רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/שבת/פרק כב

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. ובלבד שלא יספוג ושלא יטפח בשמן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

גמ' ת"ר נתפזרו לו פירות בחצירו מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. נראה דלא גרסינן ואוכל מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה משמע הנך דוקא הוא דאסירי משום דעובדא דחול אבל ללקט וליתן אל חיקו ולתוך כסותו שרי:

סימן ב[עריכה]

מתני' אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין. ואם יצאו מעצמן אסורין. ור' יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר. ואם למשקין היוצא מהן אסור. חלות דבש שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין. ור' אליעזר מתיר:

גמ' אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל מודה ר' יהודה לחכמים בזיתים וענבים. ומודים חכמים לר' יהודה בשאר מיני פירות. א"ל ר' ירמיה לרבי אבא אם כן במאי פליגי. לכי תשכח. רב נחמן בר יצחק אמר מסתברא בתותים ורמונים פליגי. רבי יוחנן אמר הלכה כרבי יהודה בשאר מיני פירות. תניא סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין אבל לא ברמונים. של בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים פי' היו סוחטין בחול ועושין מהם יין נמצאו הרמונים בני סחיטה ולכך אסור לסוחטן בשבת. אמר רב נחמן הלכה כשל בית מנשיא בן מנחם. נמצא עכשיו הכלל הראוי מכל אלו הדברים שזתים וענבים אין סוחטין אותם בשבת. ואם יצאו מעצמן אסורין בין אוכלין בין למשקין לד"ה. ותותים ורמונים אסור לסוחטן בשבת לד"ה ואם יצאו מעצמן היוצא מהן אסור כר' יהודה. ושאר פירות כגון פגעין פרישין ועוזרדין וכיוצא בהן סוחטין אותם לכתחלה בשבת לד"ה. ואיכא מאן דסליק אדעתא דרמונים בהדי זיתים וענבים הוו דהא א"ר נחמן הלכה כשל בית מנשיא בן מנחם וליתא ההיא לענין סחיטה לכתחלה אתמר דאין סוחטין אותן בשבת אבל אם יצאו מעצמן והן לאוכלים מותרים. וה"נ מסתברא דקתני סוחטין בפגעין ועוזרדין אבל לא ברמונים אלמא אסחיטה קאי. ועוד מדיהיב טעמא כדרב חסדא דאמר רב חסדא תרדין שסחטן ונתנן לתוך המקוה פוסלין את המקוה בשנוי מראה ואמאי והא לאו בני סחיטה נינהו אלא מאי אית לך למימר כיון דאחשבינהו הוו להו משקה הכא נמי כיון דאחשבינהו הוו להו משקה. שמעינן מינה דאסחיטה קאי דלא מצית למימר דאחשבינהו אלא כשסחטן:

סימן ג[עריכה]

אמר רב יהודה אמר שמואל סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדרה ולא לתוך הקערה. פירוש בקדרה שיש בה אוכל ולפיכך הוי משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי ובקערה אין בה אוכל ולפיכך הוי ליה משקה ואסור. אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה. איכא מ"ד האי מימרא דסוחט אדם אשכול איום טוב איתמר ולא לענין שבת דהא תנן אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין ואוקימנא בזיתים וענבים ובין לאוכלין ובין למשקין היוצא מהן אסור ולכך לא מיתוקמא מילתא דשמואל אלא ביו"ט. וכן מצינו לבעל הלכות פסוקות שכתבוה בהלכות יו"ט ולא בהלכות שבת. ואיכא מ"ד דהאי מימרא דשמואל בשבת היא ומוקי לה למתניתין בסוחט לתוך הקערה דהוו להו משקה אבל לתוך הקדרה סוחטין כשמואל ודיוקא דדייק מינה רב חסדא בלחוד הוא דהוי ביו"ט וכן הדעת נוטה. ור"ח ז"ל כך הוא דעתו אלא שאמר שדברי שמואל ורב חסדא דדייק מינייהו לאו הלכה אינון: והכי קאמר והלכתא כתירוצי דר' יוחנן להא מתני'. ושמעינן מינה שמותר לסחוט כבשים ושלקות לגופן אבל לא למימיהן ואם סחט למימיהן נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת ולא חילק בסחיטתן למימיהן בין לקדרה בין לקערה אלא הכל אסור. דהא בסחיטת זיתים וענבים בין לקדרה בין לקערה למימיהן הוא צריך וא"ר יוחנן הסוחט כבשים ושלקות למימיהן כסוחט זיתים וענבים וחייב חטאת. ומתוך אלו הדברים מתברר שאין הלכה כשמואל דאמר סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ויש מי שהעמיד דברי שמואל ביו"ט מדדייק רב חסדא מדברי שמואל מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז וכו' לקיים דבריו להיות הלכה ואינם דברים נכוחים שאפילו ביו"ט כל אלו אסורין: ולינק בפיו מן הבהמה ביו"ט אסור כ"ש לחלוב כדגרסי' ביבמות פ' חרש דף קיד. אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה ביו"ט. ואקשינן עלה היכי דמי אי דאיכא סכנתא אפילו בשבת נמי ואי דליכא סכנתא אפילו ביום טוב נמי לא ומפרקינן לאצריכא דאית בה צערא וסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזור רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזור רבנן. הנה אפי' לינק מן הבהמה לא התירו אלא במקום צער כ"ש לחלוב במקום דאין צער דודאי אסור. ואין לנו להדורי אפירוקי ולאפוקי שמעתא מדוכתא אלא ודאי זה סוחט לתוך הקדרה ולא לתוך הקערה בשבת אמרו. ומה שאמר רב חסדא ביום טוב הוא ואין הלכה כמותו לא ביום טוב ולא בשבת. וכן קבלנו מרבותינו אלו הן דברי ר"ח ז"ל. ואנן עיינינן בהו ואשכחן פירכא לכולהו. הא דאמר דאין הפרש בסחיטה למימיהן בין לקדרה בין לקערה אלא הכל אסור לאו הכי הוא דהא א"ר יוחנן למימיהן חייב חטאת הוא כעין מימרא דאמר רב ושמואל למימיהן פטור אבל אסור דכי היכי דהא דאמר רב ושמואל למימיהן פטור אבל אסור לקערה הוא ולא לקדרה ה"נ הא דא"ר יוחנן חייב חטאת לקערה הוא ולא לקדרה תדע דהא רב ושמואל אינהו דאמרי סוחט אדם אשכול לתוך קדרה אבל לא לתוך קערה ואינהו דאמור בענין כבשים ושלקות למימיהן פטור אבל אסור. ואי ס"ד דמ"ד למימיהן אסור ל"ש קדרה ול"ש קערה הכל אסור אם כן קשיא דרב אדרב וקשיא דשמואל אדשמואל אלא מאי אית לך למימר האי למימיהן אסור לתוך הקערה קאמר ולא לתוך הקדרה ה"נ ר' יוחנן דאמר למימיהן חייב חטאת לתוך הקערה קאמר ולא לתוך הקדרה. ולא פליג רבי יוחנן אדרב ושמואל אלא בפטור אבל אסור וחייב חטאת אבל בקערה וקדרה לא דאם לא כן נפלוג בהדיא בקערה וקדרה ומדלא אשכחן פלוגתייהו אלא במותר לרב ופטור אבל אסור לשמואל וחייב חטאת לר' יוחנן לא שמעינן מינה דפליגי בקדרה וקערה. ועוד דרבי יוחנן לא אשכחן דפליג בהדיא ארב ושמואל אלא בכבשים ושלקות אבל באשכול של ענבים לא אשכחן ליה דפליג ומ"ד דפליג בעי ראייה. והא דקאמר דהא סחיטת זיתים וענבים בין לקדרה בין לקערה למימיהן הוא צריך וא"ר יוחנן שהסוחט כבשים ושלקות למימיהן כסוחט זיתים וענבים הוא וחייב חטאת. גם זו אינה ראיה שהסוחט ענבים לתוך הקדרה שיש בה אוכל אע"פ שהוא צריך למימיהן כיון שהוא סוחט לתוך האוכל אינו כסוחט משקין אלא כמפרר אוכל לתוך אוכל הוא שמותר. ומ"ד בסוחט כבשים ושלקות למימיהן שהוא חייב לא אמר אלא בסוחט כבשים ושלקות לתוך הקערה כסוחט זיתים וענבים לתוך הקערה. אבל לתוך הקדרה אלו ואלו מותרין שאוכל הן ולא משקה. ולעולם הלכה כרב ושמואל לענין סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה. ור' יוחנן לא איירי באשכול כלל. והא דאמר נמי שאפילו לינק בפיו מן הבהמה ביו"ט אסור וכ"ש לחלוב לאו הכין הוא שהיונק מן הבהמה כסוחט משקה הוא והחולב לתוך הקדרה כמפרר אוכל הוא ולפיכך מותר. ועוד דהא מותיב רמי בר חמא ומפרקינן לתיובתא ומותיב נמי רבינא דהוא בתראה והוא מותיב לה והוא מפרק לה. גם ר' ירמיה ביקש להעמידה כתנאי ולא העמידה אלא ד"ה משקה הבא לאוכל אוכל הוא. ומכל אלו נלמוד שהלכה כרב ושמואל הלכך הלכה נמי כרב חסדא דיליף מינייהו דחולב אדם ביו"ט לתוך הקדרה. והכי חזינן לרב האי גאון כדפסקינן ולית בה ספיקא:

סימן ד[עריכה]

גרסינן בכתובות פרק אף על פי דף ס. תניא ר' מורינוס אומר גונח יונק חלב מן הבהמה בשבת. מ"ט מפרק כלאחד יד הוא ובמקום צערא לא גזור. אמר רב יוסף הלכה כר' מורינוס: תניא נחום איש גלאי אומר צנור שעלו בו קשקשין ממעכו ברגלו בצנעא בשבת ואין חושש מ"ט מפרק כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזור רבנן. אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גלאי ואי קשיא לך הא דאמר ביבמות פרק חרש דף קיד. אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה ביו"ט היכי דמי אי דאיכא סכנתא אפילו בשבת נמי ואי דליכא סכנתא אפילו ביו"ט נמי לא ומפרקינן לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזור רבנן יו"ט דאיסור לאו הוא לא גזור רבנן דשמעת מינה דגונח אע"פ דאית ליה צערא אסיר לינק מן הבהמה בשבת. ההיא לא קשה מידי דההיא מימרא אליבא דאבא שאול היא ולית הלכתא כוותיה דהא קפסיק רב יוסף הלכה כר' מורינוס דאמר אפילו בשבת במקום צערא לא גזור רבנן. וחזינן למאן דמוקי הא דר' מורינוס בצערא דאית ביה סכנתא. כי היכי דלא תיקשי ליה הא דאבא שאול. והאי פירוקא לאו מעלייא הוא דאי הא דר' מורינוס צער דאית ביה סכנה הוא מאי איריא מפרק כלאחר יד אפילו מלאכה גמורה גבי סכנה שריא. ועוד הא דקאמר במקום צערא לא גזור הל"ל במקום סכנה לא גזור. וי"מ דההיא דאבא שאול בצער של רעב הוא כי ההיא דשבועות דף כו נשבע על הככר ומצטער עליה: גופא כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור. שלקות בין לגופן בין למימיהן מותר. ושמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור. ר' יוחנן אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת. ולית הלכתא כר' יוחנן לענין חיוב חטאת. דהוו להו רב ושמואל בחדא שיטתא דליכא חיוב חטאת אלא בזיתים וענבים והוה ר' יוחנן חד ואין דבריו של א' במקום שנים. ועוד הא דתניא דבי מנשה מסייע להו דאמר דבר תורה אין חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד. והא דמשמע בפרק מפנין דף קכח: דאיכא חיוב חטאת בסחיטת שמן מתוך השיער. לא דמי לסוחט פרי שאין דרכו לסחוט כי דרך אותו פרי לאוכלו ולא להוציא ממנו משקה הלכך אין שם משקה על היוצא ממנו. אבל משקה הנבלע בבגד הסוחטו להוציא ממנו חייב ומסתברא לן דהלכתא כשמואל בהא מילתא דקאי ר' יוחנן כוותיה לענין איסורא. וליכא בינייהו פלוגתא אלא לענין חיוב חטאת. אמר רב חייא בר אשי אמר רב דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד וכן תניא דבי מנשה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד:

סימן ה[עריכה]

חלות דבש וכו' כי אתא רב אושעיא מנהרדעא אייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורים ר' אלעזר ור' שמעון מתירין. ופסק בעל הלכות משמיה דרב צמח בן פלטוי ריש מתיבתא הלכתא כר' אלעזר ור' שמעון:

מתני' כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן:

גמ' כל שבא כו' מאי היא כגון תרנגולתא דר' אבא פי' שהיתה מלוחה ביותר וכשרוצין לאוכלה שורין אותה במים חמין אם הובאה בחמין לפני השבת שורין בשבת ואם לאו אסור. וכל שלא בא בחמין איבעיא להו הדיח מאי. אמר רב יוסף הדיח חייב חטאת:

סימן ו / ז[עריכה]

מתני' שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. במסכת יו"ט פרק המביא דף לג: מוקי במוסתקי ופירש"י דהיינו חביות שבורים שמדבקין שבריהן בשרף של עץ שעושין ממנה זפת ומשום הכי שרי ומחמת גריעותא לא חייס עליה וליכא למיחש שמא יתכוין לעשות כלי ואף על גב דלא מוקי לה במוסתקי אלא לרבי אליעזר דפריך ולית ליה לרבי אליעזר הא דתנן שובר אדם את החבית וכו' ומשני מתני' במוסתקי. ומיהו גם לרבנן צריך לאוקמי במוסתקי דלא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בחיוב חטאת אבל מודו דאיסורא איכא והכא שריא לכתחלה אלא ע"כ גם לרבנן צריך לאוקומה במוסתקי. וכן מוכח בפרק בכל מערבין דף לד: גבי הא דתנן נתן עירובו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב ופריך בגמרא ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר. ומאי קפריך והלא יכול לשבור המגדל וליטול העירוב כדתנן הכא שובר אדם חבית וכו' ולמאי דפרישית דאיירי במוסתקי אפילו לרבנן ניחא:

גמ' תניא רשב"ג אומר מביא חבית יין ומתיז ראשה בסייף ומניחה לפני האורחין בשבת ואינו חושש. תניא חותלות של תמרה מתיר ומפקיע וחותך בעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטא בשבתא. לפיתחא קמיכוין ואסיר. או דלמא לעין יפה קמיכוין ושריא א"ל לפיתחא קמכוין ואסור:

מתני' אין נוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין ולא יקבנה מצדה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח א"ר יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת:

גמ' אמר רב הונא מחלוקת למעלה אבל מן הצד ד"ה אסור. והיינו דקתני ולא יקבנה מצדה וכן הלכתא. ת"ר אין נוקבין נקב חדש לכתחלה בשבת ואם בא להוסיף מוסיף וי"א אין מוסיף. ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה: דרש רב נחמן בר יצחק משמיה דרבי יוחנן הלכה כי"א. ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא במקום העשוי לשמר אבל לחזק ד"ה אסור. ה"ד לשמר וה"ד לחזק. אמר רב חסדא למעלה מן היין זהו לשמר למטה מן היין לחזק. רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר וה"ד לחזק למטה מן השמרים וזהו גי' רש"י והלכתא כוותיה דרבא דתניא דמסייע ליה. גובתא פירוש שפופרת שנותנין איתה בנקב הברזא להוליך הקלוח למרחוק רב אסר. ושמואל שרי. למיחתך לכתחלה כ"ע לא פליגי דאסור. לאהדורי כ"ע לא פליגי דשרי. כי פליגי דחתיכא ולא מיתקנא. מאן דאסר סבר גזרינן דלמא אתי למיחתך לכתחלה. ומאן דשרי סבר לא גזרינן דלמא אתי למיחתך לכתחלה. כתנאי אין חותכין שפופרת ביום טוב ואין צ"ל בשבת. נפלה מחזירין אותה בשבת ואין צ"ל בי"ט. ר' יאשיה מיקל. אהייא אילימא ארישא הא קמתקן מנא אלא אסיפא ת"ק נמי מישרא שרי. אלא דחתיכא ולא מיתקנא איכא בינייהו. ת"ק סבר גזרינן ור' יאשיה סבר לא גזרינן. דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דרבי יוחנן הלכה כרבי יאשיה:

סימן ח[עריכה]

ולא יתן עליה שעוה כו' משחא רב אסר ושמואל שרי מאן דאסר גזרינן משום שעוה ומאן דשרי סבר לא גזרינן משום שעוה. והלכתא כרב. אמר טבות רישבא אמר שמואל האי טרפא דאסא אסיר. פירוש אסור ליתן עלה של הדס בתוך הברזא לקלח בו היין כדי שלא יהא שותת בדופני החבית. מ"ט רב יהודה מדיפתי אמר משום מרזב שמא יתקן מרזב של עץ. רב אשי אמר גזירה שמא יקטום. מאי בינייהו איכא בינייהו דקטים ומנח שמא יקטום ליכא והלכתא כרב אשי:

סימן ט[עריכה]

בי סדיא רב אסר ושמואל שרי. ברכין כ"ע לא פליגי דשרי. בקשין כ"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי במיצעי. מאן דאסר סבר דמיחזי כמשוי. ומאן דשרי סבר לא מיחזי כמשוי. והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב איקלע לההוא אתרא לא הוה ליה דוכתא למיתב נפק יתיב בכרמלית אייתו ליה בי סדיא ולא איתיב מאן דחזא סבר בי סדיא אסור ולא היא דרב אכרוזי אכריז דבי סדיא מישרי שרי ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו. ומנו רב כהנא ור"א וידע דהני מיצעי הוו הלכך לא אסירי אלא קשין:

מתני' נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור. ואת המים היפים ברעים בשביל שיצונו ואת הצונן בחמין בשביל שיחומו. מי שנשרו כליו במים בדרך מהלך בהן ואינו חומש. הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. והתנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. רבי אליעזר ור"ש אוסרין. הא מלתא אף על גב דהוי ליה סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכתא כמחלוקת דברייתא. דקאי רב כוותיה דמקשינן מיניה פ"ק דע"ז דף יב. מאי אין נראה אילימא דלא מיתחזי והאמר רב יהודה א"ר כל מקום שאסרו וכו' אלמא הלכתא הכי. ורבינו נסים גאון ז"ל פסק דאין הלכה כרב והביא ראיה מהא דתניא פ"ב דחולין דף מא: הרוצה לנקר חצירו עושה מקום חוץ לגומא ושותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים. ולאו ראיה היא דלאו אולמיה דהך מתני' וברייתא מהך ברייתא ומתני' דהכא דאמר דפליגי אדרב ואמר דרב תנאי היא וכן איתמר ברייתא לעיל בפרק במה אשה דף סד: דלא כרב. ועוד דשאני התם דהרואה אומר לנקר חצירו הוא צריך וליכא חשדא כלל. ואין ראיה נמי מהא דתניא בפרק אף על פי דף ס. נחום איש גליא אומר צנור שעלו בו קשקשים ממעכו בצנעה ברגלו ואינו חושש ופסיק התם הלכתא כנחום. דשאני התם דליכא חשדא דאיסורא דאורייתא משום שרואין אותו שעושה כלאחר יד. בירושלמי פרק בתרא דכלאים גר' מתניתין פליגי על דרב פשתן שצבע בהרת לא יעשה ממנה אימרא מפורסמת. ובכרים וכסתות מותר. מתני' פליגי עליה דרב נתפזרו לו מעות לפני ע"ז לא יהא שוחה ומלקט שלא יהא נראה כמשתחוה לע"ז. ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתין פליג עליה דרב. פרצופין שמטילין מים בכרכים לא יתן פיו טל פיהן שלא יהא נראה כמנשק לע"ז. ואם היה מקום צנוע מותר. מתני' פליג עליה דרב אין שוחטים בגומא אבל עושה אדם גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים. מתני' פליג עליה דרב הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. מתני' פליג עליה דרב ביב שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים אין שופכים מים לתוכו בשבת תני עלה אם היתה מזלחת מותרת צנורות מקלחין אסור. עונת גשמים מותר ותני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר. אילין פליגי על רב ולית להון קיום:

סימן י[עריכה]

אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת. רש"י פירש מן העפר. ור"ח ז"ל פירש מן הטל שעליו דהיינו כבוס. וכן משמע דומיא דכומתא דרב יוסף. אבל במנער מן העפר לא משמע כלל דשייך ביה לבון. ולא אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה. וחדתי נמי לא אמרן אלא באוכמי אבל חוורי וסומקי לית לן בה. והוא דקפיד עלייהו פירש רש"י שאין רוצה ללובשן בלא ניעור. עולא איקלע לפומבדיתא חזי להו לרבנן דקמנפצי גלימייהו. אמר להו קמחלליתו שבתא. אמר רב יהודה נפוצו באפיה אנן לא קפדינן מידי. אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף אמר ליה הב לי כומתאי. הוה עליה טלא והוה מחסם למיתבה ניהליה. א"ל נפוץ שדי אנן לא קפדינן ולא מידי:

סימן יא[עריכה]

אמר רב יצחק בר אסי אמר ר' יוחנן היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתיפו בשבת חייב חטאת תניא נמי הכי סוחרי כסות היוצאים בטלית מקופלת ומונחת להן על כתיפן בשבת חייב חטאת. ולא סוחרי כסות בלבד אלא כל אדם אלא שדרכן של סוחרים לצאת כן. וחנווני היוצא במעות הצרורות לו בסדינו חייב חטאת ולא חנווני בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכו של חנווני לצאת כן. הרטנין יוצאין בסודר שעל כתפיהן בשבת ולא הרטנין בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של הרטנין לצאת כן. אמר ר' יהודה מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפיו בשבת. אלא שנימא כרוכה לו על אצבעו וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו אמ"פ שאין נימא כרוכה לו על אצבעו. דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דר' יוחנן אע"פ שאין נימא כרוכה לו על אצבעו. עולא איקלע לבי רב אסי בר חנא בעא מיניה מהו לעשות מרזב בשבת. א"ל הכי אמר רבי אלעזר אסור. מאי מרזב אמר ר' זירא כיסי בבלייתא. יש מי שאומר פי' מרזב שהוא כמי שמתעטף אדם בטליתו ויקפול שני קצוותיה כמין מרזב דרך קפול ויניחנו על כתיפו השמאלית ויחזור ויקפול שאר הטלית ויניחנו בכתיפו הימנית ונמצא טליתו מקופלת מכאן ומכאן ומשולשלת על כתיפו וחלל כנגד השדרה ויראה כמין מרזב ובענין הזה כיסי בבלייתא שהיו קושרים שני קשירות וקורין לו כיסא ומבעיא משום איסור הוצאה לפי שאינן דרך מלבוש. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא א"ל הכי מאי א"ל אסור. אמר רב פפא נקוט כללא בידך כל אדעתא לכנופי אסור כל להתנאות שרי. כי הא דרב ששת מתנאה בסדינו. כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והיו שני צדי טליתו מונחין לו על כתפיו. אמר לפניו ר' יהושע בן זירוז בן חמיו של ר' מאיר בזו לא חייב ר"מ חטאת. א"ל דקדק ר"מ עד כאן. שלשל רבי טליתו. כי אתא רבין אמר לא ר' יהושע בן זירוז הוה אלא ר' יהושע בן קפוסקאי היה חתנו של ר"ע א"ל בזו לא חייב ר"ע חטאת א"ל דקדק ר"ע ע"כ שלשל רבי טליתו:

סימן יב[עריכה]

מתני' הרוחץ במי מערה או במי טבריא מסתפג אפילו בעשר אלונטית ולא יביאם בידו אבל י' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אותן בידן:

גמ' קתני מי מערה דומיא דמי טבריא מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין פי' שהוחמו באור. מדאמר מני ר"ש היא ולא רבי יהודה היא דאסר בחמין. ופלוגתייהו בחמין שהוחמו באור. הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא אמי מערה אבל במי טבריא שרי לכתחלה כדאמר לעיל פרק כירה דף מ. הניחו להם חמי טבריא ולא תנן במתני' חמי טבריא אלא לגלויי עליה דמי מערה דאיירי בחמין ורב אלפס פי' דמי מערה איירי בחמין שהוחמו מחמת המערה ולא מסתבר לאוסרן לכתחלה מסתפג אפילו בעשר אלונטית כו' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו בתוך ביתו ולא גזרינן דלמא אתי לידי סחיטה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן האוליירין מביאין בלרי נשים לבי בני ובלבד שיתכסה בהן ראשו ורובו:

סימן יג[עריכה]

סכניתא א"ר אבין בר רב חסדא א"ר צריך לקשר שני ראשיה למטה וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן למטה מכתפיים. אמר להו רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מאני דבני חילא שרביבו בהו למטה מכתפיים.

מתני' סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגררים ולא יורדין לקורדימא. ואין עושין אפיקטוזין בשבת ואין מעצבין את הקטן ואין מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא:

גמ' ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. היכי עביד? ר' יוסי בר חנינא אמר סך ואחר כך ממשמש. ר' יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחת. והלכתא כר' יוחנן. גרסינן בפרק חלק (דף קא.), ת"ר: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת, ומעבירין כלי על גב העין בשבת. אמר רשב"ג: בד"א? בכלי הניטל בשבת, אבל בכלי שאינו ניטל אסור:

סימן יד[עריכה]

ת"ר אין שואלים דבר מן השד בשבת. ר' יוסי אומר אף בחול אסור. א"ר הונא הלכה כר' יוסי ואף ר' יוסי לא אמר אלא משום סכנה כי הא דרב יצחק בר יוסף איבלע בארזא: אבל לא מתעמלין א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אסור לעמוד בקרקעית של דיומסית מפני שמתעמלת ומרפא:

סימן טו[עריכה]

אבל לא מתגררין. ת"ר אין גוררין בשבת רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט וצואה גורר כדרכו ואינו חושש. והלכתא כוותיה. אין יורדין לקורדימא. מ"ט משום פיקה. פרש"י יחליקו רגליו ויפול במים ואתי לידי סחיטה והוא מלשון פיק ברכים נחום ב:

סימן טז[עריכה]

אין עושין אפיקטוזין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ל"ש אלא בסם אבל ביד מותר. תניא ר' נחמיה אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין. ומסתברא דה"מ היכא דלית ליה צער אבל היכא דאית ליה צער וכשמקיא אוכלין שבמיעיו מתרפא מותר. וכן אמר בעל הלכות משמיה דרב צמח בר פלטוי גאון: אין מעצבין את הקטן. אמר רבה בר בר חנה אר"י לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי והא אנן תנן אין מעצבין את הקטן התם בחומרי שדרה משום דמיחזי כבונה ומיירי שלא ביום הלידה דאי ביום הלידה הכל מותר. ואין מחזירין את השבר אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר. וכן הלכה:

הדרן עלך חבית
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רבינו_אשר_על_הש%22ס/פסקי_הרא%22ש/שבת/פרק_כב&oldid=997235"