ספר המצוות עשה רה
<< · ספר המצוות · עשה · רה · >>
היא שצונו להוכיח החוטא או מי שירצה לחטוא ולמנוע אותו ממנו במאמר התוכחה. ואין ראוי שיאמר: "אחר שאני לא אחטא, אם יחטא אחר זולתי – מה לי עם אלהיו?!". זה הפך התורה. אבל אנחנו מצווין שלא נחטא ושלא נעזוב זולתנו מאומתנו שימרה, ואם השתדל להמרות, חייבין אנו להוכיחו ולהשיבו ואף על פי שלא יצא עליו עדות וחייב עליו דין. והוא אמרו יתעלה "הוכח תוכיח את עמיתך".
ונכנס בצווי הזה שנוכיח קצתנו לקצתנו כשיחטא איש ממנו לאיש. ולא נטור בלבבנו ולא נחשוב לו עון, אבל נצטוינו להוכיחו במאמר עד שלא ישאר דבר בנפש. ולשון ספרא: מנין שאפילו הוכיחו שתים או שלש פעמים, שחוזר ומוכיח אותו? תלמוד לומר "הוכח תוכיח", אפילו אלף פעמים. יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר "ולא תשא עליו חטא".
וכבר בארו חכמים שחיוב מצוה זו על כל אדם, ואפילו הפחות לנכבד, הוא חייב להוכיחו. ואפילו קלל אותו ובזהו, לא יסור מלהוכיחו עד שיפריז, כמו שבארו מקבלי התורה ואמרו (ערכין טז:): עד הכאה. ויש למצוה זו תנאים ומשפטים התבארו במקומות מפוזרים מהתלמוד.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/ase205