תענית יא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר (הושע יא, ט) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר לא קשיא אהא דמצי לצעורי נפשיה הא דלא מצי לצעורי נפשיה ר"ל אמר נקרא חסיד שנאמר (משלי יא, יז) גומל נפשו איש (חסיד) [צ"ל חסד] ועוכר שארו וגו' אמר רב ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה אמר רבי ירמיה בר אבא באין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד (אמר) ר' ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש גאין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים:
אוכלין ושותין משחשיכה כו':
אמר רבי זעירא אמר רב הונא דיחיד שקיבל עליו תענית אפילו אכל ושתה כל הלילה למחר הוא מתפלל תפלת תענית הלן בתעניתו אינו מתפלל של תענית אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא סבירא ליה אין מתענין לשעות או דלמא מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית אמר ליה אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית ושאני הכא דאיכא שעות דליליא דלא קביל עליה מעיקרא מר עוקבא איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות או אין מתענין לשעות לא הוה בידיה קנקנין של נכרים אסורין או מותרין לא הוה בידיה במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים לא הוה בידיה אזל ושאיל בי מדרשא אמרו ליה והלכתא מתענין לשעות ומתפללין תפלת תענית זוהלכתא קנקנין של נכרים לאחר שנים עשר חדש מותרין במה שימש משה כל ז' ימי המלואים בחלוק לבן רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין לו אימרא אמר רב חסדא
רש"י[עריכה]
כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן דהכי משמע בקרבך קדוש כלומר דאסור להתענות בקרבך קדוש רישיה דקרא קדריש בשביל שקדוש שרוי בצער לא אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא הוא:
הא דמצי מצער נפשיה - שיכול לסבול התענית משבחו הקב"ה אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא:
נקרא חסיד - המתענה דכתיב גומל נפשו איש חסד מפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כא) שברי"ר בלע"ז מפי מורי אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו:
ועוכר שארו - המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר:
שממעט במלאכת שמים - חלש הוא ואינו יכול ללמוד:
שירותיה - סעודתו כלבא ליכול סעודתו ולכך המתענה אינו מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל:
אין תענית צבור בבבל - לענין איסורי חומרי תענית אמר ר' ירמיה למילתיה שהיו נוהגין בו כעין אבילות שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל אלא תשעה באב בלבד:
יחיד שקיבל עליו תענית - מאתמול הרי אני יושב בתענית למחר אפילו אכל ושתה כל הלילה עד עמוד השחר למחר מתפלל תפלת תענית עננו:
לן בתעניתו - באותו תענית שקיבל עליו שלא אכל במוצאי תעניתו ולן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבקר:
למחר אין מתפלל תפלת תענית - אינו יכול להתפלל עננו קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אע"פ שהוא יום אחד כדכתיב (בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולקמן מפרש ואזיל מאי קסבר רב הונא מאי טעמא אין מתפלל למחר עננו: והכי גרסינן מאי קסבר רב הונא מיסבר קסבר אין מתענין לשעות או דלמא קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית אמר אביי לעולם קסבר מתענין לשעות (ומתפלל) תפלת תענית כו'. פירוש מאי קסבר רב הונא אין מתענין לשעות כלומר האי דקאמר למחר אין מתפלל תפלת תענית לכך אינו מתפלל דקבלת תענית זה אינו קבלה ואינו תענית כלל ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית הרשות בידו דאין מקבלין תענית לשעות כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל כלומר שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות ואחר כך נמלך ולן בתעניתו או דלמא האי דקאמר רב הונא למחר אין מתפלל תפלת תענית לאו משום דאין מתענין לשעות דשם תענית עליו ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית אינו יכול אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית דסבר אין תענית של שעות חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו עננו:
לעולם קסבר - בעלמא דמתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית והכא מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית דשאני הכא היכא דהתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו דלא קיבלה עילויה שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול כדרך שאר מתענין לשעות ואינו חשוב להתפלל עליו עננו:
מר עוקבא איקלע לגינזק - גרסינן דאילו ר' עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי ועוד דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה מעשה ברבי עקיבא כו' ולא בגמרא:
קנקנים של חרס - שמכניסין בהן יין לקיום אסור להשתמש בהן:
במה שימש משה - דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה דכתיב (שמות כט) והלבשתם שבשעה שהיה משה עובד אהרן היה לבוש בגדי כהונה ועבודה דמשה גזירת הכתוב הוא ובגדי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של חול שיוצא בהן לשוק:
לאחר שנים עשר חדש - הולך טעם יין נסך ומותרים בלא עירוי מים אבל תוך י"ב חדש צריך עירוי שלשה ימים מעת לעת:
בחלוק לבן - של פשתן עשוי לשם כך:
רב כהנא מתני - כי האי לישנא:
בחלוק לבן שאין בו אימרא - שפה מתרגמינן אימרא (שם כח) כלומר תחוב היה מחוט אחד כל החלוק ולא כבגדים שלנו שבתי הידים מדובקין בבגד הגוף בתפירה כדי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הוציא מעות הקודש משום שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל:
תוספות[עריכה]
כאילו קדוש. הקב"ה פירוש והא אמר לעיל שנקרא קדוש כלומר שהיושב בתענית נקרא קדוש ומשני לא קשיא:
גומל נפשו. פירוש שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה נקרא חסיד:
אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. פירוש שהיה להם הרבה גשמים:
יחיד שקיבל עליו תענית אע"פ שאכל ושתה כל הלילה מתפלל תפלת תענית תימה אמאי נקט יחיד דצבור נמי דאמרינן במתני' (לעיל דף י.) דעושין שלשה תעניות ואוכלים משחשיכה וצ"ע:
לן בתעניתו. פירוש שהתענה היום ובלילה לא אכל ולן בתעניתו אע"ג שהלינה היה מכח תענית שקיבל עליו אינו מתפלל תפלת תענית ובה"ג יש אוכל ומתפלל תפלת תענית ומפרש כמו הכא דבשחרית אומר תפלת תענית אע"פ שאכל כל הלילה ויש מתענה שאינו מתפלל כמו בערבית אע"פ שלא אכל ומפרש בהלכות גדולות דאין אומרין עננו בתפלת שחרית שמא נמצא שקרן בתפלתו דשמא לא יסיים התענית ולי נראה דלא נקרא שקרן כיון שהיה בדעתו להתענות אפילו אקרי אונס אחר כך ולא מצי לצער נפשיה לא גרע ממתענין לשעות וכן משמע מהא דתנן (לקמן דף יט.) ירדו להם גשמים קודם חצות אינן משלימין ומסתמא משמע שאמרו תפלת תענית מכל מקום אין זה ראיה גמורה דשמא לא אמרוה ומהא דלקמן (דף יב:) גבי רב הונא בריה דרב יהושע בריה דרב אידי. דיתיב בתעניתא מדאמרו ליה ליזוף מר וליפרע ואמר להו תענית חלום הוא אמאי לא אמר מפני שאמר תפלת תענית אין זה ראיה לדברי ה"ג דלא היה דעתו להתענות. מבעוד יום ולא קבל עליו וכתב הר"מ מי שלא קבל עליו מבעוד יום דאין אומר עננו אי לאו דתענית חלום הוא ונוהגים ששליח צבור אומרו בשחרית כדי להודיע לעולם ולהזכיר התענית אבל יחיד אינו אומר עד המנחה [ובטור אורח חיים (סי' תקסה) אומר שליח צבור אומר בכל פעם שאי אפשר שלא יתענו קצת מקהל עכ"ל]:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק א (עריכה)
לז א , טור ושו"ע או"ח סי' תקע"א סעיף א':
לח ב מיי' פ"ג מהל' תענית הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תקס"ח סעיף ו':
לט ג טור ושו"ע או"ח סי' תקע"א סעיף ב':
מ ד מיי' פ"א מהל' תענית הלכה י', סמ"ג עשין יג, טור ושו"ע או"ח סי' תקס"ב סעיף ז':
מא ה מיי' פ"א מהל' תענית הלכה י"א, סמ"ג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תקס"ב סעיף ט':
מב ו מיי' פ"א מהל' תענית הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקס"ב סעיף י':
מג ז מיי' פ"א מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין קמח, טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ה סעיף ט"ז:
ראשונים נוספים
רבינו חננאל
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
א"כ מה ת"ל מאשר חטא על הנפש בנזיר שנטמא הכתוב מדבר ומפני שנטמא נקרא חוטא. ור"ל אמר המונע עצמו מן התענית הוא חסיד שנאמר גומל נפשו איש חסד. הגומל טוב לנפשו איש חסד:
א"ר ירמיה אין ת"ח רשאי לסגף עצמו בתענית מפני שממעט (עצמו) במלאכת שמים.
אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית ב' ימים זה אחר זה אפילו אוכל ושותה כל הלילה כו'. הדין במי שקבל עליו יום אחד או ב' ימים תענית דינם אחד מיהו נוח להתלמד להבין פירושו בשני ימים מיום אחד. וכן פירושו. אדם שקבל עליו להתענות שני ושלישי והתענה יום ב' ובערב אכל ושתה למחר עוד ביום ג' מתענה ומתפלל תפלת תענית אע"פ שמתענה רוב יום ג' מפני שלא קבל עליו מיום ב' להתענות יום ג' ונמצא תעניתו ביום ג' תענית שעות דהא לא קיבל תענית מאתמול. ועל זה מדקדק רב יוסף מ"ט דרב הונא. מי אמרינן קסבר רב הונא מתענה לשעות.
והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית. לפיכך אמר למחר אינו מתפלל תפלת תענית. או דלמא קסבר רב הונא אין מתענין לשעות ואינם תענית כלל. לפיכך אינו מתפלל תפלת תענית.
ואמר אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית. ושאני הכא דלא קביל עליה מעיקרא.
ועוד לא היה בדעתו להשלים תעניתו עד הערב. וקיי"ל כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית לפיכך תמצא תענית שעות. ומסתברא דמי שנזדמן לו ולא אכל עד שעבר רוב היום וכיון שראה כך הסכים לצום ולהשלימו אותו יום בתענית זהו תענית שעות ומתפלל באותה שעה שהסכים להשלימו תענית שעות תפלת תענית עננו בשומע תפלה. ודווקא אחר שקבל עליו לעצמו שמתפלל תפלת תענית אבל מקודם לא:
ר"ע אקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות כו' ואסיקנא הלכתא המתענה לשעות מתפלל תפלת תענית וקנקנים (שלמים) [ישנים] ששימשו בהן עובדי כוכבים ביין שלהן לאחר שישפכו היין מהן אם ישארו ריקים י"ב חודש מותר לישראל להטיל בהן יין להשתמש בהן.
רבינו גרשום
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
כאילו קדוש שרוי בתוך מיעיו ולא יתענה ר"ל אמר יושב בתענית נקרא חסיד שנא' גומל נפשו איש חסד שפירש עצמו מליכל כמו ויגמל:
ממעט במלאכת שמים. שאינו יכול לעסוק בתורה:
יחיד שקיבל עליו תענית. כראוי מבעוד יום. לן בתענית. ה"ק אם לא קבל מבעוד יום אלא בצפרא קבל עליה להתענות חצי היום ובחצי היום קביל עליה עד לאורתא ולן בלילה בתעניתו ולא קבל עליה כלום והתענה אף למחר אין מתפלל תפלת תענית שכבר יצא בתפלת תענית דאתמול. ושאני הכא דלא קביל עליה מאורתא כלומר באותו יום שמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית אבל הכא דלן בתעניתו עבדיה להאי תענית שני כתענית אריכא שהוא מאתמול שעדיין לא אכל וכיון שהתפלל אתמול תפלת תענית אין צריך להתפלל היום:
מתענין לשעות שמקבלין תענית ביום אע"ג דלא קביל עליה מאורתא:
קנקנים של עובדי כוכבים שנשתמש בהן יין. לאחר שנים עשר חודש. לאחר שנשתמשו בו עובדי כוכבים:
חידושי הרמב"ן
עכשיו אני חוזר לפרש קצת דברים שצריכין לי ביאור מה שאמרו לעיל אין ת"צ בבבל אלא תשעה באב בלבד. וראיתי בפי' רש"י מפני שאין צריכין למטר כל כך אין גוזרין עליהם תענית בחומר זה.
והנה לפי' הזה בשאר ארצות שבח"ל שהן צריכין למטר כא"י יש ת"צ. ועוד קשה דא"כ דוקא לגשמים אבל לשאר צרות שמתריעין עליהם למה לא יהיו נוהגין תענית בחומרות הללו וחטו תשעה באב תענית גשמים הוא וא"ת שאין סדר זה אלא לגשמים אבל לשאר צרות אין גוזרין ת"צ בחומרות אלו זו שיבוש יותר מן הראשונה דהא קתני להו באידך פרקין לשאר צרות לחומרא כדתנן סדר תעניות האלו האמור ברביע' ראשונה אבל צמחין ששנו מתריעין עליהן מיד וכולה מתני' דש"מ כחומרא דקתני באחרונות מה אלו יתרות שבאלו מתריעין אותה בשאר צרות מיד כדקתני ואזיל בסדרא דמתניתין וברייתא קתני הכא. שאר מיני פורענות לחומרא ור' יהודה נשיאה בשאר צעדים גזר תלת עשרה דתעניתא והיינו כסדרן דמתני' מדקאמר שלש עשרה וברייתא נמי דקתני כשאמרו שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים, אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו ליתני נמי לקולא דשאר צרות כשאמרו אסורין במלאכה כו' וכשאמרו אוכלין ושותין מבעוד יום לא אמרו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מותרין.
ומצאתי בירוש' [ה"ה] א"ר יוחנן כל תענית שב"ד גוזרין להפסיק עוברות ומניקות מתענות א"ר שמואל בר רב יצחק נראין דברים כשגזרו כבר שלא להפסיק אבל אם גזרו כבר מיד להפסיק עוברות ומיניקות מתענות בהן ותני כן עוברות ומניקות מתענות כדרכן בתשעה באב ובת"צ ובג' תעניו' הראשונות יבג' השניות אבל בשבע האחרונות אינן מתענות אעפ"כ אין מנהגין בתפנוקין אלא אוכלות ושותות כדי קיום הוולד, לא כשגזרו כבר שלא להפסיק אתא רבי בר זבדא ר' יצחק בר שילה בשם רבי יוחנן ואפי' גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומניקות מתענות בהן הנה זו הסוגיא כולה בפשיטות היא אומרת שב"ד גוזרין לפעמים במקצת התענית להפסיק בראשונות מבעוד יום ובגשמים ודאי לא עבדי אלא כדתנן בסדר תעניות אלא בשאר צרות משכחת לה דכל היכא דתנן מתריעין מיד מפסיקין בהן ונוהגין בחומר שבאחרונות של גשמים.
והראב"ד ז"ל כתב דהא דאמר שמואל אין ת"צ בבבל אלא תשעה באב בלבד יש מפרשים משום דבבבל טובעני נינהו ולאו מילתא היא אטו תשעה באב משום גשמים הוא על צרה אחרת היא והלא על כל צרה אחרת מתענין וא"כ מ"ש בבל מא"י אלא אין שום ת"צ בבבל שיאסרו במלאכה מפני שהם עניים ולא ברחיצה וסיכה מפני שאין האויר בריא וכן נעילת הסנדל כל אלו דברי הרב ז"ל.
והנה לפי דבריו נמי אין הענין נוהג אלא בבבל שיש להם העוני הזה והחולשה הזאת ועוד בתשמיש המטה לדבריו אסורין הם, ושמא יש לדחוק בדבריו ולומר שלא רצו להטריח על הצבור בשאר ארצות לפי שיש מקומות שהם עניים וחלושים ומקומות שיש בהם צנה יתירה וצריכין לנעילת מנעל וסנדל וכיון שבטלי קצת הדברים מהם בטל דין ת"צ והשוו כל המקומות בכך חוץ מא"י ומ"מ דברים חלושים הם ואין בהם טעם וריח.
אלא הטעם הנכון מפני ששנינו ב"ד גוזרין על הצבור ואין בח"ל ב"ד שהדיוטות הם ואין כח בגזרתם להשוות תענית שלהם לתענית של תורה שהוא יה"כ ותשעה באב שהוה גזרת נביאים.
וראיתי בירושלמי כתיב יצא חתן מחדרו זה נשיא וכלה מחופתה זה אב ב"ד ר' חלבו אמר לר' יודן נשיא פוק עמן בצערן עביד א"ר יוסי הדא אמורה אילין תענין דאנן עבדין לית אינון תענין למה דצית נשיא עמן וגם זה מן הטעם המבטל דין ת"צ בבבל וכל ת"ל לפי שאין שם נשיא ולא אב ב"ד שמתענין עמהם ולובשים חלוקן של ישראל והן שגוזרין התענית על הצבור והצבור מקבלים עליהם דעתם וגזרותיהם וכדאמרינן נמי לקמן דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אודעי לר' יוחנן ולר"ש בן לקיש לצפרא אודיענהו א"ל ר"ל לר' יוחנן הא לא קבלינן א"ל אנן בתרייהו גרירנן הילכך כיון דקבלה נמי לא צריכא הו"ל ת"צ אבל בח"ל שאין נגררין אחר נשיא וכל א' וא' צריך קבלה בפ"ע כתענית יחיד הוא וזהו טעם נכון וברור ומה שאמרו אין ת"צ בבבל כלומר אין תענית בח"ל שכן חכמים מזכירין בתלמוד ח"ל בשם בבל כמ"ש אין דנין דיני קנסות בבבל מפני שאין סמיכה אלא בארץ והוא הלשון והטעם לת"צ כמו שפי' כנ"ל ומן הטעם הזה נלמוד שלא אמרו בקולא זו אלא שלא יאסרו במלאכה ובענינין הללו אבל לענין תפלות מתפללין כ"ד בח"ל ומתריעין ויש להם נעילה כמ"ש למעלה דלענין אפושי רחמי לא גרעי ומצאתי להר"מ במז"ל שהוא סבור שאין מפסיקין בתענית ואין נוהגין בחומרות אילו אלא על הגשמים אבל מודה שמתפללין בהם כ"ד ומתריעין ומתפללין בכל מקום, ואין זה נכון:
חידושי הריטב"א
גרש"י ז"ל יחיד שקבל תעני' עליו אפי' אכל ושתה כל הליל' למחר מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו והא קמ"ל דתפלת תענית היינו עננו לאו בענוי תליא מלתא אלא בקבלה תליא מלתא שהרי היום הראשון שקבלו עליו אע"פ שלמחר היה שבע מפני שאכל ושתה כל הלילה הרי הוא מתפלל תפלת תענית וכן דעת הרב בעל המאור ז"ל אבל רבינו אלפסי ז"ל סובר שאף בתפלת ערבית אומר עננו וראיותיו כתובות לפניו והדין עמו ושם נפרש טעם הדבר בש"ס והראיה שמביאי' מכאן לסברא דרש"י ז"ל אינה ראיה לפי גרסת הספרים שלנו והיא גר"ח ז"ל דגרסי הכי יחיד שקבל עליו תענית שני ימים בזה אח"ז ולמחר מתפלל תפלת תענית פי' למחר ביום ב' שקבל עליו ג"כ מתפלל תפלת תענית ואע"פ שלא קבלו אלא במנחה שקודם יום ראשון ההיא קבלה מהניא לב' ימים שקבל בפירש מכיון שהיו רצופים וכיומ' אריכתא דמי ואף על פי שאכל ושתה בין שניהם אין האכיל' מספקת בקבלה דהא תלמוד דין תענית היינו בלילי שבת לילו ויומו ועד שלא נגמ' הראשון מיד חל הב' ולפיכך אפילו למאן דסבר שהטרוד להתענות ימים רבים מפוזרים צריך קבלה בכל א' מהם בתפלת המנח' כל שהם רצופי' בקבלה א' סגי להו לכלם שיקבלם בכלל במנח' בתפל' הסמוכה להם והיינו רבותא דרישא דקתני למחר מתפלל תפלת תענית אע"פ שהפסיק באכילה ושתיה ואין צריך לומר שאומר תפלת תענית בליל כניס' השני שהיא קודם אכילה והיא סמוכה לתענית יום ראשון אבל אם לן בתעניתו ביום הב' שלא קבל עליו מתחלה אלא יום ראשון בלבד ולן בשני בתעניתו בלא שום קבלה אפי' למחר שהוא מעונה הרבה אינו מתפלל תפלת תענית וכ"ש בלילו סד"א כיון שלן בתעניתו ולא הפסיק בנתים כלום להוי כיומא אריכתא ויתפלל בו תפלת תעני' קמ"ל ובש"ס איבעיא לן אם מתענין לשעות ואם לאו והמתענה לשעות אם מתפלל תפלת תענית ואסיקנא שמתעני' לשעות ותמיהא מילתא אם מתענין לשעו' ומי המונע שלא יתענה כמו שירצה וא"ת דקא מיבעיא לן אם היא תעני' לענין תפלת תענית והא בתר דאמרינן מתענין לשעות איצטריכינן למימר אם הוא מתפלל תפלת' תענית וא"ת דקא מיבעיא לן המקבל עליו להתענות לשעו' אם הוא חייב לקיים דברו מה טעם שלא יתחייב בו בכל שהוא והלא תענית נדר הוא כדבעי' למימר במכלתיה אם נדרו קודם לגזרתנו ואמרי' נמי נדר להתענות ובנדרים אין הפרש בין לזמן מרובה בין לזמן מועט וכמה תשובות נאמרו בזה והאמת בזה כמו שפי' רבי' הגדול ז"ל כי ששאלו אם מתעני' לשעות היינו אם חייב לעמוד בדברו שאע"פ שהתענית הוא נדר אינו מנדרי איסר שהרי לא אסר חפצא עליה ואילו כן פשט שהוא בידו לאסור מאכל ומשקה כל זמן שירצה ואפי' רגע ויש בו משום בלא יחל דברו תדע שאמרו לפנינו לענין מגלת תענית שכל שגזרתם קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתם ואנן קיימא לן דנדרים חלי' על דבר מצוה כדבר הרשות ושנינו פותחי' לאדם בשבתות ובי"ט אלמא התר בעי ואין לפ' ידחה שישאל על נדרו ויתירו לו שאין זה במשמעו' הלשון ועוד שבירושלמי אמרו בפי' שאינו צריך התר חכם ואין לומר שחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה לעקור לא יחל דברו דקונם מפני לקיים גזרתם שהרי אין חכמים מתנים לעקור מן התורה אלא בשב ואל תעש' וכ"ש בכיוצא בזה שאין גזרתם מתבטלת מפני אחר שיתענה בו אלא ודאי שאין זה מנדרי איסר על דבר מצוה כדבר הרשות אלא מנדרי הקדש שאסר עצמו להתענות ולא אמר כלום עליו אלא קבל לעשות מצוה כלשון נדרי הקדש שהם חיוב גברא שכל המקבל עליו לעשות מצוה נדר גמר נדר לאלהי ישראל כדאיתא בפ"ק דנדרים וכדכת' וזה שאמרו לוה אדם תעניתו ופורעו כי נדר הוא וללישנא בתרא אמרי' לא יהא אלא נדר וכדבעי' לפרושי קמ' ובודאי שהנוד' להתענות כדי לסגף עצמו ולהכניעו לעבודת הש"י או להכניע לעבודת השם או לשוב בתשוב' וכיוצא בזה דבר מצוה הוא ובנודר לעשות מצוה אבל דינו בשבועה שאינה חלה לבעל מצוה ולפיכך אמרו שאם גזרתם קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתם שהם עשאוהו י"ט גמור לענין זה שלא יחול עליו נדר זה וכיון שכן שוב אין בדבר אלא נדר של מצוה כשם שאין מצוה לידור להתענות בשבת ואע"פ שאמרו היושב בתענית בשבת קורעי' לו גזר דינו של ע' שנה ואין זה בתענית חלום שהרי סתם אמרוה ולא הביאוה ג"כ בפ"ק דשבת לענין תענית חלום ההיא טעם אחר הוא למי שהגיע עליו בשבת צרה דחוקה והוא רוצה לחזור בתשובה לפי שזמנו עובר וחושב שזכות שבת תרחם ועל ענין זה התיר' תענית בשבת שבין ר"ה לי"ה או לפי שהיה עושה ימיו כחגים רוצה לעשות תשובה קיימת לכבוש יצרו לענותו בזמן שכל בני אדם בעונג כי הוא רוא' שיצרו מתגב' עליו וצריך להכניעו בכך אבל לשאר דברי' אין לו להתענות ביום אחר ולפי' התנו אף בימים טובים של נדרים דבריהם שידחה נדרו מפני גזרתם אבל כשנדרו קודם לגזרתם והיה הנדר על יום חול חל עליו כנדר בדבר מצוה ולפיכך תדחה גזרתם מפני נדרו שאין כוונתם לעקור נדרו לעשות חזוק לדבר הם מעתה מפני כן שאלו לענין תענית שעות אם יש בענוי זה דבר מצוה עד שיהא נדר לדבר מצוה אוי אינו חשוב ענוי למצוה אלא במקבל להתענות יום גמו' דשעות לא חשיבי והיתה התשובה שחל עליו נדר ומתענין לשעות והוצרכו עוד לשאול אם חשוב כדאי להתפלל בו תפל' תענית או אין תפל' תענית אלא בתענית יום גמור או אם הוא חשוב אף לתפלה כי אע"פ שאמר זעירי לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת תענית היינו לפי שלא קבלו כלל כראוי שאף תענית יום שלם שהוא לאחר תענית גמור אינו כלום בלא קבלה וכל שכן בתענית שעות ומסקנא מתעני' לשעות:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה