ספר הפליאה/שפא
ד"ה וראה והבן מענין הראייה מה[עריכה]
וראה והבן מענין הראייה מה אירע להבל שארז"ל הציץ ונהרג כי כאשר יצאה האש מלפני ה' ותאכל את מנחתו הציץ באש ונהרג שומו שמים על זאת משפטים משונים בתורה ודינים קשים ולמה יהרג בעבור שהציץ באש היא השכינה ופירדה מן האילן כאביו מעשה אבות יעשו בנים ישרף שכן נשרפו בני אהרן מקריבי הקטורת, ועוד הבל היה כ"כ שוטה ולא לקח סדר ומוסר מאביו וקרוב הדבר מאד ואיך שכח, ועוד רבונו דכולי עלמא הבאת הבל שהוא היה משמטה שעברה שהוא זך ונקי וטהור להרגו, ועוד אברהם והבל משמטה אחת באו ולמה הניח הב"ה לזה לחטוא ולאברהם מנעו ועזרו בכל עזר, והקשה שבכולם שהבל נהרג שהיה שוגג וקין שהיה מזיד איחר שבעה דורות זה עשה הצצה לבד וזה הרג את אחיו ועשה בקרבנו רעה גדולה. ואני שמעתי מאבי ז"ל שלא מתקיים העולם ממנו ולכן נהרג מטעם שהיה משמטת הרחמים, וא"ל רבונו דכ"ע אל תבואהו. ועוד זולת יצר הרע היה מציץ חלילה וחלילה, ועוד אחרי שהביאו אל יבא סיבה שיהרג ימות בנשיקה ויחזור עוד שיראה בפעם השנית שהוא בשמיטת הפחד, והכוונה הוא כך שהב"ה הביא את הבל והוא משמיטת הרחמים שנסהו בשמיטת הדין והציץ בדין הקשה הוא הפחד וכיון לפייס הדין כי מלומד היה מהשמטה שבא משם להיות העולם בלא דין ולא כיון במחשבתו להיות עם הכלל אלא בו לבדו ועל שהוא החריב נתחייב בהריגה, ואע"פ שקרבנו מבכורות צאנו רומזים בחס"ד ככוונת אברהם בשחיטת בנו שגם הוא בא מאותו השמטה וע"כ שעה ה' אל הבל ומ"מ לא שת בטוחות חכמה וניתן להריגה בחרב הפחד הוא קין שנאצל משם, כי הבל נאצל מחסד וקין מהפחד, שכן הדין נותן ליטול בן הראשון זוהמת הנחש שהטיל בחוה, והב' יהיה מבלי זוהמא זהו שהבל רועה צאן וקין עובד אדמה כל אחד כמדתו ומתוך האש היא העטרה עלה למעלה והוא לא עמד בנסיונו שאין לעשות שום מדה כח בפני עצמו וקב"ה לכן הביאו לנסותו, והנה אברהם הבא משם נסהו בעשר נסיונות וקב"ה הביאו פעם אחר פעם עד עלותו למעלה שהיה קודם הנסיון וזהו שנתירא משה בסנה כי זכר ענשו שבא לו מתוך האש כי ירא מהביט ואין הכוונה שאף אם לא היה חוטא בהצצה לא היה מתקיים העולם כי הוא איש רחמים חלילה שהרי הביאו תוך היצר שהורידוהו חוה אמו ומחוה נולד אלא צופה והביט היה שלא יעמוד בנסיונו ויזדקק בהכרח בעבור השני, ועוד לזה סודות נעלמים ואין כאן מקומו. מ"מ ראה והבן שאף ראיית דבר נגד המקום או ראייה שהוא לכבוד השם תקרא הריסה. וראה והבן חטא אדה"ר בפרי שאכל והיא העטרה שעשאו כח בפני עצמו כי בין למ"ד אתרוג ובין למ"ד תאנה ובין למ"ד חטה ובין למ"ד ענבים הכל מרמזים בעטרה אלא שכל אחד הרמיז כפי מה שקיבל מרבו. וראה והבן שאין תאנה כמשמעה אלא לשון כי תאנה הוא מבקש הבא מעטרה הדיין המבקש תואנה, וחטה היא העטרה השואלת דגן מחכמה ובינה הנקראים אב ואם, ועל שהיא יועצת מהכליות ע"כ החטה סדוקה ככליות. והאתרוג בעטרה שהיא בעלת התאוה ורבקה אוהבת את יעקב כי תאוה היא לעינים ותרגומו דמרגג. והענבים בעטרה יען שהיא כלולה באשכול הכופר דודי לי שהענבים מהם האכילה והיין והם תכלית הרצון שבאשכול שכל הבנין דומין לאשכול ענבים כי העשר ספירות אדוקות זה עם זה ואין שום פירוד ביניהם כי הספירות כולם הם כאשכול אחד שהכל תלוי באותו אשכול. והדמיון בענבים העלים וזגים וחרצנים כולם אדוקים ומחוברים באשכול והכל בזמורה אחת ומתגדלים ומתברכים כולם וגדולם וברכתם מדבר אחד ואם שמם משתנים ומראיתם שזה נקרא עלה וזה ענב וזה זג וזה ענף ואין מראיתם שוה אפ"ה כולם משורש אחד יונקים וחיים, והנה גם הספירות בזה הדמיון לשבר את האזן שכל העשר שורש אחד להם וממקור אחד מתברכות וכל מדה מקבלת שפע וברכה ממה שלמעלה והנה העטרה בכלל האשכול זהו אשכול הכופר דודי לי. וגם ראה והבן מאמרם ז"ל שאמרו שחוה סחטה ענבים ונתנה לאדם שהיין מורה בכח האשה ורצה להגביר כחה מכחו ולהיות מוכנע בדין וכן הדבר למעלה שהתחיל הדין לרדת ביסוד עד שאמר אלהים והוא ימשול בך והנה חטאה גדול משל אדם כי כבתה כח הרחמים וע"כ עונשה גדול ממנו, גם נהפכו רעיונה למטה ולמעלה במלת כמלת והוא ימשול בך והאדם אכל הפרי וקרא השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, והנה במאמר שלקח הפרי לעצמו נפסקו הרחמים ממנה שהיא הפרי והתחיל הפחד לרדת ולהשפיע דרך התפארת וגרש האדם שחלק הכוחות והניח השמים ולא שם כל השגת שכלו אלא בה שהיא הפרי וחשב במחשבתו שדן העולם והיא קיומו של עולם ואליו יתפלל ויבקש כל רצונו ואליו ישא כפיו בכל דבר וא"כ לא שת לבו רק לזאת הנקראת פרי. וראה והבן שהמדה כנגד מדה לא בטלה הוא כיון להפריד הפרי מהעץ החיים ומהאילן וע"כ נענש הוא וזרעו בעונש הפרדת הנפש מהגוף. וראה והבן שאחר שחטא בפרי אע"פ שחזר ותיקן בקרבנו כבר נגזרה גזירות מות עלימו ותשובתו הרמתה ולא בחליפין פחותים ונבזים וזה מלך על מלך יבא. והתשובה הוא שארז"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו הוא שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס, חסר יו"ד מקרן שהקרן רומז למלכות הוא שנאמר אצמיח קרן לדוד ולא ארז"ל קרן אחד אלא קרן אחת לומר לך כי העטרה שריחקה מקו האמצעי עתה שב ונכללה באמצעותו בלא שום הטייה וזהו שהרמיזו במלת במצחו שהמצח הוא באמצע הראש ושם הקרן שהוא הפרי במקום שהפרידו משם, ומזה יש ללמוד שחטא בפרי. וראה והבן באמת מטעם החטא שחטא אדה"ר טעמו גם אנשי דור הפלגה והוא שאמרו ונעשה לנו שם ומלת שם רומז בעטרה והנה גם אלו עדות ברורה שלא שתו לבם רק לזאת שחשבו ואמרו הואיל והיא שר של עולם השפל תספיק היא להם כל צרכם והנה הפרידו הארץ מן השמים והחזירו וורדא חוורא לסומקא. ע"כ נפרדו גם הם בארצותם לגוייהם מדה כנגד מדה, ואמר אשר בנו בני אדם ולמה לי אלא שעשו הבנים כמו האב, ואין להקשות למה לא הענישם עונש יותר גדול מזה כי יש להשיב אע"פ שאמרו ונעשה לנו שם מחשבתם גם לטובה, שבראותם כח מערכת בארצות וממשלת הככבים ומזלות כיונו להוציא א"ע מתחת הממשלה ההיא ולהיות תחת כנפי השכינה ששם מקור היחוד, וזה מחשבתם אמרו אם נבנה המגדל הזה תשרה השכינה עלינו ולא נפרד בארצות ונשיג במראה הנבואה ההוא וע"י זה נשיג כל חפצינו ומחשבתינו להיות היחיד שהוא אלהי האלהים ואדוני האדונים מושל עליהם ומחשבה זו מחשבה טובה היתה והחטא היה מעט כי חטאו במאמרם שאמרו ונעשה לנו שם. וא"כ יש לשאול אחר שחטא בעטרה שהוא שם א"כ תרד היא עליהם לשלם להם כפעלם ושמא תאמר כי אפשר שיעשה להם השחתה שדרך הדין להשחית אין הכוונה הוא אצל הדין להשחית שלא כדין וכיון שמחשבתם גם לטובה לא ישחיתם לא רב ולא מעט וא"כ יבא בעל דבר ויעשה דין ומהו וירד ה' הבה נרדה והנה רחמים בדין ומה צורך ברחמים כלל. ויש להשיב שלא ירד שם הרחמים רק להיות הרחמים בדין שאין הדין נותן להיות הנקמה מהדין לבד רק הדין והרחמים יעשו משפט הדין על שהפרידוהו מן החיים והרחמים על שעזבו אותם אותי עזבו מקור מים חיים וירד גם הוא לעשות דין עליהם. והנה שנהפכו הרחמים לדין ולא ירד לרחם עליהם רק לשלם להם מדה כנגד מדה ואפי' שנהפכו הרחמים לדין אין עול כתיב ואין עושה השחתה במקום שלא נתחייבו. ועוד בזה סודות עמוקים ובמקומם אבארם בע"ה: