ספר המצוות לאו שנב
<< · ספר המצוות · לאו · שנב · >>
הזהיר שלא לבוא על אחי האב, והוא אמרו יתעלה "ערות אחי אביך לא תגלה" (ויקרא יח, יד), עד שיהיה גם כן שוגג באחי אביו חייב שתי חטאות, כמו שבארנו באביו. ובגמרא סנהדרין (דף נד.) אמרו: הבא על אחי אביו חייב שתים לדברי הכל, דכתיב "ערות אחי אביך לא תגלה".
ודע שאמרם נחקרה העדות הוא שיהיו שם שני עדים כשרים מתרים בו או יותר, ובבית דין כשר של עשרים ושלשה, ויעידו עדותן בהם. ויהיה זה בזמן שדיני נפשות נוהגין. ומבואר הוא שאלו העריות כולן שקדם זכרם, בא בהן בביאור בתורה, והוא אמרו אחר מנינם "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות" (שם יח, כט). וכן כל מה שזכרנו מהם שהוא חייב בהן מיתת בית דין, הוא גם כן כתוב בתורה. ואמנם התחלף המיתות ואמרו בקצתם סקילה ובקצתם חנק ובקצתם שריפה, הנה ממנו שהוא קבלה וממנו שהוא כתוב בתורה. והתבארו דיני אלו העריות בכללן במסכת סנהדרין וכריתות.
וכבר התבאר בכריתות (דף כה.) שכל עוון שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה, חייב על לא הודע שלו אשם תלוי. וענין חטאת קבועה שתהיה מן הבהמה בלבד. וכשתביט כל מצוות לא תעשה אחת אחת, והתבוננת העונשים הנזכרים בכל מצוה ומצוה מהן, תמצא כל עוון שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת שהחטאת ההיא קבועה, זולת שני עוונות שחייבין על זדון כל אחד משניהם כרת ועל שגגתן חטאת שאינה קבועה אבל היא עולה ויורד. ושני העוונות ההם הם טומאת מקדש וטומאת קדשיו. ארצה באמרי טומאת מקדש – טמא שנכנס לעזרה; וטומאת קדשיו – טמא שאכל קדש.
וכן התבאר לך שכל מצוות לא תעשה שחייבין בזדונה כרת, חייבין על שגגתה חטאת, זולת עוון אחד והוא מגדף, שזדונו כרת ואין חייבין על שגגתו חטאת.
וכן התבאר לך שכל מי שנתחייב מיתה בבית דין איזו מיתה שתהיה, הנה האיש ההוא בכרת גם כן כשלא המיתוהו בית דין או לא נודע לו. מלבד עשרה אנשים שהם מחוייבי מיתת בית דין ואין עליהן כרת והם: מסית, ומדיח, ונביא שקר, ומתנבא בשם עבודה זרה, וזקן ממרא, ובן סורר ומורה, וגונב נפש מישראל, ורוצח, ומכה אביו ואמו, ומקלל אביו ואמו. וכל אחד מאלו, כשנחקרה עליו העדות יהרג. ואם לא יהרג, שלא יוכלו בית דין להרגו או לא נודע לו, הנה הוא מתיר עצמו למיתה אבל אינו עומד בכרת.
ושמור אלו השרשים וזכור אותם.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/lo352