ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קסח
שתקריב היולדת קורבן כשישלמו ימי הטוהר לבן או לבת, והוא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת. ואם היא עניה, תקריב שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, שנאמר "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו'" (ויקרא יב, ו). והיא מחוסרת כפרה עד שתקריב קרבנה.
משורשי המצוה כדי שתתעורר מתוך הפעולה לתת הודאה לאל ברוך הוא שהצילה מחבלי יולדה, שהוא דבר נס. ועוד אמרו זכרונם לברכה (נידה לא:) שהאשה קופצת ונשבעת בעת ציריה שלא תזקק עוד לאיש, ולפיכך צריכה כפרה ועל כן יקרא קרבנה חטאת, ונאמר בה "וכפר עליה הכהן" (ויקרא יב, ח).
מדיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה שאין היולדת מביאה קורבנה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה אלא למחר, שהוא יום ארבעים ואחד וכן ביום שמונים ואחד, שנאמר "ובמלאת ימי טהרה" (ויקרא יב, ו), כלומר שיהיו שלמים לגמרי. ואם הביאתו בתוך ימי מלאת, (זבחים קיב:) לא יצאה ידי חובתה. עבר זמן זה ולא הביאה כפרתה, מביאה לאחר זמן. וכל זמן שלא הביאה אסורה לאכול בקדשים, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (משנה, נגעים יד, ג) הביא כפרתו – אוכל בקדשים. וכל מחוסרי כפרה, דינם שוה בזה. וכל מחוייבי קורבן אין מקריבין קורבנן אלא מדעתן, חוץ ממחוסרי כפרה (נדרים לה:) שאין צריכין דעת בעלים. ויתר פרטיה במסכת נידה.
ונוהגת בזמן הבית בנקבות. והעוברת על זה ולא קרבה קורבנה, בטלה עשה, והיא מחוסרת כפרה ואסורה לאכול בקדשים. ואוי לה אם תמות קודם שתקריבנו, ותשא עונה על נפשה.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: tryg/mcwa/168