ינקה".
א"ר יוחנן שלש מאות מוחי תנוקות נמצאו על אבן אחת ושלש מאות קופות של קצוצי תפילין נמצאו בביתר וכל אחת ואחת מחזקת שלש סאין וכשאתה בא לחשבון אתה מוצא שלש מאות סאין.
אמר רבן גמליאל חמש מאות בתי סופרים היו בביתר וקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבין הללו אנו יוצאין ודוקרין אותם וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני וקרא על עצמו "עיני עוללה לנפשי וגו'"
שני אחין היו בכפר חרוכא ולא הוון שבקין רומאי עבר תמן דלא הוו קטלי יתיה אמרי כל סמא דמילה ניתי כלילא דאדריאנוס וניתיב בראשו של (אלו) שמעון דהא רומאי אתון מן דנפקין פגע בהון חד סבא אמר להון ברייא בסעדיכון מן אלין אמרו ליה לא נסעוד ולא נסכיף מיד גרמו עונות ונהרגו ואייתיאו רישיהון לגבי אדריאנוס אמר מאן קטיל אילין א"ל חד גונתאי אנא קטילת להון א"ל זיל אייתי לי פיטומייהו אזל אשכח עכנא כריכא על צואריהון אמר אילו אלההון דאילין לא קטיל להון מאן הוה יכיל למיקטלינון וקרא עליהון "אם לא כי צורם מכרם".
שני ארזים היו בהר המשחה ותחת אחד מהן היו ארבע חנויות של מוכרי טהרות ומן האחד היו מוציאין מ' סאה גוזלות לכל חדש ומהן היו ישראל מספיקין לקנים טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין ולמה חרבו אי תימא מן הזונות והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם א"ר הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך לרבי אלעזר בן חרסום היה האלף אחד מהם וכנגדן היו לו אלף ספינות בים.
שלשה עיירות היה טימס שלהם עולה לירושלים כבול שיחין ומגדלא; ולמה חרוב כבול מפני המחלוקת שיחין מפני כשפים מגדלא מפני הזנות.
שלשה עיירות היו בדרום והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים; ואלו הן: כפר ביש, כפר שחליים, כפר דיכרין. כפר ביש- למה נקרא שמה כפר ביש? דלא הות מקבלא אכסניא. כפר שחליים- למה נקרא שמה כפר שחליים? דהוו מרבין בניהון כאילין תחלוסייא. כפר דיכרין- למה נקרא שמה כפר דיכרין? דכל איתתא דהות תמן הות ילדה בנין דיכרין וכל איתתא דהות בעיא למילד נקבה הוה נפקא לבר מן קרתא והות ילדה נקבה וכל איתתא אחריתא דהות בעיא למילד בר דכר הוה אתיא תמן והות ילדה זכר וכדו כד את נצעהון בשתין רבוון דקניי לא נסיין להון.
א"ר יוחנן קפצה לה ארץ ישראל רב הונא אמר ג' מאות חנויות של מוכרי טהרות היו במגדלא דצבעייא ושלש מאות חנויות של אורגי פרוכות היו בכפר נמרה ור' ירמיה בש"ר חייא בר אבא אמר שמונים אחים כהנים היו נשואים לשמונים כהנות אחיות בלילה אחד תלונהו בחדא גפנא חוץ מאחים בלא אחיות חוץ מאחיות בלא אחים חוץ מלויים וחוץ מישראל שמונים אלף פרחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה ר' יודן שאל לרבי אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים א"ל לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל תמן כתיב (ויקרא יז, יג): "ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה וגו' וכסהו בעפר" ברם הכא כתיב (יחזקאל כד, ז): "כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר" וכל כך למה (שם, ח) "להעלות חמה לנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות".
ז' עבירות עברו ישראל באותו היום הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וחללו את השם וטמאו את העזרה ושבת ויום הכפורים היה וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח אמר להון מאי היא אמרו ליה דם פרים וכבשים אייתי פרים וכבשים ולא אידום אייתי כל מיני דמים ולא אידום אמר להון אי אמריתו לי מוטב ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא ולא אמרו ליה והשתא דאמר להו הכי אמרו ליה מה נכסי מינך נבייא כהנא הוה לן והוה מוכיח לן לשום שמיא קבילו ולא קבלינן מיניה אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה אמר להון אנא מפייסנא ליה אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח אייתי פרחי כהונה שחט עילויה ולא נח שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח אמר לו זכריה טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם לאלתר נח והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בו (בראשית ט, ו): "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" אותו האיש שאיבד נפשות הרבה עאכ"ו מיד נתמלא הקב"ה רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו.
שמונים אלפים פרחי כהונה בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר ובידן מגיני זהב הלכו להם אצל ישמעאלים והוציאו להם מיני מלוחים ונודות מנופחות אמרו להם נשתה קדמיי אמרו להן אכלו קדמיי ולבתר כן אתון שתיין מן דאכלון הוה נסיב כל חד וחד מינייהו זיקא ויהב ליה בפומיה והוה רוחא עליל בכריסה ובקעה ליה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה כא, יג): "מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים" (יד): "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד" מי נתון ביער הלבנון בערב תלינו אלא ארחות דדנים ארחהון דבני דדנייא עבדין כן וכי כן עבד אבוהון לאבוכון מה כתיב באבוכון (בראשית כא, יט): "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר" ואתם לא קיימתם "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם" וכי מטיבותהון אייתן לגביכון.
(טו): "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ" מפני חרבו של נבוכדנצר נדדו "מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה" מפני שלא היו שומרים שמיטותיהן כראוי כמה דאת אמר (שמות כג, יא): "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" "וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה" ע"י שלא היו שומרים שבת כראוי כמה דאת אמר (נחמיה יג, טו): "בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת" "וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה" מפני שלא היו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה דכתיב בה (במדבר כא, יד): "על כן יאמר בספר מלחמות ה'" דא"ר יוחנן מגיבתון ועד אנטיפרס ששים ריבוא עיירות היו וקטנה שבהן זו בית שמש הדא היא דכתיב (ש"א ו, יט): "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ וגו'" וכדון אפילו מאה קני לית בה א"ר יוחנן משמרתה היתה קטנה במשמרות והיתה מוציאה שמונים אלף פרחים כמה פולמסאות עשה אדריאנוס תרין אמוראין חד אמר חמשים ושתים וחד אמר חמשים וארבעה א"ר יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה שותפת בשתי חורבנות ר' יודן אמר בחורבן ראשון העמידה שמונים אלף קשתין ובשני העמידה ארבעים אלף קשתין רבי הונא אמר בחורבן אחרון הם כראשון:
- ר' יודן אמר כל בירה ובירה שהיתה בירושלים לא היתה ראויה להכבש פחות מארבעים יום ר' פנחס אמר פחות מחמשים יום וכיון שגרמו עונות "הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ".
- "חִלֵּל מַמְלָכָה" אלו ישראל כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" "וְשָׂרֶיהָ" אלו שרים של מעלן את מוצא עד שלא באו השונאים היה ירמיה אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות אמרו לו אם יבאו השונאים מה יכולין לעשות לנו חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת נורא וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא אמר להו הקדוש ברוך הוא בדידי אתון משתמשין עמד הקב"ה ושינה את שמותם של מלאכים דעל מיא עבד על נורא ודעל נורא עבד על פרזלא והיו מזכירין שמותם מלמטה ולא היו עונין להם הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, כח): "וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ" וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים התחילו מזכירין שר פלן איתא עביד לו מיליא פלן אמר ליה לית בחילי דאנא מירים מינה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ" חלל ממלכה זה צדקיה מלך יהודה ושריה אלו שרים של מעלה:
- עשר קרנות הן קרנו של אברהם קרנו של יצחק קרנו של יוסף קרנו של משה קרנה של תורה קרנה של כהונה קרנה של לויה קרנה של נבואה קרנו של בית המקדש קרנו של ישראל ויש אומרים קרנו של משיח קרנו של אברהם שנאמר (שם ה, א) "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן" קרנו של יצחק שנאמר (בראשית כב, יג): "נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" קרנו של יוסף שנאמר (דברים לג, יז): "וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו" קרנו של משה דכתיב (שמות לד, כט): "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" קרנה של תורה דכתיב (חבקוק ג, ד): "קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ" קרנה של כהונה דכתיב (תהלים קיב, ט): "קרנו תרום בכבוד" קרנה של לויה שנאמר (דה"א כה, ה): "כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן" קרנה של נבואה דכתיב (ש"א, ב): "רמה קרני בה'" קרנו של בית המקדש דכתיב (תהלים כב,): "ומקרני רמים עניתני" קרנו של ישראל שנאמר (שם קמח,) "וירם קרן לעמו" ויש אומרים קרנו של משיח שנאמר (ש"א, ב): "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו" וכולן היו נתונות בראשן של ישראל וכיון שחטאו ניטלו מהן הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב"גדע בחרי אף כל קרן ישראל" וניתנו לאומות העולם הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (דניאל ז,): "ועל קרניא עשר די בראשה ואחרי די סלקת ונפלה מן קדמה תלת" וכתיב בתריה "וקרניא עשר מינה מלכותה עשרה מלכין יקמון ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן קדמיא ותלתא מלכין יהשפל" וכשישראל עושין תשובה הקדוש ברוך הוא מחזירן למקומם הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים עה,): "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק" הקרנות שגידע צדיקו של עולם אימתי הוא מחזירן למקומם לכשירומם הקב"ה קרן משיחו דכתיב (ש"א, ב): "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו".
- ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר כיון שגרמו עונות ונכנסו שונאים בירושלם נטלו גבוריהם של ישראל וכפתו ידיהון לאחוריהון אמר הקדוש ברוך הוא (תהלים צא,): "עמו אנכי בצרה" כתבתי בתורה ועכשיו בני שרויין בצער ואני ברווח כביכול "השיב אחור ימינו" ולבסוף גלה אותה לדניאל הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (דניאל יב,): "ואתה לך לקץ" אמר לו ליתן דין וחשבון אמר לו הקב"ה ותנוח אמר לו והנחה לעולם אמר לו ותעמוד אמר לו עם מי עם הצדיקים או עם הרשעים אמר לו לגורלך עם הצדיקים אמר לו באחרית הימים או באחרית הימין אמר לו לקץ הימין אותה ימין שהיא משועבדת קץ נתתי לימיני גאלתי את בני גאלתי את ימיני והוא שאמר דוד (תהלים ס,): "למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני":
ז. [ עריכה ]
"ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב" ארשב"ל כשהפורענות באה אין מרגיש בה אלא יעקב מאי טעמא ויבער ביעקב כאש להבה וכשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שם, יגל יעקב ישמח ישראל):
- ר' איבו אמר הן לא פלשו אחר מדת הדין אף מדת הדין לא פלשה אחריהם הם לא פלשו אחר מדת הדין שנאמר (במדבר יא, א): "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים" מתאוננים אין כתיב כאן אלא כמתאוננים (הושע ה, י): "הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גבול" מסיגי אין כתיב כאן אלא כמסיגי (שם ד, טז) "כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה" כי פרה סוררה אין כתיב כאן אלא כפרה סוררה ומדת הדין לא פלשה אחריהם "דרך קשתו" אויב אין כתיב כאן אלא "כאויב".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב" זה פרעה שנאמר (שמות טו, ט): "אמר אויב""נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר". - זה המן שנאמר (אסתר ז, ו): "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב" זה עשו דכתיב (יחזקאל לו, ב): "יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב".
- ר' תנחום בר ירמיה אמר אלו בנים שהן חביבין על אבותם כגלגל העין שלהם רבנן אמרי אלו סנהדרין שהן חביבין על ישראל כגלגל העין.
- ד' שפיכות הן לטובה וארבע שפיכות הן לרעה ארבע שפיכות לטובה שנאמר (זכריה יב, י): "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" (יואל ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו'" (שם, ב) "וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי" (יחזקאל לט, כט): "וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי אלהים" וארבע שפיכות לרעה שנאמר (ישעיה מב, כה): "וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ" וביחזקאל כתיב (יחזקאל ט, ח): "בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם" וכתיב "כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו" והדין "שפך כאש חמתו":
- א"ר איבו הן לא פלשו אחר מדת הדין אף מדת הדין לא פלשה אחריהם הם לא פלשו אחר מדת הדין דכתיב ויהי העם כמתאוננים מתאוננים אין כתיב כאן אלא כמתאוננים היו שרי יהודה כמסיגי גבול מסיגי אין כתיב כאן אלא כמסיגי כי כפרה סוררה פרה סוררה אין כתיב כאן אלא כפרה סוררה אף מדת הדין לא פלשה אחריהם דכתיב היה ה' כאויב היה ה' אויב אין כתיב כאן אלא כאויב.
- ר' ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן לשלשה מקומות גלו ישראל אחד לפנים מן נהר סמבטיון דכתיב (ישעיה מט, ט): "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ" אחד חוץ מן נהר סמבטיון "עַל דְּרָכִים יִרְעוּ" אלו שירדו עליהם ענן והקיפן "וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם" אלו שגלו לדפני אנטוכיא.
- סכופים סכיפים:
- ר' חמא בר' חנינא אמר כגנה שנחמס מעייניה והלבין ירקה ור' שמעון בר נחמני אמר כאדם הראשון כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (בראשית ג, כד): "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וגו'" א"ר אבהו שכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקדוש ברוך הוא.
- איפשר שהקב"ה משכח מועדותיהם ושבתותיהם של ישראל אלא מועדותיו ושבתותיו של ירבעם בן נבט שבדא להם הלא הוא דכתיב (מ"א יב, לג): "בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא (מלבד) מִלִּבּוֹ" מלבד כתיב כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ויקרא כג, לח): "מלבד שבתות ה'".
- מלך זה צדקיהו וכהן זה שריה בן מחסיה:
- ר' חגי בשם ר' יצחק אמר לבני מדינה שערכו שלחנות למלך הקניטוהו וסבלן אמר להם המלך כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל שלחן שערכתם לי הא לכון טרון באפיכון כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כלום אתם מכעיסין אותי אלא בשביל קרבנות שהקרבתם לי הא לכון טרון באפיכון הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב"זנח ה' מזבחו".
- ר' ברכיה ור' חלבו ור' איבו בשם ר' שמואל בר נחמני אמר את מוצא בשעה שנכנסו גוים לבהמ"ק נתנו ידיהם תחת ערפיהם והפכו פניהם כלפי מעלה וחרפו וגדפו ועשו מסגר של גליאסין שלהן וראשם בארץ הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב"הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ".
- ר' חנינא ור' אחא ור' מיאשה בשם ר' ינאי אמרי מכח אותו הקול נפלה בבל דכתיב (ישעיה כא, ט): "נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לארץ" ר' ברכיה ור' חלבו ור' איבו בשם ר' שמואל בר נחמני אמרי אף מלכות הזו כן עשתה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב"קול נתנו בבית ה' כיום מועד" ר' הונא ור' אחא ור' מיאשה בשם ר' ינאי אף היא אינה צריכה ליפול אלא מכח אותו הקול הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה נ, מו): "מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל" ריב"ל אמר קול צרות מרגשות ואפלה עולה לכרך גדול של צור ולמה שקולו של עשו מקטרג הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, ו): "קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' משלם גמול לאויביו":
יב. [ עריכה ]
"חָשַׁב ה' לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן" א"ר יוחנן לא מן הכרוז הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה לב, לא): "כִּי עַל אַפִּי [וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת]" א"ר אילם כאדם שהוא עובר במקום מטונף ועוקם את חוטמו.
"נָטָה קָו" יש קו לטובה ויש קו לרעה לטובה (זכריה א, טז): "וקו ינטה על ירושלם" וקו לרעה דין "נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ".
"וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ" כההוא דא"ר הונא בריה דר' אחא שורא ובר שורא:
יג. [ עריכה ]
"טָבְעוּ בָּאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ" ר' הונא בשם ר' יוסי אמר שערים חלקו כבוד לארון לפיכך לא שלט בהם אויב הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים כד, ז): "שאו שערים ראשיכם" לפיכך "טָבְעוּ בָּאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ".
"מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה" אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ח): "וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו" יש תורה בגוים אל תאמן דכתיב "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה".
"נְבִיאֶיהָ" אלו נביאי שקר גם נביאיה אלו נביאי אמת אלו ואלו "לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'":
יד. [ עריכה ]
"יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן" א"ר אלעזר אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך שע"י פרשת נדרים נהרגו סנהדרי גדולה של צדקיהו לפי כשגלו יכניה מינהו המלך נבוכדנצר על חמשה מלכים הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה, כו): "ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה" והוה עליל ונפיק בלי רשו יומא חד עליל לגביה ואשכחיה דתליש בשר ארנבא ואכיל כשהוא חי א"ל אישתבע לי דלית את מפרסם לי ואישתבע ליה ובמה השביעו ר' יוסי בר' חנינא אמר במזבח הפנימי והוון חמשה מלכין יתבין ומפרתין ליה בנבוכדנצר קדם צדקיהו ואמרי ליה לא יאייא ליה מלכותא לנבוכדנצר אלא לך יאיא מלכותא דאת מזרעו של דוד אף הוא מפרתיה לנבוכדנצר ואמר אנא חמיתיה דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל שלחון מיד ואמרון ליה למלכא ההוא יהודאה דהוה עליל ונפיק בלי רשו קדמך אמר לן אנא חמיתיה לנבוכדנצר דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"ב, כד): "וימרוד צדקיהו במלך בבל" מיד בא וישב בדפני של אנטוכיא ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו כיון שראה אותם שהם כולם בני אדם של צורה גזר והוציאו להם קתדראות והושיבן אמר להם דרשו לי את התורה מיד היו קורין פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו וכיון שהגיעו לפרשת נדרים (במדבר ל, ב): "איש כי ידור נדר" אמר להון אי בעי למהדר ביה יכיל או לאו אמרו לו ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו אמר להם דומה אני שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי מיד גזר והורידן לארץ הדא הוא דכתיב "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון".
"הֶעֱלוּ עָפָר" התחילו מזכירין זכותו של אברהם דכתיב (בראשית יח,): "ואנכי עפר ואפר""חָגְרוּ שַׂקִּים" התחילו מזכירין זכותו של יעקב דכתיב (שם לז,) "וישם שק במתניו" מה עשו להם קשרו שערן בזנבי סוסיהם והיו מריצין אותם מירושלם ועד לוד הדא הוא דכתיב "הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם":
טו. [ עריכה ]
"כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי" אמר ר' אלעזר סיקוסים ניתן לעין דמעת הסם ודמעת החרדל ודמעת קילורית ודמעת השחוק יפה מכולן שלש דמעות רעות דמעת העשן ודמעת הבכיה ודמעת בית הכסא ושל תשחורת קשה מכולם ומעשה באשה אחת שהיה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה עליו בלילות עד שנשרו ריסי עיניה אזלת לגבי אסייא אמר לה כחולי מן החלי ואת מנשמה.
"נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי" מעשה באיש אחד שהיה לו בן תשחורת ומת והיה בוכה עליו בלילות עד דנחת כבדיה אמר כבר כבדיה דההוא גברא נחת מאן בכי עלוי ולא אהנית כלום:
טז. [ עריכה ]
"לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן" ר' חנינא אמר גלוסקין וקונטיטון ור' סימון אמר גלוסקין וחמר עתיק.
"בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר" הות איתתא אמרה לבעלה סב לך חד שירא או חד קדש וסק לשוקא אי משכחת כלום ואנן אכלין הוה סליק לשוקא וחמי ולא אשכח כלום והוה מפרפר ומאית והיא אמרה לברה חמי מה עביד אבוך סליק לשוקא וחמא אבוהי מית והוה מפרפר ומית עלוהי הדא הוא דכתיב "בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר" היינו בעלה ובנה הגדול.
"בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם" הוא ברא זעירא בעי למינק ולא משכח חלב ומפרפר ומית:
יז. [ עריכה ]
"מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָךְ" כמה נביאים העדתי בכם רבי ור' נתן רבי אמר נביא אחד בבקר ונביא אחד בין הערבים הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"ב, יז): "ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה" ר' נתן אמר שני נביאים בשחרית ושני נביאים בערבית הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה, ז): "ואשלח לכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח השכם בבקר ושלוח בערב".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"מָה אֲעִידֵךְ" ר' יונתן אמר כמה ביזות נתתי לכם ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחון ועוג ביזת שלשים ואחד מלכים א"ר לוי בערבייא צווחין לביזתא עדיתא.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"מה אעידך" כמה ויעודין ויעדתי בכם אהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובית עולמים שנים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף"מה אעידך" רבי אומר כמה קישוטין קשטתי אתכם א"ר יוחנן ששים רבוא מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה בסיני ועטרה ביד כל אחד ואחד לעטר כל אחד ואחד מישראל ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרין רבוא ירדו אחד מקשטו ואחד מלבישו עטרה ר' הונא דצפורי אמר זוני כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (איוב יב,): "מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם".
"מָה אֲדַמֶּה לָךְ" לאיזו אומה דמיתי אתכם לאיזה אומה גאלתי ביד חזקה והבאתי על אויביה עשר מכות לאיזו אומה קרעתי הים והורדתי את המן והגזתי את השלו והעליתי להם את הבאר לאיזו אומה הקפתי ענני כבוד וקרבתי לפני הר סיני ונתתי להם תורתי.
"הבת ירושלם" הבת שיראה ומשלמת לי.
"מָה אַשְׁוֶה לָךְ וַאֲנַחֲמֵךְ" רבי יעקב דכפר חנן אמר לכשאשוה לך אנחמך לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה, ב): "ונשגב ה' לבדו" באותה שעה אנחמך.
"בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן" בנים המצויינין במילה ובתגלחת ובציצית.
"כי גדול כים שברך" א"ר חולפאי מי שהוא עתיד לרפאות שברו של ים הוא ירפא לך א"ר אבין מי שאמרתם לו שירה על הים (שמות טו,): "זה אלי ואנוהו" הוא ירפא לך ריב"ל אמר "ירפא לך. נביאיך":
יח. [ עריכה ]
"נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל" רבי אלעזר אמר נאמר בנביאי שומרון תִּפְלָה שנאמר (ירמיה כג, יג): "וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה" ונאמר בנביאי ירושלם תִּפְלָה הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב"שוא ותפל" ר' שמואל בר נחמני אמר נאמר בנביאי ירושלם שערוריה שנאמר (שם, יד) "וּבִנְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה" ונאמר בבית ישראל שערוריה דכתיב (שם יח, יג) "שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל".
"וְלֹא גִּלּוּ עַל עֲוֹנֵךְ לְּהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ" דהוו מאסיין מחתין לך על אפוי.
"וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִם " ומדוחם כתיב:
יט. [ עריכה ]
"סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם" ר' יוחנן בשם רשב"י אמר כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלם וכל מי שהיה רוצה לחשב היה רץ ומחשב שם שלא יצא חוץ לירושלם מצטער לקיים מה שנאמר "מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ" ועכשיו "ספקו עליך כפים".
"שָׁרְקוּ וְיָנִיעוּ רֹאשָׁן עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם" כרכי האומות הן אומרים שבחן בפיהם הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (יחזקאל כז,): "את אמרת אני כלילת יופי" אבל ירושלם אחרים אומרים שבחה בפיהם הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב"הַזֹּאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי" ר' נתן אמר פרקמטוטא סליק לזבנא עמריא דמך ולא זבן אמר דין דאתון אמרין משוש לכל הארץ קרן וזבין אמר טבאות אמריתו "מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ":
כ. [ עריכה ]
"פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם" למה הקדים פ"ה לעי"ן לפי שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם:
כא. [ עריכה ]
"עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם" ר' אהבה בריה דר' זעירא אמר משעה שאמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו,): "ואם עד אלה לא תשמעו לי וגו' והלכתי אף אני עמכם בקרי" שמא כך עשה ח"ו אלא "עָשָׂה ה' וְגוֹ'"
"[בִּצַּע אֶמְרָתוֹ]" פשורי מפשר ר' יעקב דכפר חנן אמר בזע פרפורין שלו.
"וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב" א"ר אחא בטובה הוא שמח עמהם דכתיב (דברים ל,): "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך" אבל ברעה משמח הוא אחרים הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב"וישמח עליך אויב הרים קרן צריך" ועל זה נאמר "צָעַק לִבָּם אֶל ה' חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי וְגוֹ'":
כב. [ עריכה ]
"קוּמִי רֹנִּי בַּלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת" ר' אומר ד' אשמורות בלילה וד' משמרות ביום העונה אחד מכ"ד לעת והעת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת וכמה הוא רגע ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאמרו ורבנן אמרי כהרף עין ושמואל אמר אחד מחמשת רבוא וששת אלפים וה' מאות וארבעים ושמונה לשעה זה הוא רגע ר' נתן אמר שלש אשמורות בלילה ר' זריקא ור' אמי בשם רשב"ל אמר כתוב אחד אומר (תהלים קיט,): "חצות לילה אקום להודות לך" וכתוב אחד אומר (שם,) "קדמו עיני אשמורות" כיצד יתקיימו שני כתובים ר' חזקיה ואמרי לה ר' זריקא ור' אמי חד אמר טעמיה דרבי וחד אמר טעמיה דר' נתן מאן דאמר טעמא דרבי הא ניחא מאן דאמר טעמא דר' נתן ראש אשמורת התיכונה ור' נתן מה מקיים חצות לילה אלא פעמים חצות לילה ופעמים קדמו עיני אשמורות ואיך עבידא בשעה שדוד אוכל סעודת עצמו אוכל עד תשע שעות וישן עד ראש אשמורת התיכונה ועומד ועוסק בתורה ובשעה שדוד אוכל סעודת מלכים אוכל עד הערב וישן עד חצות ועומד ועוסק בתורה מחצות לילה ולמטה.
בין כך ובין כך לא היה השחר בא ודוד ישן והוא שאמר דוד (תהלים נז,): "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר" איתער יקרי מן קדם יקריה דבוראי יקרי לית כלום קדם יקריה דבוראי אעירה שחר אנא מעורר שחרא ולית שחרא מעורר לי.
ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר מנחם אמר כנור היה נתון תחת מראשותיו והיה עומד ומנגן בו בלילה א"ר לוי כנור תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"ב, ג): "והיה כנגן המנגן" והיה כנגן במנגן אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן הכנור מאליו היה מנגן וכשהיה דוד שומע קולו היה עומד ועוסק בתורה וכיון שהיו ישראל שומעים קולו של דוד עוסק בתורה היו אומרים ומה דוד מלך ישראל עוסק בתורה אנו עאכ"ו מיד היו עוסקין בתורה ומה מקיים ר' קרייה דר' נתן אמר רב הונא סופו של שנייה וראשה של שלישית שמתווכות הלילה אמר לו רבי מני אלו נאמר תיכונות יאות הות הא לא נאמר אלא תיכונה קדמייתא לא מיתחשבה דעד כדו לא אתא עידן:
כג. [ עריכה ]
"רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה" מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים בכל שנה ושנה וכיון שהקיפה מצודה לירושלם טבחתו אמו בידיה ואכלתו והיה ירמיה מקונן לפני המקום ואומר "לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים" ורוח הקדש משיבתו "אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא" זה זכריה בן יהוידע:
כד. [ עריכה ]
"שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת וְגוֹ'" כתיב (ירמיה, ו): "ואת חמת ה' מלאתי נלאיתי הכיל שפוך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדיו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים" לפיכך "שכבו לארץ חוצות":
כה. [ עריכה ]
"תִּקְרָא כְּיוֹם מוֹעֵד מְגוּרֵי מִסָּבִיב" מהו מגורי מגו ביתאי א"ר אלעזר בר' מרינוס בני אדם שעשו קוסי פרפיראן שלי דאתי עלי.
"וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד" תני ר' חייא כנגד בנים ובנות שיהיו לך יהיה החטא מאבדן אשר טפחתי ורָבִיתִי אין כתיב כאן אלא "אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם".
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.