רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הקדמההמדעאהבהזמניםנשיםקדושההפלאהזרעיםעבודהקרבנותטהרהנזקיםקניןמשפטיםשופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר נזקים · הלכות רוצח ושמירת נפש · פרק שביעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), ה"ב, ת"ש , עה"ת

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

תלמיד א שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין. וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו.

הלכה ב[עריכה]

עבד שגלה לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו ומעשה ידיו לרבו. אבל אשה שגלתה לעיר מקלט בעלה חייב לזונה. ואינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אלא אם כן היו מספיקין לה.

הלכה ג[עריכה]

רוצח שנגמר דינו להגלותו ומת קודם שיגלה מוליכין עצמותיו לשם. ורוצח שמת בעיר מקלטו קוברין אותו שם. ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו.

הלכה ד[עריכה]

שאר הלוים השוכנים בערי מקלט כשימות אחד מהן אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום. שנאמר ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם. לחיים ניתנו ולא לקבורה.

הלכה ה[עריכה]

רוצח שהרג בשגגה בעיר מקלטו. גולה בה משכונה לשכונה ואינו יוצא מן העיר. וכן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת מערי הלוים. לפי שכולן קולטות כמו שיתבאר. ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו.

הלכה ו[עריכה]

עיר מקלט שרובה רצחנים אינה קולטת. שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא ששוין דבריהם לדבריו. וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת שנאמר זקני העיר ההיא.

הלכה ז[עריכה]

רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להם [א] רוצח אני. אמרו לו אע"פ כן יקבל מהן.

הלכה ח[עריכה]

הגולה אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם. ואפילו לדבר מצוה או לעדות בין עדות ממון בין עדות נפשות. ואפילו להציל נפש בעדותו או להציל מיד העובד כוכבים או מיד הנהר או מיד הדליקה ומן המפולת. אפילו כל ישראל צריכין לתשועתו כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם עד מות הכהן הגדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה כמו שביארנו.

הלכה ט[עריכה]

אחד כהן גדול המשיח בשמן המשחה. ואחד המרובה בבגדים. ואחד הכהן הגדול העובד. ואחד הכהן שעבר. כל אחד מארבעתן שמת מחזיר את הרוצח. אבל משוח מלחמה אינו מחזיר מפני שהוא ככהן הדיוט.

הלכה י[עריכה]

רוצח שנגמר דינו לגלות ולא היה שם כהן גדול. וההורג כהן גדול ולא היה שם כהן גדול אחר. וכהן גדול שהרג ולא היה שם כהן גדול אחר. הרי אלו גולין ואינן יוצאין מעיר מקלט לעולם.

הלכה יא[עריכה]

נגמר דינו לגלות ואחר כך מת הכהן הגדול קודם שיגלה הרוצח. הרי זה פטור מן הגלות. ואם עד שלא נגמר דינו מת הכהן הגדול ומינו כהן אחר תחתיו ואחר כך נגמר דינו הרי זה חוזר במיתתו של שני שנגמר דינו בפניו.

הלכה יב[עריכה]

נגמר דינו ונמצא הכהן הגדול בן גרושה או בן חלוצה. בטלה כהונה וכאילו נגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם.

הלכה יג[עריכה]

רוצח ששב לעירו אחר מות הכהן הגדול. הרי הוא כשאר כל אדם. ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו שכבר נתכפר לו בגלותו.

הלכה יד[עריכה]

אף על פי שנתכפר אינו חוזר בה לשררה שהיה בה לעולם. אלא הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו.

הלכה טו[עריכה]

אע"פ שהחובל באביו בזדון חייב מיתת בית דין כמו ההורג שאר אדם. אם חבל באביו או באמו בשגגה אינו חייב גלות. שלא חייבה תורה גלות אלא [להורג] נפש אדם בשגגה בלבד כמו שביארנו.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.