רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה א
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
קריאת המגילה בזמנה, מצות עשה מדברי סופרים. והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים. והכל חייבים בקריאתה: אנשים, ונשים, וגרים, ועבדים משוחררים. ומחנכים את הקטנים לקרותה. ואפילו כהנים בעבודתן, מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה; קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין; שהפוגע בו – קוברו תחילה, ואחר כך קורא.
הלכה ב[עריכה]
אחד הקורא, ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו. והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא.
הלכה ג[עריכה]
מצווה לקרות את כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום. וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום. ומברך קודם קריאתה בלילה שלוש ברכות, ואלו הן: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה; ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה; ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. ומקום שנהגו לברך אחריה, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, האל הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם, האל המושיע.
הלכה ד[עריכה]
איזהו זמן קריאתה? זמנים הרבה תקנו לה חכמים, שנאמר: "בזמניהם". ואלו הן זמני קריאתה: כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע בן נון, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אע"פ שאין לה עכשיו חומה, קורין בט"ו באדר; ומדינה זו, היא הנקראת כרך. וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע, ואע"פ שהיא מוקפת עתה, קוראין בי"ד; ומדינה זו, היא הנקראת עיר.
הלכה ה[עריכה]
שושן הבירה, אע"פ שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון, קוראין בט"ו, שבה היה הנס, שנאמר: ונוח בחמשה עשר בו. ולמה תלו הדבר בימי יהושע? כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן, ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה. אף על פי שהן עתה חרבין, הואיל והיו מוקפין בימי יהושע – קורין בט"ו, ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה.
הלכה ו[עריכה]
בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי תקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה. כיצד אם חל יום י"ד להיות בשני או בחמישי קוראין בו ביום. ואם חל ביום אחר חוץ משני וחמישי מקדימין וקוראין בשני או בחמישי הסמוך לי"ד.
הלכה ז[עריכה]
כיצד חל י"ד להיות באחד בשבת מקדימין וקוראין בחמישי שהוא יום י"א. חל להיות בשלישי קוראין בשני שהוא יום י"ג. חל להיות ברביעי קוראין בשני שהוא יום י"ב. וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם י"ד אין קוראין אותה בפחות מעשרה.
הלכה ח[עריכה]
כפר שמקדימין וקוראין ביום הכניסה בזמן שאין נכנסין בו בשני ובחמישי אין קוראין אותה אלא בי"ד. וכל עיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצרכי הצבור הרי היא ככפר ומקדימין וקוראין ביום הכניסה. ואם אין שם עשרה בני אדם תקנתו קלקלתו והרי הם כאנשי עיר גדולה ואין קוראין אלא בי"ד.
הלכה ט[עריכה]
במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה בזמן שיש להם לישראל מלכות. אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה שהוא יום י"ד ויום ט"ו. בני הכפרים ובני עיירות קוראין בי"ד. ובני כרכין קוראין בט"ו.
הלכה י[עריכה]
בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו. ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם. וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו.
הלכה יא[עריכה]
עיר שהיא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה קוראין בשני הימים שהן י"ד וט"ו ובליליהם. ומברכין על קריאתה בי"ד בלבד הואיל והיא זמן קריאתה לרוב העולם.
הלכה יב[עריכה]
קראו את המגילה באדר ראשון ואחר כך עיברו בית דין את השנה חוזרים וקוראים אותה באדר השני בזמנה.
הלכה יג[עריכה]
אין קוראין את המגילה בשבת גזירה שמא יטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. שהכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה. לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוראין אותה קודם השבת. ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא פורים.
הלכה יד[עריכה]
כיצד יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת. חל יום ט"ו להיות בשבת בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה עשר ובני עיירות קוראין בו ביום שהוא זמנם ונמצאו הכל קוראין בארבעה עשר.
הגהה[עריכה]
נוסח הפרק מוגה על פי כתבי-יד, לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם. קריאת מגלה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים. והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים. והכל חייבין בקריאתה: אנשים, ונשים, וגרים, ועבדים משוחררין. ומחנכין הקטנים לקרותה. ואפילו כהנים בעבֹדתן, מבטלין עבֹדתן ובאין לשמוע מקרא מגלה, וכן מבטלין תלמוד תורה למקרא מגלה; קל וחומר לשאר מצות של תורה, כֻלן נדחין מפני מקרא מגלה. ואין לך דבר שנדחה מקרא [מגלה] מפניו, חוץ ממת [מצוה] שאין לו קוברין; שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא.
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו. והוא שישמע מפי מי שהוא חיב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא שוטה או קטן, השומע ממנו לא יצא.
מצוה לקרות את כֻלה, ומצוה לקרותה בלילה וביום. וכל הלילה כשר לקרי[א]ת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום. ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות: בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגלה, ושעשה נסים, ושהחיינו. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו.
ומקום שנהגו לברך אחריה, מברך: האל הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו, והנפרע לנו מצרינו, בא:י האל הנפרע לישראל מכל צריהם, האל המושיע.
איזהו זמן קריאתה? זמנים הרבה תקנו לה חכמים, שנאמר: "בזמניהם". ואלו הן זמן קריאתה: כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אע"פ שאין לה עכשיו חומה, קורין בחמשה עשר באדר; ומדינה זו, היא הנקראת כרך. וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אע"פ שהיא מוקפת עתה, קוראין בארבעה עשר; ומדינה זו, היא הנקראת עיר.