ספר המצוות עשה פז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצות עשה פז - להיות שתי הבהמות קודש אם המיר אחת באחרת לקורבן

היא שצונו להיות התמורה קודש. ובביאור אמרו במסכת תמורה (תמורה ד:) כי אמרו "לא ימירנו(ויקרא כז, לג) הוא מצות לא תעשה שניתק לעשה.

ואמרו הרי מימר דלאו הניתק לעשה הוא. ושם נאמר גם כן לתת טעם היות ממיר לוקה, ואף על פי שהוא לאו שניתק לעשה, ואמרו לא אתי עשה ועקר תרי לאוי. כלומר האזהרה מתמורה נכפלת פעמיים, "לא יחליפנו ולא ימיר אותו" (שם, י), ובא עשה אחד והוא "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש" (שם). הנה התבאר מה שרצינו לבארו.

וכבר התבארו דיני מצוה זו בתמורה, כלומר איך תתקיים ואיך לא תתקיים ומה דינה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/ase87