ספר המצוות לאו קסא
<< · ספר המצוות · לאו · קסא · >>
שהזהיר כהן גדול מליקח אלמנה, והוא אמרו "אלמנה וגרושה וגו'" (ויקרא כא, יד).
ואולם כפל האזהרה על כהן גדול ב"גרושה וחללה זונה" בעבור העניין הכתוב בקידושין (דף עז.) והוא כי כשיקרה שתהיה אשה אחת אלמנה גרושה וחללה זונה, ובא עליה כהן גדול – לוקה ארבע; ואם כהן הדיוט – לוקה שלוש. ושם אמרו: "אלמנה וגרושה וחללה זונה" בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת, וביארו שהוא באשה אחת. ועניין אמרו "כסדר" שיהיו בה אלו העניינים על סדר הפסוק: שתהיה תחילה אלמנה, ואחר כך גרושה, עוד תהיה אחר זה חללה, ואחר כך זונה. ואולם הוצרכנו לזה בעבור היותה אשה אחת, ובבעילה אחת, שנרצה שנחייבהו על ארבע מלקיות. והשורש אצלנו: אין איסור חל על איסור אם [לא] שיהיה איסור כולל או שיהיה איסור מוסיף או איסור בת אחת, כמו שבארנו במקומות מכריתות בפירושנו. וכשיהיו על הסדר הזה, יהיה בכולם איסור מוסיף כמו שהתבאר שם. אבל כשיהיו נשים רבות, כגון שבא על אלמנה, ועל אשה אחרת חללה, ועל אשה אחרת גרושה, ועל אשה אחרת זונה – אין ספק שלוקה על כל אחת ואחת.
ואפשר שתקשה ותאמר: אחר שהשורש אצלנו שאין לוקין על לאו שבכללות, לאיזה דרך יהיה לוקה על כל אחת ואחת, ובאה האזהרה מהם בכולן בלשון אחד. דע כי על זה העניין נכפלה האזהרה על כהן גדול בגרושה זונה חללה, כדי שילמדנו שדינו בהן כדין כהן הדיוט, מלקות על כל אחת ואחת. ואמנם נתחייב כהן הדיוט מלקות על כל אחת ואחת בעבור שנפרדה אחת מהן בלאו אחד והיו כולם לחלק, והוא אמרו "ואשה גרושה מאישה לא יקחו" (ויקרא כא, ז). ואחר שנפרדה הגרושה בלאו, הוא לוקה על הגרושה בפני עצמה. וזהו עניין אמרם בגמרא קידושין (דף עז:) כשם שחלוקה גרושה מחללה וזונה בכהן הדיוט, כך חלוקה בכהן גדול. ושם התבאר כי בהיות הנשים גופין מוחלקין, לוקה על כל אחת ואחת, בין שיהיה על הסדר בין שלא יהיה על הסדר.
הנה כבר התבאר לך כי האזהרה מכל אחד מהן – מצוה בפני עצמה, ולפיכך לוקה על כל אחת. ושם התבאר שכהן הדיוט אינו חייב מלקות על אחת מהן עד שיקח ויבעל, והם אמרו: בעל – לוקה; לא בעל – אינו לוקה. מה טעם קאמר? מה טעם "לא יקח" – משום "לא יחלל" (ויקרא כא, טו). וכבר התבארו משפטי מצוה זו, רוצה לומר ארבע מצוות אלו, על השלמות ביבמות וקידושין.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/lo161