ספר המצוות עשה קכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצות עשה קכח - להפריש מעשר בכל שנה שאינה שלישית כדי לאכלו בירושלים (מעשר שני)


היא שצונו להוציא מעשר שני. והוא אמרו "עשר תעשר" וגו'. מלמד שאין מעשרין משנה לחברתה. אין לי אלא מעשר שני שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות? תלמוד לומר "עשר תעשר". ולשון התורה להיות זה המעשר עולה לירושלים ושם יאכלוהו בעליו. וכבר קדם לנו זה (מ"ע קי"ט).

וכבר דקדק הכתוב במצוה זו: אם אי אפשר להביאו לרוחק הדרך, יפדה אותו ויעלה דמיו לבית הבחירה ויוציאוהו שם במזון לבד. והוא אמרו "וכי ירחק ממך המקום" וגו'. וכבר בא לשון התורה גם כן בדין מצוה זו, שאם פדאו לעצמו יוסיף חומש. והוא אמרו "ואם גאול יגאל איש ממעשרו" וגו'.

וכבר התבארו משפטי מצוה זו כולם במסכת מעשר שני. והוא גם כן אינו חובה אלא לפירות ארץ ישראל מן התורה, ולא יאכל זה המעשר אלא בפני הבית. ולשון ספרי מקיש אכילת בכור למעשר שני, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, כך מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/ase128