נפתולים (רחל)

אַלְלַי לִי! אַלְלַי... גּוֹבֵר הַיֵּצֶר,
נִמְשָׁכוֹת יָדַי מֵאֲלֵיהֶן
אֶל תִּפְאֶרֶת אֹדֶם וּבָרֶקֶת,
אֶל מִלִּים נָאווֹת כְּאֶבֶן-חֵן.
 
תְּבַצַּעְנָה אֶת אֲשֶׁר זָמְמוּ,
מַכִּירוֹת הֵן בְּכֹחָן כִּי רָב –
כָּהֲתָה עֵינִי מִשֶּׁפַע זֹהַר
וְאָזְנִי כָּבְדָה מִצְּלִיל זָהָב.
 
לֹא אֵדַע הַבְחִין בְּאוֹר הַשַּׁחַר,
לֹא אַקְשִׁיב לְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
הַאֲנִי זֹאת, אֱמוּנִים נִשְׁבַּעְתִּי
לְמִלִּים פְּשׁוּטוֹת כִּצְעָקָה?!

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).