משנה תענית ד ה

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ד · משנה ה | >>

זמן עצי כהנים והעם, תשעה.

באחד בניסן, בני ארח בן יהודהטו.

בעשרים בתמוזטז, בני דוד בן יהודה.

בחמשה באב, בני פרעוש בן יהודה.

בשבעה בו, בני יונדב בן רכב.

בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין.

בחמשה עשר בו, בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי בני יז קוצעי קציעות.

בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה.

בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה.

באחד בטבת שבו בני פרעוש שניהיח.

באחד בטבת לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים.

משנה מנוקדת

זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים וְהָעָם, תִּשְׁעָה.

בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּנֵי אָרַח בֶּן יְהוּדָה.
בְּעֶשְׂרִים בְּתַמּוּז, בְּנֵי דָּוִד בֶּן יְהוּדָה.
בַּחֲמִשָּׁה בְּאָב, בְּנֵי פַּרְעשׁ בֶּן יְהוּדָה.
בְּשִׁבְעָה בּוֹ, בְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב.
בַּעֲשָׂרָה בּוֹ, בְּנֵי סְנָאָה בֶּן בִּנְיָמִין.
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּנֵי זַתּוּא בֶּן יְהוּדָה;
וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם,
וְכָל מִי שֶׁטָּעָה בְּשִׁבְטוֹ,
וּבְנֵי גּוֹנְבֵי עֱלִי,
בְּנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת.
בְּעֶשְׂרִים בּוֹ, בְּנֵי פַּחַת מוֹאָב בֶּן יְהוּדָה.
בְּעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל, בְּנֵי עָדִין בֶּן יְהוּדָה.
בְּאֶחָד בְּטֵבֵת שָׁבוּ בְּנֵי פַּרְעשׁ שְׁנִיָּה.
בְּאֶחָד בְּטֵבֵת לֹא הָיָה בּוֹ מַעֲמָד,
שֶׁהָיָה בוֹ הַלֵּל, וְקָרְבַּן מוּסָף, וְקָרְבַּן עֵצִים:

נוסח הרמב"ם

זמן עצי הכהנים, והעם - תשעה,

באחד בניסן - בני ארח בן יהודה.
בעשרים בתמוז - בני דוד בן יהודה.
בחמישה באב - בני פרעוש בן יהודה.
בשבעה בו - בני יונדב בן רכב.
בעשרה בו - בני סנאה בן בנימין.
בחמישה עשר בו - בני זתואל בן יהודה,
ועמהם - הכהנים והלוים,
וכל מי שטעה שבטו,
ובני גונבי עלי,
ובני קוצעי קציעות.
בעשרים בו - בני פחת מואב בן יהודה.
בעשרים באלול - בני עדין בן יהודה.
באחד בטבת -
שבו בני פרעוש - שניה.
באחד בטבת -
לא היה בו מעמד,
שהיה בו הלל, וקרבן מוסף, וקרבן עצים.

פירוש הרמב"ם

תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה, ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ראש חודש, דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג, ועל הצבור לקרותו בדילוג, ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו, ואם היה יום ראש חודש יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד.

ועיקר קרבן העצים הזה, כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים, וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה, וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זמן עצי הכהנים והעם - כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם, והתנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם. וביום שמביאים העצים מביאים עמהם קרבן נדבה ועושים אותו היום יום טוב, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ו,) והגורלות הפלנו על קרבן העצים וגו' להביא לבית אלהינו בעתים מזומנים לשנה:

וכל מי שטעה שבטו - ולא היה יודע עם מי ילך, ילך עם בני זתוא:

ובני גונבי עלי - מפרש בגמרא שפעם אחת גזרו האויבים שמד על ישראל שלא יביאו בכורים למקדש והושיבו שומרים בדרכים על כך, ועמדו אנשים כשרים שבאותו הדור והביאו סלי בכורים וחפו אותם בקציעות דהיינו תאנים יבשים ונושאים על כתפם עלי, הוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא שכותשים בו הדייסא והיו רגילין לכתוש בו הקציעות לעשות מהם עגולי דבילה, וכשהיו פוגעים בשומרים אומרים להם אנו הולכים לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו בעלי זה שעל כתפינו, וכך היו מביאין בכורים לירושלים. ועל שם כך נקראו בני גונבי עלי כלומר גונבי לב השומרים, בעלי שעל כתפם. ובני קוצעי קציעות על שם שחותכין עגולי הדבלה במקצועות. ואלו האנשים הכשרים עצמן עמדו פעם אחרת שגזרו שמד שלא להביא עצים למערכה, ותקנו סולמות והיו אומרים לשומרים ליטול שני גוזלות משובך זה שלפנינו בסולם זה שעל כתפינו אנו הולכים, ועל שם כך נקראו בני סלמאי הנתוצתי, שהיו נותצים הסולמות אחר שעברו מן השומרים, ומביאין מהן עצים למערכה. וכל אלו מביאין עצים עם בני זתוא:

שבו בני פרעוש שניה - שלאחר שסיימו מטילין פייסות איזה באחרונה, כדכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:

שהיה בו הלל - לפי שאחד בטבת חל בחנוכה לעולם, ובחנוכה גומרים את ההלל. אבל הלל דר"ח שאין קריאת ההלל בו אלא מנהג בעלמא, לא דחי מעמד. ומהאי טעמא לא חשיב ר"ח ניסן דאית ביה נמי הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים:

פירוש תוספות יום טוב

זמן עצי הכהנים והעם שהתנדבו משלהם כו'. כמ"ש הר"ב. ועיין ברפ"ד דשקלים מה שכתבתי בס"ד ומה שכתב שהביאו עמהם קרבן נדבה פי' במשנה ג' פ"ק דמגילה עולת נדבה:

בני ארח בן יהודה. פירוש משבט יהודה. וכן בן בנימין פירוש משבט בנימין. כי אלו השני שבטים הגלו לבבל והם שעלו. וכן פירש בגמרא בבני דוד בן יהודה שהוא דוד המלך שהוא מבני יהודה ובני יונדב בן רכב הוא מבני יתרו חותן משה ונזכר בירמיה סי' ל"ה. [ושוב מצאתי כך בתוספות ספ"ג דעירובין [מ"א ע"ב]] :

בעשרים בתמוז. לפי שאותן שהתנדבו באחד בניסן ספקו עד כ' בתמוז. רש"י:

ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות. דבקציעות בלבד לא היו יכולים להנצל מהשומרים. שהרחוקים הביאו גרוגרות וצימוקים לבכורים כדתנן במשנה ג' פ"ג דבכורים:

שבו בני פרעוש שניה. נראה שהאחרונים שהביאו בכ' באלול לא הספיקו אלא עד אחד בטבת ולא נמצאו מי שהתנדבו והטילו גורלות. והנה אין אחד מהמביאים שהביא רק לשני ימים כי אם בני פרעוש ועכשיו שעלה הגורל להם הביאו לשלשה חדשים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) בן יהודה. פירוש משבט יהודה וכן בן בנימין כי אלו השני שבטים הגלו לבבל והם שעלו:

(טז) (על המשנה) בתמוז. לפי שאותן שהתנדבו באחד בניסן ספקו עד כ' בתמוז. רש"י:

(יז) (על המשנה) בני כו'. דבקציעות בלבד לא היו יכולים להנצל מהשומרים. שהרחוקים הביאו גרוגרות וצמוקים לבכורים:

(יח) (על המשנה) שניה. נראה שהאחרונים שהביאו בכ' באלול לא הספיקו אלא עד אחד בטבת ולא נמצאו מי שהתנדבו והטילו גורלות. והנה אין אחד מהמביאים שהביא רק לב' ימים כי אם בני פרעוש ועכשיו שעלה הגורל להם חביאו לג' חדשים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זמן עצי הכהנים:    פי' רש"י ז"ל בפ"ק דמכילתין דף י"ב וכשמגיע זמנם מביאים אותם ומדליקין אותם ע"ג המזבח אע"פ שהיו שם שאר עצים הרבה מה שאין כן בשאר מתנדבי עצים דאין מבערין אותם בזמן שיש עצים אחרים ע"כ:

בעשרה בו בני סנאה בן בנימין:    בירושלמי דפירקי' ודפ"ק דמגלה דף ט' ובבבלי ס"פ בכל מערבין ובפ"ק דמכלתין דף י"ב תניא א"ר אלעזר ב"ר צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימין פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו הוא וכתבו תוס' ז"ל ס"פ בכל מערבין דאע"ג דר"א ב"ר צדוק כהן הוה כדמוכח בפ' כל פסולי המוקדשין דה"ל בוכרא וכו' שמא אמו היתה מבנימין או חתנם היה והיה עמהם בסיעתם ע"כ ודומה לזה ג"כ בפ"ק דיבמות דף ט"ו וכתבו עוד בפ"ק דמכלתין דף י"ב אע"ג דאמרי' משחרב בית המקדש בטלת מגלת תענית והאי עובדא דר"א ב"ר צדוק היה לאחר חרבן דאי קודם החרבן אמרי' נימא בזמן שיש שלום אין שם צום האי תנא סבר דלא בטלה ע"כ והתם בגמ' מפ' דלצעורי נפשיה בעלמא הוא דעביד האי תענית וכמו שכתבתי לעיל בפ' שני סי' ו':

בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה:    גמ' תנא בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה ואהכי קרו להו בני פJת מואב שבאו מרות דר"מ ר' יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה שבא מרות המואביה:

בעשרים באלול בני עדין בן יהודה:    ת"ר בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה ופלוגתא היא במסכת חגיגה חד אמר עדינו העצני זה דוד וחד אמר זה יואב:

באחד בטבת שבו בני פרעוש שנייה:    מני מתני' לא ר"מ ולא ר' יהודה ולא ר' יוסי אי ר"מ דקאמ' בני פחת מואב הן הן בני דוד ליתני במתני' כי קאמר בעשרים בו בני פחת מואב וכו' ה"ל למיתני שבו בני דוד בן יהודה שניה כמו שאומר שבו בני פרעוש בן יהודה שניה אי ר' יהודה דקאמר בני עדין בן יהודה הם הם בני דוד בן יהודה ליתני שבו בני דוד שניה אי ר' יוסי ליתני שבו בני יואב שניה ומשני לעולם ר' יוסי ותרי תנאי אליבא דר' יוסי דמ"ד בני עדין היינו בני יואב לא ס"ל דבני פחת מואב היינו יואב אלא משפחה אחרת הן. והקשו תוס' ז"ל וז"ל אמאי לא מוקי אליבא דר"מ ותרי תנאי אליבא דר"מ שהרי טפי לן לאוקומי אליבא דר"מ דסתם מתני' ותרצו ז"ל דלהכי מוקי לה כר' יוסי משום דר' יוסי נימוקו עמו ומסתברא כותיה בכל מקום ואפי' מחבריו ע"כ:

באחד בטבת לא היה בו מעמד וכו':    גמ' א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי מ"ש הלל דדחי דידיה דהיינו מעמד דשחרית ומ"ש מוסף דלא דחי דידיה דקתני יום שיש בו מוסף אין בו מנחה ולא קתני אין בו מוסף א"ל רב אשי השתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כ"ש א"ל הכי קאמינא לך לא לידחי אלא דידיה. א"ל איכא ר' יוסי דקאי כותך דתניא ר' יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ואת"ק פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו נעילה ואתא ר' יוסי למימר דיש בו מעמד אע"פ שיש בו מוסף מעמד דמאי אילימא מעמד דשחרית הא ת"ק נמי ה"ק אלא מעמד דמוסף דידיה נמי לא דחי בתמיה אלא דמנחה קרבן עצים דחי פי' דר' יוסי ס"ל כר' עקיבא קודם שחזר להיות שונה כבן עזאי אלא לאו דנעילה ש"מ דידיה דחי דלאו דידיה לא דחי ש"מ. ומצאתי כתוב בשם הראב"ד ז"ל דשמנה ראשי משמרות שהתנדבו עצים פרעוש אחד מהם ואמר אני אתן פי שנים באחד מכם והביאו קודם ניסן משואות עצים ללשכה ואמרו אנשי כנסת הגדולה כמו שהתנדבו ללשכה כן יקריבו איש איש יומו למזבח וכתבו לניסן שלשים פרקים א' בניסן ב' בניסן ג' בניסן וכן כל ימי ניסן וכן עשו לאייר לכל ימי החדש וכן עשו לסיון וכן לכל שאר החדשים ונתנום בקלפי להכניס בן ארח את ידו ועלה בידו באחד בניסן ובני דוד בעשרים בתמוז וכן כולם ופרעוש הכניס ידו שני פעמים דקתני במתני' דהיינו בחמשה באב ובאחד בטבת וקבעום ימים טובים לעצמן מפני שהיו זכרון לנדבתם בראשונה וזהו פירוש הפסוק והגורלות הפלנו וגו' ע"כ וזה נ"ל שהוא מנגד למה שכתוב בספר תוספת יום טוב. אח"כ זכרתי מה שכתבתי לקמן בפ"ק דמגלה סי' ג'. וצ"ע לע"ד במ"ש בשם הר"ן ז"ל בפ"ק דמגלה סי' ג'. וכן ג"כ צ"ע לע"ד בפי' רש"י ז"ל המועתק שם ברב אלפס ז"ל בשנוי לשון בקצור ובתוספת. וכבר כתבתי שם מה שנלע"ד ע"ש. והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל שנמצא בסכ"י ישן זמן עצי הכהנים והעם ט' וכו' משפחות היו בישראל שקבועים להם ימים ידועים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה. בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות קציעות תאנים יבשים שכותשין אותן ועושים מהם עגולים וע"ש הכלי שקוצעים אותן בו ששמו מקצוע קרי להו קציעות כמו יעשהו במקצועות ומתרגמינן באיזמלון ובאלו הכלים היו גונבים את לב הרשעים שהיו מבטלין אותן מלעלות לירושלם להביא בכורים כדאמרינן בגמ' שהיו אומרים לעשות מהם עיגולי דבילה אנו מוליכין אותן במכתש שלפנינו. וכל אלו החסידים הראשונים שהיו בבית ראשון בניהם גם הם התנדבו להביא עצים והיו משתתפים גם בני זתוא בן יהודה וכן בני סלמאי שהיו עושים מהם סולמות כדי שלא יכירו האויבים שלהביא למערכה היו עושים והיו אומרים להם להביא יוני שובך הן עושים. וכל מי שטעה בשבטו ולא היה יודע עם מי ילך הולך עם בני זתוא ובשביל שלא ידחו ממקומם הוצרכו למנותם במשנה:

בא' בטבת לא היה בו מעמד כלל:    לפי שיש בו הלל משו' ר"ח ומשום חנוכה ודחי של שחרית ואיכא מוסף דדחי שלו ושל נעילה ואיכא קרבן עצים דדחי של מנחה ובגמ' פריך אמאי לא חשיב נמי בא' בניסן לא היה בו מעמד כלל דאית ביה הלל דר"ח וקרבן עצים דבני ארח ומתרץ ש"מ הלל דר"ח לאו דאורייתא אלא מנהג אבותיהם בידיהם ואין כח בהלל כזה לדחות מעמד כזה אבל הלל דחנוכה כיון דנביאים תקנוהו כדאמרי' בערבי פסחים הלל זה נביאים שביניהן תקנוהו שהיו אומרים אותו על גאולתם ועל כן יש בו כח לדחות מעמד של שחרית ויש מן הרבנים שאומרי' דהא דאמרי' דקרבן מוסף דחי מעמד של שחרית נעילה וכ"ש דידיה לא מיירי בקריאת ס"ת במעשה בראשי' דלעולם לא הניחו מלקרותם כדאמרי' לעיל בשחרית ובמוסף אלא תוספת תפלות שהיו מוסיפים בכל עת שמתפללין אבל ביום שהיה בו הלל היו מקילין אותו בתוספת חפלות שהיה בתפלת יוצר וביום שהיה בו מוסף היו מקילין בתוספת של תחנות ובקשות של מוסף ושל מנחה וכן אותן מעמדות של ירושלם וכן אותן מעמדו' של כל א"י היו קורין אפי' ביום של הלל ומוסף של מעשה בראשית אבל אותן תחנות וסליחות שהיו רגילין לומר לא היו אומרי' אותו ביום שיש בו הלל או ביום שיש בו מוסף עכ"ל ז"ל וצ"ע קצת:

תפארת ישראל

יכין

כט) באחד בניסן בני ארח בן יהודה משפחה מיוחדת משבט יהודה:

ל) בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה ממשפחת דהמע"ה:

לא) בשבעה בו בני יונדב בן רכב משפחת יתרו:

לב) בעשרה בו בני סנאה בן בנימין משבט בנימין:

לג) וכל מי שטעה בשבטו מדבל"ז היה אז יו"ט, כשלהי מכילתן. ונ"ל דאותן שכשעלו מהגולה לא נתברר לאיזה שבט שייכים, התחברו אז כשעלו עם בני זתוא להתנדב עמם, ושוב תמיד נחשבו על משפחה זאת:

לד) ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות בבית שני גזרו האויבים שהיו מושלים על ישראל סביב ירושלים שלא להעלות בכורים להמקדש, והמשפחות הכשירות הללו הביאו הבכורים וחיפום בקציעות, שהן תאנים יבשים. וכדי להטעות השומרים ביותר, לקחו גם עלי [שטעססעל בל"א] על כתפיהם, ואמרו להשומרים שהם מוליכין הקציעות לכתשם במכתשת שיש בירושלים. וכששוב גברו ישראל קבעו למשפחות ההם יו"ט ביום המאורע:

לה) בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה משפחת יואב:

לו) באחד בטבת לא היה בו מעמד בירושלים:

לז) שהיה בו הלל שלם, מדהיה חנוכה:

לח) וקרבן מוסף עבור ר"ח:

בועז

פירושים נוספים



מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=משנה_תענית_ד_ה&oldid=336428"