ספר המצוות עשה קנז
<< · ספר המצוות · עשה · קנז · >>
היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן, בתחלת הלילה, כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם, ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם, ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו – יהיה יותר טוב. כמו שאמרו, וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
והכתוב שבא על הצווי הזה הוא אמרו "והגדת לבנך ביום ההוא". ובא הפירוש: "והגדת לבנך", יכול מראש חדש? תלמוד לומר "ביום ההוא". אי ביום ההוא, יכול מבעוד יום? תלמוד לומר "בעבור זה", לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. כלומר, מתחלת הלילה אתה מספר.
ולשון מכילתא: מכלל שנאמר "כי ישאלך בנך", יכול אם ישאלך בנך אתה מגיד לו כו'? תלמוד לומר "והגדת לבנך", אע"פ שאינו שואלך. אין לי אלא בזמן שיש לו בן; בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים – מנין? תלמוד לומר "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", רוצה לומר שהוא צוה לזכרו כמו שאמר זכור את יום השבת.
וכבר ידעת לשון אמרם: "ואפילו כלנו חכמים, כלנו נבונים, כלנו יודעים את התורה כלה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים".
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף פסחים.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/ase157