משנה תמורה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תמורה פרק ו', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק שישי ("כל האסורין") · >>

פרקי מסכת תמורה: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

כל האסורין על גבי המזבח, אוסרים כל שהן.

הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, ואתנן, ומחיר, והכלאים, והטרפה, ויוצא דופן.

איזה הוא מוקצה, המוקצה לעבודה זרה.

הוא אסור, ומה שעליו מותר.

איזהו נעבד, כל שעובדין אותו.

הוא ומה שעליו אסור.

זה וזה מותרין באכילה.

משנה ב

איזהו אתנן, האומר לזונה, הא ליך טלה זה בשכרך, אפילו מאה, כולן אסורין.

וכן האומר לחברו, הא לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי, רבי אומר, אינו אתנן.

וחכמים אומרים, אתנן.

משנה ג

איזה הוא מחיר כלב, האומר לחברו, הא לך טלה זה תחת כלב זה.

וכן שני שותפין שחלקו, אחד נטל עשרה, ואחד נטל תשעה וכלב, שכנגד הכלב, אסורים.

שעם הכלב, מותרים.

אתנן כלב ומחיר זונה, הרי אלו מותרים, שנאמר (דברים כג), שנים, ולא ארבעה.

ולדותיהן מותרים, [ שנאמר ] הן, ולא ולדותיהן.

משנה ד

נתן לה כספים, הרי אלו מותרין.

יינות, שמנים, וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי מזבח, אסור.

נתן לה מוקדשין, הרי אלו מותרין.

עופות, הרי אלו אסורין.

שהיה בדין, מה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם, אין אתנן ומחיר חל עליהן, עופות שאין המום פוסל בהן, אינו בדין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהן, תלמוד לומר (שם) "לכל נדר", להביא את העוף.

משנה ה

כל האסורים על גבי המזבח, ולדותיהן מותרים.

ולד טרפה, רבי אליעזר אומר, לא יקרב על גבי המזבח.

וחכמים אומרים, יקרב.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כשרה שינקה מן הטרפה, פסולה מעל גבי המזבח.

כל הקדשים שנעשו טרפה, אין פודים אותם, שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים.

(א) כָּל הָאֲסוּרִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,
אוֹסְרִים כָּל שֶׁהֵן;
הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע,
וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד,
וְאֶתְנָן, וּמְחִיר,
וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה,
וְיוֹצֵא דֹּפֶן.
אֵיזֶה הוּא מֻקְצֶה?
הַמֻּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה;
הוּא אָסוּר,
וּמַה שֶּׁעָלָיו מֻתָּר.
אֵיזֶהוּ נֶעֱבָד?
כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ;
הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר.
זֶה וָזֶה מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה:
(ב) אֵיזֶהוּ אֶתְנָן?
הָאוֹמֵר לְזוֹנָה:
הֵא לִיךְ טָלֶה זֶה בִּשְׂכָרֵךְ,
אֲפִלּוּ מֵאָה,
כֻּלָּן אֲסוּרִין.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
הֵא לְךָ טָלֶה זֶה,
וְתָלִין שִׁפְחָתְךָ אֵצֶל עַבְדִּי,
רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ אֶתְנָן;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶתְנָן:
(ג) אֵיזֶה הוּא מְחִיר כֶּלֶב?
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
הֵא לְךָ טָלֶה זֶה תַּחַת כֶּלֶב זֶה.
וְכֵן שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ,
אֶחָד נָטַל עֲשָׂרָה,
וְאֶחָד נָטַל תִּשְׁעָה וְכֶלֶב:
שֶׁכְּנֶגֶד הַכֶּלֶב, אֲסוּרִים;
שֶׁעִם הַכֶּלֶב, מֻתָּרִים.
אֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה,
הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, יט): 'שְׁנַיִם',
וְלֹא אַרְבָּעָה.
וְלָדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִים,
שֶׁנֶּאֱמַר: 'הֵן', וְלֹא וְלָדוֹתֵיהֶן:
(ד) נָתַן לָהּ כְּסָפִים,
הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
יֵינוֹת, שְׁמָנִים, וּסְלָתוֹת,
וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ,
אָסוּר.
נָתַן לָהּ מֻקְדָּשִׁין,
הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין;
עוֹפוֹת,
הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין.
שֶׁהָיָה בַּדִּין:
מָה אִם הַמֻּקְדָּשִׁין,
שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶם,
אֵין אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן;
עוֹפוֹת,
שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן,
אֵינוֹ בְּדִין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְכָל נֶדֶר",
לְהָבִיא אֶת הָעוֹף:
(ה) כָּל הָאֲסוּרִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,
וַלְדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִים.
וְלַד טְרֵפָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
לֹא יִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
יִקְרַב.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה,
פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ טְרֵפָה,
אֵין פּוֹדִים אוֹתָם,
שֶׁאֵין פּוֹדִים אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים:


נוסח הרמב"ם

(א) כל האסורין לגבי המזבח - אוסרין בכל שהן.

הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד,
והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן.
איזה הוא המוקצה - המוקצה לעבודה זרה.
הוא אסור - ומה שעליו מותר.
איזה הוא הנעבד - כל שעובדין אותו.
הוא, ומה שעליו - אסור.
וזה וזה - מותרין באכילה.


(ב) איזה הוא אתנן? -

האומר לזונה: "הא ליך זה בשכריך",
אפילו הן מאה - כולם אסורין.
וכן האומר לחברו: "הא לך טלה זה, ותלין שפחתך אצל עבדי" -
רבי אומר: אינו אתנן.
וחכמים אומרין: אתנן.


(ג) איזה הוא מחיר כלב? -

האומר לחברו: "הא לך טלה זה, תחת כלב זה".
וכן שני שותפין שחלקו,
אחד נטל עשרה, ואחד נטל תשעה וכלב -
שכנגד הכלב - אסורין,
ושעם הכלב - מותרין.
אתנן כלב, ומחיר זונה - הרי אלו מותרין,
שנאמר: "שנים" (ראה דברים כג יט) - שנים ולא ארבעה.
ולדותיהן מותרין -
שנאמר: "הם" (ראה שם) - ולא ולדותיהן.


(ד) נתן לה מעות -

ולקחה בהן בהמה - מותרת לגבי המזבח.
יינות, שמנים, וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח - אסור.
נתן לה -
מוקדשין - הרי אלו מותרין.
עופות - הרי אלו אסורין.
שהיה בדין -
מה אם מוקדשין, שהמום פוסל בהן - אין אתנן ומחיר חל עליהן,
עופות, שאין המום פוסל בהן - אינו דין שלא יהו אתנן ומחיר חל עליהן,
תלמוד לומר: "לכל נדר" (דברים כג יט) - לרבות את העופות.
ויהו מוקדשין, אתנן ומחיר חל עליהן מקל וחומר -
ומה עופות, שאין המום פוסל בהן - אתנן ומחיר חל עליהן,
מוקדשין, שהמום פוסל בהן - אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהן,
תלמוד לומר: "לכל נדר" - להוציא את הנדור.


(ה) כל האסורין לגבי המזבח - ולדותיהן מותרין.

ר' אליעזר אומר: ולד טריפה - לא יקרב על גבי המזבח.
[וחכמים אומרין: יקרב.]
רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
כשרה, שינקה מן הטריפה - פסולה מעל גבי המזבח.
כל הקדשים שנעשו טריפה - אין פודין אותן,
שאין פודין את הקדשים, להאכילן לכלבים.


פירושים