שולחן ערוך אורח חיים רכג א
שולחן ערוך אורח חיים · רכג · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. ב"י כ' ונראה דאפי מתה אשתו מברך הטוב דהא מ"מ טובה היה לה בעת שילדתו עכ"ל ורמ"א כאן בהג"ה חולק ונ"ל כדברי ב"י ולאו מטעמיה דהיאך יברך על מה שאינו שייך בשעת ברכה אלא נ"ל דאפי' לאחר מיתתה יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם ומצינו ברכה זו על טובה דלאחר מיתה דהא אמרינן בפ"ג שאכלו תקנו הטוב והמטיב בב"ה על שתקנוהו תחלה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה ושלא הסריחו וכתוב בתשובת רשב"א סי' רמ"ה דנולד לו בן חייב לברך שהחיינו ואף שהיו לו כבר בנים כמו בכלי' חדשים בסמוך וכתב שלא ראה גדולים נוהגים כן אפשר שחשבוהו לההיא דפרק הרואה רשות כמו ההיא דקרא חדתא בפ' בכל מערבין כיון דלא אתא מזמן לזמן והוקשה לרמ"א דהא בגמ' איתא דמברך הטוב והמטי' ולא שהחיינו וע"כ מוקי לההי' דרשב"א במתה אמו בלדת' דאז ליכ' הטבה לאחרינ' וע"כ מברך שהחיינו ולא משמע כן בל' הרשב"א דמיירי דוקא בענין זה דלא ה"ל למכתב סתם אלא נראה דהרשב"א מפרש מ"ש בגמ' מברך הטוב כו' היינו נוסף על שהחיינו וכעין שכתוב בסמ"ק הביאו הטור בסמוך שאם קנה לו ולביתו מברך גם הטוב והמטיב משמע דשהחיינו מברך ג"כ וכן בסמוך מת אביו שאמרו מברך הטוב והמטיב פירושו אחר שיאמר ברוך דיין האמת:
מגן אברהם
(א) ילדה: ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע כמ"ש סוף סימן רכ"א:
(ב) מברך: ישתחוה נגד מזרח ויברך (מ"כ):
(ג) בברכה זו: פי' בברכת שהחיינו דאית' בגמ' שהוא רשות (עמ"ש סי' רכ"ה ס"ג) ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר:
באר היטב
(א) אשתו: ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע. מ"א.
(ב) הטוב והמטיב: וישתחוה כנגד מזרח ויברך מ"כ. אף שהיה לו כבר בנים. ט"ז.
(ג) הרשב"א: וט"ז כתב דכרבינו המחבר עיקר דאפי' מתה אשתו מברך הטוב והמטיב ומ"ש הרשב"א שהחיינו היינו חוץ מהטוב והמטיב ע"ש וכ"כ בשכנה"ג ובתשו' חו"י סי' רל"ז ע"ש ועיין יד אהרן.
(ד) בברכה זו: פי' בברכת שהחיינו דאיתא בגמרא שהיא רשות. אבל רבים מקילין בכל הברכות כיוצא בו ואינו נכון דמאי דאתמר אתמר. מ"א.
משנה ברורה
(א) ילדה וכו' - ואפילו לא ראה בעצמו רק שמע כשהיה בעיר אחרת וכן במה שמבואר בסעיף ב:
(ב) זכר - מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה סעיף א:
(ג) מברך הטוב והמטיב - הטוב לו דניחא ליה בזכר וגם טוב לה שגם לה ניחא בבן זכר ואפילו היה להם כבר כמה בנים. ועיין בפמ"ג דאפילו אם לא בירך תיכף כששמע ג"כ יברך לכו"ע דעדיין הטובה נמשכת:
(ד) ואם מתה אשתו וכו' - יש אומרים דהמחבר פליג ע"ז וס"ל דאפילו מתה אשתו בלדתה מברך הטוב והמטיב וכזה ס"ל ג"כ הט"ז לדינא וטעמו של הט"ז דמ"מ יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם ע"ש אבל במור וקציעה פליג ע"ז דברכת הטוב והמטיב נתקן רק על הנאה גשמיית ולא על הנאה רוחניית לבד וכן בלחם חמודות ולבוש וח"א כולם העתיקו לדינא כהרמ"א:
(ה) בלדתה - מלשון זה משמע לכאורה דאם מתה איזה שעות אחר לידתה מברך הטוב והמטיב דמכל מקום ניחא היה לה מקודם שמתה ועיין בבה"ל:
(ו) מברך שהחיינו - על לידת הבן אלא שמתחלה צריך להקדים לברך דיין האמת על מיתתה דברכת דיין האמת היא חובה כדלעיל בסימן רכ"ב סעיף ג וברכה זו דשהחיינו י"א שאינה אלא רשות וכדלקמיה:
(ז) בברכה זו - פי' בברכת שהחיינו מפני שהיא רק רשות [שעיקר ברכת שהחיינו נתקן על דבר הבא מזמן לזמן כמועדים וכדומה] ומזה נתפשט שרבים מקילים בכל הברכות כיוצא באלו אבל אינו נכון דמאי דאיתמר בגמרא שהיא רשות איתמר:
ביאור הלכה
(*) ילדה אשתו וכו': עיין בא"ר שהביא בשם ס"ח דה"ה כשנולד לבנו ולבתו בן או שנולד בן לאוהבו שהוא צדיק וחסיד אמנם לפי מה שראיתי בתשובת הרשב"א ח"ד סימן ע"ז [והעתיקו הב"י והמגן אברהם בקיצור ריש סימן רכ"ה] מוכח דפליג ע"ז שמסיק שם דלאו בכל דבר שנהנה הוא ואחרים עמו שיברך הטוב והמטיב שא"כ אפילו אקרא חדתא יברך הטוב והמטיב וגם למה שאלו בגמרא בילדה אשתו זכר מאן איכא אחרינא בהדיה ואמרו דהתם נמי איכא אשתו בהדיה ת"ל משום בניו וב"ב דנהנים ושמחים עמו ואפילו הכל נהנים בלידת זכרים אלא דברכה זו הוא דוקא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו כירידת גשמים וירושת הקרובים ולענין ריבוי יין שאחרים נהנים ושותים ממנו עמו [וכדלעיל בסימן קע"ה ע"ש] וכן בלידת אשתו זכר יש לאב ולאם הנאת תועלת חדא דהוה להו חוטרא לידא ומרה לקבורה ועוד שהוא כירך האב והאם ומדת כל אדם תאבין לו ליורשן עכ"ל ובהני שזכר הס"ח לא שייך טעם זה וגם ביתר הפוסקים לא נזכר דבר זה וטוב למעט בברכות אלו בדבר שלא נזכר בהדיא:.
(*) זכר וכו': עיין מ"ב ולדינא יש לעיין אם יש לו כמה בנים ואין לו בת ותאב שתולד לו בת ונולד לו בן אם יש לו לברך ברכת הטוב אחרי דסוף הדבר הוא דלא ניחא ליה בזכר וצ"ע:.
(*) בלידתה: מל' זה משמע לכאו' דאם מתה איזה שעה אחר לידתה והוא לא בירך עדיין יכול לברך ברכת הטוב והמטיב אחר שמתה על ההנאה שהיתה לה מקודם ויש לדחות דכיון שקודם שבירך מתה ואין לה עתה הנאה גשמיית בבנה שוב לא יכול לומר ברכה זו ודומיא דמי שגמר אכילתו ונזכר שלא בירך ברכת המוציא ששוב לא יכול לברך על הנאה הקודמת [ותדע דמי שמת אביו ויש לו אח דמברך הטוב והמטיב על הירושה ומת האח עד שלא בירך הברכה [והוא יורשו ג"כ מפני שלא הניח בן] אטו יכול לברך ברכת הטוב מפני שהיה לו לאח הנאה מקודם זה ודאי לכאורה לא מסתברא] ומאי דנקט הרמ"א בלדתה משום דאל"ה היה מברך תיכף אחר לידתה ולא רצה הרמ"א לצייר באם לא בירך מקודם ועיין לעיל בסי' קע"ה בב"י לענין שינוי יין אם צריך הברכה דוקא עובר לעשייתן וצ"ע:.
(*) ויש שכתבו וכו' אלא רשות: ר"ל יש שכתבו דהוא רשות משום דאינו בא מזמן לזמן ודמיא לקרא חדתא (עירובין מ, ב) דסבר הגמרא שם דהוא רשות אבל הרבה פוסקים ס"ל דהוא חובה [כן מוכח בד"מ בסוף סימן זה] וטעמם דדבר שתקנו חז"ל לברך משום שמחת הלב לא שייכא בזמן אלא כל אימת שנזדמן ע"י הקניה שמחה בלבו מברך לד' על שזיכהו לבוא לשעה שיש בו שמחת הלב:.