המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[טו] כמו שהצבתי והעמדתי ברית כו'. רוצה לומר פירוש מלת "וגם", שהוא מחובר לשל מעלה, הכי פירושו - 'כמו שהצבתי והעמדתי וכו, כן יש עלי לקיים. ואין "וגם" תוספות דבר כמו "וגם" הראשון (פסוק ד), אלא הוא מתחייב מן הראשון, שאמר כמו שאני העמדתי - כן יש עלי לקיים:
[טז] הנואקים אשר מצרים מעבידים. רוצה לומר שאין פירוש "נאקת בני ישראל" ואיזה ישראל נואקים "אשר מצרים מעבידים אותם", וזה לא יתכן, דלא היו ישראל אחר בעולם שצריך לפרש "אשר מצרים מעבידים", ולכך צריך לפרש שכך ישראל נואקים - שמצרים מעבידים אותם (כ"ה ברא"ם):
[יז] ואזכור אותו הברית כו'. מה שהוסיף 'כי בברית בין הבתרים וכו, שנתינת הארץ לא היה מתחייב מן הצעקה שהיו צועקים מתחת סבלות מצרים, שבלתי ספק לא היו מבקשים רק שלא יהיה להם שעבוד, ואיך יהיה נזכר נתינת הארץ על ידי צעקה זאת. ומה שאמר הרא"ם אף על גב שלא היה הברית רק על נתינת הארץ מכל מקום כאשר בא ליתן להם הארץ לא יתכן מזולת זה שיוצאים מארץ מצרים, לא דקדק, שלא יתכן לפרש "ואזכור את בריתי" הוא נתינת הארץ בשביל הצעקה, שהם לא צעקו על נתינת הארץ. וכך פירוש הכתוב "וארא אל אברהם וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את הארץ", "וגם שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם" ואזכור אותה הברית של נתינת הארץ על ידי זה, דהא באותו ברית של נתינת הארץ נאמר (בראשית ט"ו, י"ד) "וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי", וכיון דאותו ברית של נתינת הארץ זכרתי בשביל שבאותה ברית נאמר "וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי", והם היו צועקים על דבר השעבוד, נמצא כי דבר זה גרם להיות נזכר ברית בין הבתרים שבו נתינת הארץ גם כן, "לכן גו'" (פסוק ו), הצעקה מן העבודה גרם זכירת הברית, לפי שבברית בין הבתרים שהוא ברית נתינת הארץ - נאמר בו "וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי":
בד"ה וגם אני שמעתי כמו שהצבתי כו' גם דבק' כו' נ"ב ולי נראה שרש"י נשמר מזה שלא תאמר הבטחות האבות עם השמיעה ששמע צעקתם ונכמרו רחמיו להזכיר הברית והא והא גרמה זה אינו שהרי צריך לקיים ההבטחה עכ"פ אלא בע"כ ה"פ גם בעבור זה שהבטחתי שמעתי לאפוקי אם לא היה הברית לא הייתי שומע ודוק מהרש"ל:
"וגם אני שמעתי" וסיבה ג' לגאולתם היא ששמעתי נאקתם ותפלתם בצר להם:
" ואזכור את בריתי" ובזה נעשו ראוים שאזכור להם בריתי, כענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם, ויזכור להם בריתו:
"וגם". והטעם השני שאני צריך להתנהג ע"י שם הויה בהנהגה הנסית מפני ששמעתי את נאקת ב"י [שנאקה מורה על נאקת חלל] אשר מצרים מעבידים אותם בעבודה קשה
המפלת מהם חללים, ואזכר את בריתי שכרת עם אברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וצריך אני להכותו בעשר מכות שכולם יהיו ע"י נסים גלוים המיוחסים לשם הויה ב"ה:
וגם אני שמעתי וגו'. אומרו וגם פי' מלבד שהתפללו למדת הרחמים ומלבד אהבת האבות ובריתם יש בחינה ג' שלצד צעקתם לבד מהשעבוד שמע ה' קול צעקתם מכאב לב. והוא אומרו וגם אני, ופי' אני הוא שם הרחמים שאמר בתחלה ויאמר אליו אני ה' מצד רחמי לבד שמעתי את נאקתם פי' צעקה מכאב לב כחלל הנואק מבלי צורך תפלתם, והוא שדייק לומר אשר מצרים מעבידים אותם פי' בחינת צער השעבוד שמצרים מעבידים אותם הוא ששמעתי. ועיין מה שפירשתי בפסוק (לעיל ב כג) ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. גם יתיישב לפי שאר הדרכים שכתבנו והמשכיל יבין:
ואזכור את בריתי. פי' גם כן לגואלם לתת להם את הארץ, והיא הברית הרשומה בסמוך, ואני מקדים בזמן זה לצד הרחמים כמו שכתבנו למעלה. והאומר שהברית היא ליפרע מן הגוי העובד לא הוזכרה ברית זו בסמוך ודוחק להרחיק הדברים: