מהדורת הכתיב:
ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו
"ה' צבאות" - למה נתייחד שם זה כאן אמרה לפניו רבונו של עולם שני צבאות בראת בעולמך העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים והתחתונים פרים ורבים ומתים אם אני מן התחתונים אהיה פרה ורבה ומתה ואם אני מן העליונים לא אמות זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי (פסיקתא רבתי) ורבותינו דרשו במסכת (ברכות לא ב) מה שדרשו עד הנה לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות אלא כך אמרה לפניו רבונו של עולם מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד
"אם ראה תראה" - רבותינו דרשו בו במסכת (ברכות שם) מה שדרשו
"אמתך" - האמור ג' פעמים במקרא כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם
"זרע אנשים" - צדיקים כמה דאת אמר (מלכים א ב לב) בשני אנשים צדיקים
"אנשים" - חשובים כמה דאת אמר (דברים א יג) אנשים חכמים וידועים
"ותדר נדר". שקבלה על עצמה נדר, שזה מועיל בעת צרה כמ"ש חז"ל (ב"ר ע, א): "ותאמר". בקשה ג' דברים, א] שיראה בעניה וצרתה, ועז"א "אם ראה תראה בעני"
"אמתך". ב] שיזכור זכיותיה וצדקתה, ועז"א "וזכרתני". והזכירה, הוא שיזכרנה עתה לתת לה בן, "ולא תשכח", הוא בל ישכחנה גם אחר זה, שתלד עוד בנים ובנות ושיחיו, ויפה
אמרו חז"ל (שוחר טוב שמואל ב) וזכרתני בזכרים ואל תשכח בנקבות. ג] "ונתת לאמתך זרע אנשים", שיהיה זרע חשוב לעמוד לשרת לפני ה', לא בעל מום וכדומה הבלתי ראוי
לעמוד בהיכל מלך, ואמרו חז"ל (ברכוות לא ב) זרע אנשים גבר בגוברין, זרע שמובלע בין אנשים, לא ארוך ולא גוץ, ועוד כמה דרשות (שוחר טוב שם). אז מקבלת ע"ע בנדר
"ונתתיו לה' כל ימי חייו", שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א] שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי
העולם. ב] שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו. ג] "ומורה לא יעלה על ראשו", אם כמ"ד (נזיר סו א) שנדרתו בנזירות, שהיא קדושה נוספת
על קדושת הלוי, אם כמ"ד זו מורא ב"ו, שיתמיד ביראת ה' כל היום עד לא יצוייר בלבו יראה מדבר זולתו, כמ"ש החסיד (חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ו) בושתי מיראת אלהי
שאירא זולתו, כי הירא מדבר גדול לא יפנה לבבו בעת ההוא ליראה קטנה: