קטגוריה:שמואל ב כא א
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני יהוה ויאמר יהוה אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים
המהדורה המנוקדת: וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים.
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶל־שָׁאוּל֙ וְאֶל־בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַ֥ל אֲשֶׁר־הֵמִ֖ית אֶת־הַגִּבְעֹנִֽים׃
פרשני המקרא
רש"י
"ואל בית הדמים" - שהרג נוב עיר הכהנים
"על אשר המית את הגבעונים" - כשהרג נוב עיר הכהנים המית מהם שבעה שני חוטבי עצים ושני שואבי מים ושמש וחזן וסופר כך מפורש בגמרא ירושלמית בסנהדרין (יז) ורבותינו אמרו מתוך שהרג את הכהנים שהיו מספיקין להם מזון העלה עליו הכתוב כאלו המיתם ואל תתמה שהרי היה הקב"ה תובע כבודו ותובע סרחונו שכך כתוב (צפניה ב ג) אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו כך שנינו ביבמות (עח ב)מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ואל בית הדמים" - ועל מה שהיו בית שאול בית הדמים כי דם שפך ולא מיחו בו ישראל וחוזר ומפרש מהו הדם ששפך ואמר על אשר המית את הגבעונים כי כשהרג כהני נוב הרג אז גם הגבעונים שהיו בה חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה' (ירושלמי סנהדרין ו ז) אבל מה שהמית כהני נוב לא יוכלו למחות בו באמרו שמרדו בו והיו בקושרים עם דוד
"ויבקש דוד וגו'" - שאל באורים
"אל שאול" - אמרו רבותינו ז"ל (יבמות עח ב) על העון הנעשה בשאול שלא נספד לפי כבודו שמהרו לקוברו בהחבאמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
בקש לעשות ולא עשה? מדוע לא אמר על שהרג נוב עיר הכהנים שהיה חטא יותר חמור? מדוע לא בא העונש בימי שאול שחטא? ולמה נתאחר עד דור דוד? האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף כי מה חטאו ישראל? מה הרויחו הגבעונים בהכותם בני שאול אשר לא חטאו להם מאומה? איך נעשו דברים כאלה הסותרים למשפטי התורה בשלשה דברים, א] שהמיתו בנים בעון אבותם, ב] שהרגו שבעה ביום אחד, ג] שהלינו נבלתם על העץ ימים רבים הפך למשפט תורת משה? מ"ש אין לנו כסף עם שאול, ואין לנו איש להמית בישראל, מה רצו בזה, הלא מבואר שישראל לא חטאו בנפשותם? למה הלך דוד אז ולקח את עצמות שאול ובניו וקברם בקבר קיש ולא עשה זה עד הנה? ולמה כפל דבריו וילך דוד ויקח, ואמר שנית ויעל משם וכו'? ומז"ש ויעשו כל אשר צוה המלך?:
"ויהי רעב". הכתובים מורים כפי מ"ש ר' סעדיה ואחריו החזיק השר מהרי"א בתוספת דברים, כי עת הרג שאול את נוב עיר הכהנים, נמצאו שמה גם מן הגבעונים ונהרגו עמהם. ויאמר מהרי"א כי שאול נענש בשלשה ענשים, א] על שלא שמר דבר ה' בגלגל, נענש שלא תמשך מלכותו לבניו אחריו. ב] על אשר חמל על אגג, נענש שבימיו נקרע מלכותו ונקצרו ימיו כדי שימלוך דוד שנמשח תחתיו. ג] על שהרג את כהני ה' אשר בנוב, נענש שמת הוא ובניו בחרב ולא נקבר ונספד כראוי. ועל שישראל לא מיחו בידו, נהרגו גם רבים מישראל עמו. ועל הריגת הגבעונים לא נפקד בחייו, לפי שלא היתה הריגתם חמורה כ"כ, ונפקד אחר מותו ובבניו הקטנים ובבני פלגשו, להיות יחוס העונש אל העונש ויחוס זמנו אל זמנו ויחוס החטא אל החטא, ונענשו גם ישראל ברעב על שלא מיחו. ומה שאיחר העונש כ"ב שנים הוא ממשפטי ה' העמוקים ומחשבותיו. ומה שנענשו הבנים בעון אביהם, כי בדיני שמים יצוייר זה, אם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. אלה דבריו בקוצר. ואני אומר כי אחרי נהרגו הגבעונים אשר נמצאו אז בעיר נוב, שעז"א "אשר המית את הגבעונים", שפך שאול כאש חמתו גם על יתר הגבעונים הנמצאים בערי ישראל, וצוה לכלותם או לגרשם מן הארץ, אחרי שחשב עליהם כי ידם עם הכהנים המורדים, כי הם משרתי המזבח וכהני ה'. והגם שנשבע להם יהושע להחיותם, חשב כי הם הפרו ברית במה שמרדו במלך בשהם מיתר האמורי ואויבי ישראל וקוצים בכרם ה' צבאות, ועז"א "ויבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל ויהודה". והגם שלא קמה עצתו, בכ"ז כבר נתנו להפקר, ועשו בם איש הישר בעיניו, והיו לבז ואין מציל, גולים ומגורשים, שעז"א ואשר דמה לנו ונשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל. וגם אחרי מות שאול שמלך איש בושת תחתיו, גם בני ישראל שמרו להם משטמת אביהם, ואין חונן ומרחם על ענים. וגם עת שמלך דוד לא שמו על לבם לתקן העוות הזה, כי היו נקלים ובזוים בעיניהם. והגם שכהני ה' הושבו לכבודם ולמאודם, הגרים האלה העשקים בידי עושקיהם כח אין מנחם לדמעתם, וע"כ חרה אף ה' בעמו בימי דוד. ולפי דברי חז"ל היה זה קודם מעשה אבשלום קרוב לתחלת מלכותו, וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט, ויבא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר, כמו שנשברו האומללים האלה והיו מתי רעב, והיה הרעב שלש שנים שנה אחרי שנה, כי בשתי שנים הראשונים תלו הדבר בעונות אחרים מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמ"ש חז"ל (יבמות עח ב), והחטא הזה לא עלה על לב איש לתקנו, ובשנה השלישית שלא מצאו עון אשר חטא בקש דוד את פני ה' ושאל באורים ותומים: "ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים". ר"ל אל שאול שהמית קצת מהם ואל בית שאול ועוזריו שגרשום מהסתפח בנחלת ה' וע"י מתו ברעב ועוני, וכולל גם בית ישראל שנמשכו עוד עד היום אחר גזרת שאול, רק יחס עקר החטא אל שאול ששם אותם למשסה, ויהי הקצף מאת ה' על שלא עמדו הדור הזה בפרץ לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו:
ראו גם
ויקי על הפסוק
רצח עמשא והרעב בימי דוד
זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!
בשמ"ב כ"א מסופר, שה' הביא על ישראל בצורת, כעונש על מה שעשה שאול לגבעונים. וזה קצת מוזר: למה ה' "נזכר" להעניש את ישראל על המעשה של שאול רק בסוף ימי דוד?
תשובה: ראשית, כפי שניתן לראות בסוף פרק כ"א, העונש לא היה רק על הפגיעה בגבעונים, אלא גם על כך שלא קברו את שאול ולא ספדו לו כראוי למלך ישראל (רק אחרי שהוא נקבר ונספד הביא ה' גשם על הארץ). כלומר, היו כאן שתי עבירות ישנות של ישראל:
- פגיעה בגרים,
- זלזול בקבורתו של אדם גדול מישראל.
בפרק הקודם (שמ"ב כ) מסופר על רצח עמשא, ולא מסופר בכלל שהוא נקבר או שספדו לו כראוי לשר בישראל (מסופר רק שכיסו את גופתו בבגד, כדי שאנשים לא יעצרו לידה...). ייתכן שהסיבה לכך היא, שעמשא היה "בן יתר הישמעאלי", כלומר – לא מישראל (בפרשה המקבילה בדברי-הימים נאמר שיתר הוא "ישראלי", אז ייתכן שהוא היה גר, אבל זה לא משנה לענייננו). ייתכן שרוב ישראל לא-כל-כך שמחו שגר מגיע למשרה של שר-צבא, והם לא-כל-כך הצטערו ש'הגר הזה' נהרג. לכן גם כאן היו שתי עבירות, בדיוק אותן שתי עבירות של פרק כ"א:
- פגיעה בגר
- זלזול בקבורתו של אדם גדול מישראל.
ולכן ה' "נזכר" מייד לאחר מכן בעבירות הישנות.
קושיה על הפירוש הזה: אם אכן רצח עמשא הוא הסיבה לעונש, למה לא מסופר שדוד מתקן את העוול שנעשה לו, קובר אותו וסופד לו?
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 2; לא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמואל ב כא א"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.