תולדות תנאים ואמוראים/ח/חזקיה
חזקיה[עריכה]
הוא היה בנו השני דר' חייא ואשתו יהודית כמפורש יבמות סה: שילדה לר"ח תאומים יהודה וחזקיה, ופזי וטוי אחיותיהם, אך יהודה וחזקיה לא נולדו בשעה אחת כי אם אחד נולד לתחילת ז' חדשים והשני נשתהה עד לסוף ט' חדשים, וכן הוא מפורש בנדה כז. דא"ר אבין בר רב אדא א"ר מנחם איש כפר שערים מעשה ונשתהה הולד ג' חדשים והרי הם יושבין לפנינו יהודה וחזקיה בני ר' חייא, ובל"ס בלא ספק היה יהודה הבכור מדקרי להו בכל הש"ס מקודם יהודה ואח"כ חזקיה וכן מפורש מו"ק כה. שיהודה מונח אצל אביו מימין וחזקיהו משמאל.
מקום לידתו בל"ס הוא עיר כפרי בבבל מקום ר' חייא. כי כשעלו עם אביהם לא"י היו כבר גדולי הדור כעדות ר"ל בסוכה כ. דאר"ל הריני כפרת ר"ח ובניו – חזרה ונשתכחה עלו ר' חייא ובניו וייסדוה, כחולין פו. משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזוועות ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנן ונתנו חכמים עינים בר"ח ובניו. וכן הוא בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה.
והגאון שי"ר בספרו ערך מלין ערך אמורא צד 120יאמר שנולדו בא"י ומא"י הרחוקה מבבך מצא הסיפור (שנולד ג' חדשים אחר אחיו) קן לה. ושרי ליה מרא הלא מפורש שנולדו בבבל וכשבאו לא"י היו כבר גדולי הדור, אבל היו עוד עולי ימים, וכשבאו לפני רבי קבלם בחיבה יתירה, ור' חייא ובניו אכלו על שלחן רבי כמפורש סנהדרין לח. יהודה וחזקיה הוו יתבי בסעודתא קמיה רבי ולא אמרי ולא מידי א"ל (רבי) אגברו חמרא "אדררקי" כי היכי דלימרו מלתא, כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות מישראל ריש נלותא שכבל ונשיא שבא"י, אמר להם רבי, בני קוצים אתם מטילין לי בעיני? א"ל ר' חייא, רבי, אל ירע בעיניך – נכנס יין יצא סוד. ומזה אנו רואים אהבת רבי לר"ח ובניו.
ורבי ראה היטב את גדולתו כב"מ פה: שאליהו גילה לרבי שר"ח ובניו המה דוגמת האבות והוריד רבי לר"ח ובניו להתפלל, אך הם מאסו מלהשתמש בכתרה של תורה, וכמו אביהן ר' חייא שהיה סוחר במשי וכיתנא כן בניו היה להם שדות כדמצינו ביצה מ: בני רבי חייא נפוק לקרייתא (לכפרים לראות שדותיהן, רש"י) כי אתו א"ל אבוהן כיום בא מעשה לידכם וכו'. וכנדה כד. בני רבי חייא נפוק לקרייתא אתו לקמיה דאבוהן וכו', וכן מצינו גם לאחר פטירת אביהן כברכות יח: בני רבי חייא נפוק לקרייתא אייקר להו תלמודייהו הוה קא מצרעי לאדכורי אמר ליה חד לחבריה ידע אבון בהאי צערא וכו'. ולדעת רש"י חולין קו. ותוס' עבודה זרה לח. שחזקיה היה תנא. ואף שהיו נקראין בשם אמוראי דמערבא כבבא בתרא עה:, זה אך יען שהיו באמת בדור שאחרי התנאים, כי גם דרבי חייא אביהם ורבי חנינא וכל גדולי הדור שאחר רבי היו נקראין אמוראים, אבל היו גם תנאים יען שהמה סדרו ברייתות כדמצינו בכל מקום "תנא דבי חזקיה", כשבת כד:, כתובות לג: לה. לח., בבא קמא כו: סג:, בבא בתרא קמג:, סנהדרין לז ב, או "דבי חזקיה תנא" כקידושין לה., סנהדרין טו: סנהדרין מא. סנהדרין סט.
והוא חזקיה בנו של רבי חייא כמפורש בתוספות כתובות לה. ד"ה ומי.
וחבריו היו בר קפרא שחולק עמו סנהדרין ק..
ורבי ינאי שחולק עמו כזבחים טו. אבל רבי ינאי היה קשיש ממנו כחולין כ. שאמר רבי ינאי וקבלו הרובים את תשובתם (ופרש"י הנערים בני רבי חייא). ורב כהנא (תלמיד חבר דרב) כמנחות כג: מנחות כד. כי סליק רב כהנא אשכחיה לבני רבי חייא והוא בעי מינייהו והם בעו ממנו.
והיה קשיש מרבי יהודה נשיאה שהיתר השמן כתוספות עבודה זרה לח: ד"ה ת"ר.
תלמידיו הגדולים היו ר' יוחנן כשבת קיב: שאמר לו ר' יוחנן "רבי" שנית לנו סנדל. וכן כתבו התוס' גיטין פד: ד"ה ר"י שכ"ז שכל זמן שחזקיה היה קיים לא היה ר"י ריש ישיבה.
מחלוקת חזקיה ור"י עירובין נ., חגיגה ח. ט., גיטין נג., קידושין מט., סנהדרין פו. ק., ע"ז מו. עג:, זבחים נו:, חולין קו., ומה שמצינו סנהדרין פ"ו ה"א "חזקיה שאל - שמע ר' יוחנן ואמר הא שאלתא דחמרא", פשט הפשוט שר"י לא האמין שמפי רבו יצא שאלה כזו, ולא ששמע ר"י מפיו.
ר' יוסי בר חנינא כחולין נז. אמרי במערבא משמיה דר"י בר' חנינא מדבריו של בריבי (חזקיה שהיה גדול בדורו, רש"י) ניכר שאינו בקי בתרנגולין.
ר' אסי ור' חייא בר אבא משמיה מו"ק י. יג:.
ר' אלכסא משמו כתובות פ"ה סה"א.
ר' יונה ר' חנניה (צ"ל תרוייהו) בשם חזקיה קידושין פ"א ה"ה ובבבלי כו., וכן מצינו מע"ש פ"ב ה"ג ר' יונה בשם ר' חזקיה וצריך לומר בשם חזקיה כגרסת מראה הפנים.
ר' יודן בריה דרב חמא מכפר תחומין משמיה כתובות פ"ב ה"ט.
ר' יצחק בר' אלעזר משמיה כתובות כז. קט., ע"ז מח:.
ר"ל משמיה ב"ק ט: כב:, ערלה פ"א ה"ה.
ר' שבתי אמר חזקיה גיטין כו:, ב"ב קסג.
הלכותיו מלאים בכל הש"ס בבלי וירושלמי והמפורסמות המה פסחים כא: שאמר מניין לחמץ בפסח שאסור בהנאה.
חגיגה ט. טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות.
גיטין נג: הזיק שאינו ניכר שמיה היזק.
ב"מ נב: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו וכו'.
סנהדרין פו. עידי גנבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו אין נהרגין דס"ל כר"ע דבר ולא חצי דבר. ע"ז עג: הגדילו באיסור אסיר.
חולין קו. חמי טבריא אין נוטלין מהן לידים.
וכן אמר תמיד "אמר קרא" כקידושין יז: כו., הוריות ד. ט:, ע"ז נג.
באגדה מצינו ממנו אך מעט כסוטה ה. שאמר אין תפלתו של ארם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר. ובערכין יט. אמר אמרי אינשי סבא בביתא פאחי בביתא וכו'.
ומה שנזכר ע"ז נד. הוא ר' חזקיה האחרון. מקומו הקבוע היה טבריא כמגילה ה: חזקיה קרי בטבריא בי"ד ובט"ו, וברכות נג. אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי (שהיו קרובות זא"ז זו אל זו).
נפטר בטבריא ונקבר שם כמפורש מו"ק כה. כשהובא ר"ה לא"י ר' אמי ור' אסי נפקו, וידוע שהמה היו בטבריא במקום ר' יוחנן, וכשהעלו את ר"ה למערא דר"ח הוה גני יהודה מימיניה וחזקיה משמאליה, וקברו את ר"ה אצל חזקיה.