ספר המצוות לאו שיא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · ספר המצוות · לאו · שיא · >>

המצוה שלא יצא חתן מביתו כל השנה אפילו לצורכי ציבור (וכן הבונה בית וחנכו, והנוטע כרם וחיללו)


הזהיר החתן מצאת מביתו שנה אחת כלה לטורח מהטרחים, לא לצאת בצבא ולא לזולתו. אבל נסלק ממנו כל טורח וכל משא שיהיה חייב בהם, לעזוב אותם כל השנה. והוא אמרו ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו.

ובגמרא סוטה לא יצא בצבא, יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספק מים ומזון. תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר. יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארס אשה ולא לקחה. תלמוד לומר עליו אי אתה עובר אבל אתה מעביר לאחרים. וכי מאחר דנפקא ליה מלא יעבור עליו לא יצא בצבא למה לי לעבור בשני לאוין. וכבר בארנו בשרש ט' שלא כל מה שיתחייבו עליו שני לאוין יהיו שתי מצות. ודע כי החתן עצמו מוזהר מלצאת מביתו בסחורה כל שנתו (*ברדב"ז ח"א סי' רל"ח כתב שזה טעות המעתיק).

וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח מסוטה.

הערות[עריכה]

קישורים[עריכה]


קיצור דרך: rmbm/lo311