ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצוה שמח - לא להניח לגוי לרדות בעבד עברי הנמכר לו

שלא נניח הגוי השוכן בארצותינו להעביד בעבד עברי שמכר עצמו לו בעבודת פרך, שנאמר "לא ירדנו בפרך לעיניך(ויקרא כה, נג). ולא נאמר: אחר שזה העברי עבר על נפשו ומכר עצמו לגוי, נניחנו לסבול כל עבודה. ואמרו בספרא (בהר ח, ח) "לא ירדנו בפרך לעיניך", אין אתה מצווה אלא לעיניך. כלומר שאין אנו חייבים לחזר עליו ולהיכנס בבית הגוי לראות אם יעבידנו בפרך אם לא, אלא כל זמן שנראה הדבר – נמנענו ממנו.

שורש מצוה זו נגלה הוא לכל רואי השמש. דיניה כלולים בעיקרה.

ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן שידנו תקיפה על האומות, שיש בנו כוח עליהם לצוותם לעשות דבר או שלא לעשותו. והעובר על זה וראה הגוי מעביד הישראל בעבודת פרך, ויש כוח בידו למנעו ולא מנעו, עובר על לאו זה. אבל אין מלקין אותו עליו לפי שאין בו מעשה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/348