משנה תרומות י
תרומות פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק עשירי ("בצל שנתנו") · >>
פרקי מסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
בצל שנתנו בתוך עדשים, אם שלם, מותר.
ואם חתכו, בנותן טעם.
ושאר כל התבשיל, בין שלם בין מחותך, בנותן טעם.
רבי יהודה מתיר בצחנה, שאינה אלא ליטול את הזוהמא.
משנה ב
תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה, הרי זו אסורה.
שעורים שנפלו לתוך הבור של מים, אף על פי שהבאישו [מימיו], מימיו מותרין.
משנה ג
הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה, רבי מאיר אוסר, ורבי יהודה מתיר.
רבי יוסי מתיר בשל חיטים, ואוסר בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות.
משנה ד
תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו, הפת מותרת, שאין טעם כמון, אלא ריח כמון.
משנה ה
תלתן שנפלה לתוך הבור של יין, בתרומה ובמעשר שני, אם יש בזרע כדי ליתן טעם, אבל לא בעץ.
בשביעית ובכלאי הכרם והקדש, אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם.
משנה ו
מי שהיו לו חבילי תלתן בכלאי הכרם, ידלקו.
היו לו חבילי תלתן של טבל, כותש ומחשב כמה זרע יש בהם, ומפריש את הזרע, ואינו צריך להפריש את העץ.
אם הפריש, לא יאמר: אכתוש ואטול את העץ ואתן את הזרע, אלא נותן העץ עם הזרע.
משנה ז
זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה, פצועי חולין עם פצועי תרומה, פצועי חולין עם שלימי תרומה, או במי תרומה, אסור.
אבל שלימי חולין עם פצועי תרומה, מותר.
משנה ח
דג טמא שכבשו עם דג טהור, כל גרב שהוא מחזיק סאתים, אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהם חמישה סלעים בגליל דג טמא, צירו אסור.
רבי יהודה אומר, רביעית בסאתים.
ורבי יוסי אומר, אחד מששה עשר בו.
משנה ט
חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים, לא פסלו את צירם.
העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים, שהוא טהור.
משנה י
כל הנכבשים זה עם זה, מותרים, אלא עם החסית.
חסית של חולין עם חסית של תרומה, ירק של חולין עם חסית של תרומה, אסור.
אבל חסית של חולין עם ירק של תרומה, מותר.
משנה יא
רבי יוסי אומר, כל הנשלקים עם התרדים, אסורים, מפני שהם נותנין את הטעם.
רבי שמעון אומר, כרוב של שקיא עם כרוב של בעל, אסור, מפני שהוא בולע.
רבי עקיבא אומר, כל המתבשלין זה עם זה, מותרים, אלא עם הבשר.
רבי יוחנן בן נורי אומר, הכבד אוסרת ואינה נאסרת, מפני שהיא פולטת ואינה בולעת.
משנה יב
ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין, אפילו חלמון שלה אסור, מפני שהוא בולע.
מי שלקות ומי כבשים של תרומה, אסורים לזרים.
- אִם שָׁלֵם, מֻתָּר;
- וְאִם חֲתָכוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם.
- וּשְׁאָר כָּל הַתַּבְשִׁיל, בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּך,
- בְּנוֹתֵן טַעַם.
- רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּצַּחֲנָה,
- שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לִטּוֹל אֶת הַזֻּהֲמָא:
- הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
- שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם,
- אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ [מֵימָיו], מֵימָיו מֻתָּרִין:
- רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר,
- וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
- רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים, וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים,
- מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת:
- הַפַּת מֻתֶּרֶת,
- שֶׁאֵין טַעַם כַּמּוֹן, אֶלָּא רֵיחַ כַּמּוֹן:
- בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע כְּדֵי לִתֵּן טַעַם, אֲבָל לֹא בָּעֵץ.
- בִּשְׁבִיעִית וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְהֶקְדֵּשׁ,
- אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ כְּדֵי לִתֵּן טַעַם:
- הָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִּלְתָּן שֶׁל טֶבֶל,
- כּוֹתֵשׁ וּמְחַשֵּׁב כַּמָּה זֶרַע יֶשׁ בָּהֶם,
- וּמַפְרִיש אֶת הַזֶּרַע, וְאֵינוֹ צָרִיך לְהַפְרִישׁ אֶת הָעֵץ.
- אִם הִפְרִישׁ,
- לֹא יֹאמַר: אֶכְתּוֹשׁ וְאֶטּוֹל אֶת הָעֵץ וְאֶתֵּן אֶת הַזֶּרַע,
- אֶלָּא נוֹתֵן הָעֵץ עִם הַזֶּרַע:
- פְּצוּעֵי חֻלִּין עִם פְּצוּעֵי תְּרוּמָה,
- פְּצוּעֵי חֻלִּין עִם שְׁלֵמֵי תְּרוּמָה,
- אוֹ בְּמֵי תְּרוּמָה,
- אָסוּר.
- אֲבָל שְׁלֵמֵי חֻלִּין עִם פְּצוּעֵי תְּרוּמָה, מֻתָּר:
- כָּל גָּרָב שֶׁהוּא מַחֲזִיק סָאתַיִם,
- אִם יֶשׁ בּוֹ מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּז בִּיהוּדָה, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה סְלָעִים בַּגָּלִיל, דָּג טָמֵא,
- צִירוֹ אָסוּר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- רְבִיעִית בְּסָאתַיִם.
- וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
- הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, שֶׁהוּא טָהוֹר:
- חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה, יָרָק שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה, אָסוּר.
- אֲבָל חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה, מֻתָּר:
- כָּל הַנִּשְׁלָקִים עִם הַתְּרָדִים, אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נוֹתְנִין אֶת הַטַּעַם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כְּרוּב שֶׁל שִׁקְיָא עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹלֵעַ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה, מֻתָּרִים, אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר.
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:
- הַכָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא פּוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בּוֹלַעַת:
- מֵי שְׁלָקוֹת וּמֵי כְּבָשִׁים שֶׁל תְּרוּמָה, אֲסוּרִים לְזָרִים:
נוסח הרמב"ם
(א) בצל, שנתנו לתוך עדשים -
- אם שלם - מותר.
- ואם חתכו - בנותן טעם.
- ושאר כל התבשיל,
- בין שלם, בין מחותך - בנותן טעם.
- רבי יהודה - מתיר בצחנה,
- שאינה אלא - ליטול את הזוהמה.
(ב) תפוח שרסקו,
- ונתנו לתוך העיסה, וחימצה -
- הרי זו אסורה.
- שעורים, שנפלו לתוך בור של מים,
- אף על פי שהבאישו - מימיו מותרין.
(ג) הרודה פת חמה,
- ונתנה, על פי חבית של יין של תרומה -
- רבי מאיר - אוסר.
- ורבי יהודה - מתיר.
- רבי יוסי - מתיר בשל חיטים,
- ואוסר - בשל שעורים,
- מפני שהשעורים - שואבות.
- ואוסר - בשל שעורים,
(ד) תנור, שהסיקוהו בכמון של תרומה,
- ואפה בו את הפת - הפת מותרת,
- שאין טעם כמון - אלא ריח כמון.
(ה) תלתן, שנפלה לתוך בור של יין,
- והיא תרומה, או במעשר שני -
- אם יש בזרע - כדי ליתן טעם,
- אבל לא - בעץ.
- ובשביעית, ובכלאי הכרם, ובהקדש -
- אם יש בזרע, ובעץ - כדי ליתן טעם.
(ו) מי שהיו לו,
- חבילי תלתן של כלאי הכרם - יידלקו.
- היו לו, חבילי תלתן של טבל -
- כותש, ומחשב כמה זרע בהן,
- ומפריש - את הזרע,
- ואינו צריך להפריש - את העץ.
- ואם הפריש - לא יאמר, אכתוש,
- ואטול - את העץ,
- ואתן - את הזרע,
- אלא נותן את העץ - עם הזרע.
- ואם הפריש - לא יאמר, אכתוש,
- כותש, ומחשב כמה זרע בהן,
(ז) זיתי חולין - שכבשן עם זיתי תרומה,
- פצועי חולין - עם פצועי תרומה,
- פצועי חולין - עם שלמי תרומה,
- או במי תרומה - אסור.
- אבל, שלמי חולין -
- עם פצועי תרומה - מותר.
(ח) דג טמא - שכבשו עם דג טהור,
- כל גרב - שהוא מחזיק סאתים,
- אם יש בו,
- משקל עשרה זין - ביהודה,
- שהן חמישה סלעים - בגליל,
- דג טמא -
- צירו - אסור.
- רבי יהודה אומר:
- רביעית - בסאתים.
- רבי יוסי אומר:
- אחד, משישה עשר - בו.
- אם יש בו,
(ט) חגבים טמאים,
- שנכבשו עם חגבים טהורים - לא פסלו את צירן.
- העיד רבי צדוק,
- על ציר חגבים טמאים - שהוא טהור.
(י) כל הנכבשין זה עם זה - מותרין,
- אלא עם החסיות.
- חסית של חולין - עם חסית של תרומה,
- ירק של חולין -
- עם חסית של תרומה - אסור.
- אבל, חסית של חולין -
- עם ירק של תרומה - מותר.
(יא) רבי יוסי אומר:
- כל הנשלקין עם התרדין - אסורין,
- מפני, שהן נותנין את הטעם.
- רבי שמעון אומר:
- כרוב של שקי -
- עם כרוב של בעל - אסור, מפני שהוא בולע.
- כרוב של שקי -
- רבי עקיבה אומר:
- כל המתבשלין זה עם זה - מותרין,
- אלא עם הבשר.
- כל המתבשלין זה עם זה - מותרין,
- רבי יוחנן בן נורי אומר:
- הכבד - אוסרת, ואינה נאסרת,
- מפני שהיא פולטת - ואינה בולעת.
- הכבד - אוסרת, ואינה נאסרת,
(יב) ביצה, שניתבלה בתבלין - אסורין.
- אפילו חלמון שלה - אסור,
- מפני שהוא בולע.
- אפילו חלמון שלה - אסור,
- מי כבשין, ומי שלקות של תרומה - אסורין לזרים.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה תרומות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב