פרשני ההגדה - אחד מי יודע
אחד מי יודע[עריכה]
אֶחָד מִי יוֹדֵעַ, אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ..
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ, שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ, שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ, אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ.
אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, חֲמִשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.
חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, שִׁשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ, שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ, שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ, תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
עֲשָׂרָה מִי יוֹדֵעַ, עֲשָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.
אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁנֵים עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁלשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
פירושים[עריכה]
באר מים
אחד מי יודע כו' דקשה לו למה כתיב אחד במעשה בראשית ולא ראשון ותירץ אחד אני יודע אחד הוא אלהינו כו' (כפרש"י שם) או יאמר ע"ד ששמעתי ממ"ו הרב המפורסם המגיד זלה"ה על הבחירה והידיע' שהם מתנגדים זל"ז ואמר הוא ז"ל שמים יוכיח שהם אש ומים יחד הגם שאין בכח השגתינו שיכולין להיות יחד. וז"ש כאן אחד מי יודע. פי' מי יכול להבין שהבחירה והידיעה יכול להיות כאחד ואעפי"כ הבחירה היא חפשיות. לזה אמר אחד הוא אלהינו שבשמים. פי' שעשה שמים מאש ומים. בשביל כן יכול להיות גם בארץ ג"כ הבחיר' והידיע' יחד. או יאמר אחד מי יודע. יודע הוא לשון התחברות כמו והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד א). וז"ש אחד מי יודע פי' מי יכול להתחבר את עצמו לו יתברך שנקרא אחד לזה אמר אחד אני יודע פי' כשיודע שאין ראוי להיות מציאות אני אלא בו ית' הנקרא אחד ע"ד אני הוא ולא אחר כמ"ש למעלה.
שנים מי יודע. פי' מי יודע למה ברא הוא ית' את היצ"ט והיצ"הר ויותר טוב היה בלא יצה"ר. ואמר שנים אני יודע ע"ד שכתבתי בס"ד על מאמר הגמרא (שבת קל) דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. דאפ"ל דקאי על התורה שהיא כמו כתובה לישראל. שאי אפשר הי' ליתן לישראל בלא תיגרא של היצ"הר. (וכמשחז"ל שם דף פ"ט כלום יצה"ר יש ביניכם) וע"ד הכתוב (בראשית לד כא) שלמים הם אתנו דייקא. וז"ש שני לוחות הברית היינו בשביל התורה כנ"ל. או יאמר שנים מי יודע. פי' מי יכול לחבר היצ"ט עם היצ"הר שהיצ"הר נמי יהא נקרא יצ"ט ע"ד שמעון ולוי אחים. וז"ש שני לוחות הברית ע"ד הגמרא (קידושין ל) בראתי יצ"הר ובראתי לו תורה תבלין.
שלשה מי יודע. אפ"ל ע"ד דאיתא בזוהר שלח דף קס"ה ע"ב וז"ל ועל דא בעי לאתחזא תלת זימנין בשתא קמי'. תלת זימנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא. ובג"כ תלת זימנין אינון בשתא אברהם קביל ברית יצחק קביל ברית יעקב הוה שלים מכלהו כו'. עכ"ל. וז"ש שלש' מי יודע. פי' למה צריכין להראות לפניו ית' ג"פ בשנה לז"א שלש' אני יודע שלש' אבות כו' כנ"ל. או יאמר ע"ד שאמר הכתוב והייתם לי סגולה פי' כמו סגו"ל שהוא ג' נקודות כך כהנים לוים ישראלים תורה נביאים כתובים וכמאמרם ז"ל (שבת פח) אורייתא תליתא'. בירחא תליתאי ע"י תליתאי כו' וקשה למה. לזה אמר כנגד ג' אבות שהם חג"ת. או יאמר שלשה מי יודע. פי' מן השלשה דברים המתנגדים יהיה אחד לזה אמר שלשה אבות ע"ד יעקב נקרא בריח התיכון שמחבר שני הבחינות בחינת אברהם ובחינת יצחק כידוע.
[או יאמר ע"ד שכתב רבינו בחיי בפ' קדושים וז"ל שהרי מצינו במעשה בראשית שהיו כל הנמצאים כולן ביום ששי קודם שנברא אדם. על ב' חלקים שכליים וארציים שכליים הם הנבראים העליונים שהם שכל גמור נבדל מן החומר. ארציים הם האילנות והצמחים ושאר בע"ח שהם חומר גמור אין בהם שכל. ושני חלקים אלו יעשו פעולותיהם שנתמנו עליהם אלו בשכל ואלו בטבע. וכל אחד מהם מוכרח בפעולתו זה בשכלו וזה בטבעו ואין מונע לאחד מהם. ולפיכך חייבה החכמ' לברוא ביום ששי נברא שלישי מורכב מהם משותף משניהם והוא הכולל אותם בשכל ובטבע. בשכל כמין השכליים הנפרדים. ובטבע כמין הארציים וזהו האדם. והיתה פעולתו שכלית וטבעית לא הכרחית בשני חלקים כ"א רצונית. שהרי הבחיר' והרצון בידו שימשך לאיזה צד שירצה אם אחר השכל או אחר הטבע שהוא התאוה כו' עי"ש. וז"ש כאן שלש' מי יודע כו' כנ"ל. לז"א כנגד האבות ויעקב ג"כ הוא הממוצע כו' כנ"ל].
ארבע מי יודע היינו הד' של יהודה וכמדומה לי שראיתי בספר א' וכן איתא בזוהר ויצא דף קנ"ו שמרומז על דוד המלך ע"ה שיהי' רגל רביעי בכסא וז"ש ד' אמהות. שנאמר בלאה שהיא הרביעית להאמהות כשילד' את יהודא ותעמוד מלדת ותעמוד הכסא מלדת עיין בזוהר שם דף קל"ה. או יאמר ארבע מי יודע. פי' מי יודע למה הי' לו ליעקב ד' נשים לזה אמר ארבע אמהות כמ"ש בזוהר פ' חיי שרה דף קל"ג ת"ח אבהן כולהו ברזא חדא אזלו וכולהו שמשו בארבע נשין כל חד מנייהו כו' יצחק ברזא דארבע סיטרין דרבקה דכתיב ויקח את רבקה חד ותהי לו לאשה תרי ויאהבה תלת וינחם יצחק אחרי אמו הא ארבע לקביל דא הוו ליעקב ד' נשין וכולא ברזא חדא ע"ש. וז"ש ארבע אמהות ע"ד הגמרא (ברכות טז) אין קורין אמהות אלא לארבע' וכולהו אבהן שמשו ברזא דד' נשין לקבל דא הוו ליעקב ד' נשין כנ"ל.
חמשה מי יודע פי' היינו הה' של אברהם שניתוסף לו עי"ז יהי' מוליד. וז"ש ה' חומשי תורה כמש"ה הא לכם זרע פי' כשניתוסף לך ה' שמרומז על ה' חומשי תורה אז תצא מאצטגנינות שלך.
או יאמר חמש' מי יודע. פי' מי יודע הטעם שחלק דוד המלך ע"ה תהלים לחמש' ספרים ותי' כנגד חמש' חומשי תורה.
שבעה מי יודע כו' אפ"ל ע"ד שאה"כ (קהלת יא) תן חלק לשבע' כו' ואמרו חז"ל שם במדרש אלו ז' ימי בראשית. פי' תן חלק שביעית מיום השבת לכל יום ויום. וזהו שבע' ימי שבתא פי' הניצוץ שבת שבכל יום הוא מחברן.
ברכת השיר
אחד מי יודע כו' כונת השיר הלזה להורות כי אף בדברים המפורסמים וידועים נבדלנו מזולתינו בהיות תועלת ידיעתם נמשך אצלינו וידיעת זולתינו בזה אינה ידיעה באמיתת כפי בחירת התועלת היוצאין מן הידיעות והיודעין אינן יודעין שאין יודעין רק אני יודע אמיתת הדברים לתכליתן.
וזה אמרו אחד מי יודע עם שמפורסם אחדותו כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' עם כל זה הרי מפורש לעיל רם על כל גוים ה' על השמים כבודו כי חושבין לגודל רוממותו אינו משגיח רק על השמים ולא על הארץ מי כה' אלוקינו וכו' כי בזה מבורר טעותן כי אם היה יתכן לומר שצבא השמים הם שייכין לו יתב' בדמיון צד מה היה מקום לטעות שאין כבודו ית' רק בשמים אבל אנו יודעין כי מי בשחק יערוך לה' ואין דומה לו יתברך א"כ יוחשב הכל לשפלות לנגדו הן בשמים הן בארץ וזהו המשפילי לראות בשמים ובארץ שהכל אין ואפס לנגדו צבאות השמים כמו צבאות הארץ א"כ גם הארץ אינה נגרעת מהשגחה כמו שפירשו המפורשים כנ"ל וזה אחד מי יודע כי מי יודע שהוא יחיד במלוכה ומושל ומשגיח הן בשמים ובארץ אשר הטועים חושבין שאין כבודו יתב' ליחד שמו בעולם השפל אבל אחד אני יודע כי אחד אלהינו בשמים ובארץ הכל במשקל אחד אין נגרע מהשגחתו הן בשמים והן בארץ.
שנים מי יודע. אפשר לפרשו על התחלת התורה בב' ולא בא' ע"ז אמר שני לוחות הברית ולא שיטעו ח"ו בשניות כי הלוחות עצמן התחלתן בא' אנכי לכן אחד אלקינו וכו' והלוחות עצמן שנים כנגד שמים וארץ:
שלשה מי יודע יובן ע"פ מ"ש מתחילה עע"ז היו אבותינו ושמעתי לפרש שבתחילה היינו מתייחסים אחר עובדי ע"ז אברהם בן תרח היה מתיחס ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ואין אברהם מתיחס אחר תרח כלל כי אברהם הוא כגר שנתגייר שהוא כקטן שנולד דמי ואינו מתיחס לאביו העובד ע"ז לכן אין קורין אבות אלא לשלשה וזה ירמוז שלשה מי יודע שמתייחסין אחר שלשה ולא מן הדורות למעלה משלשה עד נח ואדם הראשון וזהו שלשה אבות.
או יאמר שלשה מי יודע להתיחס אחריהם כי מאברהם יצאו בני קטורה מיצחק עשו שיש להם להתיחס בני קטורה אחר אברהם. ובני עשו יש להם שני אבות לא יחשובו כי אם שלשה אבות והענין הוא כמו ששמענו בשם המגיד מדובנא משל על הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' שנמנו למפרע ואמרו ע"פ משל שדרך המוזגים שכר כשיקח אצלם מדה שכר בעד גדול אחד אחר שמדד המוזג כפי מדתו למשרתת אשר נשלחה לקנות השכר דרך הוא לשפוך עוד מעט נוסף על המדה ואתרמי מילתא שמשרתת אחת לקחה מדה א' שכר בעל גדול ותבעה לשפוך לה עוד קורטוב וראתה אחרת ובאה גם היא וכדה על שכמה ותאמר שפוך לי מעט שכר וענה הבע"ב היש אתך מעות אזי אמדוד כפי מדתך ואשפוך לך ותען ותאמר אין בידי לפורטה אעפ"כ כאשר הגדלת חסדיך למשרתת פלוני אשר מדדת לה כפי מדתה וקיבלה מחיר הגדול שנתנה לך א"כ ההוספה הוא מתנת חנם א"כ תן לי ג"כ כשיעור הנוסף אשר הוספת לפלונית ויען ויאמר לא כן בתי כי מי שנותן גדול וקונה במעות מוסיפין לו אבל לא שייך להוסיף על מי שלא קנה והנמשל כי הוא יתב' יודע אם יזכור לאברהם ליצחק יש להם אחיזה בני קטורה וזרע עשו ולזה עשה הוא יתב' ליעקב עיקר ואברהם ויצחק טפל לכן לא נזכר זכות אבות רק לנו שעיקר הזכות מיעקב כמו הגדול שניתנה על השכר ואברהם ויצחק הם תוספת ודרך מי שקנה שופכין לו טפי כופיתא אבל מי שלא נתן גדול על המידה אינו בתוספת וזהו שלשה אני יודע שאצלי נזכרים כל השלשה אבות והטעם כי איתא במדרש אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק הוא לעשו לא אלא לבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם לכן יזכר לנו ברית אבות יען קבלת התורה שני לוחות הברית כנגד אברהם ויצחק וגם אחד אלקינו כו' לאפוקי בני קטורה ועשו שאין מאמינין באחד אלוקינו כו'.
ארבע מי יודע כו' ארבע אמהות. ירצה בזה עוד מדה יתירה נהג הוא יתב' בנו כמו שנוטל יחוס השלשה אבות מזולתינו הגם שיש להם אחיזה בשנים מהם עוד יזכור לנו זכות אמהות ארבע שאין לשום שבט יחוס כי אם בשלשה מהם ובני השפחות אף לא באחת מהנה (ר"ל ברחל ולאה) אעפ"כ נשתווינו כולם כאשר אמר בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ודרשו חז"ל מראש צורים הוא אברהם ומגבעות הן אמהות והרצון בזה כי אם שבלק היה ממדין והוא מבני קטורה אף על פי כן אני רואה כי לא נזכר זכות אברהם רק לישראל ומגבעות היינו האמהות אשורנו לכולם שאין נזכר זכות אמהות רק להם לישראל אף שהד' שבטים בני השפחות ואינם מזרע רחל ולאה אעפי"כ נזכר לכולם זכות האמהות ואין עין הרע שולטת בהן והטעם לפי שעיקר הם שלשת אבות והאמהות נטפלות לאבות לכן כאשר הגדיל חסדו עמנו לזכור לנו זכות שלשת אבות האמהות נמשכו אחריהם משא"כ במי שאין נזכר לו זכות אבות אין לו חלק בזכות אמהות.
עוד יש לפרש ארבע מי יודע על ארבעה גליות שנמשכו מכח ארבע אמהות כי יעקב הלך ללבן והיתה כוונתו לרחל לבד והנה אם היה לוקח רחל כפי מחשבתו לא היו השבטים מתקנאים ביוסף ולא התגלגל הדבר לירד למצרים ומלבד שכתבו כמה ספרים שבחטא מכירת יוסף נמשך הגלות אף כי גם י"ל כי משם יצא העגל הזה וכמו שהביאו התוס' בגמרא ב"ב דף י"ד הפיוט תבנית אות יוסף עמודיו עשה כסף ופירשו התוס' דהעמודים שנאמר עליהם עמודיו עשה כסף שלא היו של זהב בשביל חטא העגל שהיה של זהב דאין קטיגור נעשה סניגור ויוסף נקרא שור לכן שלא יהיה למזכיר עון עמודיו עשה כסף שמרמז על עמודת ישראל ועדיין צריך תבלין לפירוש הלזה דאין ענין למה שיוסף נקרא שור לחטא העגל לכן נ"ל לאסבורי מילתא בדדמי לפי מ"ש חז"ל ורש"י פ' כי תשא כי מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו והיה בידו שם וטס שכתב בו משה עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס והשליכו שם ויצא העגל ע"כ א"כ תבנית אות יוסף לפי שנקרא שור באותו שם נעשה עגל והוא מזכיר עון לכן עמודיו עשה כסף וידוע שכל הגליות נמשכו מחטא העגל כי אילו לא עשו העגל לא היה שום גלות א"כ שפיר נמשך ממה שרימה לבן ליעקב וגרם קנאת השבטים ליוסף וירד למצרים וע"י שם שהעלהו משה נעשה העגל וכה"ג פירש באלשיך על ארמי אובד אבי וירד מצרים שבשביל רמאות לבן נתקנאו ביוסף כי לא היה בכור לאב וגרם שירדו למצרים ועולה יפה כפי דרושינו שמזה נמשך אורך הגלות במה שיוסף הורד מצרימה והועלה ע"י שם עלה שור שהיה סיבה לחטא העגל:
בתוך כתבי רבינו ד"ז הגאון ...
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חמשה מי יודע חמשה אני יודע חמשה חומשי תורה יש לפרשו וזהו דאיתא בסוטה פרק אלו נאמרין שנכתבה התורה בשבעים לשון על הסיד ואומות קלפו את הסיד ומשם ראו התורה שבכתב וא"כ לשלול ידיעת זולתינו בתורה שאין ידיעתם שלימה וזהו חמשה אני יודע שהיא ידיעה שלימה והוא דמבואר ברבה פ' כי תשא שתורה שבעל פה לא נכתבה לפי שגלוי וידוע שיגלו לבין האומות וכמו שכתב אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו ודבר ידוע כי מתורה שבכתב אין ללמוד שום דבר על בורי' כי לאות על ידך ולטוטפות מי יאמר שהם תפילין וכן פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג וכן רוב מצות אשר מתורה שבכתב אין ללומדם רק מן הקבלה שהוא תורה שבעל פה לכן אני יודע אני ולא אחר והם חמשה חומשי תורה וא"ת הרי התורה מונחת בקרן זוית וכ"א יכול ללומדה ולזה אמר כי אני נבדל בידיעת החמשה מחמת שששה אני יודע שהם שיתא סדרי משנה שהם פירוש תורה שבכתב נמצא שזולת ידיעתי אינו יודע עד מה אפי' מעתיקי תורה שבכתב אין ללמוד שום מצוה על בוריו אם לא ע"פ שיתא סדרי משנה שהוא עיקר תורה שבעל פה ומי שאינו יודע תורה שבעל פה גם ידיעתו בתורה בכתב אינה ידיעה של כלום.
שׁבעה מי יודע שבעה אני יודע. בהיות שעם הוא מפורסם אשר יום אחד בשבוע הוא שבת אמר שלפי האמת גם ששת ימי המעשה נכללין בקדושת שבת כמ"ש האר"י בטעם שיר של יום שכל הימים יש להם קיום מקדושת שבת שבשבת נכללין נפש רוח ונשמה ומסתלק ביום א' בחינת נשמה ב' בחינת רוח ג' בחינת נפש וכן יום ד' נפש משבת הבאה יום ה' רוח יום ו' נשמה ושוב חוזרת קדושת שבת נמצא שכל ששת ימי המעשה נכלל בקדושת שבת נמצא שאני יודע שבעה ימי שבתא שכל השבעה ימים בחינת שארית שבת ותוספת שבת גם ירמוז למ"ש חז"ל בפ' (א"צ) [יום טוב] (דף טז.) אמר ר' (יוסי) [יוחנן] משום רשב"י כל מצות שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעה ומסיק דמתן שכרה לא אודעינהו או נשמה יתירה לא אודעינהו וא"כ אני יודע זאת ולא אחר.
שמונה מי יודע כו' להבין ביאור פיסקא זו נקדים דברי מדרש רבה כי במדרש רבה אמור איתא כל השביעים הם מקודשים. וא"כ היה לו למילה להיות בשביעי ונקדים דברי מדרש רבה פ' כ"ז והיה שבעת ימים תחת אמו אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למלך שנכנס למדינה וגזר על כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונה תחילה כך אמר הקב"ה לא יביאו קרבן ולא תהיה מילה עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת ע"כ. ויש לדקדק בזה דלמה תלה הכתוב ביום השמיני הוי לתלות אחר שבת אפילו נולד בע"ש עוד קשה אם ביום השביעי היה נימול ג"כ לא סגי בלא שבת וליישב זה יראה ע"פ מ"ש בשם מהר"מ קורדאוורי על מ"ש (שבת דף קיח:) אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים ופירש שבחול נשארים ג"כ מקדושת שבת ג' יומי מקמי שבתא דשבת הבאה ובתר שבתא מקבלין שפע משבת שעברה והיינו שתי שבתות שבת המקודש ושארית שבת שבששת ימי המעשה ושתי השבתות הם עיקר שבת ושארית שבת ושפע שבת משבת שתבא ובזה מיושב המדרש מעולם לא זזה השכינה מישראל אפי' בשבת של חול עיין פרשת דרכים ולמ"ש יובן שפיר שהכוונה אפי' מי שישמור להמשיך קדושת שבת שארית הקדושה הנשארת משבת שעבר ואשר יקבל משבת הבאה ג"כ ממשיך השכינה נמצא ששבת עם כל בחינותיה שמששת ימי המעשה שיש בזה ג"כ בחינת שבת לכן צריך לעבור שבעה ימים שיש בהם שבת הגדול וגם שארית הנשארים. ובזו מובן שמונה מי יודע אם משום שיקבלו פני מטרונה א"כ תסגי מיד בעוברו השבת לימול וע"ז מתרץ שמונה ימי מילה לפי ששבעה ימי שבתא שכל השבעה בחינת שבת וצריך לעבור עליו כל הבחינות וכאמור בדברינו.
תשעה מי יודע תשעה אני יודע תשעה ירחי לידה. והוא לפי שנראה מנהגו של עולם הוא אבל באמת אני יודע שהוא כנגד אדם העליון וכמבואר בדברי האר"י ז"ל בעץ חיים בכמה דוכתא ובפרט בשער אנך פ"ב [לא].
עשרה מי יודע עשרה דבריא. יראה כי עשרת הדברות נגד עשרה מאמרות כנודע ובגמרא ר"ה פרק י"ט אין פוחתין מיו"ד ופריך כנגד מי ומשני כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם ופריך מאי ניהו ויאמר דבראשית תשעה נינהו ומשני בראשית נמי מאמר שנאמר בדבר ה' שמים נעשו ע"כ ועל זה בא השאלה עשרה מי יודע שיהיה עשרה מאמרות וע"כ בראשית נמי מאמר א"כ הא גופא קשה למה לא כתב במקום בראשית נמי מאמר ויאמר אלקים יהי שמים וארץ מיהו בעמק המלך מתרץ לפי שנאמר ביום הראשון ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולא כתיב ראשון לפי שלא נבראו מלאכים אלא בשני כדאיתא במדרש שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו גבריאל בצפונו לכן לא היה רק אחד מיוחד לבדו והנה איתא מכל דיבור של הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך וא"כ אילו דיבר בפירוש היה נברא ממנו מלאך והיה מקום לטעות חס ושלום ולזה לא היה מאמר בפועל רק מחשבה שלא יהיה ממנו מלאך ואז לא היה אפשר לברוא שום מלאך. ובזו מובן דמייתי דבראשית נמי מאמר מהאי קרא בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם דיש להבין למה מייתי כל הפסוק דלתרץ דבראשית נמי מאמר סגי בדבר ה' שמים נעשו ולמ"ש מתרץ הפסוק עצמו. כי בדבר ה' שמים נעשו והי' בחינת דיבור רק דקות בסוד המחשבה וא"ת למה לא כתב דיבור בפירוש במקום בראשית כמו כל מאמרות לכן מייתי וברוח פיו כל צבאם שנברא ממנו מלאך בדיבור א"כ לא היה אפשר שיהיה דיבור ממש שא"כ נברא מלאך וביום ראשון אי אפשר ליתן מקום לטעות ובזה מובן עשרה מי יודע עשרה אני יודע עשרה מאמרות וא"ת בשמים ובארץ למה לא כתב מאמר בפירוש כי ישראל ראו בחוש איך בדיבורו נברא מלאך כי האר"י ז"ל פירש וכל העם רואים את הקולות הם המלאכים הנבראים מדיבור קדשו ואחר שראו שבדיבור נברא מלאך א"כ שפיר עשרה אני יודע שנברא העולם בעשרה מאמרות ולי לא יקשה תשעה הוי די"ל תירוץ הש"ס בראשית נמי מאמר ואי קשי' לי' למה לא כתב מאמר זה אני יודע עשרה דבריא שנבראו מהם מלאכים וביום ראשון לא היה אפשר לברוא מלאך שלא יטעו שהמלאך סייע בבריאת שמים וארץ ובאמת אחד אלוקינו שבשמים וארץ.
אחד עשר מי יודע אחד עשר כוכביא וביאור פיסקא זו נראה להקדים גמרא סוטה פ' אלו נאמרין על יוסף הצדיק איכא מ"ד לעשות צרכיו נכנס באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראה לו בחלון אמר לו יוסף יוסף עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות שנאמר ורועה זונות יאבד הון מיד ותשב באיתן קשתו וכו' מידי אביר יעקב מי גרם לו שיכתב שמו על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה יוסף להיות רועה ישראל ע"כ ונראה להבין מה ענין זה שזכרו עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד ממה נפשך אם יש בו איסור ח"ו למה ליה לתלות באבני אפוד שיכתבו אחיך אך נראה כי חלילה ודאי לחשוד ליוסף על זאת אך נראה עפמ"ש הרב בעל פרשת דרכים שהקשה לו דמי התיר ליוסף שיסכן עצמו מאחר שאדנותו היתה מאיימת אותו שתעליל עליו ויהרגנו כי בן נח אינו מצווה על קידוש השם לכן כתב בזכות אברהם שנאמר בו ויוצא אותו החוצה שאמר לו צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל והנה מבואר שיוסף שטען על אחיו שחשודין על אבר מן החי הוא לפי שחשבו עצמם לדין ישראל ומותר להם מפרכסת א"כ חשב שיש לשבטים דין בן נח לפי שיטתו שלא הי' צריך למסור עצמו ונקרא חובל בנפשו ולזה נראית דמות דיוקנו של אביו ואמר עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד והוא דחטא ראובן על שבא על פילגש אביו וקי"ל פילגשים בלא כתובה וקדושין א"כ לא חטא באשת אב כי בלהה לא היתה אשת יעקב רק פילגש אביו בלא קדושין ולא חטא ראובן מיהו אם יש להם דין בן נח א"כ קנה בבעילה והוה אשת אב ולזה אמר שנראי' לו דמות דיוקנו ואמר לו עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד היינו ראובן בכללם ולא חטא באשת אב היינו משום שיש להם דין ישראל ולא חטא ראובן א"כ יוכל למסור עצמו בשביל שלא יעבור על גילוי עריות ואמר כי טעות הוא בידו מה שחשב שיש לו דין בן נח ואינו רשאי למסור עצמו על קדוש השם אדרבה יקבל שכר שיכתב על אבני אפוד כמו ראובן שלא נחשב לו לחטא בלהה פלגש אביו כי לא היתה אשת אב כלל רק בלא קדושין לזאת מסר נפשו כדין ובדין שיטול שכרו שלא יגרע שמו מאחיו. והנה במדרש רבה וישב מבואר שאמר ראובן על הצלת יוסף הוא מונה אותי עם אחיו ולא אצילנו ופירושו שמנה אחד עשר כוכבים משתחווים לי הרי ראובן בכלל ולא נגרע שמו ולא נדחה בשביל מעשה בלהה ע"כ הרי שמאחד עשר מוכח שלא נדחה ראובן מן השבטים ולזה אמר אחד עשר מי יודע שאין להרהר ח"ו שיהיה שמץ פסול וחשד עריות על ראובן במעשה בלהה לזה בא האות אחד עשר כוכביא שגם ראובן בכלל הכוכבים ומזה אני יודע שאין ח"ו פגם בראובן.
וביאר אח"כ שנים עשר מי יודע שבצירף ראובן נשלם שנים עשר שבטיא שלא נדחה ראובן כי אחד עשר כוכביא בצירוף יוסף א"כ הם שנים עשר שבטיא שבטי י"ה עדות לישראל כי חותם יה שהוא חותם איש ואשה ששכינה ביניהם היוד באיש וה"א באשה וזה עדות לישראל שלא נתערבו במצרים ולזה זכה ישראל ויתילדו על משפחותם לבית אבותם כי שומרים גדר הערוה משא"כ בישמעאל נאמר שנים עשר נשיאים לאמותם שהאבות אינם מבוררים כי אין שומרים גדר היחוס וזהו שנים עשר שבטי' היינו בלי פגם כאשר נרמז אחד עשר כוכביא שראובן ג"כ לא נדחה.
שלשה עשר מי יודע כו' אפשר ע"פ מה שאמרו בר"ה דף י"ז ע"ב ויעבור ה' על פניו אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם על כל עונותיהם ומקשין הא אנן צווחין כל היום בשלש עשרה מדות ואין אנו נענין שאם היה מוחל עונותינו כבר היתה גאולה ותירץ שהכונה יעשו לפני כסדר שילמדו ממדותיו ית' מה הוא רחום אף אתה רחום והנה ישראל הם רחמנין גומלי חסדים ויתכן שיעשו כסדר הזה משא"כ בזולתנו וזהו שלשה עשר מי יודע תועלתן אני יודע לדבק במדותיו ואינן חוזרות ריקם משא"כ במי שאינו מדבק במדותיו לא יועיל לו זכירת הי"ג מדות.
יד אהרן
לכאורה חידה זו תמוה כי מה חידש בעל ההגדה בזה בכל אלו הדברים המפורסמים אפי' לדרדקי דבי רב, והיות שכל המפרשים לא עמדו בזה, לכן אענה אני הקטון חלקי בזה, ואם ח"ו שגיתי, ה' הטוב יכפר, ואען ואומר כי בעל הגדה רמז בכאן חידה גדולה ונפלאה דברים נכוחים למבין להורות על אחדותו ית' שמו, האיך מורה המספר מן אחד עד שלשה עשר, שהוא ג"כ מנין אחד דאותיות "א"ח"ד הוא מספר י"ג כל חד וחד מורה על אחדותו ית"ש:
דהנה רש"י כתב ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, לפי סדר הלשון הל"ל יום ראשון כמ"ש בשאר הימים שני שלישי ורביעי למה כ' אחד לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני עכ"ל, וזה היא כוונת המגיד, אחד מי יודע, פי' מי יודע למה נכתב בתו' יום אחד ולא כתב ראשון, ומשיב א' אני יודע שלכן נכתב אחד להורות שאחד הוא אלקינו שבשמים ובארץ שלא נבראו המלאכים עד יום ב', ומורה מספר אחד על אחדותו ית', ועתה מונה והולך כל המספרים על דרך הזה עד י"ג, ואמר שנים מי יודע, פי' האיך מרמז מספר שנים על אחדותו, ומשיב שנים אני יודע שני לוחות הברית, כי בכל התורה נכתב לחת חסר וי"ו חוץ בפ' עקב נכתב פעם אחד מלא בוי"ו, והמגיד כתב ג"כ מלא וי"ו אחת להורות על המספר, כי אות ל' הוא במספר קטן ג' והתי"ו הוא ד' במ"ק והרי"ש הוא שנים במ"ק והיו"ד הוא אחד במ"ק, ושאר האותיות שאינן מגיעין לעשרה נשארים במספרן וא"כ אותיות לחות הברית הם במספר קטן ל"ה ועם הכולל היינו שני לחות עצמן הוא ל"ז ומספר קטן מן ל"ז הוא עשר, ומ"ק מן עשר הוא אחד הרי שבמספר שנים נמי מרומז אחדותו ית':
שלשה מי יודע, איך מרומז במספר שלשה אחדותו ית"ש, והשיב שלשה א"י כמו שנבאר, דהנה בספר גנת אגוז האריך מאוד לפרש ששם הקדוש אהי' מורה שהוא נגזר מאמתת שם הוי' ב"ה, ומורה ג"כ על קדמותו ית', והראי' כי ששה אותיות ראשונים א' ב' ג' ד' ה' ו' הן בגמטריא אהיה, ופי' בזה שאלת משה רבינו ע"ה באמרו ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ששאלתו היה לידע סוד שם המיוחד שהם סופי תיבות של לי" מה" שמו" מה", וע"ז באה לו התשוב', אהיה אשר אהי', שהוא השם הנמשך בתוך שם הוי' ב"ה, והוא המורה שכל הנמצאים מתהוים מאמיתתו ע"ש באריכות, היוצא מזה ששם הקדוש אהיה מורה ג"כ על אחדותו ית', והנה ראשי תיבות של "אברהם "יצחק "יעקב עולה כ"א שהוא מספר אהי"ה המורה ג"כ על אחדותו, וזה תשובת המגיד שלשה אבות, הרי שבמספר שלשה מרומז ג"כ אחדותו:
ארבע אמהות פי' כי ראשי תיבות של "שרה "רבקה "רחל "לאה הן במ"ק עשר, ועשר הוא במ"ק א' כנ"ל:
חמשה חומשי תורה, כי ר"ת של החמשה ספרים, ב' דבראשית, וי"ו דואלה שמות, וי"ו דויקרא, וי"ו דוידבר, א' דאלה הדברים, הן במספר כ"א כמנין אהיה המורה על אחדותו:
שיתא סדרי משנה, סדר זרעים מתחיל באות מ' מאימת, ס' מועד ביו"ד יציאת השבת, נשים בח' חמש עשרה נשים, ס' נזיקין בא' ארבע אבות נזיקין, קדשים בכ' כל הזבחים, טהרות בא' אבות הטומאה, ר"ת שלהן מ' י' ח' א' כ' א', עולה י"ז, היינו אם האותיות שהן פחותים מעשרה נשארים במספרן ושם המיוחד עולה ג"כ במספר הזה על דרך הזה י"ז:
שבעה ימי שבתא, כמו שהן מנויין בבראשית, דהיינו אחד שני שלישי רביעי חמישי הששי בה' השביעי ג"כ בה' ר"ת שלהן א' ש' ש' ר' ח' ה' ה', הם במ"ק כ"ז, ומ"ק מן כ"ז הוא ט', והשם הוי' ב"ה בארבע צירופוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, עולה ג"כ כל אחד במ"ק ט':
שמונה ימי מילה, פי' בפרשת מילה נאמרו שלש עשרה בריתות מנין "א"ח"ד מורה על אחדותו:
תשעה ירחי לידה, פי' ר"ת של ט' חדשים כמו שמונין מיציאת מצרים דהיינו ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסליו, עולה במ"ק כ"ח, ומ"ק מן כ"ח הוא עשר, ומ"ק מן עשר הוא א', הרי שמספר תשע מורה ג"כ על אחדותו:
עשרה דבריא, פשוטו, כי הדברות הן עשר, ומ"ק מן עשר הוא א':
אחד עשר כוכביא ר"ת א' ע' כ' הן במ"ק עשר, ומ"ק מן עשר הוא א':
שנים עשר שבטיא ר"ת ש' ע' ש' במ"ק י"ג מנין אחד:
וכן שלשה עשר מידיא, הוא כפשוטו מנין אחד, הרי שבכל המספר מן א' עד י"ג דהיינו מן אחד עד אחד בכל מספר ומספר בפני עצמו מרומז אחדותו ית"ש לנ"נ אמן:
ועל שמונת ימי מילה יש לפ' עוד על דרך אחר, דהנה בס' לך לך בפ' מילה כתיב ו"בן "שמונת "ימים "ימול "לכם "כל "זכר, וכשתחשוב ר"ת של ז' תיבות האלו דהיינו בן בלא וי"ו החיבור עולה במ"ק י"ט, ומ"ק מן י"ט הוא עשר ומ"ק מן עשר הוא א':
ועל עשרה דבריא י"לפ עוד, ויתו' למה פתח ע"הדב בתיבת אנכי ה' אלקיך, ולא אני ה"א כ"ש אני ה' אלקיכם, אך שע"פ מספר המרובע אותיות אחד עולין למספר אנכי, דהיינו ח' פעמים ח' הוא ס"ד, ד' פעמים ד' הוא ט"ז וא' נשאר א' הרי אותיות אחד למספר פ"א כמספר אנכי, ולכן פתח באנכי לרמז על מספר אחד, וזה הוא כוונת המגיד והקב"ה יראנו נפלאות בתו' אמן:
ליקוטי חבר בן חיים
תשעה ירחי לידה פי' מרן דקאי אחבלי משיח דכ' בהם יתנם עד עת יולדה ילדה:
אחד עשר כוכבי' וזה לא מצינו כ"א כוכבי לכת ז' ומזלות י"ב ופי' מרן זצוק"ל אחרי כי אמרה תורה לא תוכל לתת עליך איש נכרי ע"כ בכל עת משנים עשר שבטיא אחד עשר כוכביא משתחוים כחלומו של יוסף:
בת"א על שנים מי יודע צויייא דאס איסט אבער מעהר פי' מרן זצוק"ל הכוונה כי אחד אין בעולם זולתי ה' לבד כמ"ש החו"ה בשער היחוד אבל שני' יש עוד הרבה:
ספר מטעמים החדש
(מ) טעם שאומרים אחר ההגדה פייט של אחד מי יודע [וברמב"ם ובאבודרהם ובכל הפוסקים הראשונים לא מצינו שום פיוט אחר ההלל שאחר הסעודה והוא מדורות האחרונים] משום דאיתא במדרש שיציאת מצרים היה בזכות שראה הקב"ה שיקבלו ישראל את התורה והעשרת הדברות וגם מצינו במדרש שעוד במצרים שמרו ישראל את השבת וגם זכות זה הועיל להם וגם מצינו במדרש מדלג על ההרים בזכות ההרים הם האבות ומקפץ על הגבעות בזכות אמהות וזכות י"ב שבטי יה וגם מצינו בדמיך חיי זה דם מילה שמלו כל ישראל. וגם זכות האמונה שהאמינו בהקב"ה כמ"ש ברש"י פ' בשלח על הפסוק מה תצעק אלי כדאי היא האמונה שהאמינו וה'! וע"כ אנו מחשבין כאן במספר כל הזכיות שהיו ביד ישראל ע"י מספר מאחד עד שלשה עשר כי גם אחד מספרו שלשה עשר וע"כ אומרים ישראל אחד מי יודע באיזה זכות אנו נגאלין ומשיבין אנחנו שאנו יודעין באיזה זכות ומונה והולך כל הזכיות שיש לנו גם עתה. וע"כ אחר הפיוט של מעלה שאמרו אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב וכו' וע"כ אנו מבקשים שיזכור לנו ג"כ כל הזכיות האלו ומסיימין בי"ג מדות של רחמים שע"ז אנו מובטחים שאינן חוזרות ריקם:
(מא) עוד טעם לפי שגמרנו הסדר לספר ביציאת מצרים. יש לחוש שיאמר האומר מה הרווחנו בזה שאנו מספרים ביציאת מצרים ויצאנו לחירות הלא אין לנו תועלת עכשיו ממה שגמל עלינו הקב"ה ואותנו הוציא משם הלא לא יצאנו לחירות עולם וגם עכשיו אין אנו ברשות עצמנו ואין לנו נחלת שדה וכרם בארץ אשר הנחילנו וזרים יושבים בה ואנחנו נעים ונדים מממלכה אל ממלכה ולא הונח לנו וכי ישבע הרעב במה שחלם לו שאכל והקיץ ואין בידו לכן סמך המגיד פיסקא זו להראות ולהורות לנו את כל המעלות ואת כל הזכיות של ישראל שיש לנו גם עתה והמאמרים האלה המה תנחומין לנדכאי רוח ולנשברי לב שבל יתיאשו מן הגאולה כי יש לנו ת"ל הבטחות שיגיע במהרה לגאולתנו ולפדות נפשנו יש לנו במה לבטוח זכות האמונה באחדות השם. וזכות התורה שבכתב ושבע"פ וזכות האבות והאמהות וזכות השבת והמילה. וזכות עשרת הדברות וזכות שבטי יה וזכות כל ישראל שנמשלו לכוכבים וזכות הי"ג המדות! שאינן חוזרות ריקם וחסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו:
עיון תפלה
אחד מי יודע. חידה תקנוה הקדמונים ז"ל להעיר את התינוקות משנתם ולהעסיקם במילי דשמיא לקיים מה שנאמר והגדת לבנך, כי אחר הסעודה קרוב הדבר שתחטפם שינה, לפיכך מעסיקים אותם בחידות. האב היושב ראש שואל את בניו, הגידו נא בני מי מכם יודע מהו דבר אחד הנמצא בעולם ואין שני להמשיל לו להחבירה? והמשכיל שבהם משיב אחד אני יודע! כי למדתי בבית רבי פרשת שמע וכתוב שם ה' אלהינו ה' אחד. וכל הנערים חוזרים את התשובה. אח"כ חוזר ושואל אותם איזה שני דברים נמצאים אצלנו? ומשיב נער שני: שני לוחות הברית! וחוזרים כל הנערים גם את התשובה הראשונה. וזהו אצלם משחק יפה המושך את לבם ומעסיקם ומעירם מתרדמתם. וכן כל החידה עד גמירא. – גם הפיוט הזה נמצא במחזור הנ"ל: