שולחן ערוך אורח חיים תקפט

הגה: והמנהג שהנשים מברכות על מצוַת עשה שהזמן גרמא, על כן גם כאן מברכות לעצמן. אבל אחרים לא יברכו להן, אם כבר יצאו ואין תוקעין רק לנשים; אבל אם תוקעין לאיש המחוייב, מברכין לו אף על פי שכבר יצאו, כמו שנתבאר סימן תקפ"ה סעיף ב' הגה א' (דעת עצמו).

סעיף ז[עריכה]

המודר הנאה מחבירו, מותר לתקוע לו תקיעה של מצווה. ודווקא כשהוא תוקע מאליו להוציאו; אבל אם אמר לו המודר: "תקע והוציאני", אסור.

הגה: ואם אמר: "קונם תקיעותיו עלי", בכל עניין אסור (ר"ן).

סעיף ח[עריכה]

המתעסק בתקיעת שופר להתלמד, לא יצא ידי חובתו. וכן השומע מן המתעסק לא יצא. וכן התוקע לשורר ולא נתכוון לתקיעת מצוה, לא יצא.

נתכוון שומע לצאת ידי חובתו, ולא נתכוין התוקע להוציאו, או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת, לא יצא ידי חובתו, עד שיתכוון שומע ומשמיע.

סעיף ט[עריכה]

מי שתקע ונתכוון להוציא כל השומע תקיעתו, ושמע השומע ונתכוון לצאת ידי חובתו, אף על פי שאין התוקע מתכוון לפלוני זה ששמע תקיעתו ואינו יודעו, יצא, שהרי נתכוון להוציא לכל מי שישמענו.

לפיכך, מי שהיה מהלך בדרך, או יושב בתוך ביתו, ושמע תקיעות משליח ציבור, יצא אם נתכוון לצאת; שהרי שליח ציבור מתכוון להוציא את הרבים ידי חובתן.