ספר הפליאה/קג
ד"ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד[עריכה]
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד התחיל מאחד הוא שמי שמים וסיים בששי יום השישי, הנה הודיענו ו' קצוות באחדות. ולכן אמר אחד ולא אמר ראשון וכאן הרמיז הגלות הרביעי ואמר אע"פ שיהיה ערב ובקר בגלות ויאיר לכ"י ורדא סומקא עתיד הערב לחזור ולהיות יום. ויאמר לה ורדא חוורא בהתעלות הו' בכתר עליון זהו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, שהערב והבקר אחד, והכוונה כי ערב ובקר יחזרו יום מצד היחיד ומיוחד המושל בעולם. א"ל ר' ולמה כתיב בפסקא ראשונה ה' אורות וב' ימים ובפסקא אחרונה כתיב ה' ימים, א"ל ה' אורות בפסקא ראשונה הם ה' ספירות ראשונות. וה' ימים בפסקות אחרונות הם ה' אחרונות, ואע"פ שכולם רוחניות מ"מ האורות יותר נעלמים מן הימים ועל ששני המכריעים הם בשדרה בחוליות האילן ע"כ אמורים עם האורות בפ' ראשונה להודיעך ריבוי שפעתם וברכתם מן האורות העליונות. ועם כל זה המכריע הראשון הזמינו אור זהו ויקרא אלהים לאור יום מצד מעלתו מהמכריע השני, ואפ"ה שב ואמר ב' ימים אחר ה' אורות להרמיז שאף המכריעים אינם שכליות כמו האורות ע"כ הוכרח להזכיר הימים אחר האורות להודיע מעלת יניקתם. ושב בסדר הימים והזכיר חמשה ימים וחמש נגד חמש הרי כאן עשר והוא הפרד"ס וגם אמר ה' אורות וב' ימים להרמיז בז' ספירות הוא ההיקף ז' ימי בראשית, ועכ"ז חזר ויחד הבקר וערב ואמר יום א' להרמיז באחדותן הם הד"ו פרצופים. ושמעתי על שהאור הוציא יום הוא יסוד והחשך הוציא לילה היא כ"י ע"כ חזר וכללם ואמר יום אחד ששניהם מחד אצילות נאצלו ואין להפריד. וגם אומר לך מה שקבלתי, הת"ת הוא באור וכ"י בחושך והפרישן להודיע בין האור שהוא הרחמים ובין החשך שהוא דין והם מדרגות עולות ויורדות כפי המקבלים. מ"מ שניהם אחד שהרי חשך מאיר מצד האור. ואודיעך סדר הענין עשר ספירות הם. חמש עליונות רוחניות ושכליות יותר מה' אחרונות ולכן אחרונות פועלים בתחתונים ואף כי הראשונות פועלים מ"מ האחרונות יותר וכל זה כי אין המקבלים יכולים להתנהג רק במדות ממוצעות. הלא תראה הד"ו פרצופים הם מנהיגי המקבלים אשר בכללם כל ההיקף שהת"ת עם כ"י נקרא אדם. ואדם יש לו זרועות שוקיים ומעור ועטרה הרי כאן ששה, וראש המחייהו הרי כאן ז', א"ל ר' תשאליני גם אתה ושמא אוכל להשיב. א"ל בני אשאלך והלואי תשיב כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום א'. אא"ב דכתב רחמנא ויקרא אלהים לאור בקר ולחשך קרא ערב שפיר קאמר קרא ויהי ערב ויהי בקר יום א', יום ולילה כתיב, יכתוב בחיבורם יום ולילה, ויהי לילה ויהי יום. ועוד אי כתב רחמנא ויקרא אלהים לחושך לילה ולאור יום שפיר הקדים ערב לבוקר. אבל השתא דכתיב ויקרא לאור יום ולחושך קרא לילה א"כ יאמר ויהי בקר ויהי ערב. ועוד מאי ויהי ויהי יכתוב ויהי ערב ובקר יום א'. א"ל ר' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והפה שאסר יתיר. א"ל בני הקשר חזק ואמיץ ואין יכולת להתיר האיך יתיר. א"ל ר' יכול תוכל ואין לי ספק ואם אין אתה יודע יש אחרים מסבתך והגורם כעושה זהו גדול מעשה הצדקה ולא אמר עושה הצדקה, א"ל בני חוה לא היתה נחשבת אצל האדם לכלום ואפ"ה פתתה אותו ואף כי היה הפיתוי רעה, ואתה לא תפתני כ"ש פיתוי שהוא לטובה אבל מה אעשה שאני יודע שהשאלות עמוקות ונעלמות מן השכל. א"ל מה יהיה אם לא נדע בריאת העולם א"כ מה נדע, א"ל עיני כל אליך ישברו ובוטח בד' חסד יסובבנהו. וישאו עיניהם ויראו והנה אדם אחד בא כנגדם וירוצו כנגדו ויאמרו לו אדונינו הלנו אתה, א"ל על חסרון הידיעה באתי, א"ל ברוך אתה בבואך אבל אין לנו חסרון ידיעה וברוך העוזר, א"ל א"כ אשאלכם והודיעוני למה כתיב בקר בחולם בלא ו' ועוד היינו בקר היינו בר"ק, היינו ערב היינו רע"ב, למה סדרם בכי האי גוונא והנה ערב צועק איש בע"ר לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. א"ל אדונינו מהו בע"ר, א"ל ערב, א"ל מהו ערב, א"ל רעב, א"ל מהו רע"ב, א"ל בכלל דבריך דברינו ושאלתינו התוכל להשיב, א"ל אם לא אשיב אני תשיבו אתם ונראה אם כנים אתם, א"ל הלא אמרת לנו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, א"ל א"כ לפי דבריכם בשבילכם דברתי ועליכם באו דברי חלילה וחלילה, האמת גיליתם חסרון ידיעכם שאף דברי לא הבנתם וצריכין ביאור, א"ל א"כ באר לנו ולא נוסיף לדבר, א"ל אבאר דברי או דבריכם, א"ל אדונינו טובים השנים מן האחד, א"ל אם היה אומר ויהי לילה ויהי יום היינו אומר שהלילה הוא מדת הדין רפה ולעולם היא לילה, חזר ואמר ערב שכל המדות מתערבות שם, וא"ת א"כ לכתוב ולחשך קרא ערב א"כ היתה ערב לעולם, וכיון שהיא ערב אינה פועלת כליה לכן אמר לילה יש זמן שהיא לילה ופועלת כליה כעין זמן המבול. שאלו אמר ערב אין מבול לעולם וצופה ומביט עד סוף כל הדורות ולכן נטמן נח וכל חברתו בתיבה כי היא לילה ופועלת כלייה ודבר שאינו נראה כאלו אינו, ואף כי היא ערב פועלת לקצת והנה הקריאה לילה. והויה ערב והנה לילה עם ערב עם המלה באי"ק בכ"ר עניינם אחד, ויום א' שנמשך מן האור אין לו עירוב לילה שהיכן שיש עירוב לילה יקרא בקר שהבקר עולה בהסרת לילה, וא"כ יש לו עירוב מן הלילה, וא"ת למה אמר אחר הבקר יום יש לומר אותו יום שב לבקר וערב שיהיו שם ויחשבו אחד שאין הבדל והפרש בחבורם, ובהזמנה קראו יום, כי יום הוא מבלי עירוב שגם העירוב היה עמו בכח והיה יום עד שהאציל והמשיכו אליו החשך ונעשה לילה וא"כ מוכרח הבקר והערב להאמר אחר היום והלילה. ואם היה מקדים הבקר לערב היה נראה שאין זה ערב לילה ואין זה בקר יום ויטעו לומר ולחשך קרא לילה ויהי בקר שהבקר נאצל מן הלילה, ע"כ אמר ולחשך קרא לילה ואותו לילה הוא ערב, וגם בעבור שקדם שורש הערב שהוא הפחד מן האור שהמשיך הבקר, ע"כ הקדימו הכתוב. הלא תראה שהערב היה בכח הבקר ונאצל ממנו א"כ צריך לחזור אחר הערב ולהעלותו. ומלת ויהי ב' פעמים צורך גדול היה כי לא נשתמש במציאות זה האור כי אם בהוי"ה לחוד זהו ויהי אור שאין בו שמוש אחר וכל זה בעבור שהן תכשיטי ותשמישי קדושה. וראו והבינו שנמשך האור במלת ויהי זהו שאומר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, ומלת ויהי הוא המכריז מ"ה פעל א"ל, שמלת ויהי עולה אל ור"ל א"ל פעל מ"ה הוא אדם שעמו כלול הער"ב והבקר. וראה והבן היחוד ויהי מיוחד עליו שכל ההויות בלתי ההויה הקדמונית בו נכללות בדרך זה היחוד הוא יהו"ה תצרף עמו ויהי ועשה יהו"ה יה"ו יה"י צרף הי' עם יה"ו והוא ויהי, הרי יהו מיהוה, יהי מן ויהי, והנה בשם יהו יהי תמצא יהוה וגם ויהי, וגם מציאות המלאכים מויהי והעד שמיכאל גבריאל רפאל אוריאל למה חותמם אל בעבור שמציאותם מן ויהי, שויהי עולה אל. א"כ ויהי בבקר ויהי בערב, וערב אל פעל ובקר אל פעל, ומה שלא אמר ו' בחולם בוקר בעבור שהו' פשוט מן הדין והבקר עדיין יש לו דין שמן הלילה עולה זה יוצא וזה נכנס, ע"כ לא בא הו' והיינו ערב והיינו רעב אדרבא היא הנותנת כשהיא ערב מתהפכת רעב כשהמקבלים חייבים להביא עליהם רעב, וכשהיא לילה כלייה מבלי חמלה וכן בקר אע"פ שהוא בקר מביא ברק ומזיק. אבל יום אין שטן ואין פגע רע, ואם היה קורא אותם רע"ב ובר"ק א"כ אין כח לבקר להטיב ולא לערב. אבל עתה המשיכם ערב ובקר שמטיבים ומריעים כפי המקבלים והכל ע"י גזירות המקום וזהו איש בער לא ידע כי הערב צועקת אם המלה מהופכת היא בער ואין מתקרבת לטובה, זהו לא ידע כענין וידע אלהים. קרבם אל הרחמים. וכשמתהפך המלה לבער לרעב הוא ככסיל לא יבין את זאת כלומר לא ימשיך אליה ממדת הבינה. כי פועלת דין ומשפט אך הערב מעורב מכולם האמת מן המקבלים תהפך הערב לבער וכשנתהפך לבער אז רע"ב בעולם. ואמרתם לי הואיל שאתה באת ושאלת מענין שהיינו עוסקים א"כ בתוך דבריך דברינו וידיעת שאלתינו: